מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן מב
להרב הה"ג מו"ה אלטר חיים ז"ל מוצד"ק סוכע יצ"ו.
בדבר שאלתו באחד שהי' לו עז מבכרת ונתנו לערל אחד למרעה עד שתלד והערל התנה עצמו שבשכר המרעה והטרחה יקח לו הוולד ולקח הערל העז לביתו ואחר איזה ימים הוגד ליהודי הנ"ל שלא יועיל בזה עדיין להפקיע קדושת בכור ומכר שנית העז לערל אחר וקיבל דראהן וגם עשה האנדשלאג וכעת ילדה העז וולד בבית ערל הראשון זה תורף השאלה:
והנה כת"ה הביא הדין המפורש ברמ"א סימן ש"כ דאף אם הישראל לא רצה ליתן לו רק מעות בשכר טיפול מ"מ כיון דהנכרי לא רצה רק הוולדת חשוב יד עכו"ם באמצע עיי"ש והנה בגוף הדבר י"ל בזה ב' טעמים הא דמהני חדא י"ל דעובר חשוב כדבר שבא לעולם היכי דכבר הוכר עוברה וכמו שכתב התוס' כתובות ד"ז לחד תירוצא וכשיטת הרמב"ם ז"ל דהוכר עוברה מהני לקידושין וא"כ י"ל דא"צ בזה משיכה וכמו שהוא שיטת הא"ז דבליכא במה למשוך כסף קונה וכמו בהא דבלן דלא מחסרה משיכה ועיין ח"ס יו"ד ס' ש"כ וכבר נודע קושית המפורשים שהעירו (דנימא דהא דאשה אסורה להינשא תוך ג"ח למיתת בעלה שמא היא מעוברת ומעוברת חבירו לכ"ע אסור אך באמת כבר כתבתי בספרי ח"א סי' מ"ח לשיטת התוס' סוטה דכ"ז דאיסור מניקת חבירו הוא משום השגת גבול שהילד יש לו זכות בהשדים של אמו והנה א"נ דאין זכיה לעובר אף בירושה הבא מאליו כחד תירוצא בש"ס ב"ב דקמ"ג א"כ י"ל דמעוברת תהי' מותרת להינשא דלע"ע אין להילד זכות בהשדים אך באמת אחר שהוכר עוברה חשוב כדבר שבא לעולם ויש לו זכיה אבל לא נוכל לאוסרה מלהינשא שמא היא מעוברת דאף אם היא מעוברת מ"מ כ"ז שלא הוכר עוברה אין לו זכות בהשדים דחשוב דשבל"ע ואם תינשא קודם שהוכר העובר אכתי ל"ח מסיג גבול וז"ב:
עכ"פ נשמע דלשי' כמ"פ עיבור שייך בו קניין ומצי להקנותו לכשתלד וא"כ לפ"ז אף אם הי' אומר בפירוש שמקנה לו רק את העובר אפ"ה הי' מועיל ולא חשוב בכלל דשלב"ל והי' מועיל להפקיע מקדושת בכור. אך באמת במחבר שם כ' להדיא דקנין בעובר לחוד ל"מ ועכצ"ל כסברת מהרי"א המובא ברמ"א דהוי כהקנה לו פרה לעוברה ושוב חשוב כיש מה למשוך ורק דמיירי שמשך האם אך בדג"מ שם כ' דיש לחוש שמא בסתמא אין דעתו להקנות פרה לעוברה ושוב העובר לחוד חשוב דשלב"ל אך באמת י"ל לפמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ז' דמש"ה במוכר פירות דקל מהני תפיסה דשמא הקנה לו מקום צימוח הפירות עיי"ש חזינן דתמיד יש ספק שמא הי' כוונתו להקנות דקל לפירותיו וכדקאמר בש"ס כתובות דנ"ח נעשה כאומר לו יקדשו ידך ונהי דמסיק הש"ס דבסתמא לא אמרי' דהקנה ידים לעושיה אבל עכ"פ הדבר ספק ורק דבספק מוקמינן בחמ"ק ולכך מהני תפיסה א"כ בנ"ד עכ"פ איכא ס"ס שמא הי' כוונתו להקנות פרה לעוברה ושמא אחר שהוכר עיבורה חשוב דבר שבא לעולם וס"ס מהני להפקיע מקדושת בכור ואף דנודע קושית הרי"ט אלגזי פ"ב מבכורות בהא דבמכר לנכרי בכסף ל"מ לפוטרה מבכורה אף דיש ס"ס שמא כשיטת רש"י דהלכה כר"ל ושמא כשיטת הרמב"ם דגם לר"י עכו"ם קונה בתרווייהו וחזינן דס"ס ל"מ להפקיע מקדושת בכור והסברא י"ל לשי' השט"מ מובא בשעה"מ פ"י ממקוואות דבאיסור כרת ל"מ ס"ס א"כ לשי' המדדכי דבבכור יש בו שני כריתות משום שוחט קדשים בחוץ היינו לשיטות הסוברים דגם בזה"ז אסור מה"ת עיין רש"י ע"ז דף י"ג וכ"ה שיטת הרמב"ם והרא"ה בחינוך מצוה קפ"ו וגם כרת משום טומאת הגוף א"כ באיסור פרת י"ל דל"מ ס"ס אך באמת כבר הוכחתי בספרי ח"א סי' ל"ד מכ"מ דגם באיסור כרת מהני ס"ס וגם כבר הוכיח במנ"ח מצוה קפ"ו דאף להסוברים דגם בזה"ז יש חיוב כרת בש"ח היינו דוקא בא"י אבל בחו"ל בוודאי דפטור ושוב בחו"ל בוודאי דליכא כרת משום ש"ח ושוב בוודאי הי' מועיל הס"ס ועכצ"ל כסברת הריט"א הנ"ל דכיון דס"ס ל"מ להוציא ממון ולא יוכל הנכרי להוציא הולד מרשות ישראל ושוב איסורא בתר ממונא גריר והתינח היכי דעומד ברשות ישראל אבל הכא דהבהמה עומד אצל הנכרי נהי דנימא דבספק קנין ל"מ תפיסה ושמא גם בדשלב"ל ל"מ תפיסה רק בתפס בפני המוכר דמהני מטעם מחילה אבל עכ"פ בנ"ד דיש ס"ס לזכות הנכרי שמא כוונתו הי' להקנות פרה לעוברה ומהני משיכת הפרה ושמא עובר חשוב דבר שבא לעולם וס"ס עכ"פ מועיל להחזיק ושוב כיון דזכה העכו"ם בהולד ע"י תפיסה ושוב לענין איסור גרידא בוודאי דמועיל ס"ס ובפרט דבזה דזכה הנכרי בהוולד ע"י תפיסתו שוב אדרבה אמרי' איסורא בתר ממונא גריר וחשוב הולד של הנכרי ופטור מן הבכורה וז"ב:
ובפרט בנ"ד שנתן העז לנכרי נהי דנימא דלא הקנה הפרה ושוב העובר חשוב דשלב"ל מ"מ נודע מ"ש הרשב"א גיטין ד"ל דהיכי דלאחר שיבוא לעולם לא יצטרך הלוקח ליטלו מרשות המוכר מהני הקנין אף בדשלב"ל א"כ לפ"ז בשלמא אם מכר העובר לחוד בכסף אז שפיר אי נימא דעובר חשוב דשב"ל שפיר מהני כסף הואיל דליכא מה למשוך אבל א"נ דהוי דשלב"ל ל"מ הקנין אבל אם מוסר העז לרשותו אף א"נ דלא מכר לו רק העובר לחוד עכ"פ מצד חסרון משיכה ליכא הואיל דאין מה למשוך ומצד דשלב"ל כיון שלא נצטרך ליטלו מרשות המוכר מהני הקנין אף בדשלב"ל וגם נודע שיטת הפוסקים דשכר פעולה מהני אף בדשלב"ל א"כ עכ"פ בנ"ד יש כמה צדדים להקל א' די"ל דהקנה פרה לעוברה וגם די"ל דעובר חשוב דשב"ל ובמידי דליכא מה למשוך נקנה בכסף וגם בשכר פעולה מהני אף בדשלב"ל וגם עפ"י סברת הרשב"א הנ"ל דהיכי דלא יצטרך ליטלו מרשות המוכר לכ"ע מהני אף בדשלב"ל וז"ב:
וראיתי לכ"ת שכתב דכמו דבבנו מהני במזכה לעובר משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ה"ה דבאיסור אמרי' דגמר ומקני ומהני אף בדשלב"ל יפה העיר וכבר קדמו בזה בשו"ת מהרש"ם ח"א סימן מ"ז עיי"ש אך כת"ה העיר דע"י שמכר שנית לנכרי אחר נראה שחזר בו מקנין הראשון ושוב ע"י קנין השני שהי' רק בכסף והאנדשלאג בלי משוכה י"ל דל"מ לפטור מבכורה באמת י"ל דאם נחלוט דשכר פעולה מהני אף בדבר שלא בא לעולם א"כ מיד כשהתחיל הנכרי לזונה וליטפל בה שוב ל"מ חזרה ומכ"ש א"נ דעובר אחר שהוכר עוברה חשוב דשב"ל א"כ נגמר הקנין תיכף ול"מ חזרה אם אמר מעכשיו ובפרט דיפה כ' כת"ה דבאמת הישראל בעצמו רצה להפקיע מקדושת בכורה א"כ בוודאי אי קמי שמיא גליא דמועיל המכירה ראשונה בוודאי דלא רצה לחזור ונודע שיטת מהריב"ל דכמו דמצינו בש"ס דבאתרי דכתבו שטרא דבפריש שיוקנה בכסף מהני ה"ה במידי שנשבע שלא יקנה בשטר מהני קנין כסף ועיין במלמ"ל פ"א ממכיר' מ"ש בזה א"כ הכא נמי נודע דעת הרדב"ז דכל דבר שאדם עושה ע"ד חז"ל הוא עושה, א"כ ממנ"פ א"נ דכסף והאנדשלאג דחשוב כמו סטימתא מועיל בבכור שוב מהני מכירה שניה ואם כחוש לשי' הצ"צ דסטומתא ל"מ בבכור משום דבקנין שהוא קצת בהערמה ל"מ קנין מצד המנהג א"כ שוב בוודאי דלא רצה לחזור ממכירה ראשונה ושוב נשאר מכירה הראשונה בתוקפו ובפרט דלשי' כמ"פ מועיל קנין סטומתא להפקיע מקדושת בכור ובפרט דכבר הבאתי קושית הריט"א דבכסף לחוד יש ס"ס לפטור מבכורה ורק שתירץ דכיון דלא יוכל הנכרי להוציא הוולד מרשות ישראל שוב איסורא בתר ממונא גריר, וא"כ אם יש עכ"פ קנין סטימתא אף לשיטת הנה"מ בסי' ר"א דסטימתא לא הוי רק קנין דרבנן ודלא כשיטות הרדב"ז והח"ס יו"ד סי' שי"ד מ"מ כאן דעכ"פ מכח הקנין דרבנן יצטרך ליתנו להעכו"ם ושוב אין לנו לדון רק לענין איסור גרידא ולענין איסור לחוד שוב י"ל דכסף לחוד מהני מכח ס"ס ואף דיש להעיר דא"נ דסטימתא לא הוי רק דרבנן א"כ י"ל דלא תיקנו בעכו"ם וכסברת התוס' גיטין די"ג דמעמ"ש ל"מ בעכו"ם ושוב י"ל דלא יועיל הס"ס.
אך באמת כבר כ' במק"ח סימן תמ"ח די"ל כשיטת הש"ך בסי' ס"ו דגם קנין דרבנן מהני בעכו"ם ורק להפקיע מקדושת בכור בקנין דרבנן ל"מ עיי"ש א"כ הכא דלענין הממון שיטת הש"ך דמועיל קנין דרבנן גם בנכרי ושוב ל"ש סברת הריט"א ושוב לענין האיסור מהני הס"ס ובפרט דלשי' הנה"מ בסימן ס"ו סקל"ה קנין דרבנן כזה שמועיל גם בדא"ה מהני גם בנכרי דל"ש עוד לומר לו כך דינכם ורק מעמ"ש דל"מ בדא"ה ל"מ בעכו"ם עיי"ש א"כ הכא בקנין כסף דמועיל בדא"ה וגם בד"י הוי עכ"פ סטומתא דקנה מדרבנן לכל השיטות בכה"ג וודאי דמועיל גם בעכו"ם ושוב ל"ש סברת הריט"א ושוב לענין איסור מהני הס"ס וכמ"ש בספרי ח"א סימן נ"ו ע"כ מכל הני צדדים נלע"ד דיש להתיר להטיל בו מום כגון שיאמר לעכו"ם וזה העכו"ם יאמר לעכו"ם אחר שיעשה מום ואף דגם בס' בכור אסור להטיל בו מום כנודע מ"מ בנ"ד דקרוב לוודאי שאין בו קדושת בכור הדבר פשוט דמותר להטיל בו מום וכמ"ש בח"ס חו"מ סי' ק"ה כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:
בעאה"ח ה' תשא תרע"א ראדמישנא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.