מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן לו
בדבר הד"ת שאחד הי' לו חוב אצל חבירו איזה אלפים ר"כ והלוה הי' לו יער שהי' שוה סך גדול והי' שקוע בתוכו כמה אלפים וגם הלוה הי' חייב להרבה אנשים אחרים מעות והי' דחוק מאוד למעות והתפשר א"ע עם המלוה הא' שהי' חייב לו מכבר איזה אלפים שיתן לו עוד בהלוואה סכום רב כדי שיוכל לסלק כל הבע"ח כדי שלא ימכרו לו היער עפ"י ליצטאציאן ויפסיד סכום רב. והמלוה הבטיח להלוות לו סכום רב כמה שיצטרך לסילוק הבע"ח והתפשרו כמה עיסקא יתן לו ולמען יהי' המלוה בטוח על מעותיו שהי מגיע לו מכבר גם על המעות שילוה לו להבא יתן לו טאבעלאר-אקט על כל היער על שם המלוה שכל היער שייך להמלוה והוא יוכל לעשות בהיער כאדם העושה בשלו עד שיגבה כל מעותיו עם העיסקא ואם ישאר מותר מעות יחזיר השאר להלוה הנ"ל ואך כעת אשר הי' צריכים ליסע לצורך גמר העסק ולסלק לשאר הבע"ח חזר בו המלוה הנ"ל ולא רצה ליסע וליתן מעות רק באופן שיבטיח לו הלוה ליתן לו ארבעה מאות כתרים חוץ דמי העיסקא וכעת נמכר היפר וכבר קיבל המלוה הנ"ל כל מעותיו עם דמי העיסקא ועוד נשאר ביד איש אחד סכום איזה אלפים כתרים אשר שלח לו האדון הקונה היער וצוה לחלק המעות לכל אנשים אשר הי' טאבעליערט על היער הנ"ל וגם האיש שנשלח לו המעות הי' אחד מהמלוים על היער וצוה ג"כ האדון ליתן להמלוה הגדול הנ"ל סך 16 % מהמעות ששלח העולה שני אלפים ושש מאות כתרים ורק הלוה הנ"ל עיקל לע"ע אצל האיש שנשלח לו המעות שלא יתן להמלוה הנ"ל עד שיעמדו לד"ת ולפי החשבון מגיע להמלוה בצירף הארבעה מאות כתרים ערך אלף כתרים נמצא אף לפי טענת המלוה מגיע להלוה בחזרה מהחשבון 16% ערך אלף ושש מאות וחמישים כתרים והלוה טוען א.) כי לא הבטיח לו ליתן הסך ארבעה מאות כתרים ולא השיב כלום להמלוה על בקשתו הסך ארבעה מאות כתרים בחנם ב.) טען אף אם האמת כדברי המלוה הי' אונס גמור בהבטיחו המתנה כי לא הי' לו עצה אחרת אחרי שכבר התפשר עם המלוים שלו ונתן להם טאבעלאציא והוא הבטיח ליתן לו כל המעות הנצטרך ואם הי' חוזר מהלוואה הי' נמכר היפר בחצי שוי' א"כ הוא אונס גמור זה תורף הטענות בקצרה:
ויש בזה לדבר הרבה א') אם כבר חל החיוב על המלוה להלוות לו המעות ולא הי' יכול לחזור עפ"י ד"ת מהלוואה א"כ הי' הדבר פשוט דאך אם אמר לו הלוה שיתן לו הסך ארבעה מאות כתרים אפ"ה פשיטא דהוי מתנה באונס ובמחנה היכי דניכר אונסו ל"צ מסירת מודעה כמפורש בחו"מ סי' ר"ה דרק במקח קיי"ל תלוי וזבין מהני אבל תלוי ויהיב לא ואך די"ל לכאורה לפמ"ש ברמ"א יו"ד סי' רל"ב בשם המהרי"ק דלא מיקרי אונס רק אם הי' נפסד משלו אבל אם רק לא הי' מקבל הטבה לא מיקרי אונס א"כ י"ל גם הכא דהמלוה לא רצה לגזול משלו רק לא רצה לעשות עמו טובה להלוות לו רק באופן שיתן לו ארבעה מאות כתרים א"כ י"ל דלא מקרי מתנה באונס דהי' אפשר שלא יקבל ממנו הטובה וכן מפורש בחו"מ סימן רמ"ג דמי שרצה לישא אשה ולא רצתה, רק באופן שיכתוב לה כל נכסיו דלא מיקרי מתנה באונס כיון שהי' אפשר שלא לישא אותה אך באמת זה דבר פשוט דאם כבר נתן אחד מתנה לחבירו בקנין המועיל ואח"ז מפחידו שיקח ממנו המתנה בחזרה בחוזק יד ועי"ז מוכרח המקבל מתנה להבטיח לו דבר בוודאי מיקרי אונס דכיון דכבר זכה בהדבר הוי כמפסידו דבר שהוא שלו ועיין בפרשת דרכים שהוכיח זה מדברי המהרי"ק והתוס' דמש"ה חשיבי ישראל אונסים על קבלתם התורה בערבת מואב שהי' יראים שלא יכנסו לארץ אף דזה חשיב רק כקבלת טובה מ"מ כיון דכבר זכה אאע"ה בא"י במה שהתהלך לאורכה ולרחבה שוב הוי כמפסידם ליקח דבר משלהם וחשיבי אונסים עיי"ש א"כ ה"נ אם כבר זכה הלוה בזכות זה עפ"י ד"ת שמחויב להלוות לו א"כ במה שרצה לחזור מהחיוב שמוטל עליו עפ"י ד"ת הוי אונס גמור דהוי כלוקח ממנו מתנה שכבר נתן לו כמו דשם עדן לא באו ישראל לא"י אפ"ה חשוב כלוקח מהם דבר שלהם כיון שכבר זכו בה ה"ה הכא הוי כרוצה ליקח ממנו דבר שכבר זכה בו ופשיטא דאשה שניסת כבר לאיש ולא תרצה לדור עמו עד שיתן לה מתנה דיהי' חשוב מתנה באונס דאחר הנישואין משועבדת והוי כרצונה לגזול ממנו דבר שלו. וצריכים לדון אם כבר הי' חל חיוב על המלוה להלוות לו:
והנה אם לא הי' בזה רק הבטחה בעלמא מהמלוה הנה מפורש בחו"מ סי' ל"ט שי' הרשב"א דאף בכבר נכתב השטר מדעת המלוה אפ"ה יוכל לחזור מההלואה ורק דצריך לשלם לו הוצאות כתיבת השטר וא"כ שוב הי' יכול המלוה לחזור מהבטחת ההלואה א"כ ל"ח רק כלא רצה לעשות לו טובה ושוב ל"ח אונס כמפורש ברמ"א שם סי' רל"ב וכמו בהא דסימן רמ"ג דאף אם הבטיחה לינשא לו אפ"ה קודם הנישואין שרשות בידה לחזור אם נותן לה מתנה כדי שתנשא לא חשוב מתנה באונס וה"ה הכא ל"ח אונס ואף דלכאור' הי' מקום לומר דהא באמת שי' הרמב"ן דאחר שנכתב השטר על ההלואה לא יוכל לחזור והסברא כמ"ש הנה"מ דכיון דזכה המלוה בשיעבוד נכסי נתחייב בדמיו דהוי כחליפין חפץ בחפץ כיון שמשך אחד ממילא זכה השני בהחפץ. והנה באמת בש"ך רצה לומר דהוי ס' דדינא ואין להפקיע מן המלוה וא"כ הי' מקום לומר דכ"ז אם היינו דנין אם מחויב המלוה להלוות לו שפיר הי' המלוה יכול לומר קים לי אבל עתה שכבר הלוה לו ואין אנו דנין רק על הסך 400 קראנען א"כ א"כ דהלוה חשוב מוחזק בהמעות כ"ז שלא הגיע לידו ואף שלהמלוה יש טאבעלאר-אקט על הסך 400 קראנען מ"מ ידוע מ"ש בספר תקפו כהן דאם הלוה יש לו טענה על גוף השטר חשוב הלוה מוחזק ובשלמא אם רוצה לתפוס בשביל חוב אחר ואין לו זכות בחוב האחר רק ע"י תפיסה ל"ח מוחזק אבל אם יש לו זכות לבטל גוף השטר אף דיש בזה ס' דדינא מ"מ ל"ח המלוה מוחזק וע' בנו"ב מה"ק חו"מ סי' ו' א"כ שוב יוכל הלוה לומר קים לי כשי' הרמב"ן וא"כ כבר זכה בההלואה ושוב הי' חשוב כאונסו ליקח לו דבר שכבר זכה בו ושוב חשוב אונס אך באמת י"ל כיון דקיי"ל בס' דדינא אינו מועיל תפיסה דקיי"ל תקפו כהן מוציאין אותו מידו אז אם הי' בא לבי"ד קודם ההלואה הי' הבי"ד פוסקין דא"צ להלוות לו מה לי אם הי' הדבר מחמת בירור או מחמת ספק כיון דקיי"ל ספק ממונא קולא לנתבע וגם תפיסה אינו מועיל שוב הוי כאינו גוזלו משלו רק מונע מלעשות טובה לחבירו ושוב ל"ח אונס ולא יוכל עתה הלוה לומר קים לי כהרמב"ן דעכ"פ הבי"ד הי' פוסקין דפטור מלהלוות לו ושוב חשוב כדין לא רצה לעשות לו טובה ול"ח אונס:
וחוץ לזה הכא כבר חשוב המלוה כמוחזק בהמעות כיון שנשלח לו המעות ע"י הפאסט לאיש א' מפה שיתן 16% להמלוה ובחוב אמרינן תן כזכי והוי ככבר זכה בו המלוה ושוב יוכל לומר קים לי כשיטת הרשב"א ז"ל ואף שי"ל כיון שהמעות נשלח מעכו"ם ולפי שי' התוס' ב"מ ע"א בעי שיהי' שליח של מזכה ויש לומר אין שליחות לעכו"ם, ואף אם אמר המלוה שיגבה חובו מהעכו"ם אפ"ה ל"מ דאין שליחות לעכו"ם אך באמת כיון שמי שנשלח לו המעות הוא ג"כ שותף להמעות אמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' ומהני אף אם המלוה הוא עכו"ם. וכמו דבשותפין דעת רש"י ז"ל ב"מ דף ח' דאמרינן של"ע ה"ה דמהני בזה שליחות אף בהמשלח הוא עכו"ם ועי' שו"ת בית שלמה חו"מ סי' כ"א וסי' ק"א א"כ שוב הוי כגבה המלוה המעות ושוב יוכל לומר קים לי כהרשב"א וחוץ לזה הש"ך מסיק דהעיקר כשי' הרשב"א והסביר הנה"מ דשיעבוד נכסי ל"ח כזכה עוד כיון דזבין מלוה ל"מ כיון דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ הדבר פשוט דאם לא הי' רק הבטחה להלוות על וועקסיל אז אף אחר שנכתבו הוועקסלין הי' יכול לחזור מהלואה ושוב לא הי' חשוב אונס מה שמונע ממנו לעשות הטבה ושוב הי' זוכה בהסך 400 קראנען אך באמת מפורש שם ברמ"א דאם הבטיח להלוות לו על משכון והחזיק א"י לחזור והנה מפורש שם בקצה"ח בשם הרשב"א דבמשכון של קרקע בעי דוקא שכבר ירד להקרקע והחזיק בה אז לא יוכל לחזור מההלוואה אבל כ"ז שלא החזיק בהקרקע אף שכבר נכתב שטר משכנתא מ"מ לא זכה עוד בהקרקע דקרקע אינו נקנה בשטר ושוב לא נתחייב עוד בדמיו והקצה"ח כ' עוד דאם לא ירד לאכול פירות י"ל מנה אין כאן משכון אין כאן וא"כ לכאורה אף אם הבטיח לו אחר שכבר נכתב שטר משכנתא אפ"ה י"ל דהי' יכול המלוה לחזור מההלוואה כ"ז שלא החזיק בהיער ושוב חשוב רק כאינו רוצה לעשות טובה לחבירו ול"ח אונס:
אך באמת י"ל דהכא אחר כתיבת הטאבליר אקט לא הי' ביד המלוה לחזור מן ההלוואה דמ"ש הקצה"ח דקרקע אינו נקנה בשטר לחוד עכ"פ הדבר פשוט דאם א' חייב לחבירו מעות והמלוה קנה קרקע מהלוה שלו בעד דמי חובו דקונה ע"י כתיבת השטר דנהי דבחובו אינו יכול לקנות דקיי"ל מלוה במכר לא קני מ"מ עכ"פ חשוב כלא מיחסר כסף ושוב קונה בשטר לחוד וכמ"ש התוס' קידושין כ"ז פ"ב דבמכר לו עשר שדות והחזיק באחת דקנה כולם ונהי דבעי שיתן דמי כולם מ"מ אם חייב לו המעות נהי דמלוה במכר לא קנה מ"מ מהני חזקה שהחזיק בשדה אחת לקנות כולם ועיין בקצה"ח סי' ר"ד דאם חייב לו וקנה במשיכה אף א"נ דמשיכה אינו קונה בעכו"ם מ"מ כיון דלא מיחסר כסף הוי כהא דבלן דלא מיחסרה משיכה וקונה במשיכה וכן כ' במק"ח סי' תמ"ח א"כ ה"נ כיון שכבר הי' מגיע להמלוה מעות אצל הלוה וכתב לו האקט על דמי החוב שמכבר גם על אופן שילוה לו עוד מעות עכ"פ כבר נקנה לו הקרקע עכ"פ כשיעור דמי חוב המגיע לו ושוב הוי ככבר זכה בהקרקע ושוב מחויב להלות לו ואף לדברי הקצה"ח שכתב די"ל בזה מנה אין כאן משכון אין כאן. מ"מ בנידון דידן ל"ש זה דעכ"פ אחר כתיבת האקט זכה עכ"פ בהמשכון נגד מעותיו שמגיע לו מכבר והוי כנתחייב המלוה שבעד זכות זה שיתן לו טאבליר על החוב שמכבר ילוה לו עוד וכאן שכבר זכה המלוה בטאבליר נגד דמי החוב שמכבר שוב הוי כחליפין חפן בחפץ דאם משך אחד נקנה חפץ שלו לחבירו ושוב מחויב להלוות לו מותר המעות ושייך ג"כ סברת הנה"מ שם דדוקא בשטר חוב דהמלוה אין לו רשות למכור נכסי הלוה קודם שמגיע זמן הפירעון ולשי' כמ"פ אף אחר שהגיע זמן פירעון אף אם המלוה גובה מהנכסים אפ"ה ל"א למפרע הוא גובה שפיר חשוב כלא זכה עוד המלוה בנכסי הלוה אבל במשכון כיון שיכול לקדש בו אשה הוי כזכה תיכף בהמשכון והנה אף דבמשכון קרקע קיי"ל דאין לו בו קנין כמ"ש בחו"מ סי' רע"ח ועיין בנה"מ סי' ס"ו מ"מ הכא כיון דנכתב בהטאבליר-אקט שרשות ביד המלוה למכור עצים מהיער כרצונו שוב חשוב כקנין גמור ול"ש לומר בזה מכאן ולהבא הוא גובה כיון שיוכל לגבות חובו מגוף היער וא"צ בזה שומת ב"ד ושוב הוי ככבר זכה בחפץ וזה עדיף ממשכון מטלטלין דשם נהי שיוכל לקדש בו אשה מ"מ לא יוכל לגבות חובו מהמשכון רק שמקדש בזכות השיעבוד ואפ"ה חשוב ככבר זכה בחפץ מכ"ש הכא שנתן לו אקט שיוכל למכור גוף העצים א"כ הוי כזכה תיכף בהאילנות שרשות בידו למוכרו וא"כ בוודאי נתחייבו להלוות לו ושוב לא הי' ברשותם לחזור א"כ הוי כאונסו ליקח ממנו דבר שכבר זכה בו וחשוב אונס גמור:
ע"כ הדבר פשוט שאם יתברר שבעת שהבטיח לו הסך ארבעה מאות כתרים הי' כבר נכתב הטאבעליר-אקט על שם המלוה בוודאי דא"צ ליתן לו הסך 400 קראנען דחשוב בכלל מתנה באונס אך אם יתברר שבעת שרצה המלוה הסך 400 קראנען עוד לא הי' נכתב הטאבעליר אקט ורק הי' הבטחה בעלמא שוב הי' ביד המלוה לחזור מהבטחתו ושוב ל"ח בכלל מתנה באונס דמניעת קבלת טובה. ל"ח אונס ושוב אם יתברר שבאמת אמר הלוה שיתן לו הסך 400 קראנען א"כ זכה המלוה בהסך הנ"ל ואם לא יוכל לברר מ"מ ישבע המלוה שהבטיח לו דהוא חשוב מוחזק ע"י האיש שנשלח לו המעות עבורו כמ"ש לעיל דבשותפין ל"א אין שליחות לעכו"ם. וגם ע"י האקט שנכתב חיוב הסך 400 קראנען חשוב מוחזק רק דהלוה רוצה לבטל השטר באומרו שאז קודם ההלואה לא הבטיח לו ורק שהי' אונס לחתום על השטר בזה בוודאי סגי שיקבל המלוה בחרם שהבטיח לו קודם ההלואה וז"ב:
עוד יש מקום להסתפק אף א"נ דהי' רשות ביד המלוה לחזור וממילא ל"ח בכלל אונס מ"מ יש להסתפק בגוף הדבר אם הלוה מבטיח למלוה דבר כדי שילוה לו אי ליכא בזה איסור ריבית והנה בשיגר לו דורן בשביל שילוהו מפורש במחבר סי' ק"ס דחשוב א"ר והרמ"א כתב ואמר לו בשביל שתלויני ומוכח לכאור' דזה ל"ח רק איר כיון דאין הקציצה בשעת ההלואה על הריבית רק נותן לו מתנה בשביל שילוה לו דחשוב בכלל ריבית מוקדמת וא"כ אי ל"ח רק א"ר שוב י"ל דבזה אם כבר גבה אין צריך להחזיר ובאמת זה עדיף עוד מא"ר דבא"ר מפורש ביו"ד סי' קס"א ס"ב דמחויב להחזיר לצי"ש וכתב הרמ"א דבריבית מוקדמת אף לצי"ש אינו חייב להחזיר ואף שייל דהכא עדן לא גבה הסך 400 קראנען והוי כרק הבטיח לו מקודם מתנה בשביל שילוה לו וא"כ עכ"פ גם ריבית מוקדמת אסור ליקח ואם לקח שלא מדעת הלוה אסור כמפורש שם בסי' קפ"א סעיף ד' מ"מ יש כמה סברות בדבר דחשוב ככבר גבה א' כיון דנכתבו החיוב סך 400 קראנען בהטאבליר אקט. א"כ נודע מ"ש בשו"ת רח"כ ז"ל דא"ר שנכתב בשטר אמרינן דהוי כגבוי ואף דבשו"ת בת עיני חולק עלי' ועי' בשו"ת שו"מ ובהג"ה לשו"ת רח"כ ז"ל דבאם יש איסור בשטר ל"ח כגבה מ"מ הכא כבר זכה בהסך 400 קראנען תיכף בקבלת האיש מפה הסך 16.000 קראנען ונכתב לו שיתן מזה 16% לאיש המדובר א"כ כבר זכה ע"י קבלת השליח ושוב הוי כגבה ובריבית מוקדמת אם כבר זכה אף לצי"ש אין צריך להחזיר:
ואף שי"ל דעכ"פ כיון דהמלוה עשה איסור בקבלת המתנה א"כ י"ל אשלד"ע ולשיטת הנו"ב המעשה בטילה ושוב לא זכה המלוה בהמעות ע"י קבלת השליח את המעות ושוב ל"ח כגבה ושוב י"ל דאסור מלקבלו ובאמת מפורש זה במהרי"ט סי' קט"ז דגם בא"ר אם לא גבה בעצמו רק ע"י שליח אמרינן אשלד"ע ול"ח כגבה אך באמת א"נ דבאיסור דרבנן ל"א אשלד"ע כמו שנסתפק המהרי"ט ועיין במ"ל פ"ב מה' רוצח ובה' מלוה ולוה שוב חשוב ככבר זכה בו ושוב א"ר אינו יוצא בדיינין וחוץ לזה כבר הוכיח בבית מאיר אהע"ז סי' ל"ה דאף א"נ דגם בדרבנן אמרינן אשלד"ע אבל עכ"פ בדרבנן אין המעשה מתבטל ושוב חשוב כגבה ובפרט שהמלוה והשליח לא ידעו שיש בזה איסור ריבית ושוב הוי כהשליח שוגג ולשי' כמ"פ כשהשליח שוגג ל"א אשלד"ע וא"כ יש כמה סברות בדבר דחשוב ככבר גבה א' מכח הטאבליר אקט וגם מכח שזכה בשבילו האיש הנשלח לו המעות דיש כמה סברות דלא מתבטל השליחות די"ל בדרבנן יש שלד"ע ועכ"פ בדרבנן אין המעשה מתבטל וגם מצד דהשליח שוגג וכיון דבגבה אף לצי"ש א"ח להחזיר בריבית מוקדמת שוב יש לסמוך אכמה סברות הנ"ל ולומר דחשוב כגבה אך באמת לפמ"ש בחוו"ד סי' ק"ס דאם נותן לו מתנה מקודם ההלואה ופירש לו שנותן לו המתנה בתנאי גמור אם ילוה לו דאז כיון דלא חל המתנה רק בשעת ההלואה חשוב ר"ק והרמ"א מיירי שאינו נותנו בתנאי רק שנותן לו מתנה לחלוטין אף אם לא ילוה לו ורק שמגלה דעתו שמבקש בעד זה שאח"כ ילוה לו א"כ לכאורה הכא הי' המתנה רק אם ילוה לו ושוב חשוב ר"ק וא"כ אף בגבה צריך להחזיר מכ"ש דהכא י"ל דל"ח כגבה דע"י השטר אם יש בו איסור ד"ת בוודאי דאינו בכלל עומד לגבות דאמרינן דהמלוה לא ירצה לעבור איסור תורה וגם ע"י השליח ל"ח כגבה דבאיסור תורה י"ל אשלד"ע והמעשה מתבטל. ובפרט דגם בגבה צריך להחזיר והנה באמת בחיבורי ח"ב סי' כ' ישבתי קושיית הח"ד על הרמ"א ולפמ"ש שם נשמע דאף בנותן לו מתנה אם ילווהו אפ"ה ל"ח רק ריבית מוקדמת ולפי"ז שוב י"ל בכבר גבה אין מוציאין:
והנה אם הי' הדבר ס' אם כשיטת הח"ד דבכה"ג חשוב ר"ק או כפשטות דברי הרמ"א דל"ח רק ריבית מוקדמת אז לכאורה הי' תלוי בפלוגתת הפוסקים המובא בסוף סי' קע"ז בס' ריבית קצוצה או א"ר אי מוציאין מי נימא דהוי ס' ממון ולקולא או נימא דהוי בכלל ס' איסור ולחומרא והנה בח"ס יו"ד סי' רמ"א כ' דכאן חזרה קו' מהר"י באסין דהוי ס' איסור ולגבי השני לא יהי' ס' איסור דהא גם בא"ר מחויב להחזיר לצי"ש א"כ י"ל כ"ז בס' ר"ק או א"ר אבל בס' ריבית מוקדמת דבזה. גם לצי"ש אינו חייב להחזיר שוב בס' איסור א"י להוציא מהמלוה דאמרינן ס' ממון לקולא אך כ"ז אם הי' כבר גובה את המתנה שפיר הי' מקום לומר דעכ"פ כיון שיש ס' שמא לא חשוב ר"ק יוכל המלוה לומר קים לי אבל הכא א"נ דחשוב ר"ק שוב ל"ח כגבה דבאיסור ד"ת אמרינן אשלד"ע ומתבטל המעשה ושוב ל"ח כגבה וא"כ נהי די"ל דבס' ר"ק ס' ריבית מוקדמת א"צ להחזיר אף לשי' מהרשד"ם מ"מ הוי סי בתפיסה עצמה ונודע מ"ש במהרי"ט דאף במקום דמועיל תפיסה בס' ממון מ"מ אם יש ס' בתפיסה עצמה לא יוכל לומר קום לי ובפרט דלא נוכל לחלוק על הח"ד אף למשוי סי ושוב י"ל דחשוב בכלל ר"ק ושוב גם בגבה צריך להחזיר אך באמת י"ל כיון דגוף ההלואה נעשה עצה"ע א"כ מוקמינן המלוה ולוה אחזקת כשרות דוודאי גם הבטחת המתנה הי' עצה"ע ונהי דלא התנו אז עצה"ע מ"מ כיון דגוף ההלואה נעשה עצה"ע אמרינן דכל התנאים ע"ד הראשונה הוא עושה ועיין שו"ת בית שלמה חאה"ע סי' קמ"ז ובחלק חו"מ סי' פ"ט דאף היכא דא"נ ע"ד הראשונה הוא פושה יש איסור בזה אפ"ה אמרינן ע"ד הראשונה עשה ועיי"ש בהג"ה מבנו שהביא מש"ס דמנחות ט"ו דפליגי בזה רב ושמואל בנתן הקומץ במחשבה ולבונה בסתם אי אמרי' ע"ד הראשונה עושה אבל הכא להיפוך לשי' הח"ד דיש בזה ר"ק א"כ שניהם עוברים משעת קציצה ושוב אדרב' חזקת כשרות מסייע דעשו ע"ד הראשונה היינו עצה"ע ואף שלא ידע המלוה שיש בזה זאיסור ריבית מ"מ אמרינן דוודאי אם הי' ידע שיש בה איסור הי' מתנה דעושה ע"ד הראשונה היינו עצה"ע ושוב אמרינן דכיון דכל הלוואות שבקאסע של המלוה נעשין עצה"ע שוב אמרינן שכל החיובים שמתחייבים הלוין המה ע"ד הראשונה עצה"ע ואף כי קשה להחליט ד"ז מ"מ כיון דלפשטות דברי הרמ"א משמע דפירש בשביל שתלויני לא חשיב ר"ק וא"כ לענין ריבית מוקדמת בוודאי דחשוב כגבה דבדרבנן אין המעשה מתבטל עיי"ש ושוב אין עליו חיוב להחזיר אף לצי"ש ורק דיש לחוש לשי' הח"ד מ"מ לענין זה שוב י"ל דע"ד הראשונה הוא עושה ול"ח ריבית ע"כ לדינא אם יתברר שבשעת הבטחת הסך 400 קראנען לא הי' עוד נכתב הטאבליר רק הבטחה בעלמא אז לא נוכל לעכב על המלוה מלקבל הסך 400 קראנען מיד השליח אבל אם יתברר שכבר הי' נכתב הטאבליר אקט קודם הבטחת ארבעה מאות כתרים אז גם אם כבר הי' גובה ממש צריך להחזיר ובפרט די"ל דל"ח עוד כגבה פשיטא דאסור לקבלם כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:
באעה"ח אור יום ה' ויצא תרע"ד ל' ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.