מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן צד
להרב החו"ב כש"ת מו"ה מאיר לאנדויא מקרשארוב יצ"ו.
בדבר שאלתו בחלה שהופריש מעיסה ונתערב בעיסה אחרת אינה מתוקנת ולא הי' בה שיעור לבטלה ומבואר ביו"ד סימן שכ"ג דמהני שאלה לחכם אך טרם ששאל על החלה הפריש חלה על העיסה שאינה מתוקנת ואח"כ שאל על החלה שנתערבה אי מועיל הפרשת חלה טרם ששאל על החלה שנתערבה כיון דבשעת הפרשה לא הותר כלל אכילת העיסה דהא היתה אסורה מכח תערובות חלה א"כ לא הועיל כלל ההפרשה דל"ח שריים ניכרים וכהא דפסחים דל"ג דלאחר שנתחמץ ל"מ אם מפריש ממנה תרומה כיון דל"מ להתיר השריים דאסור משום חמץ וכת"ה הביא שיטת הרשב"א בחולין ובסוכה שכתב בהא דהלוקח יין מבין הכותים דמהני לר"מ אף דלא סיים המקום וי"ל דל"ח שי"ל מ"מ כ' הרשב"א דאדרבה כיון דלא קרא שם עכשיו רק שאומר לכשיפרוש יחול למפרע זה חשוב שי"נ דהא בשעה שמפריש התרומה אז חשוב שי"נ דכיון דאמרי' ברירה עיי"ש א"כ הכא י"ל דאחר השאלה שפיר חשוב שי"נ עכת"ד:
והנה לענ"ד ז"א דשם שפיר כ' הרשב"א כיון דלע"ע לא קרא שם אדבר מיוחד רק עיקר חלות התרומה הוא מעכשיו ולכשיפריש א"כ שפיר כיון דאמרי' ברירה א"כ חשוב שי"נ אבל הכא דבאמת תיכף קורא שם אדבר מיוחד שפיר י"ל דבעי שי"נ תיכף בשעת הפרשה וחוץ לזה באמת שם בעירובין דחה הש"ס דטעמא דריש משום דבעי שיהי' שי"נ ומוכח דאף למ"ד י"ב ובוודאי יגיע לידי הפרשה אפ"ה ל"מ דבעי שיהי' שי"נ מיד בשפת הפרשה אך באמת כתב הרשב"א דסברא זו הי' רק לפי הס"ד אבל במסקנא לא נשאר הכי רק הטעם שמא יבקע הנוד וא"כ לא יגיע מעולם לידי הפרשה אבל אם הי' יודעין שיגיע לידי הפרשה הי' מועיל דהא אז בשעת הפרשה יחול התרומה למפרע ואז עכ"פ והי' שי"נ אך באמת אכתי לא דמי להתם דשם כיון דבאמת לע"ע לא נגמר קריאת שם תרומה דהא אינו מסיים המקום רק דמוכרחים לסמוך שיופרש אח"כ יהי' תרומה למפרע שפיר חשוב שי"נ אבל אם באמת קורא שם תרומה תיכף ומצד עצמו ניתר התרומה תיכף שפיר י"ל דבעי שיהי' תיכף שי"נ שיופקע האיסור מהשריים והכא כיון דלע"ע לא הותרו השריים י"ל דלא מהני ההפרשה ובפרט די"ל דהתם לע"ע לא ניכר התרומה ולא השריים א"כ בשעה שיתברר איזה חלק הוא התרומה יהי' ג"כ ניכר השריים אבל הכא דהתרומה ניכר תיכף ונאסר לזרים א"כ י"ל דבעי שיתהווה ב' הפעולות ביחד להתיר התרומה להכהנים ולהתיר השריים אף לזרים וז"ב אך בעיקר הדבר דל"מ הפרשה בחמץ משום דל"ח שי"נ כ' הצל"ח דאף