מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן מד
לכבוד גיסי ההגה"צ בנש"ק מו"ה שלום נ"י האבד"ק קאמינקא יצ"ו.
בדבר השאלה כי ר"ל נפלה דליקה בלילה ונשרפו הרבה בתים ונעלם ר"ל אברך אחד שמו מו"ה שלמה כי עלה לעלי' שעל ביתו להציל רכושו ואשתו ראתה שעלה לעלי' ואז הי' עוד האש רחוק ממקום שדר בו אברך הנ"ל ואח"ז עסקה האשה להציל רכושה וכאשר לא ראתה את בעלה צעקה האשה לילך להעלי' להציל את בעלה ובבוקר אחר השריפה בדקו ומצאו בקצה מקום החנות של הבית עצמות קטנים שרופים הרבה ובתוכם עצם גדול יותר מכביצת תרנגולת וגם הי' חתיכת בשר כמו טפח והי' ביחד ערך ב' קדירות עצמות והי' שם רופא עכו"ם מומחה אחד ואמר שמכיר שעצם הגדול הוא מאדם ונתנו אותם לשק ולקחום לחדר שעל ביה"ק והי' מונחים שם איזה שעות ונמצא באותו מקום לחלוחית רב מהעצמות ובאמת הי' עצמות יבישים ושרופים ונגבה עדות בענין זה ותורף הגב"ע והנה איש אחד ישראל העיד כדת שתיכף אחר השריפה ר"ל בא לביתו עכו"ם אחד ואמר שעגמה נפשו על היהודי שנשרף ר"ל ושאלתיו מהיכן יודע שנשרף והשיב כי בשעת מעשה בא לבית ר' שלמה ושמע איש דופק על מעלת העולים להעלי' ותיכף פתח את הדלת בחזקה ונפל איש אחד אצל הדלת לבוש בגאטיס וכתונת ויחף ותפשו ברגליו להוציאו וברגע נפל לפיד אש וברח משם מחמת פחד והערל לא הכיר את היהודי זה תורף העדות עוד העיד איש ישראל כדת שבא לבית ר"ש הנ"ל בשעת השריפה ואמרה לו האשה שבעלה הוא על העלי' והלך תיכף מהחדר אל הבית הקטן ורצה לעלות להעלי' ובאמצע המעלות ראה כי כותל המפסיק על העלי' התחיל לשרוף וגם מחמת העשן לא יכול לעלות וצעק כמ"פ שלמה שלמה ולא ענהו ואמר להאשה שבוודאי ירד משם עוד העיד איש ישראל כדת ששמע מהערל הנ"ל שהוא אחד ממצילי דליקה שבשעת שמעו מהאשה הנ"ל שצעקה שבעלה עלה לעלי' עלה הוא אחריו וחפסו ברגלו להוציאו ונפל עליו איזה דבר עד שהוכרח לברוח ובעת שרצה לתופסו שמע שאמר האיש הנ"ל הנח לי עוד העיד איש ישראל אחד שבא שמה בתחילת השריפה אמרה לו האשה שילך להחנות להציל קמח שנתן הוא ונכנס להחנות וצעק אליו הר' שלמה מן העלי' שיקח נוצות והנעדר זרק נוצות מן העלי' ואיש הנ"ל לקחם שתי פעמים מן החנות והעיד שהכיר את הקול של ר' שלמה שצעק עליו מן העלי' שיקח הנוצות ואח"כ בזמן מועט הלך עוד הפעם לבית הנ"ל ושמע מהאשה שצעקה שבעלה לא ירד מהעלי' ושילכו להצילו והלך על המעלות וצעק שלמה ולא ענהו והי' ירא לילך ביחידות על העלי' עוד העיד איש ישראל כדת שבשבוע העבר התחיל לדבר עם עכו"ם אחד ושאלו אם הי' אצל השריפה והשיב כי הי' בבית ר' שלמה הנ"ל והכירו היטב בחייו ואמר לו שהלך להעלי' להציל נוצות ואח"כ ראה שלא ירד הלך אחריו אל העלי' והי' העשן גדול ולא יכול לראות מאומה רק שבמישוש רגליו מצאו וגררו מן העלי' עד למטה ואמר לו העכו"ם בפירוש שבעת הלקחו מן העלי' כבר הי' מת אך לא הגיד אם הכירו אז שהוא האיש שלמה שעלה להעלי' להציל את רכושו זה תורף הגב"ע בקצרה:
ויש בזה לדון מכח כמה דברים אי כיון שידעינן עכ"פ שבעלה עלה להעלי' דאשתו ראתה זאת וגם ר' דוד קליין הכירו בקול שצעק עליו שיקח הנוצות וכיון שלא ראהו יורד מהעלי' יש ראי' שנשרף ב' מכח שעכ"פ הי' הוא על העלי' ואח"כ מצאו עצמות שרופים בהחנות והרופא הכיר שהוא עצם מאדם א"כ יש ראי' שנשרף שם אדם דבאמת ל"ש שיהי' מונח בחנות עצמות מכבר וע"כ דהם עצמות מאדם נשרף וכיון דבעלה וודאי הי' על העלי' אין לחוש שאיש אחר בא שמה להעלי' ונשרף ונפלו העצמות להחנות ובעלה ירד חי והלך לעלמא זה ל"ש ויותר יש לומר שבעלה שהי' על העלי' נשרף ג' יש לומר הואיל שר' הירש העיד בשם עכו"ם שגרר איש מן העלי' למטה וראה שכבר מת מזה ידעינן שאיש שהי' על העלי' מת א"כ אין לתלות שבעלה ירד מן העלי' והלך למק"א ואיש אחר עלה שמה ומת וגררו העכו"ם זה הספיקות שיש לעורר בזה:
והנה לכאורה נראה שיש הכחשה בין הערלים שערל א' העיד כפי עדות ר' הירש שפתח את הדלת ונפל איש למטה נמצא שלא נשאר עוד על העלי' דהא שמע איש דופק על מעלות העלי' ע"כ דהי' אז עוד חי ונפל דרך הדלת א"כ א"נ שרק איש אחד הי' על העלי' א"כ ע"כ לא מת על העלי' וא"כ הוא מוכחש מעדותו של הערל שאמר לר' שלמה פריש שגרר איש מהעלי' ולמטה ראה שכבר מת א"כ הם מכחישים זע"ז דלפי עדות ערל הראשון לא מת על העלי' כי בפת שהי' דופק על המעלות ע"כ דהי' חי ותיכף נפל דרך הדלת ולפי עדות ערל השני מת על העלי' שאחר שגררו ראה שכבר מת ונהי שאפשר לומר ששני אנשים הי' על העלי' ואחד נפל דרך הדלת והשני מת בעלי' אבל עכ"פ אם נרצה לתרץ שלא יהי' מוכחשין נצטרך לומר דשני אנשים הי' על העלי' וזה יהי' ריעותא לנידון השאלה אך באמת י"ל כיון דערל הראשון בלא"ה מכחיש א"ע שלפי עדות ר' צ' משמו נפל דרך הדלת ולפי עדות ר' פיישל משמו הי' על העלי' ורצה לגררו למטה וצעק הנח לי א"כ הוא מוכחש מפי עצמו וע"כ דאחד מהעדים שיקר העכו"ם לפניו ושוב י"ל דעדותו של ר' פיישל אמת דהעכו"ם הי' על העלי' ורצה לגררו למטה ועוד אז הי' חי וצעק הנח לי ואח"ז בא העכו"ם השני שהעיד ר' שלמה פריש משמו ואז כבר הי' מת ועוד י"ל דעכו"ם הראשון טעה באחד מדיבורו מחמת בהלה נדמה לו שנפל דרך הדלת ובשלמא אם לא הי' העכו"ם הראשון סותר א"ע בדיבורו הי' מקום לומר ששני הערלים מכחישים זא"ז אחד אומר שנפל מן הדלת והשני אומר שגררו והי מקום לפלפל אי זה מיקרי הכחשה וגם אי בשני עדים מכחישים שא"ז אי מועיל בעגונה אבל כאן דערל הראשון מוכחש מפי עצמו שוב י"ל דדיבור ר' פיישל משמו אמת בכדי שלא יהי' מוכחש עדותו מהעכו"ם האחר יצא דאם נימא דמועיל עדות העכו"ם שהגיד ר' שלמה פריש משמו שוב לא יהי' חשוב עדותו בכלל מוכחש אך מקודם צריכים לברר אי יש מקום להתיר האשה עפ"י עדות הנ"ל והנה מצד עדות ר' דוד קליין ששמע קולו מן העלי' וכיון שלא ראו אותו יורד מהעלי' יש ראי' שנשרף ע"ז אין לסמוך דאף דמפורש בש"ע סי' י"ז סעיף ל' דנפל לתוך כבשן האש מעידין עלי' אך מפורש שם בב"ש ס"ק צ"ב בשם הרשב"א דוקא אם נפל לכבשן עמוק שא"א לעלות משם אבל אם נפל לתוך המדורה אין מעידין שמא יצא והשתא בנפל לתוך המדורה שכבר התחיל האש לשלוט בו אפ"ה אמרינן שמא יצא דכל בר דעת עושה כל פעולות להינצל מאש וכמפורש בש"ס ב"ק דף כ"א ע"ב דבעבד סמוך פטור ממיתה דהי' לו לברוח מכ"ש הכא דלא ראו כלל שהתחיל האש לשלוט בו אף דהי' על העלי' מ"מ שמא אחר שהציל רכושו והי' ירא שלא ישלוט בו האש ירד ואזיל לעלמא והטעם דמוקמינן לבעלה בחזקת חי וחא"א. וכמפורש בש"ס דיבמות דף קט"ז עשינו עלינו עשן דאינה נאמנת דאמרינן שמא נמלט ויצא מכ"ש אם לא ראו כלל ששלט בו האש בוודאי חוששין שמא יצא:
והנה גם מצד שמצאו אחר השריפה עצמות בהחנות ועפ"י הרופאים שהמה עצמות מאדם הגם דהב"ח דעתו דבנפל לכבשן ואע"פ דהי' אפשר לו לצאת משם מ"מ אם מצאו אח"כ עצמות במקום הזה חולין לומר דאותו שנפל לשם וודאי נשרף והביא ראי' מהא דבשלהי גנני אך באמת הב"ש ס"ק צ"א דחה דבריו והביא מסעיף ל"ב דגם בנפל למשאל"ס ואח"כ העלו רגל והוא מארכובה ולמעלה אפ"ה אם אין מכירין בסימן מובהק שהרגל הוא ממנו ל"מ וחזינן דאעפ"י דמשאל"ס עכ"פ רובן למיתה אפ"ה כ"ז שאין מכירים הרגל בטב"ע או בסימן מובהק ל"מ וחוששין שמא הרגל הוא מאדם אחר מכ"ש הכא דליכא כלל רובא למיתה דאדרבה הסברא דברח מן האש א"כ ממילא חוששין שמא העצמות המה מאדם אחר ובפרט הכא דלא ראו כלל שהתחיל האש לשלוט בו אף שהי' על העלי' מ"מ י"ל שירד קודם שבא לשם האש ועיי"ש בב"ש ס"ק ק"ס דאם אמרה ראו בעלי שנשרף אז אם ליכא ריעותא היינו שלא מצאו פס יד מאיש אחר ל"ח שמא לא נשרף ה"ט משום דאמר' חזי בעלי שנשרף היינו ששהתה שם בכדי שיעור שישרף ולא ראתה אותו יוצא משם שפיר מועיל אבל בלא ראתה שנשרף ל"מ כמפורש בח"ס סי' ס"ז דאף לשיטת הב"ש מ"מ אם לא אמרה שראתה שנשרף רק שלהטה האש סביבו ולא יוכל לברוח מ"מ אם לא מצאו שום סימן ל"מ עיי"ש מכ"ש הכא שלא ראו שהתחיל האש לשרפו בוודאי דיש לחוש שמא אזל לעלמא והעצמות המה מאדם אחר או עצמות מבהמות ואף שרופא אמר שמכיר שהוא עצם אדם חוץ לזה שאולי עצם זה הוא ממקום שיוכל לחיות בלתי העצם הזה גם י"ל דרופא אין לו נאמנות באיסור תורה ובפרט היכי דהוי נגד ח"א דהשתא ברדמ"ת דלשי' רוב הפוסקים הוי רק איסור דרבנן אפ"ה אין סומכין ארופאים מכ"ש באיסור תורה ועיין שו"ת בית שלמה חאה"ע סי' ע"ז שכ' די"ל באיסור תורה אין נאמנות לרופא אף במקום דאיכא רגל"ד א"כ קשה לסמוך אדברי הרופא ובפרט דאף אם יגידו רופאים שאם ינטל עצם כזה מאדם א"א לחיות ונימא דיש לרופאים נאמנות אף באיסור תורה וכמ"ש הח"ס דרק לענין רדמ"ת לומר שנתרפאה א"א להם להעיד על גוף פרטי דאיכא גופא דלא מקבל סמא אבל בכללות יש להם נאמנות אכתי י"ל שמא העצמות הוא מאדם אחר שבא שמה להציל את בעלה או לגנוב והיא נשרף ובעלה אזל למקום אחר והגם דבשו"ת בית אפרים סי' י"א האריך בזה די"ל כיון שבעלה של זו בוודאי הי' שם במקום האש אין לחוש שאיש זה אזיל לעלמא ואחר בא לשם ונשרף דאמרינן היינו שאבד היינו שנמצא ובאמת כבר פלפלתי בזה בספרי ח"א סי' מ"ט והבאתי מדברי המבי"ט והשב עקב והנה בש"ש כתב כיון דנאבד כשהוא חי' ונמצא מת א"כ אינו כמו שאבד שוב חוששין שמא אחר ובאמת י"ל דמיתה ל"ח בכלל השתנות והגם דמצינו בש"ס לאחר שימות בעלך דחשוב דשלב"ל אך באמת בנו"ב מה"ת סימן נ"ב הביא בשם הירושלמי דמיתה ל"ח רק בגדר מחוסר זמן:
ובאמת בתוס' ב"ב דף ע"ט מפורש דאם מקדש לאחר שימות בעלך ואין הבעל גוסס אף לר"מ ל"מ דל"ח עבידי דאתי וא"כ י"ל דגם בנמצא מת אפ"ה י"ל דשייך בו היינו שאבד היינו שנמצא ועיין רשב"א קידושין ס"ב שכ' דעובר לפי שממילא קא רבו ל"ח בכלל מחוסר מעשה מש"ה ס"ל לראב"י בהוכר עוברה מהני והגם דמצינו בש"ס דלידה חשוב שינוי לענין גזילה וטביחה חשוב ג"כ שינוי לענין פטור דו"ה כמ"ש התוס' ב"ק דף ע"א מ"מ עכ"פ כ"ז לענין קנין דעכ"פ אינו כעין שגזל אבל עכ"פ י"ל דגם בנמצא מת י"ל היינו שאבד אך באמת בנמצא רק עצמות זה הוי וודאי בכלל פנים חדשות שוב לכאורה י"ל בזה בוודאי ל"ש לומר היינו שאבד היינו שנמצא ועי' רשב"א קידושין נ"ז שכ' דמשו"ה מקדש בא"ה אינה מקודשת אף שיוכל ליהנות מאפרן מ"מ חשוב דשלב"ל ואף דבידו מ"מ בדבר שהגוף משתנה ל"מ סברת בידו ועיין בספרי ח"א סי' צ"ט א"כ אם נעשה עצמות ל"ש לומר היינו שאבד וז"ב והנה בב"ח האריך דהכא י"ל כיון דל"ש שיבוא איש זר למקום השריפה ולכנוס למקום סכנה א"כ הוי כמו במקום שאין שיירות מצויות ובכה"ג בוודאי י"ל כיון דבעלה וודאי הי' שמה על העלי' ועל איש אחר יש ס' י"ל אין ספק מוציא מידי וודאי הנה באמת קשה להעמיד יסוד ע"ז כיון דלפי דברי הערלים שני ערלים הלכו אל העלי' להצילו ואחד רצה להורידו מטה וצעק הנח לי והשני גרר אותו למטה עכ"פ לפי דבריהם הי' גם המה על העלי' שוב יש לחוש שגם איש אחר עלה ונשרף שמה ואותו שבאה להציל ונשרף אותו גררו למטה ובעלה אזיל לעלמא ובאמת בשו"ת בית אפרים שם האריך בזה דעכ"פ י"ל לפי דברי הרמב"ן ב"ב כ"ב בקורבא שהוא מקומו ממש עדיף מרובא ומש"ה כ' בש"ש בהא דפסקינן בהא דיצחק ריש גלותא כרבא דל"ח לתרי יצחק משום דידעינן שיצחק ריש גלותא אזיל מקורטבא לאספמיא ומת ורק יש ס' שמא יצחק אחר בא לקורטבא והוא הלך לאספמיא בזה אמרינן כיון דיצחק דר בקורטבא והוי מקומו ממש זה עדיף מרובא דעלמא א"כ הכ"נ כיון דבעלה דר במקום זה ממש והוא הי' בוודאי על העלי' אין לחוש שאיש אחר בא לשם ונשרף ובנו"ב מה"ת סי' נ"ט פקפק בזה דעכ"פ י"ל דאינו מועיל נגד חא"א ע"כ קשה להעמיד יסוד ע"ז:
אך העיקר שיש לדבר בזה מצד שלפי דברי הערל שאמר לר' שלמה פריש שגררו מן העלי' וראה שכבר מת נשמע דאיש שהי' על העלי' מת ונהי דהי' כבר שרוף מ"מ כיון דהי' גוף שלם ל"ח שינוי גמור ושייך לומר היינו שאבד היינו שנמצא דבשלמא בנהרג בדרך ונרצה לומר כשיטת המבי"ט כיון שהוא הלך בדרך הזה בוודאי י"ל היינו שאבד היינו שנמצא בזה שפיר פקפקו א' די"ל כיון דשיירות מצויות יש לחוש שאחד מרובא דעלמא מת וכדמצינו בש"ס כל דפריש מרובא קא פריש וגם י"ל דמוקמינן בעלה של זו בחזקת חי ואי דע"כ איתרע חזקת חי של אדם אחד מ"מ יפה כתב בנו"ב דעל איש שאין דנין עליו ל"ש לאוקמה בחזקת חי דכמה מתים איכא בעולם והנה נודע מ"ש בנו"ב סימן ל"א דנהי דבכ"מ דאמרינן השתא הוא דאיתרע מ"מ היכא דנולד ריעותא בחזקה קמייתא ואז לא דנו על הדבר ואם אח"כ ראינו דאיתרע חזקה קמייתא שוב מחזקינן ריעותא למפרע עיי"ש מה שכ' בפי' דברי התוספת פסחים צ"א בהא דהמפקח את הגל א"כ הכ"נ י"ל בשלמא במי שהלך בדרך הזה, ואח"כ נמצא מת באותו הדרך א"כ כ"ז שלא נמצא המת לא נולד לנו שום הסתפקות בחזקה קמיתא שמא מת דחזקת חי כ"ז שלא ראינו השתנות הוי בגדר בירור א"כ רק ע"י שנמצא מת רוצין לגרע חזקת חי של זה ואם נימא דאחר הוא שוב ישאר חזקת חי של זה בתוקפו א"כ שפיר ל"מ סברת היינו שאבד לגרע חזקת חי אבל כאן עכ"פ ידעינן שבעלה של זו הי' במקום השריפה ולא ראינו אותו יוצא משם וגם לא נשמע ממנו דבר דעכ"פ הוי כנולד ס' בחזקת חי שלו נהי דעי"ז אין להתיר דמשום חומר א"א חוששין שאזל לעלמא אבל עכ"פ הוי כנולד ריעותא בחזקת חי שלו שוב כשנמצא אח"כ מת וסברת היינו שאבד מעיד שהוא בעלה של אשה זו א"כ אדרבה א"נ דאחר הוא יהי' נגד חזקת חי של אדם שלא איתרע חזקת חי שלו דהא על איש אחר לא ידעינן כלל דהי' במקום השריפה א"כ יותר מסתבר שהוא בעלה של זו שנולד עכ"פ ס' בלא"ה בחזקת חי שלו וא"כ שפיר י"ל דסברת היינו שאבד מגלה שבעלה של זו נשרף וגם סברא השני' שכ' להחמיר בהא דהמבי"ט משום דשיירות מצויות יש לתלות ברובא דעלמא ובכאן במקום השריפה עכ"פ ל"ש רבים שילכו להצילו מהעלי' ורק שי"ל דאפ"ה יש לחוש שמא אחד עלה שוב הוי בגדר מועט ושוב י"ל אין ס' מוציא מידי וודאי ואי די"ל כיון שר' שלמה פריש שאל אותו אם הי' אצל השריפה א"כ יצא מכלל מסל"ת באמת ז"א כיון שלא שאל אותו על איש פרטי אם מת א"כ לא נפיק מכלל מסל"ת ובפרט שי"ל דעכ"פ ע"י העצמות שנמצאו ג"כ י"ל דמועיל דמכח סברת היינו שאבד וגם יש לתלות בקורבא כמ"ש הבית אפרים רק שכ' הנו"ב מה"ת סי' נ"ט דעכ"פ לא עדיף מרובא ול"מ לגד חא"א אבל עכ"פ כ' שם דחשוב כמשאל"ס והוי רק חשש דרבנן וא"כ לענין חשש דרבנן י"ל א' לפי דברי המבי"ט בנפב במשאל"ס מהני אח"כ עדות עכו"ם אף שאינו במסל"ת ואף אם נפקפק בזה עכ"פ הכא הוי ס' אי חשוב בכלל מסל"ת ובדרבנן אזלינן לקולא כמ"ש הב"ש ס"ק ק"ס דבמשאל"ס בס' פלוגתא אזלינן לקולא אך לכאורה זה תלוי בהא דהש"ס יבמות דף קט"ו בההוא דמיתלי נורא בי גנני וחזי גברא חרוכא ואפ"ה חייש רחב"א שמא הוא גברא אחרינא ול"מ לשיטת הפוסקים כרחב"א א"כ חזינן דחוששין לגברי אחרינא אך גם להסוברים דהלכה כרבא דגורסים סבר רחב"א מ"מ י"ל דוקא שם דהאשה אמרה חזי גבראי היינו שכבר שלט בו האש א"כ בזה לא אמרה בדדמי ולענין שמא נעשה לו נס ע"ז אמרינן כיון שנמצא גברא חרוכה תולין שהוא בעלה אבל אם לא אמרה אשתו שכבר שלט בו ורק שידעינן שהי' במקום הדליקה לא נתיר אף אם נמצא גוף חרוך כמ"ש הרשב"א ז"ל שם דמשו"ה לא מהני בנפל לים ואח"כ מצאו רגל דחוששין שמא הרגל הוא מאדם אחר:
אך באמת נודע דשיטת הרמ"ה ז"ל דבאם באמת איתלו נורא בי גנני וידעינן שבעלה הי' שם בעת שהתחיל לשרוף אף דלא קאמרה האשה ששלט בו האש אפ"ה אם נמצא אח"כ במקום הזה גוף שרוף א"ח לאיש אחר דאין לנו להחזיק מס' שבא איש אחר שמה ונשרף ובעלה הלך למרחקים דזהו הוי בכלל אין ס' מוציא מידי וודאי ורק הכא כיון דמצאו גוף שרוף עם ב' ידים וגם נמצא עוד יד שרוף דשדי' א"כ ע"כ דהי' עוד איש במקום זה ואחד נשרף כולו ומהשני נפל היד ובזה פליגי רבא ורחב"א דרבא אפ"ה תולה לקולא דיד הנשרף הוא מאדם אחר שבא להציל וגוף השרוף הוא בעלה של זו והסברא דאמרינן דמי שבא להציל לא הי' במקום האש ממש רק שהכניס ידו למקום האש ונפל ירו ורחב"א חושש דאדרבה יש לחוש שמא האחר נשרף ובעלה נפל ידו ומחמת כיסופא אזיל לעלמא דכיון דע"כ הי' השתנות שבא גם איש אחר למקום השריפה א"כ הוי ס' ד"ת ולחומרא. וא"כ לשי' זו היכי דלא מצאו רק גוף שרוף לחוד בלא פס יד או שמצאו פס יד רק שהגוף שרוף הוא חסר יד א"כ שוב י"ל דאותו יד הוא מגוף השרוף לכ"ע שרי ואין מחזיקין ריעותא לומר שאחר בא למקום האש ונשרף דכל בר דעת בורח מן האש כמו שהבאתי מש"ס דב"ק דף כ"א דבעבד סמוך פטור על העבד וחייב על הגדי א"כ אמרינן דרק בעל הבית שהי' בהול על ממונו ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו ואף שי"ל דמוקמינן לי' בחזקת כשרות שלא הי' ח"ו בכלל מאבד עצמו לדעת עבור הצלת ממונו עכ"פ י"ל מחמת בהלה לא הי' בדעתו לברוח מן האש אבל איש אחר ל"ש שילך למקום סכנה:
וא"כ הכא דליכא שום ריעותא דהא מצאו רק גוף שרוף שוב יש להקל ואף דהב"ש ס"ק ק"ס כתב דרק משום דאמרה שנשרף בעלה ל"ח לאחר היכא דליכא ריעותא אבל בלא"ה חוששין כמו בהא דשלשלוהו רגליו דבעי שיכירו בסימן מובהק שזה רגלו מ"מ י"ל דהכא כיון ששהה זמן רב על העלי' כפי עדותו של ר' דוד קליין א"כ לפי דברי ר' דוד רק רבע שעה אח"כ הי' ירא לילך אל העלי' א"כ הוי כמו הי' בשעת שהי' שם האש על העלי' עוד בעלה הי' שם וא"כ שוב י"ל היינו שאבד היינו שנמצא ושם בהא דנמצא רגל כיון דחוששין שגלי אשפלוהו ובים שכיחי רגלים וגם ל"ש לומר היינו שאבד דהא נאבד גוף שלם ונמצא רק רגל דכה"ג חוששין שמא רגל אחר הוא ונהי דחשש גלי אשפלוהו הוא רק חשש דרבנן מ"מ נהי דבדרבנן אמרינן בוודאי היינו שאבד היינו שנמצא כמו דקיי"ל כרבי עכ"פ בביטל את החמץ אך באמת אם הי' נמצאה מקום שנטבע ממש גוף שלם בוודאי הי' תולין שהוא הנטבע אבל במצאו רק רגל מחמירין אבל הכא דנמצא גוף שלם ול"ש אנשים שיסכנו עצמם ויבואו למקום הדליקה יש לתלות שבעלה נשרף ואף דהרשב"א ז"ל מפרש דמצאו גוף בלי יד היינו שחסר ממנו יד וגם נמצא יד ויש ספק שמא היד הוא מגוף השרוף והוא של הבעל ואפ"ה חייש רחב"א שמא השרוף הוא אחר והיד הוא מבעלה וחזינן אף דליכא שום הוכחה שהי' שם אדם אחר אפ"ה מחמירין ולפמ"ש הרשב"א ז"ל דהיכי דלא אמרה חזו גבראי שנשרף גם רבא מחמיר וא"כ יש לנו לחוש לשיטת הרשב"א אך באמת י"ל דהכא כיון שעכ"פ הי' זמן רב על העלי' הוי כאלו ראינו שכבר הי' עוד שם בעת שהתחיל לשרוף וא"כ באמת רבא מקיל בכה"ג ולשי' הרשב"א ז"ל הלכה כרבא ואף אם נחוש שמא אף בני"ד דליכא ריעותא מ"מ שמא הלכה כרחב"א מ"מ י"ל דוקא שם דעכ"פ מצאו יד לחוד א"כ שפיר יש לחוש שמא היד הוא מבעלה ומחמת כיסופא ערק ואזיל לעלמא ועפי"ז יהי' מיושב מה שהעיר הב"ח דלמ"ל לרחב"א לומר דפס יד הוא מבעלה נימא דהיד הוא מהגוף השרוף רק דבעלה אזיל לעלמא בשלימות גופו ועפי"ז ניחא דאם נימא דהיד הוא מאדם אחר א"כ אין לנו סברא במה לתלות מדוע אזיל לעלמא שוב היינו תולין כיון שבעלה וודאי הי' במקום זה שוב אין ס' מוציא מידי וודאי לכך תולין שנפל ממנו פס יד וי"ל מחמת כיסופא עריק לעלמא ומשו"ה בנפל למשאל"ס חוששין שמא הרגל של אדם אחר אף דשם ל"ש הסברא דמחמת כיסופא דשם שוב י"ל גלי אשפלוהו והוא במקום שלא יוכל לבא לביתו נשמע דאם מצא גוף שלם שרוף בלא פס יד שפיר א"ח שמא הוא אזיל לעלמא ואחר הוא שנשרף כיון שאין סברא לומר מדוע ברח מביתו כיון דלא נמצא בו מום אין לנו להחזיק ריעותא שנמצא בו מום ובשלמא אם יש כאן פס יד לפנינו אז אף שי"ל דמגוף השרוף הוא והוא משל בעלה עכ"פ כבר מוכרחת לומר שנפל ממנו היד שוב י"ל דמחמת כיסופא עריק אבל כל שאין רואין פס יד חסר א"כ אם נאמר שהשרוף הוא בעלה לא נפל ממנו היד א"כ שוב אף אם נאמר דברח מ"מ עכ"פ הי' גופו שלם ושוב ל"ש לברוח ועיין שו"ת בית שלמה שם סימן ל"ו שהאריך בסברא זו וי"ל עוד דאף לשי' הריטב"א דפי' דהי' ניכר דהפס יד ממנו ונשמע לכאורה דרק במכירין היד בסימן שהוא מבעלה אז תולין דגם הגוף הוא משל בעלה ומשמע דבלא מכירין היד לא מתירין וחוששין שמא הוא של אדם אחר היינו שגם היד גם גוף השרוף הוא מאחר אך באמת י"ל ג"כ כנ"ל דדוקא שם דעכ"פ ע"כ אם נרצה להתיר יהי' מוכרחים לומר שנפל בו היד מקודם מיתתו שוב יש לחוש שאחר שנשרף ידו מחמת כיסופא ברח ואפ"ה מתיר רבא דאמרינן דכמו דהיד הוא של הבעל ה"ה דגוף השרוף הוא מהבעל ורחב"א חושש כנ"ל אבל אם נמצא רק גוף עם ב' ידים שפיר א"ח שמא הוא אחר דלמה הי' לו לברוח וכיון דהוא הי' וודאי במקום האש ע"כ דהוא נשרף:
ומ"ש הג' מיאזלאוויטץ והביא דברי האו"ז שהביא מהא דשושנים בפ"ג מטהרות דהוא משום ח"ט והעיר דשם הוא דשאבד"ל כבר העיר בזה בשו"ת בית אפרים סי' י"א וכ' דאי לאו משום חזקת טהרה הוי אזלינן בתר קורבא:
עכ"פ לדינא אם נחקור עוד מר' שלמה פריש שאמר לו העכו"ם שראה את האיש שכבר הי' מת אז יש מקום להקל ואף שיש לחוש שמחמת שהי' ירא מפני האש לא דיקדק יפה ויש חשש בדדמי מ"מ כל חששא דבדדמי לשי' רוב הפוסקים אינו רק דרבנן והכא כבר יצאה מחשש איסור תורה ע"י העצמות שנמצא דאף להנו"ב דמחמיר בסי' נ"ט מ"מ כ' דלא גרע ממשאל"ס ושוב לענין חשש דרבנן ל"ת לבדדמי הגם מה שכ' דבדרבנן ל"ק בדדמי מהא דדיגלת נשמע דלשי' התוס' מי שראה הטביעה ל"מ אף חזוהו לאלתר משום חשש בדדמי אף דכבר נפל במשאל"ס אך באמת שם מיירי בלא שהה ויש איסור תורה או דליכא על הטביעה רק ע"א וא"נ דע"א בעדות אשה אינו נאמן רק מדרבנן א"כ לא יצאה עוד מאיסור ד"ת ולכך חוששין לבדדמי ויש בזה לדבר הרבה ואכמ"ל ובפרט שעכ"פ בק"ק קאמינקא ל"ש שיבואו אנשים מעיר אחרת להציל ובעיר זו לא נפקד איש ע"כ יש הוכחה שבעלה נשרף ע"כ נלע"ד דיש מקום להתיר האשה ורק מפני חומר הנושא יראה לשלוח שאלה זו עוד לגדול אחד מפורסם ביראת ה' ואם גם הוא יסכים להיתר גם אנכי אצטרף לדברי הג' מיאזלאוויטץ ורק באופן שיהי' עוד הסכמה מגדול אחד מפורסם ולדעתי ישלח את השאלה להג' אבד"ק בראד ואם יסכים אז יוכלו לישב בי"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א אך לדעתי ימתין עם ההיתר עד שיעברו יב"ח מזמן השריפה דאחר יב"ח יש סניף להתיר דעכשיו דיש מכתבי העיתים אחר יב"ח יש אומדנא שמת ואף שחלילה להקל עי"ז אבל עכ"פ לסניף יחשב והש"י יצילינו משגיאות:
באעה"ח אור יום ב' מקץ תרע"א ל' ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.