מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן סט
להרב הה"ג בנש"ק וכו' מו"ה יעקב שמשון נ"י אבד"ק טשחוב יצ"ו.
בדבר שאלתו בקהלתו יש ב' מקוואות סמוכים זה לזה ובמקוה הגדולה בא יותר משיעור מקוה ממקום נביעתו ממעין ואח"כ כשיש יותר משיעור מקוה ממשיכין לתוכו מים מהאמה שבחוץ ובמקוה הקטנה ג"כ יש מקום לבא לתוכו מים מהמעיין גופא אך לפי שבא לשם רק מעט מים מהמעיין ממשיכין לתוכו הרבה מים ממקוה הגדולה דרך צינור להשלים לזה המים שבא בעצמו מהמעיין וכעת רואה כת"ה כי המים מהמקוה הקטנה נתמעט מעט אחר שנסתם הצינור ויש ספק אם יוצא דרך הנקב של מטה ממקום שבא מהמעיין או שיוצא דרך הדפנות והגם שלא נתמעט מהשיעור מ"מ צוה כת"ה לסתום בפשתן וכעת לא נראה עוד שום זחילה ורק שחכם א' חושש שמא יהי' זוחל אף דרך הפשתן ע"כ דעתו לסתום נקב שלמטה לגמרי באבנים ויבואו כל המים למקוה הקטנה דרך הצינור ממקוה הגדולה, ורק שכת"ה כתב דיש לחוש שמים הבאים מבחוץ למקוה הגדולה י"ל שהם שאובין ואף שנתכשרו בשפה שבאו למקוה הגדולה שיש שמה יותר משיעור מקוה מ"מ אם הולכים אח"כ למקוה ריקנית יש אוסרים וכמ"ש בש"ך סי' סקמ"א וע"כ יותר טוב שיהי' בהמקוה הקטנה עכ"פ כ"א סאין מים כשרים ואז שאובין מטהר בריבוי והמשכה זה תורף השאלה:
והנה לכאורה לא הבנתי דבר ו דבתחילה כתב דבמקוה הקטנה בא רק מעט מים מהמעיין ונראה מדבריו דלא בא מהמעיין רק ערך שליש משיעור מקוה ואח"כ כ' דיותר טוב שיהי' המים מהמעיין באים בעצמם כדי שיהי' השאובין מטהר בריבוי והמשכה לצאת יד"ח שיטת הסוברים דבהלך אח"כ למקוה ריקן דיש להחמיר א"כ מוכח מדבריו דהמים שבאו למקוה קטנה מהמעיין הוא עכ"פ יותר מכ"א סאין אך יש לפרש כוונתו דבאמת המים הבאים למקוה הקטנה מהמעיין הוא עכ"פ כ"א סאין ורק דמ"ש בתחילה שהוא רק ערך שליש מהשיעור כוונתו דהואיל דהמקוה רחב מאוד ובעי שיעור שכל גופו יתכסה בו כפי המפורש בש"ע עד זרת למעלה מהטיבור ולזה קורא אותו כת"ה ערך שליש מהשיעור היינו משיעור שכל גופו מכסה בו ועיין בט"ז סק"ו לענין גל שנתלש מן הים דמפורש בש"ע דבעי מ"ס שכתב דהכוונה שיעור שיוכל להתכסות כל גופו עיי"ש:
עתה נבוא לדבר מענין הזחילה והנה כת"ה כ' דאף בלא נתמעט משיעור מקוה מ"מ צוה לסתום כפי חומרת הרמ"א בסעיף נ' באמת דבריו תמוהים דלפי"מ שחושש כת"ה שזוחל דרך נקב שלמטה ואז לכ"ע פסול ורק ביש מ"ס למטה מן הסדק אז יש ב' דיעות בסעיף נ' וגם ביש מ"ס למטה מהסדק כ' בספר ד"ח ובשו"ת בי"ש ובספר חיבור לטהרה דאם אינו יכול לטבול בהמים שהוא למטה מהנקב היינו שלא יוכל לכסות כל גופו אז פסול אף שהנקב הוא למעלה והסברא נכונה דנודע מחלוקת הפוסקים אי ביטול מהני להשלים השיעור עי' רש"י זבחים דע"ח ועיי' בהג"ה חק נתן זבחים ד"פ בהא דצלוחית שנפלו לתוכה מים כ"ש דחכמים פסלו וכ' בתוס' חומרא דמי חטאת הוא דמה"ת מב"מ ברובא בטל וכתב החק נתן בשם רש"ק דנהי דבטל לענין שלא יופסל המי חטאת אבל עכ"פ אינו מצטרף להשלים השיעור ורק בפיגול ונותר דמצטרפין להשלים השיעור לשיטת רש"י הנ"ל משום דאשכחן דמצטרפין לענין לא יאכל אבל בעלמא ביטול ל"מ להשלים השיעור עיי"ש א"כ ה"ה הכא דבעי לצרף המים שלמעלה וכיון דהוא זוחלין ויש עליו שם פסול לא מצטרף להשלים אך באמת י"ל ג"כ להיפוך דכיון דיש עכ"פ מ"ס למטה מהסדק ובדיעבד יועיל הטבילה אף בהשיעור שלמטה כגון שיפשט עצמו ויטבול כל גופו ורק לכתחילה בעי זרת למעלה מן הטיבור בזה שפיר י"ל דאפשר לצרף ג"כ המים שלמעלה הואיל דעכ"פ א"צ בזה צירוף לשיעור מ"ס אך באמת לשי' האחרונים הנ"ל יש לאסור בזה גם להמחבר א"כ בנ"ד שיש נקב למטה בקרקע המקוה א"כ חשוב זוחל למטה משיעור מקוה ונהי דיש שמה מ"ס מ"מ פסול גם לשי' המחבר אך באמת י"ל לא מבעיא א"נ דבא מגוף המעין יותר מכ"א סאין אף שנמשך אח"כ מותר המים מהמקוה הגדולה מ"מ הואיל דנמשך משם רק מעט מה שיעור א"כ חשיב כרבו זוחלין על הנוטפין דמטהר בזחילה ולשי' הר"ש והרא"ש אף בליכא מ"ס מהזוחלין לחוד רק בצירוף הנוטפין אפ"ה מצטרף להשלים השיעור ומטהר בזחילה ונהי דבספר חיבור לטהרה פוסק דבליכא מ"ס מהזוחלין לחוד ל"מ מ"מ הב"י בסי' כ"א הביא דברי הרא"ש להכשיר גם בכה"ג וכה הבאתי בספרי ח"א סצ"ח להעיר דהרא"ש סובר דביטול מהני להשלים השיעור מהא דכ' הראשונים דכולו שאוב פסול מה"ת וברוב כשרים הוי רק מדרבנן כ' הרא"ש דהוא מדין ביטול ועכ"ח דסובר דביטול מהני להשלים השיעור עיי"ש אך באמת בנ"ד אין לסמוך על זה הואיל דנראה דניתוסף מהמקוה הגדולה הרבה מים נגד המים שבא למקוה הקטנה מהמעיין וא"כ אף אי הי' בהמים שבא למקוה הקטנה מהמעיין שיעור מקוה מ"מ ברבו נוטפין אינו מטהר בזחילה ולשי' מהרי"ק אף במקום שהי' המעיין מהלך בתחילתו ג"כ אינו מטהר בזחילה ומוכח בפוסקים דהוי פסול ד"ת ברבו נוטפין כמ"ש הב"ח בס' ר"א ואף שכ' המרדכי דהוי רק גזירה משום חרדלית של גשמים כ"ז בנהר דבאמת י"ל נהרא מקופיא מיבריך ואסור רק מכח גזירה אבל היכי דבאמת נוטפין רבו י"ל דפסול מה"ת והנה לכאורה יש ראי' מהא דחייש בש"ס שבת דס"ה שמא יהי' רבו נוטפין וא"נ דהוי רק פסול דרבנן שוב חשוב ס' דרבנן אך באמת יש לומר דל"ש בזה לומר ס' דרבנן להקל משום דהוי נגד ח"ט ואף לשי' הר"ש דהיכי דכבר יצא מח"ט ד"ת אז מקילין בדרבנן אף נגד ח"ט מ"מ כבר כתבתי דשאני התם בנידון דהר"ש שכבר הי' רגע אחת טהור מה"ת בוודאי וספק שמא טהור ג"כ מדרבנן היינו דבאם הי' מקודם במקוה שאובין ואח"כ בהכשירה טהור אף מדרבנן ורק שיש לספק ולומר שהי' מקודם בהכשירה ואח"כ בהשאוב ונאסר מדרבנן, א"כ חשוב ספק במעשה האוסר שפיר אמרי' הואיל דמח"ט ד"ת בוודאי יצא ורק הספק אי נחית עליו הטומאה דרבנן שפיר אמרי' מספיקא לא נחית טומאה אבל הכא דהוי ס' במעשה המתיר שפיר אמרי' אף דיצא מח"ט אפ"ה אזלינן לחומרא בדרבנן נגד ח"ט ואזדא ראי' הנ"ל וגם י"ל לפמ"ש הב"י דאם בקי בשיעור הנהר ביומי תשרי ורואה באמצע השנה שלא נתגדל יותר מכפי שיש בתשרי דשרי לטבול בו וכל האיסור הוי רק באינו בקי בשיעור א"כ י"ל דהוי כמו ס' חסרון ידיעה דל"מ אף בדרבנן וא"כ אכתי י"ל דכל הפסול הוי רק מדרבנן ואפי"ה ל"ש בזה סד"ר להקל או משום דהוי נגד ח"ט או משום דהוי בכלל ס' חסרון ידיעה וז"ב:
ובאמת גם בשו"ת ח"ס יו"ד סי' כ"ב הוכיח דשי' רוה"פ דפסיל זחילה הוי רק דרבנן דדרשא דאך המעיין הוי רק אסמכתא עיי"ש. ובאמת י"ל דכבר הקשו בתוס' שבת דס"ה ובבכורות דנ"ה דרבו נוטפין דנימא קמא קמא בטל ורק שכתבו די"ל חוזר וניעור א"כ י"ל לשי' הפוסקים דהך חוזר וניעור הוא רק מדרבנן כדמוכח בבכורות דכ"ב דכתבו בתוס' דבדם תבוסה דהוי דרבנן הקילו שלא לומר חוזר וניעור א"כ שי' הסוברים דפסיל זחילה בעצם הוי רק מדרבנן והכא יש עוד סניף מכח קמא קמא בטל ורק מדרבנן אמרי' חוזר וניעור ושוב חשוב בכלל תרי דרבנן ולשי' החוו"ד סי' ק"י דבתרי דרבנן אף בספק נגד חזקה יש להתיר א"כ אכתי תקשי מהא דעביד מפצי הרי ס' דרבנן לקולא דבתרי דרבנן אף נגד ח"ט יש להתיר וצ"ע לכאורה אך באמת י"ל דפוסקים הללו הסוברי' דחוזר וניעור הווי רק מדרבנן יתרצו הכא על הקושיא דנימא קמא קמא בטל משום דבא בלי הפסק ודרכו בכך וכמ"ש בתוס' ב"ק ד"ק ושוב מה"ת לא בטל ושוב ל"ח בכלל תרי דרבנן ושוב י"ל דפסול זחילה מדרבנן ואפ"ה ל"ש בזה סד"ר להקל משום דהווי נגד ח"א כנ"ל נחזור לנ"ד דליכא מ"ס מהמעיין לחוד במקוה הקטנה א"כ לשי' כמה פוסקים אף ברבו זוחלין אינו מצטרף להשלים השיעור ע"כ אם הי' באמת זוחל למטה דרך הנקב זחילה הניכרת הי' בזה פסיל גמור אך באמת יפה הביא כת"ה דברי המחבר בשם הרשב"א דאם ניקב מעט ומימיו נוטפין מעט או נבלעים בקרקע דכשר לפי שאין הזחילה ניכרת להדיא ועי' שו"ת תשב"ג סי' י"ז שכתב דאף בזוחל דרך כותלי המקוה אם לא ניכר הזחילה כשרה והביא ראי' מהא דמקוה שהוחזקה להיות מימיו מתמעטין דאם הי' מ"ס בשעת טבילה דכשר והרי יש בזה פסיל מכח זחילה ועכ"ח דבכה"ג כשר ועיי"ש ובשו"ת ח"ס סימן רי"א הרגיש ג"כ בזה וכבר קדמו בתשב"ץ ועי' בחיבור לטהרה שהביא שיטה דבניקב מעט בכותל יש לפסול ורק בנבלע בקרקע מעט לכ"ע כשר ובאמת גם הח"ס הרגיש בזה דבניקב המקוה יש להחמיר אבל הכרעת כוה"פ להכשיר באין הזחילה ניכל להדיא עי' שו"ת מעיל צדקה סימן ל"ט ע"כ מכל זה הדבר ברור דליכא שום חשש ובפרט בנ"ד דיש רוב מעיין א"כ אף אי נוטפין רבו י"ל דליכא בזה פסול ד"ת ונהי דכבר כ' הד"ח לפקפק על מעיינות שלנו דהוי כמו מי ביצין וגם דיש לחוש לשיטת הר"ש דמעיין לא מטהר בזחילה רק במקום מקורו מ"מ התינח בזחילה ממש אבל לענין זחילה שאינו ניכר בוודאי דיש לצרף דבר זה לסניף וז"ב ובפרט עכשיו שכבר נסתם הנקב ונראה שכעת אינו חסר כלום למה לנו להחזיק ריעותא לחוש שיהי' זוחל ע"י הפשתן ואין להחזיק ריעותא מספק ובפרט דאף אם יהי' זוחל מעט ג"כ לא יהי' שום חשש וז"ב ומה שהעיר כת"ה דאם יסתום לגמרי מקום כניסת המים מהמעיין להמקוה א"כ יש לחוש למ"ש הש"ך סקמ"א דאם הלכו אח"כ המים הפסולים שנתחברו למקוה ריקנית דיש להחמיר דחוזר לפסולו והנה לכאורה לפי"מ דמוכח במכתבו שגם המים הבאים מהאמה למקוה הגדולה אינו שאובין בבירור, וא"כ בח' שאובין בוודאי דלא החמיר הש"ך ז"ל אך אף אי הוא וודאי שאובין וניחוש דשאובין שנתערבו למקוה כשרה אפ"ה ל"מ השקה שיהי' חשוב כזריעה שיהי' נשאר לעולם בהכשירו עיין שו"ת בית אפרים יו"ד סי' נ"ג מ"מ י"ל הואיל דהמים באים ממקוה הגדולה להקטנה דרך המשכה א"כ רבו הסוברי' דכולו בהמשכה כשר ואף דקיי"ל כולה בהמשכה פסול מ"מ כ' בתוס' ב"ב דס"ו דאף למ"ד כלו שאוב פסול מה"ת אפ"ה כולה בהמשכה פסול רק מדרבנן וכבר תפסו בזה האחרונים את הג' בשו"ת אמרי אש זצ"ל שכ' דיש בזה פסול ד"ת והשיגו עליו עי' בספריהם מ"ש בזה וא"כ כיון דבנ"ד אין לדון רק לענין חשש דרבנן שפיר יש לסמוך אשיטת הסוברים דכיון שכבר נתערבו במקוה כשרה אינו חוזר לפסולו וכיון דהש"ך סיים וטוב להחמיר י"ל דבמידי דאינו נוגע רק לענין דרבנן אז גם לשיטת הש"ך אין להחמיר וז"ב ועי' שו"ת בי"ש סי' ס"ג ושו"ת כת"ס סי' צ"ט עיי"ש:.
אך לכאורה אכתי יש לעורר הואיל דאין מבורר אם בא דרך המשכה ע"ג מקום הראוי לבלוע וברמ"א סעיף מ"ו מובא שיטת המחמירים דבעי שיהי' ממש ע"ג קרקע ונהי דרמ"א סיים רק וטוב להחמיר לכתחילה ומשמע דמעיקר הדין מועיל המשכה ע"ג דבר שלא הי' עליו שם כלי בתלוש אך בשו"ת ח"ס סימן רי"ד כ' דבריבוי והמשכה מהני המשכה ע"ג דבר שאינו ראוי לבלוע ג"כ אבל להכשיר כולה בהמשכה בעי עג"ק הראוי לבלוע א"כ בנ"ד דהוי לענין כולה בהמשכה שוב ל"מ אם אינו ראוי לבלוע דיש לחוש לדעת המחמירים אך באמת עי' בשו"ת נובי"ת סי' קמ"א ובח"ס סימן רי"ב שכתבו דליכא מאן דחייש לחומרא זו וכה ראיתי בשו"ת משיב כהלכה שהעלה ג"כ דאם נתערב ממש במקוה כשרה אז לכ"ע כשר מטעם זריעה ושוב אף בהלכו אח"כ למקוה חסירה ג"כ כשר עיי"ש ע"כ הדבר פשוט דגם בזה ליכא שום חשש אך באמת בנ"ד הרי אפשר להמשיך למקוה הקטנה רוב שיעור מקוה מהמעיין וחשש זחילה כבר כתבתי דליכא בזה ובפרט שכבר נסתם הזחילה ובוודאי הי' הסתימה בדבר שאינו מקבל טומאה דבדבר המקבל טומאה יש דעות בסעיף כ' לפסול וכיון דליכא בנ"ד חשש מכח זחילה א"כ עדיף טפי שיושאר מקום כניסת המים מהמעיין עד שיעור כ"א סאין כמו שהי' עד עתה וחשש זחילה ליכא ובכה"ג דחשוב כמו ריבוי והמשכה לכ"ע לא יהי' חשש מכח דהמשכה לא הווי עג"ק הראוי לבלוע וכמ"ש הח"ס סי' רי"ד הנ"ל כנ"ל בס"ד לדינא:
באעה"ח ה' תולדות תרס"ג ראדמישלא יצ"ו. והנני ידידו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.