למ"ד חמץ אחה"פ מותר אפ"ה ל"מ משום דבעי שיהי' שי"נ בשפת הפרשה ולכאורה י"ל דבאמת במידי שיופקע האיסור בבירור ע"י זמן שפיר י"ל דחשוב שי"נ ודוקא בהא דהלוקח יין דמחוסר מעשה ההפרשה א"כ שפיר יש חד אוקימתא בעירובין דל"מ משום דל"ח שי"נ אבל במחוסר זמן שפיר חשוב שי"נ דזמן ממילא קאתי וכמ"ש במלמ"ל הלכות אישות דמחוסר זמן ל"ח דשלב"ל ונודע שיטת המרש"ל דבדשיל"מ היכי דאין ההיתר בא רק ע"י מעשה ל"ח דשיל"מ והש"ך בסי' ק"ב תמה עליו מנדרים דחשוב דשיל"מ ובאמת י"ל לשי' הר"ן בטעם דדשיל"מ ל"ב משום דחשוב שם היתר א"כ במידי דתלוי רק בזמן י"ל דגם קודם הזמן יש עליו שם היתר משום דזמן ממילא קאתי אבל במידי דמחוסר מעשה לע"ע אין עליו שם היתר ולפ"ז י"ל דוקא במידי דאף אם יתהווה ההיתר לא יהי' ניתר רק מכאן ולהבא אז שפיר במחוסר מעשה ל"ח שם היתר אבל במידי דאחר שיתהווה ההיתר יהי' ניתר למפרע אז אף במחוסר מעשה חשוב כיש עליו שם היתר דיוכל להיות שיתגלה למפרע שמעולם לא הי' איסור וא"כ מיושב קושית הש"ך דשאני נדרים אף דתלוי במעשה מ"מ כיון דע"י השאלה יתגלה ההיתר למפרע שפיר חשוב יש עליו שם היתר ויתיישב בזה דברי הירושלמי פ"ו דנדרים דקאמר הני נדרים מה. את עביד להון כדשיל"מ א"ל תמן חכם עוקר הנדר מעיקרא וצ"ב וע' בב"ט בשעה"ת פרק ב' ולפ"ז י"ל דזה כוונת הירושלמי שנסתפק בסברת הרש"ל אי ע"י מעשה חשוב דשיל"מ וע"ז קאמר משום דחכם עוקר למפרע שפיר חשוב דשיל"מ וז"ב:
נחזור לסברתינו דבמידי דהוי בירור שיופקע האיסור בזמן שפיר י"ל דחשוב שי"נ דמחוסר זמן לא מזיק דזמן ממילא קאתי רק בחמץ כיון דעובר בב"י ואסור להשהותו ומחויב לבערו מן העולם א"כ שוב אינו עומד לכך להיות מותר שפיר ל"ח שי"נ אבל בעלמא במחוסר זמן שפיר י"ל דחשוב שי"נ וז"ב וה"ה בחלה אף דמחוסר מעשה אפ"ה כיון דע"י שאלה יתגלה שפקע האיסור למפרע ונמצא שהותרו השריים תיכף בשעת הפרשה שפיר מהני אף כ"ז שלא שאל נהי דלע"ע לא הותרו השריים מ"מ כמו שכתבתי דמחוסר זמן חשוב שי"נ דזמן ממילא אתי ה"ה הכא נהי דמחוסר מעשה כיון דאחר השאלה יתגלה שהי' היתר למפרע שפיר י"ל דחשוב בכלל שי"נ תא די"ל אף לפי"מ דס"ד בש"ס עירובין בהא דהלוקח יין דלריש ל"מ אף למ"ד י"ב משום דל"ח שי"נ ומוכח דבעי שיהי' שי"נ מיד אפ"ה י"ל שאני התם נהי דאמרי' י"ב אפ"ה חזינן דבגט ל"מ כמ"ש בתוספת גיטין דכ"ד דבגט ל"מ באומר כתוב לאיזה שארצה אגרש דל"ח לשמה וחזינן דבמידי דבעי לשמה לא אמרינן ברירה דעכ"פ בשעת מעשה ל"ח מבורר לשמה אך כבר הבאתי בכמה דוכתי דהיכי דהוא בגדר וכבר בא חכם כגון באומר כתוב לאיזה שיצאתה בפתח תחילה דבכה"ג מפורש בעירובין דמהני אף למ"ד אין ברירה שוב גם בגט מהני דהו' רק כגילוי מילתא שתיכף נכתב לשם אשה זו א"כ ה"ה ע"י שאלה דמשוי לי להקדש טעות למפרע א"כ תיכף בשעת הפרשה הי' פקע האיסור ורק שהי' בהעלם ידיעה מאתנו מפאת שלא ידענו מחרטתו א"כ אח"כ אמ"ל דתיכף מתחלתו פקע האיסור שפיר מהני ונהי דדעת הפני משה דרק בעירוב דרבנן מהני הסברא דכבר בא חכם אבל כבר השיג עלי' השעה"מ ופי' שו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה בזה ובזה י"ל מה שהקשה בספר עמק יהושע סי' י"ד על הב"ש והמלמ"ל פ"ו מגירושין שכתב דבקידש פ"ת אף בתנאי מעכשיו אפ"ה ל"מ הגט קודם שיתקיים התנאי משום דבגט בעי שיהי' מבורר בשעת גירושין שצריכה גט והוא כעין שיטת שו"ת הרא"ש דנתן לה גט פ"מ שלא תינשא לפלוני ל"מ גט אחר להתירה לאותו פלוני וטעמו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהא דלאשה דעלמא אינו גט משום דבנכתב בשפה שאינו ראוי לגירושין חשוב שלא לשמה וקשה מהא דקידשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים דאינה מקודשת וי"א דאסורה לינשא בלא נט שמא תלך אצל חכם ויתיר לה. ונמצא שחלו הקידושין למפרע והשתא מה מועיל הגט הא בשפת הגט אינו מבורר כלל אם חלו הקידושין עיי"ש שהניח בצ"ע ולפ"ז א"ש דנודע מ"ש בשעה"מ פי"ז מהא"ב דבנשבע שלא יאכל פירות הקדש אלו אף שפדאן מ"מ לא חל השבועה דבשבועה לא אמרי' מיתלי תלוי ואפ"ה בנשאל על הראשונה שניה חלה עליו לפי שחל למפרע א"כ י"ל בשלמא בקידש ע"ת ונתקיים התנאי עכ"פ נתגלה שהי' מחוסר מעשה של קיום התנאי נהי דבתנאי דמעכשיו חלו הקידושין למפרע אבל עכ"פ נתגלה שלא חלו רק ע"י קיום התנאי דלאח"כ שפיר, ל"ח מבורר לשמה אבל הכא דע"י שאלה נתגלה שהי' טפות בכל הנדר וחלו הקידושין מיד ורק שהי' לנו חסרון ידיעה ודמי להא דכבר בא חכם דמהני גם בגט וכנ"ל ומיושב קושית הג' הנ"ל בס"ד א"כ לפי"ז מכ"ש הכא דע"י שאלה חשוב תיכף שי"נ דבאמת נתגלה דהשריים הי' מותרים מיד וז"ב ולכאורה יש לחקור להיפוך א"נ דמועיל ההפרשה אף קודם השאלה אי צריך אח"כ אחר ששאל להפריש עוד הפעם. על החלה שנתערבה דע"י שאלה הדרא לטובלא ול"מ מה שהופרש מקודם מעיסה שנתערבה בה דהא אז קודם השאלה זה החלק לא הי' טבול לחלה ולא חלה ההפרשה על זה וממילא צריך עוד הטפם להפריש על זה דהוי כאלו נתערב עכשיו טבל בחולין או דנימא דכיון דע"י שאלה אמ"ל דפקע שם חלה מינה למפרע והוי כאלו הי' טבל בשעה שנתערבה ושוב חל ההפרשה גם על זה ובאמת עפמ"ש דכיון דע"י השאלה אמ"ל שהי' הקדש טעות שוב חשוב כהי' טבל מעיקרא וחל עליו הקריאת שם חלה לפטור גם את זה וז"ב:
והנה כת"ה הביא מה שנסתפק בספר שאג"א החדשות אי מועיל הפרשה מחדש דלע"ע חשוב בכלל אין שי"נ וכת"ה כ' די"ל דמחוסר זמן חשוב שי"נ באמת כבר העירותי בזה לעיל דבמחוסר זמן שיופקע אסורו בבירור חשוב שי"נ כיון דזמן ממילא אתו ורק בחמץ אף למ"ד אחה"פ מותר אפ"ה שפיר כ' הצל"ח דל"ח שי"נ כיון דאסור לשהותו ובוודאי לא ירצה לעבור איסור תורה, ובחדש אף דתלוי במעשה דהרי בזמן הנית האיסור עד שיקריב העומר ואף למ"ד האיר המזרח מתיר מ"מ כ' התוס' מנחות דיה ודף ס"ח דעכ"פ קרא דעד הביאכם למצוה מ"מ י"ל דזה ל"ח תלוי במעשה חדא די"ל דבמידי דמצוה הוי ככבר נעשה כמ"ש בתוס' סוטה דכ"ד לענין כל העומד דבמידי דמצוה חשוב ככבר נעשה עיי"ש וע' בעירובין דל"ב דאף למ"ד דחשע"ש ל"מ בד"ת מ"מ חזקת כהנים מקריבין עדיף ומש"ה הרחוקים מותרים מחצות עיי"ש ועוד י"ל דאף בזמן הבית מ"מ כשמגיע תחילת ליל י"ז מותר אף בלא הבאת העומר ע' בטו"א ר"ה ד"ז ובמנ"ח מצוה ש"ג שהאריכו בזה ושוב ל"ח תלוי במעשה וז"ב ובגוף הספק של שא"ר החדשות הנ"ל באמת כ' התוס' שם בפסחים דאי הועיל ההפרשה במקצת שוב יחשוב שי"נ א"כ כיון דטבל אסור בהנאה של כילוי וחדש מותר בכל הנאות א"כ שפיר חשוב שי"נ הואיל דעכ"פ הועיל ההפרשה במקצת להפקיע מעליו שם איסור הנאה ש"כ אך לשיטת הסוברים דאיסור הנאה ש"כ בטבל הוא מדרבנן עי' במלמ"ל פי"ב מתרומות מ"ש בזה א"כ מה"ת הרי לא הועיל ההפרשה כלום ושוב ל"ח שי"נ ושוב הדרא הספק של השא"ר לדוכתא אך באמת ככר הוכחתי דאם יהי' נפקע איסורו ע"י זמן שפיר חשוב שי"נ ובאמת בגוף דבר זה שכתבתי דיש שיטות כמה פוסקים דהנאה ש"כ בטבל הוא רק מדרבנן יש להעיר בש"ס פסחים ד"ט בהא דחבר שמת לשי' רשיי שם דבדרבנן י"ל ס' מוצא מידי וודאי א"כ י"ל דאף בידעינן שהכניסו אחר מירוח מ"מ י"ל דמותר להאכיל לבהמתו כיון דהנאה ש"כ הוא רק מדרבנן א"כ בדרבנן אתי ס' ומוצא מידי וודאי ואף שי"ל כיון דלאכילת אדם אסור א"כ דמי לדברי המג"א בשם הר"ש חיוון בסי' קפ"ד דיש להחמיר גם לענין דרבנן מטעם זילזול אך באמת כבר כ' הפר"ח בהא דביצה מתרנגולת ס' נבילה מותרת אף דלגבי תרנגולת גופה מחמירן דהוי ס' ד"ת אפ"ה לענין הבינה דהוי ס' דרבנן מקילין והטעם דדוקא בנתגלגל לדרבנן אז מחמירן אבל בנזדמנו ביחד מחמירן לענין ד"ת ומקילן לענין דרבנן וכן מצינו בסי' קפ"ז לענין מכה שא"י אי' מ"ד שכ' הש"ך דלענין ז"נ מחמירן ולענין רדמ"ת מקילן ולשי' כמה פוסקים הא דמקילין לענין רדמ"ת משום דהוי רק מדרבנן עיי"ש ועוד יש ראי' לזה מהא דהמלמ"ל המאכא"ס הביא ראי' דשיטת הרמב"ם ז"ל דאיסור סחורה בדברים האיסורים הוא מה"ח מדכ' הרמב"ם דאיסור סחורה בין בספיקן בין בוודאין אם הי' מדרבנן הי' מותר בספק משום ספק דרבנן לקולא והשתא קשה דאכתי י"ל דהוא מדרבנן ואפ"ה אין להקל בספק משום דכיון דמחמירן לענין אכילה דהוי ס' ד"ת ה"ה דמחמירן לענין סחורה ונשמע מראיית המלמ"ל דבוזדמנו ביחד מקילן לענין דרבנן וחוץ לזה שם בפסחים ד"ט ס' עשרינהו הוי ס' הרגיל דהרי ס"ד דהש"ס דס' מוציא ידי וודאי ונהי דבד"ת לא סמכינן מ"מ באכילת בהמה דנוגע לדרבנן להסוברין דהנאה ש"כ בטבל הוא רק מדרבנן שפיר סמכינן וז"ב:
אך אכתי יש לעורר דבעיקר שיטת הרמ"א בסי' שכ"ג דבחלה שנתערבה מועיל שאלה דזה גופא חשוב פתח דאילו ידע שיאסור התערובות לא הי' מפריש והקשה הט"ז מהא דשוחט קדשים בחוץ וכ' הישיע"ק דבאמת זה ל"ח בגדר פתח ובהקדש דשייך אמל"ג ורק דמועיל שאלה דמשוי לי' לנדר טעות א"כ ל"מ במתחרט מכח התערובות ורק בחלה דל"ש אל"ג א"כ מהני אף במתחרט מכח התערובות עיי"ש א"כ י"ל דל"מ ההפרשה קודם ששאל דהא גם אחר השאלה לא יהי' הקדש טעות למפרע. אך באמת בנ"ד שפיר חשוב שי"נ דמקודם הי' על כל העיסה שם איסור וע"י ההפרשה נהי דנאסר מכח תערובות חלה מ"מ נודע שיטת התוספת יבמות דפ"ב דבתערובות איסור ל"ש לאוקמה בח"ה דהא אין ההיתר נעשה איסור ורק דנאסר מכח תערובות ועי' בט"ג גיטין ד"ל שביאר דמה"ט בכלי שנטמא באה"ט אסור לטבול ביו"ט אף דחזי להשתמש בו דברים טמאים מ"מ חשוב מתקן דעכ"פ מפקיע שם טומאה מהחפץ ונהי דל"ח תיקון מצד הגברא מ"מ חשוב תיקון מצד החפץ עיי"ש ה"ה הכא דעכ"פ לשי' התוספת פסחים היכי דהועיל ההפרשה לענין היתר הנאה של כילוי תשוב שי"נ ה"ה היכי דמועיל להפקיע שם איסור מהחפץ נהי דנשאר איסור גברא מצד התערובות אפ"ה מועיל ההפרשה וז"ב:
והנה בגוף מחלוקת הרמ"א והט"ז בסי' שכ"ג י"ל בהא דהעיר בשיש לשי' הגה"מ באה"ע סי' ל"ה דבמידי דלפי דברי העד לא התחיל האיסור אז ע"א נגד ח"א מהימן מש"ס יבמות דפ"ח דיליף דע"א נאמן נגד ח"א מהא דנאמן לומר ששאל על ההקדש וקשה הרי התם לפי דבריו ששאל הרי נעקר ההקדש למפרע ולא התחיל האיסור בכה"ג פשיטא דמהימן עכת"ק והנה לכאורה העירני רב אחד דהלימוד הוא מהקדש כזה שלא הקדיש רק לכוונת איזה סיבה דבכה"ג שיטת הרמב"ן דניתר בחרטה דהשתא וכמו בסוגיא דנודרת גיטין דל"ה ואפ"ה מהימן לומר ששאל על ההקדש ובכה"ג הרי לא נעקר למפרע רק מכאן ולהבא ואכתי איכא ח"א ואפ"ה נאמן ושפיר נשמע דע"א נאמן נגד ח"א עכת"ד ובאמת יש להעיר לפי"מ דמבואר בש"ס ב"ב דקמ"ב גבי נכסי הגר דהחזיק בראשונה לא קנה משום דרפוי מרפי' וכתב הרשב"ם דבכל קנין בעי שיהי' בירור שיושאר של הקונה עיי"ש ולפ"ז י"ל דכבר הקשה בתוס' ב"ק דס"ו דנימא דהקדש יהי' חשוב שינוי החוזר ע"י שאלה ובט"ג גיטין דנ"ה העיר די"ל דהקדש ל"ח ש"ר כיון דאפשר בשאלה אך באמת י"ל דהיכי דבעי פתח א"כ פתא הרי לא שכיח ומידי דלא שכיח לא נכנס תחת גדר הספק א"כ חשוב בכלל ש"ר ולפ"ז יוצמח דהקדש כזה הנותר בחרטה דהשתא דזה שכיח דדוקא פתח לא שכיח משום דבוודאי בשעה שהקדיש חשוב בדעתו כל האופנים ואפ"ה הקדיש ועכ"ח דעשה בהסכמה גמורה וכסברת הר"ן בהא דל"מ חזרה תכ"ד בהקדש ושפיר לא שכיח שיהי' לי פתח אבל חרטה דהשתא שכיח וא"כ י"ל להיפך אדרבה בהקדש כזה שאינו ניתר רק בפתח או בחרטה דמעיקרא א"כ הרי לא שכיח דמה"ט חשוב הקדש ש"ר א"כ בשעה שהקדיש לא הי' לנו עוד שום ספק אי יושאר ההקדש בתוקפו א"כ הרי הוחלטנו אותו לוודאי הקדש א"כ כשאומר העד ששאל על ההקדש י"ל דהוי כמעיד נגד ח"א וודאי דבלי דברי העד לא נולד לנו שום ספק שמא שאל דהא לא שכיח שפיר י"ל דלא מהימן לומר ששאל והי' לו פתח דהרי לא שכיח אבל ההקדש הניתר בחרטה דהשתא א"כ מעולם לא הוחלטנו אותו להקדש וודאי דהא הו' לנו ספק שמא ישאל על הקדש ע"י חרטה דהשתא ועכ"פ הקדש כזה ל"ח בכלל ש"ר וכיון דאף בלי דברו העד נולד ספק בההקדש בכה"ג שפיר מהימן ע"א ובמ"ש בפנ"י קידושין דס"ג דהיכי דנולד לנו ס' אף בלי דברי העד בכה"ג נאמן העד עיי"ש א"כ אזדא סברת הג' הנ"ל והדרא קושית הש"ש:
ולענ"ד י"ל בפשיטות דאי נימא דרק פתח לא שכיח א"כ י"ל בהא דכ' בתוס' ב"ק דס"ו דמה"ט ל"ח ש"ה בכלל שינוי החוזר דלא שכיח שישאל והרשב"א ז"ל כתב משום דלא יוכל לישאל, רק ע"י אחרים ל"ח בכלל שינוי החוזר ולכאורה קשה לשיטת המבי"ט דע"י פתח מה"ת א"צ כלל שאלה לחכם א"כ שוב מה"ת לא חל ההקדש דהוי שינוי החוזר וא"כ תיקשי אמאי בגנב והקדיש ואח"כ טבח פטור מדו"ה הא לפמ"ש בשטמ"ק כתובות דל"ג דלענין דו"ה אוקמה אד"ת כמבואר בש"ס דלמ"ד מעשה שבת דרבנן חייב בדו"ה ועיי"ש במהרש"ל מ"ש בזה א"כ הכ"נ ליחייב בדו"ה אך לפי"ז א"ש דהרי כ' התוס' דל"ח שינוי החוזר משום דל"ש ורק הרשב"א סובר דנהי דפתח ל"ש מ"מ לדידן דקיי"ל פותחין בחרטה שוב י"ל דשכיח ולזה כ' הרשב"א דממנ"פ בפתח נהי דל"ש תירוץ הרשב"א כיון דבפתח א"צ שאלה לחכם מ"מ שוב י"ל דלא שכיח וחרטה דשכיח שוב בעי היתר ב"ד אך לשי' התוס' דמוכח מדבריהם דס"ל דגם חרטה דמעיקרא לא שכיח א"כ י"ל לשי' הנוב"י דכמו דל"מ ע"א נגד ח"א ה"ה דל"מ נגד הרוב ואף לשי' הפנ"י דע"א נגד הרוב מהני מ"מ כ"ז היכי דיש מיעוט דאיתא קמן נאמן לברר המיעוט מן הרוב אבל כרובא דליתא קמן לא מהימן לומר שהוא מן המיעוט ועי' שו"ת ח"ס אה"ע סי' ב' מ"ש בזה א"כ י"ל דבע"א האומר ששאל על ההקדש ע"י פתח או חרטה דמעיקרא י"ל דכיון דלא שכיח חשוב כמעיד נגד רובא דליתא קמן דבזה י"ל כמו דל"מ נגד ח"א ה"ה דלא מהני נגד הרוב ועי' בפמ"ג יו"ד סי' נ' שנסתפק אי שכיח להיתר חשוב כרובא וה"ה די"ל דמידי דלא שכיח ל"ח טפי ממיעוט ומדחזינן שנאמן לומר ששאל על ההקדש עכ"ח דע"א נאמן נגד רוב וה"ה דנאמן נגד ח"א וע"ז משני הש"ס דשפיר י"ל דע"א ל"מ לא נגד רוב ולא נגד ח"א רק שם הבעלים נאמנים משום דבידם למיתשל אבל ע"א דעלמא שפיר לא מהימן ומיושב קושית הש"ש בס"ד ודוק:
נחזור לנ"ד דשפיר י"ל דחשוב שי"נ ובפרט די"ל דבאמת לשיטת כמ"פ חלת חו"ל בטל ברוב וא"צ כלל שאלה לחכם ועכ"פ מותר לבטל בידים דבאיסור דרבנן שאין לו עיקור מה"ת מותר לבטל לכתחילה וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ושפיר חשוב שי"נ וגם י"ל דהא מה"ת מב"מ בטל ברוב ושוב עי"ת הוי בכלל תרי דרבנן וקודם הפרשה חשוב חד דרבנן דחלת חו"ל מדרבנן וכבר כ' בתוס' מגילה ד"כ דתרי דרבנן אינו מוציא לחד דרבנן וא"כ עכ"פ הועיל ההפרשה להקל איסורו ושפיר מועיל ההפרשה אך יש נ"מ אם ישאול על החלה שנתערב בפתח ממק"א דאז באמת הוי כנדר טעות מעיקרא ונתגלה דהי' על החלה שנתערבה שם טבל מעיקרא גם זה החלה נפטרה ע"י ההפרשה שהופרש על העיסה שנתערבה בה אבל באין לו פתח אחר רק עיקר החרטה הוא ע"י שאוסר התערובות זה ל"ח בכלל נדר טעות מעיקרא א"כ שפיר צריך להפריש מחדש ע"ז חלק החלה שנתהווה שבל אחר השאלה אבל עכ"פ העיסה בעצמה נפטרה נם ע"י מה שהופרש מקודם ששאל על החלה שנתערבה כנלע"ד בס"ד לדינא:
באעה"ח ה' תולדות תרס"ה ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.