אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן צז

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן צז

סימן צו

להרב הה"ג מו"ה שמעון נ"י ראבד"ק מעליץ יע"א.

בדבר השאלה בנשחט בר אווזא אחת ונמצא גמי חתוך בוושט אחר שחיטה ובעל הב"א ראה את הטריפות ועשה בה סימן ואח"כ כשהביא לביתו את הב"א אחר שנמרט הנוצות נתערבו בשוגג הב"א הנ"ל עם שאר שלשה ב"א ויש ארבעה ב"א אשר הם בספק וא"א להכיר את הב"א שנטרפה זה תורף השאלה בקצרה:

והנה אם הי' נתערב קודם הסרת הנוצות פשיטא דהי' בטל ברוב דקודם הסרת הנוצות לא חשוב בכלל חהר"ל ול"מ אם נודע קודם הסרת הנוצות בוודאי בטל ושוב גם כשהסירו הנוצות מ"מ כבר נתבטל מקודם ואף בלא נודע רק אחר הסרת הנוצות וי"ל דלא נתבטל קודם שנודע מ"מ כ' בפמ"ג דאם נודע עכ"פ קודם הבישול מותר דהוי כעין ס"ס להתיר שמא גם בלא נודע בטל עכ"פ מה"ת כמפורש בפמ"ג סי' ק"ט ועיין בספרי ח"ב, סי' כ"ג ושמא כשיטת המחבר דחתיכה חי' ל"ח בכלל חהר"ל ונהי דדעת המחבר קשה לצרף לס' הואיל דהרמ"א. כ' וכן נוהגין מ"מ לענין חשש חהר"ל דרבנן מצרפין ב' ספיקות אף דכל ספק באנפי' נפשי' הוי כמו רוב לאיסור מ"מ בצירף תרוויהו עכ"פ חשוב כחד ספק גמור וספק חהר"ל בטל כמפורש בסי' ק"א דוודאי איסור וספק אם הוא חהר"ל מותר וא"כ פשיטא דאם הי' נתערב קודם הסרת הנוצות אף אם לא הי' נודע קודם הסרת הנוצות הי' מותר אך בנ"ד שלא נתערב רק אחר הסרת הנוצות א"כ שפיר חשוב חהר"ל לשי' הרמ"א ושוב אם היי בכלל וודאי שריפה הי' אסור ואך לכאורה כיון דהא דמטריפין בנמצא גמי בשעת שחיטה היא רק טריפה מספק שמא שהה בשחיטתו וא"כ לכאורה י"ל דכיון דעכ"פ מה"ת גם חהר"ל בטל שוב הוי ס' דרבנן דשמא אינו טריפה אך באמת יש כמה פקפוקים בדבר א' בשלמא אם לא הי' נודע הטריפות רק אחר שנתערב הי' מקום להתיר דהא מעולם לא דנו על הס' בהיותו ספק ד"ת דהא לא נודע הס' קודם שנתערב ובשעה שנודע הס' תיכף הי' ספק דרבנן דל"מ א"נ דגם בלא נודע שייך ביטול א"כ כבר פקע האיסור תורה קודם שבאנו לדון על הס' ואף א"נ דקודם שנודע התערובות לא בטל מ"מ עכ"פ אם נתערב מקודם שנודע הספק לא הי' משכחת להחמיר בד"ז מטעם ס' ד"ת דברגע שנודע הס' תיכף נתבטל מה"ת שפיר אזלינן לקולא בס' דרבנן דעיקר הטעם דמחמירין בס' בנתגלגל משום דקודם שנתערב לא ידענו כלל שיתהווה מזה ס' דרבנן דהא אסור לבטל איסור לכתחילה וכבר החמרנו בס' ד"ת ושוב אם במקרה נתערב אם ניקול אח"כ מטעם ס' דרבנן יהי' זילזול לדבריהם ועיין שו"ת בית אפרים או"ח סי' מ' ובספרי ח"א סי' ס"ח אבל הכא דברגע שנולד הס' תיכף פקע איסור תורה. שוב יש להקל מטעם סד"ר וז"ב ופשוט ודלא כמ"ש הגאון מוהש"ק ז"ל:

אך הכא דנודע הס' להבעלים קודם ו שנתערב והחמרנו בו מחמת ס' ד"ת שוב י"ל אף אם נתבטל אח"כ מה"ת מ"מ הוי ס' דרבנן בנתגלגל ואזלינן לחומרא וחוץ לזה י"ל דבני"ד אף אם לא הי' נודע הס' עד לאחר שנתערב מ"מ לא הי' מקום להקל מטעם ס' דרבנן כיון דהוא ס' בשחיטה והוי נגד ח"א ושוב אף ס' דרבנן נגד ח"א אזלינן לחומרא ואף שי"ל דהכא כיון דבעצם יש בו ח"א ד"ת והאיסור תורה בוודאי נתבטל שוב מקילין לענין דרבנן אף דהוי נגד ח"א וכמ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות אך באמת כבר הבאתי בספרי כ"פ דהא חזינן בס' חציצה אף דמיעוט המקפיד אינו רק דרבנן ומחמירן ועכצ"ל דהיכי דיש ס' שמא לענין דרבנן לא נעשה השתנות שפיר מחמירן א"כ בכה"ג יש ספק שמא שהה בשחיטתו וא"כ לא נעשה השתנות לענין דרבנן שוב יש להחמיר ואף דמוכח לכאורה בתב"ש דמקיל בספק שהי' משהו כבהמה והטעם דהוי רק ספק דרבנן ואף דהוי נגד ח"א מ"מ מוכרחין לומר הטעם כיון דעכ"פ נסתלק הח"א ד"ה שוב מקילין בדרבנן אף נגד ח"א ודוקא אם הוא איסור דרבנן בעצם ויש ח"א מחמירין בס' אבל אם בעצם הוא איסור תורה ונקלש איסור תורה מקילין בענין דרבנן אף דהוי נגד ח"א והבאתי בחי' מדברי התוס' יבמות צ"ח דבדבר שהי' מתחלתו איסור מיתה ונקלש לאיסור כרת מקילין ול"ג בגר אבל אם מתחילתו הי' רק איסור כרת מחמירין וגזרינן בגר ובאמת בפמ"ג בפתיחה לשחיטה. כ' דס' שהי' משהו בבהמה תלוי אי ספק דרבנן נגד ח"א אזלינן לחומרא אך התב"ש מקיל וע"כ דס"ל דאף היכי דיש ספק שמא לא נעשה השתנות לענין דרבנן אפ"ה מקילין היכי דיצא עכ"פ מח"א ד"ת ושוב יש להקל אף בני"ד ואף דלכאורה תיקשי לשיטת התב"ש מהא דמחמירין בס' חציצה במיעוט המקפיד אך באמת כבר הארכתי בספרי ח"ב סימן ס"ח דשם חוששין לשי' הסוברים דבבשרו אף מיעוט חוצץ מה"ת ושוב הוי ס' ד"ת ואף דהוי ס"ס בד"ת שמא לא הי' שום דבר חוצץ ושמא גם בבשרו מיעוט אינו חוצץ מה"ת ולענין דרבנן סגי בס' אחד אך באמת הוי ס"ס נגד ח"א וכיון דעכ"פ יש ספק שמא אף מה"ת לא יצא מח"א שוב מחמירין א"כ שפיר בס' שהי' משהו דבהמה מקילין וה"ה דבס' שהי' משהו בעוף ונתערב יש להקל אך באמת י"ל דל"ד דבשלמא ס' שהי' משהו בבהמה דבעצם אינו חשש ד"ת שפיר אמרינן כיון דעכ"פ פעולת השחיטה הוציאה מח"א ד"ת וי"ל דאותו הפעולה שהועיל להתירו מה"ת הועיל נמי לענין הדרבנן היינו שלא הי' שהי' כלל שפיר מקילן אבל הכא עצם השהי' פוסל מה"ת ורק דמה"ת נתבטל ברוב עכ"פ זה הפעולה שהוציאה מח"א ד"ת זה וודאי לא הועיל לענין דרבנן דמדרבנן חהר"ל לא בטל ואנו רוצין להתיר האיסור דרבנן מכח השחיטה ובאמת לענין השחיטה י"ל דלא הועיל כלל אף לענין הד"ת דשהי' משהו בעוף פוסל מה"ת ושוב הוי נגד ח"א וליש לומר דכיון דעכ"פ יצא מח"א ד"ת דהא אותו הפעולה שצריכין לצרפו לענין דרבנן י"ל שלא הועיל אף מה"ת יצא דהכא יש ג' סברות לאיסור א' משום דכבר נודע הס' קודם שנתערב וכבר החמרנו בו ושוב א"א להקל אף לאחר שנעשה ס' דרבנן ב' משום דהוי נגד ח"א ולפי פשטות דברי הש"ס דבהא דמחמירין בספק חציצה נשמע דהיכי דיש ס' שמא לא נעשה השתנות לענין דרבנן מחמירין ג' אף לשי' התב"ש דמקיל בס' שהי' משהו זה דוקא שם דעכ"פ הועיל השחיטה מד"ת ויש ס' שמא הועיל אף מדרבנן שפיר מקילן אבל הכא בעצם השחיטה י"ל דלא הועיל אף מה"ת וזה שהועיל להפקיע מאיסור תורה זה בוודאי לא הועיל מדרבנן בכה"ג יש להחמיר:

אך באמת י"ל עפ"י מה דמפורש בלב"ש בחי' דינים דס' איסור תורה כזה אשר יש בו דעה שאינו רק איסור דרבנן והובא דעה זו בש"ע נהי דיש הכרעה בש"ע דלא כוותי' עכ"פ מועיל לענין שאם נתערב אח"כ אף שנודע כס' קודם שנתערב אפ"ה מתירין דלענין חשש ספק דרבנן בנתגלגל מצרפין שיטה השני' דאינו בעצם רק איסור דרבנן א"כ ה"נ באמת לדעת המחבר חתיכה חי' ל"ח חהר"ל ולשיטה זו אף בוודאי טריפה בטל ונהי דאנו מחמירין באם כבר הסיר הנוצה חשוב חהר"ל אבל בלא נודע מהתערובות רק אחר הסרת הנוצה אפ"ה מקילין דמצרפין דעת המחבר דחתיכה חי' לא חשוב חהר"ל חזינן דשיטת הרשב"א לא נדחית לגמרי א"כ ה"ה הכא דבעצם הוי רק ספק טריפה ויש מקום להקל מטעם ספק דרבנן רק דיש חשש משום שכבר נודע הספק קודם התערובות אבל עכ"פ לענין חשש זה שוב מצרפין שיטת הסוברים דחתיכה חי' קודם הבישול ל"ח חהר"ל ודעה זו הובא בש"ע ועכ"פ מועיל צירוף זה לענין שיוכל לומר סד"ר לקולא אף בנודע הספק מקודם כיון שאפשר לומר דהתערובות מועיל בעצם אף לענין דרבנן וא"ש:

וחוץ לזה י"ל עפ"י דמפורש ביו"ד סי' ס"ו לענין ביצה שיש בה טיפת דם דבטיל ברוב משום דהוי ספק דרבנן דשמא אינו במקום האוסר והקשו הפוסקים דהא בנודע הספק קודם שנתערב הוי ספק בנתגלגל אך הרמ"א מיישב דבאמת יש הרבה שיטות דדם ביצים דרבנן ולשיטה זו הי' לנו להתיר היכי דיש ספק אם הוא במקום האוסר משום דהוי ספק דרבנן ויש להתיר אף בלי תערובות אך באמת חוששין שמא דם ביצים ד"ת והוי ספק ד"ת אבל אם נתערב דעכ"פ פקע איסור תורה ע"י הביטל נהי דאם הי' הדבר ברור דדם ביצים ר"ת היינו מחמירן אף אם נתערב דהוי סד"ר ע"י גילגול עכ"פ אחר שפקע איסור תורה ע"י הביטל שוב מצרפין הס' שמא דם ביצים דרבנן וה"ל בעצם ספק דרבנן ולקולא א"כ ה"נ בנ"ד באמת לכאורה יש לנו להקל גם בס' שהי' משהו בעוף כיון דלשיטת רוב הפוסקים גם בעוף שיעור שהי' מה"ת בכדי שיגביה וירביצנה דגסה והמחבר סומך בהפ"מ על שיטה זו וא"כ גם בעוף שיעור משהו אינו רק דרבנן ובספק ניזל לקולא כמו דמקילין בספק שהי' משהו בבהמה אך ע"כ צ"ל כיון דלשיטת רשי' ז"ל בעוף שהי' משהו פוסל מה"ח ושוב הוי ספק ד"ת ואף שי"ל דהוי ס"ס לענין ד"ת וספק אחד בדרבנן דלענין ד"ת יש ס"ס שמא לא שהה כלל ושמא גם בעוף אינו פוסל מה"ת שהי' משהו אך אכתי צ"ל דבאמת גם בספק שהי' משהו בבהמה יש לנו להחמיר משום ח"א אך כיון דוודאי איתרע הח"א עכ"פ מה"ת שוב מקילין אבל בעוף הואיל דיש חשש גם לענין ד"ת היינו דלשי' רש"י ז"ל שהי' משהו פוסל בעוף מה"ת ושוב ליכא בירור שיצא מח"א ד"ת שפיר מחמירין עכ"פ נשמע דבעצם הספק שמא הי' שהי' משהו יש להקל גם בעוף מטעם ס"ס ורק הטעם משוה ח"א אבל כבר נודע דאף להסוברים דס"ס ל"מ נגד ח"א הוא רק חשש דרבנן דמה"ת ס"ס עדיף מרובא ובוודאי כמו דרוב מועיל מה"ת נגד חזקה דרק מדרבנן אמרינן סמוך מיעוט לחזקה כמ"ש המהרש"א חולין י"א וא"כ ס"ס נגד חזקה בוודאי אינו רק חשש דרבנן א"כ שפיר אחר שנתערב דעכ"פ פקע איסור תורה ושוב אף אם הי' בעצם ספק איסור תורה אפ"ה הי' מקום להקל משום דעתה הוא ספק דרבנן ורק הטעם לחומרא משום דכבר הוחמרנו בס' זה בהיותו ספק ד"ת ואיכא זילזול לדבריהם כ"ז אם ליכא רק ספק אחד בד"ת קודם הביטל וא"כ קיי"ל ספק ד"ת מה"ת לחומרא ושוב כיון שקודם התערובות הי' אסור מה"ת מספק שוב יהי' זילזול לדבריהם אם ניקל אחר התערובות אבל הכא דגם קודם שנתערב הי' מותר מה"ת מטעם ס"ס ורק מדרבנן הוחמרנו משום דהוי ס"ס נגד ח"א וכ"ז היכי דהי' חשש לענין ד"ת אבל אחר התערובות דשוב ליכא חשש ד"ת שוב סומכין אשיטת הרי"ף והרמב"ם דגם בעוף שהי' משהו אינו רק מדרבנן ובס' שהי' אזלינן לקולא דהוי ספק דרבנן וכמו בביצה שיש בה טיפת דם דאחר התערובות מצרפין שיטת הסוברים דדם ביצים דרבנן כדי שיהי' ספק דרבנן בעצם ה"ה הכא דאחר התערובות נם לשי' רש"י ז"ל אפ"ה ליכא חבש איסור ד"ת ע"י הביטל שוב סמכינן אשיטת שאר פוסקים דעכ"פ גם בעוף שהי' משהו אינו פוסל מה"ת וא"כ בעצם הוי סד"ר ולקולא וגט ל"ש להחמיר מכח דהוי נגד ח"א ז"א דעכ"פ אחר התערובות שוב סמכינן אהפוסקים דשהי' משהו בעוף אינו רק דרבנן וא"כ שוב עכ"פ יצא מח"א ד"ת ושוב דמי לס' שהי' משהו בבהמה דמקילין אף דהוי נגד ח"א דעכ"פ בוודאי יצא מח"א ד"ת:

עוד יש לצדד לפמ"ש בדע"ת בשם הגאון מסטאניסלאב ב"ל ז"ל דאם נשחטו שני הסימנים אז הדרך לשחוט הקנה תחילה ושוב בנמצא גמי בוושט הוי אחר הכשר שחוטה ושוב י"ל דשהי' אין פוסל אף דעכ"פ י"ל דהוי בכלל שהי' במיעוט בתרא מ"מ בעוף אחר שנשחט סימן אחד ל"צ כלל שחיטת הוושט שוב אין שהי' פוסל בו ועיי"ש מ"ש בשם השו"מ ואף אם יש ספק אם נשחט הקנה תחילה עכ"פ הוי כעין ג"ס להיתר א'. שמא לא שהה כלל בי. שמא הי' אחר שחיטת הקנה ג'. ושמא גם בעוף אין שהי' משהו פוסל מה"ת וג' ספיקות לשיטת הש"ך מועיל אף נגד ח"א וחוץ לזה אף אם נימא דגם בעוף פוסל שהי' אף בשחיטת סימן השני דלא עדיף משהי' במיעוט בתרא עכ"פ לשי' הנוב"י שהי' במיעוט בתרא אינו פוסל רק מדרבנן ובאמת י"ל כיון דהבעיא לא איפשטא הוי ספק דרבנן לקולא אך מחמירן משום דהוי ספק נגד ח"א אבל עכ"פ ספק שהי' במיעוט בתרא שוה הוי ס"ס בדרבנן ומועיל אף נגד ח"א כאשר הארכתי בספרי חי"א סי' י"ג א"כ הכא דעכ"פ הדרך לשחוט הקנה תחלה שוב ליכא חשש רק על שהי' כמיעוט בתרא וס' שהי' במיעוט בתרא בוודאי אזלינן לקולא דס"ס דרבנן נגד ח"א אזלינן לקולא והרבה יש לדבר בזה ואכמ"ל. ע"כ בקיצר מכל הני צדדים הנ"ל נלע"ד דכל הארבעה בר אווזות מותרים דעכ"פ רפ"מ היא רק שלא למוכרם רק לארבעה ב"א באופן שכל אחד יוכל לתלות דהתירא קאכיל או יקח בר אווזא אחת וימכר אותה בחזקת טריפה ואז יוכל לתלות שהאיסור נמכר בחזקת טריפה ואז ג' הראשונים יהי' מותר אף לבשלם יחד כנלע"ד ברור בס"ד לדינא באעה"ח יום ג' וישלח תרע"ד לפ"ק ראדמישלא. הה' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה