אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן צ

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן צ

סימן פט

להרב הה"ג כש"ת מו"ה יוסף יונה צבי נ"י אבד"ק אונסדארף יצ"ו.

בדבר שאלתו באשה אחת שאמרה שזה איזה זמן שהיתה בבית אבותי' של בעלה ובא ערל אחד מעיר הסמוכה להם והגיד לאבותי' של בעלה שיש לו פ"ש מבנם שלא ישוב לביתו עוד כי נפל לו גירא בתוך לבו ר"ל ומת והוא הערל הי' אצל קבורתו דען 24 אויגוסט למספרם יאהרע 14 היינו בחודש הראשון מהמלחמה ואמר המקום שנפל שם וגם שמעה האשה שערל אחד הוציא קול בהעיר איך שהי' אצל הצבא כותב בבית שנרשם שמה שם המתים וכאשר העתיק הפינקס מצא שמה נרשם שאיש הנ"ל הירש פריד מת בשנת 14 באותו יום שאמר ערל הראשון והביאה האשה העדים הנ"ל לבית מאטריקעל-אמט בעיר לייטשוי והעידו שם הערלים עפ"י שאלת ראש הערכאות ועפ"י שבועה והעידו כנ"ל רק העד הראשון לא אמר שמה שהי' אצל קבורתו רק סתם שמת אך יוכל להיות שמה שלא אמר שמה שהי' אצל קבורתו מחמת שהשיב רק על שאלתם ויען שלא שאלו אותו ע"ז לא השיב להם ויוכל להיות שבפעם הראשון שהסיח לפ"ת אמר באמת שהי' אצל קבורתו זה תורף השאלה בקצרה.

והנה באמת אם היינו שומעים מהערל בעצמו שהגיד דברים הנ"ל לפני אבותיו של הנפטר בלי שום שאלה בוודאי דחשוב מסל"ת דהוי כהא דש"ס מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי דחשוב מסל"ת דרק באומר אמרו לאשת פלוני יש פלוגתא אי חשוב מסל"ת כמו שכתב בקו"ע אות מ"ה ואות קפ"א בשם המהרב"ל די"ל דל"ח מסל"ת ושם באות ס' משמע דאם בא לאשת המת להגיד י"ל דלא חשוב מסל"ת אך באמת יש בזה מחלוקת הפוסקים לשי' הרמב"ם ז"ל גם באומר אמרו לאשת פלוני חשוב מסל"ת ועיין שו"ת אגודת איזוב סי' ט"ו וגם בב"ש ס"ק ל"ו משמע דוקא כשבא לב"ד אז אף אם אומר דרך מסל"ת ל"מ דנראה שמתכוין להעיד אבל אם אומר אמרו לאשת פלוני חשוב מסל"ת והגם דבס' מסל"ת מחמירין כמפורש ברמ"א מ"מ הכא שלא חמר בפירוש להאשה שמת בעלה רק אמר לאבותי' של המדובר בוודאי דחשוב מסל"ת ול"מ לשיטת רוב הפוסקים דמסל"ת ל"צ קישור דברים בוודאי מועיל ואף א"נ דבעי קישור דברים י"ל דמה שאמר להם דבנם שלח פ"ש י"ל דחשוב ק"ד ובפרט דהב"ש הכריע כשי' הפוסקי' דל"ב קישור דברים וא"כ פדות ערל הראשון שאמר שהי' אצל הקבורה א"כ בוודאי סגי ואף שלא אמר בפירוש שראה אותו בשעת קבורה בפניו מ"מ נראה שידע בבירור את מי קוברים וליכא חשש בדדמי ובפרט דבאמת שי' הר' נתן הובא ברמ"א דבמסל"ת ל"צ קברתיו דבמסל"ת ליכא חשש בדדמי ונהי דבח"מ וב"ש חולקים דגם במסל"ת שמת במלחמה בעי קברתיו עכ"פ הכא שאמר שהי' אצל קבורתו תולין שידע בבירור שהנקבר הוא האיש הירש פריעד ובפרט דגם בלי קברתיו אפ"ה אם ניסת ל"ת א"כ היכי דאמר קברתיו און לנו להסתפק שמא לא ראהו על פניו בשעת הקבורה כיון דבדיעבד אף בלי קברתיו אם ניסת ל"ת כדקיי"ל דבדבר שכשר בדיעבד אם יש עוד ס' מותר אף לכתחילה כמו שהבאתי כ"פ בספרי מר"ן פ' הכותב דבדבר שבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה עיין בספרי ח"א סי' ל"ג, ואף שי"ל דהא דקיי"ל בע"א במלחמה אם ניסת ל"ת הוא רק בעד כשר די"ל דמה"ת נאמן כמ"ש הרשב"א והריטב"א דבעיית הש"ס הוא רק א"נ דמצד דחשוב מדע"ל לא החמירו או רק משום דייקא וא"כ במלחמה דליש דייקא החמירו חז"ל וכיון דעיקר בעיא הוא אי יש בזה חומרת חז"ל וכמ"ש הריב"ש דכל חשש בדדמי הוא רק מדרבנן לכך אם ניסת ל"ת אבל בנכרי מסל"ת די"ל דרק מדרבנן מועיל עדותו משום קולת עגונה וא"כ היכי דיש חשש בדדמי נהי דהוי רק חשש דרבנן מ"מ מה"ת בלא"ה א"נ ומדרבנן שוב יא חשש בדדמי ושוב י"ל דאם ניסת תצא וא"כ שוב י"ל דהכא שלא אמר בפירוש שראהו בפניו בשעת הקבורה שוב יש להחמיר אך באמת מפורש בש"ס דבנכרי המעיד שנטבע במשאל"ס אם ניסת ל"ת ודייק מזה הח"ס בתשו' ומביא דברי היש"ש דגם נכרי מסל"ת נאמן מה"ת רק מדרבנן צריכין לצרף סברת דייקא ושוב בקברתיו מסלק החשש בדדמי שיש מדרבנן ושוב עכ"פ אם ניסת ל"ת אף בלי קברתיו ושוב הכא שאומר קברתיו תולין שבוודאי ראהו בפניו בשעת קבורה א"כ אם היינו שומעים מפי הערל במסל"ת בוודאי דהי' מועיל וגם מצד הערל השני שהגיד במסל"ת שראה בפנקס המתים אצל הצבא שנרשם שמה שמת האיש הירש פריעד והנה אף שלא אמר רק שמו וכינוי ובזה יש הרבה חששות א' דלשי' קצת פוסקים שם כינויו ל"ח כשם אביו וגם לשי' הרבה פוסקים בעי שם עירו ג"כ אך באמת נראה שהערל ראה שם נרשם גם שם עירו והראי' שפירסם זאת בעיר מקום דירת איש הנ"ל וגם כיון שאמר שהי' זאת אצל 32 יעגער רעגימענט וזאת ידוע שהאיש הירש פריעד הי' ברעגי- מענט הנ"ל א"כ אין לחוש שגם איש אחר ששמו וכינויו שוין הי' באותו רעגימענט ונפטר שמה ובעלה של זו אזיל לעלמא כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' כזו דאם איש זה הי' בוודאי בבית החולים לכ"ע סגי בשמו ושם אביו דזה עדיף מעובדא דמכסיף בן מלל שברא"ש ופי' בספרי ח"א סי' ע"א וה"ה דסגי בשמו וכינויו דלשיטת רוב הפוסקים שם כינוי חשוב כשם אביו כמ"ש שם בספרי סי' הנ"ל וא"כ י"ל דמה שנרשם בפנקס המתים חשוב כעכו"ם מסל"ת והערל שהעיד במסל"ת ע"י הפנקס הוי כעכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת דמועיל ולשי' קצת פוסקים גם עכו"ם מסל"ת המעיד סתם מפי עכו"ם סגי ותולין שהי' במסל"ת והגם דבזה הרבה פוסקים מחמירים כמפורש ברמ"א סעיף ט"ז ועיי"ש בח"מ וב"ש ועיין שו"ת אגודת אזוב סימן ט"ן שרוב הפוסקים מקילים בזה אך הכא הוי כמעיד שגם עכו"ם הראשון הגיד במסל"ת הגם שכ' בשו"ת ד"ח דהכותב בעצמו בפנקס לא ראה שמת רק מה ששמע מפי האיש שראה מיתתו ועכו"ם הראשון משיב ע"י שאלה ול"ח מסל"ת אך באמת בשאלת עכו"ם לעכו"ם שלא בפני ישראל לשיטת רוב הפוסקים חשוב מסל"ת כמ"ש הב"ש ס"ק מ' וס"ק מ"ח ובפרט שלא שאל לו על איש ידוע רק מה שאירע במקום המלחמה מפורש בשו"ת צ"צ הובא בק"ע אות תט"ו דבכה"ג חשוב מסל"ת ואף דבמל"ת בכתב יש מחמירין כנודע משיטת הרמב"ם ז"ל אך באמת לשי' הפוסקים משום דחוששין לשי' הר"ן ז"ל דבעי ק"ד כמ"ש בבית מאיר או משום דבכתב א"א להבחין אם הוא במסל"ת וכ"ז בשלח הכתב למקו"א י"ל שמא נתכוין להעיד אבל היכא שכתבו בפנקס ולא שלחו לשום מקום בוודאי דחשוב מסל"ת וגם היכא דמוטל עליהם לרשום זאת בפנקס בכה"ג בוודאי דלא חשוב כמתכווין להעיד ומפורש שם בשו"ת צ"צ סימן הנ"ל דכל היכי דנראה שהדבר אמת א"צ כלל מסל"ת ועיין שו"ת ד"ח ח"א סי' כ"ד וח"ב סי' ס"א שהאריך בזה עכ"פ אם היינו שומעים מפי הערלים כנ"ל בוודאי הי' מועיל ובפרט לשי' כ"פ עדות ערכאות בכתב מועיל אף ע"י שאלה והגם דבשו"ת ד"ח העיר דבעי שיהי' ידוע דלא מקבלי שוחדא באמת בחו"מ סי' ס"ח פסקינן כשי' הרא"ש דסתם ערכאות מהימני והגם דבשו"ת ד"ח העיר די"ל בעגונה בתחילת עדות החמירו כהא דש"ס דבכורות לענין פדחת לחוד אי מהני מה"ת יפה כתב בשו"ת אגודת איזוב כיון דעכ"פ מה"ת איסור לא חמור מממון כמ"ש תוס' ב"מ ד"כ ורק שי"ל דחז"ל החמירו בעגונה עכ"פ הוי תרי לישני בבכורות אי החמירו חז"ל בתחילת עדות ויש לומר סד"ר לקולא:

ומה שחשש כת"ה מחמת שבערכאות לא אמר שהי' אצל קבורתו א"כ י"ל דחשוב כחוזר מדבריו או שאומר שהאשה שיקרה והוסיפה בדבריו לאמר שהי' אצל קבורתו או שמודה שאמר לה רק שעתה אומר ששיקר בזה הביא שי' הפוסקים דדבריו שאומר לאסור י"ל דלא מהני אף אם אומר במסל"ת דלהחמיר א"נ אף במסל"ת ובפרט דדבריו האחרונים לא הי' רק ע"י שאלה:

באמת יש חילוק שאם אומר שבראשונה אמר שקר לשי' כ"פ אף כ"ז שלא אמר עד השני דבריו בבי"ד אפ"ה א"י לחזור אבל אם אומר שעד השני שיקר בשמו לשי' כ"פ כ"ז שלא התירו לינשא עפ"י עד השני שוב הראשון נאמן כשי' הרמב"ן ז"ל דבעמפ"ע אם הראשון מכחיש נאמן הראשון ועיין ביו"ד סי' קפ"ה ובט"ז שם אך באמת באשה אומרת מפי עכו"ם מסל"ת או שפחה אין הראשון נאמן להכחישה אף לשי' הרמב"ן ז"ל כמ"ש בשו"ת שארית יוסף הובא בבי"ש שם, ובקו"ע אות ש"ה ורצ"ז ועיי"ש אות ק"ס א"כ אף אם הי' אומר בפירוש עכשיו לפני הערכאות שלא הי' אצל הקבורה י"ל דא"נ ולפמ"ש בקו"ע אות ק"ס באם אומר שהשני שיקר בוודאי א"נ ובפרט שגם בלי קברתיו שי' הר' נתן דבעכו"ם מסל"ת א"צ קברתיו וכיון דאינו חוזר מגוף עידותו שוב לשי' הר' נתן סגי ובפרט דעכ"פ גם ע"א או עכו"ם מסל"ת אף בלי קברתיו ג"כ הדין אם ניסת ל"ת א"כ עכ"פ אינו רק חשש דרבנן לכתחילה שפיר י"ל דאינו יכול ליסתור דברי עד השני שאומר בשמו ובפרט שכיון שלא אמר דבריו לפני הערכאות רק ע"י שאלה, א"כ י"ל דלא אמר רק מה ששאלו ממנו ושעל הקבורה לא שאלו וכל מה שאפשר לתרץ דברי העד השני שלא יהי' כמוכחש מתרצין ובפרט שיש כמה ס' להקל שמא לא חזר כלל רק שלא אמר מה שלא שאלו ממנו ושמא לא מהני חזרתו כשי' השא"י וע' בפ"ת סקמ"ה שהביא מדברי הח"ס שחזרת עכו"ם בוודאי א"מ ושמא כשי' הר' נתן דבעכו"ם מסל"ת ל"צ קברתיו ולענין חשש בדדמי שאינו רק מדרבנן ורק לכתחילה בוודאי סמכינן אג' ספיקות להקל אף נגד ח"א ע"כ מצד זה ליכא חשש ומצד שנראה קצת הכחשה שהאשה אומרת בשמו שנפל הגירא נגד לבו ושם אצל הערכאות אמר העכו"ם נגד הריאה באמת כבר הבאתי לשי' רוב הפוסקים א"נ להכחישה אם הראשון פסול ובפרט שי"ל דל"ח הכחשה שנפל הגירא נגד שני איברים הנ"ל ובפרט דדבריו האחרונים הי' שלא במסל"ת ואף שי"ל דע"ז להכחיש דבריו הראשונים נאמן אף שלא במסל"ת ודבריו האחרונים אינו מועיל כיון שהי' ע"י שאלה במעמד האשה אך באמת אדרבה להחמיר לשי' כ"פ א"נ אף במסל"ת ע"כ באמת יש לסמוך אדברי האשה שהגידה בשם הערלים:

אך באמת לכאורה יש לדון די"ל דכ"ז היכי דהאשה בעצמה מהימנא לומר מת בעלי אז נאמנת לומר ג"כ ששמעה מפי עכו"ם מסל"ת ושוב י"ל דא"נ העכו"ם להכחישה אבל במלחמה דהאשה א"נ לומר מת בעלי ולשי' הרמב"ם ז"ל גם בקברתיו אינה נאמנת א"כ שוב י"ל גם באמרה ששמעה מפי עכו"ם מסל"ת ג"כ יש לחוש שמשקרת אך באמת הא דאינה נאמנת שם יש שני טעמים א' שיש רגלים לדבר שמשקרת במה שאומרת קברתיו משום דאין דרך האשה לעמוד במקום המלחמ' עד שתקברנו שמתיראה מנפילת הגירא ולפ"ז באומרת שקברה אותו אחר המלחמה נאמנת כמ"ש בשו"ת רעק"א ז"ל שם בהג"ה או משום שחזק בדעתה שמת מחמת שראתה נפילת הגירא לכך משקרת לומר קברתיו ומטעם זה גם באומרת קברתיו אחר המלחמה א"נ כמ"ש בשו"ת רעק"א ז"ל שם אך כ"ז באם אמרה בעצמה שראתה שמת א"כ י"ל שראתה נפילת הגירא ונדמה בדעתה שמת ע"ז משקרת לומר קברתיו או משום שיש רגלים לדבר שלא היתה עומדת לקבור אותו בשעת המלחמה אבל הכא שאמרה רק ששמעה מפי העכו"ם א"כ היא בעצמה אינה אומרת בדדמי שלא היתה כלל במקום המלחמה וגם ליכא רגלים לדבר שמשקרת שוב ל"ח שתשקר לגמרי ולומר ששמעה מפי עכו"ם מסל"ת שמת וקברתיו ובפרט דלחד שיטה הובא במחבר סעיף מ"ח גם באומרת מת במלחמה וקברתיו נאמנת א"כ בכה"ג י"ל דגם הרמב"ם ז"ל מודה דמהני ועיין בקו"ע אות פ"ו שכ' כעין זה אך מה שחשש כת"ה מחמת שהאשה עשתה בקשה להגעריכט שיתנו לה רשיון לנשואין נראה שהדבר קל בעיניה י"ל דל"ש אצלה דייקא ומינסבא הנה באמת כבר פלפלו בזה הגרע"א ז"ל עם הגאון מליסא הובא בפ"ת אות י"ג אי היכי דניסת בלי שום עדות אי נאמן אח"כ ע"א לומר שמת בעלה דהא גם בע"א צריכין לצירוף סברת דייקא והכא דחזינן דניסת בלי עדות לא דייקא עיי"ש מה שכ' בזה הג' מליסא והג' בעל ברית אברהם אך באמת יפה כ' כת"ה דהכא לא ניסת עוד וי"ל דסמכה שבוודאי יתירו הב"ד ועוד די"ל דסמכה בדעתה שסגי בעדות העכו"ם שאמר לה במסל"ת דהכא א"נ שבאמת שמעה מפי הערלים שוב יש לה עדות מספיק ולא ידעה שאסור לה להשתדל בערכאות קודם שיש לה היתר ב"ד ושם בעובדא דהג' רעק"א ז"ל עכ"פ ניסת בלי שום עדות אבל הכא י"ל דסמכה אמה ששמעה מפי הערלים אך באמת כפי הנראה אשה זו אינה בכלל נשים הצניעות ואם כי אין לנו לחפש חומרות בעדות עגונות אדרבה מצינו בשו"ת הב"ח המקיל במקום עיגון בכמה ענינים. עכ"ז מצינו בשו"ת הרדב"ז הובא בפ"ת אות קנ"ח דבאשה פרוצה אם אומרת ששמעה מפי אחרים ישראלים דיש לברר אצל אותן הישראלים שאמרה משמם עיי"ש ואף דהכא ליש דבר זה דהא אמרה בשם הערלים וכבר הגידו ערלים בערכאות וד"ז אינו מועיל עפ"י ד"ת כיון שהי' ע"י שאלה חשוב עכ"פ כנתכווין להעיד אך לפע"ד כיון שאמרה שנכתב בפנקס הערכאות שמת בעלה דען 24 אויגוסט יאהרע 1914 ע"כ כפי שהגידו לי שהרעני- מענט 32 יעגער היא בעיר לאשאנץ ע"כ באם אפשר בנקל שאיש ישראל יסע לעיר הנ"ל ויראה בפנקס שנרשם שמה שמת האיש הירש פריעד ביום הנ"ל בוודאי יהי' בזה היתר ברור ואם א"א לברר ד"ז כי אולי כבר הלכו הפנקס מהמתים לאיבוד בעת שנהרס הממשלה עכ"פ מהלכין לברר אצל אבותיו של הירש פריעד אם אמת הדבר שערל הנ"ל הגיד להם שמת בנם ושהי' אצל הקבורה ואם אבותיו יגידו כנ"ל ג"כ יש להתיר הגם די"ל דחמותה פסולה להעיד וגם אף ביש לה בנים אפ"ה א"נ משום ל"פ ואף בזה"ז שאין מתיבמין אפ"ה מפורש בח"מ דל"מ עידות חמותה אך עכ"פ אם יגיד אבי המדובר יהי' נאמן דאף דבזכרים הדומים לאלו ג"כ א"נ מ"מ ביש לה בנים ובפרט בזמה"ז שאין מייבמין עכ"פ זכרים הדומים נאמנים כמ"ש בבי"ש ועיין בספרי ח"ב סימן ו' ובפרט כיון דעכ"פ ע"י האשה עצמה שאמרה מפי הערלים עכ"פ יצאה מחשש איסור תורה, א"כ כבר נסתפק במל"מ דהיכי דכבר נסתלק האיסור תורה י"ל דגם ה' נשים מהימני עיין שם בספרי ח"ב סי' ו' עכ"פ ע"י שיגיד אבי המדובר ששמע כן מפי הערל הנ"ל יצטרף להגדת האשה עצמה וגם אם האשה תגיד ששמעה מסי אבי המדובר ששמע מפי הערל במסל"ת כפי דברי האשה ג"כ יש להתיר ובפרט דאף א"נ דגם לענין חשש דרבנן ל"מ הגדת ה' נשים די"ל דחשיב וודאי משקרי אבל עכ"פ ביש לה בנים ליכא חשש משקר רק מצד לא פלוג ומפורש במג"א סי' תמ"ז דדבר שהיא משום לא פלוג לא חמיר כגוף התקנה שוב כיון דעכ"פ ע"י הגדת האשה עצמה נסתלק חשש איסור תורה שוב מועיל הגדת חמותה כנ"ל ואם גם זה אי אפשר שאולי כבר אבותיו מתו בין כך עכ"פ אם יאיימו עליה הב"ד שתגיד האמת אם שמעה מפי הערלים ויגידו לה חומר איסור א"א ושאם יבא בעלה תצא מזה ומזה והיא תעמוד בדברי' יש מקום להתירה ובפרט שגם ע"י עדות הערלים בערכאות נהי דאינו מועיל לפי שהי' ע"י שאלה עכ"פ קצת רגלים לדבר יש וגם מצד שכבר עברו שש שנים נהי דאין לסמוך בעגונא אאומדנות מ"מ ידוע מ"ש הח"ס שעכ"פ י"ל דאיתרע החא"א ושוב יש מקום להתירה עכ"ז מפני חומר איסור א"א ובפרט באשה שאינה צנועה וד"ל ע"כ ישאל נא עוד לרב גדול אחד בתורה ויראה ואם יסכים להתירה אז גם אנכי אצטרף להתיר ומכלל הן אתה שומע לאו ומחמת כי אין לי שום ספר בפה אקצר ואם יסכים רב גדול א' להתיר ישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א:

באעה"ח יום א' בלק י"א תמוז תר"פ לפ"ק. הק' שמואל ענגיל פה מרחץ בארדיוב

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה