אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן כד

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן כד

סימן כג

להרב החו"ב וכו' מו"ה יוסף ראקא- ווער מק' בארנוב יצ"ו.

בדבר שאלתו בישראל אחד שקנה בהמה מעוברת אצל עכו"ם שלא ביכרה עדן בכסף לבד ולא עשה משיכה גם לא נתן כל המעות אלא מקצת מעות ערבון כדרך הסוחרים ואח"ז מכר הישראל את הבהמה לנכרי אחר כדי לפוטרה מן הבכורה. ג"כ בכסף לבד בלא משיכה וכמו שקנה אצל עכו"ם הא' כן מכר לעכו"ם הב' והפרה היתה עומדת עדן בחצר עכו"ם המוכר הא' וכשהלך הישראל לחצר הנכרי הא' ליקח הבהמה ולהוליכה לנכרי הב' מצא שכבר ילדה הבהמה בן זכר והילד מונח אצלה וא"י אם ילדה קודם שקיבל המעות מנכרי הב' אם לאו כי הי' הכל ביום א' אבל זאת ידוע בבירור שנולדה אחר שקנה מנכרי הא' את הבהמי כי ראה את הבהמה בשעה שקנה אותה מהנכרי הא' וראה כי אז עוד לא ילדה ע"כ יש לעיין בזה הדין אי שייך בזה קדושת בכור אי לאו זה תורף שאלתו בקצרה:

והנה בעיקר הדבר הא דפשיטא לכת"ה דאם הי' בירור שלא ילדה רק אחר שקיבל הכסף מנכרי הב' בוודאי לא הי' בו קדושת בכור מכח ממ"נ כמ"ש בפ"ת סי' ש"כ בשם מהר"מ זיסקינד. הנה בתשובה שכ' זה כמה שנים העירותי דיש לחוש לשיטת הסמ"ע סי' קצ"ד שמפרש בשי' הרמב"ן דס"ל דישראל מעכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה ורק עכו"ם מישראל אינו קונה לר' יוחנן רק במשיכה א"כ שוב אזדא הממנ"פ ועוד לפמ"ש ברי"ט אלגאזי דמש"ה ל"מ במכר בכסף אף דיש ס"ס שמא הלכה כשיטת רש"י ז"ל דכל קנין דעכו"ם הוא רק בכסף ושמא כשי' הרמב"ם ז"ל וכתב דכיון דעכו"ם לא יוכל להוציא מרשות הישראל אף דקמי שמיא גליא שהוא שלו מ"מ ס"ס ל"מ להוציא ממון ושוב נשאר ברשות ישראל ושוב איסור בתר ממון גריר עיי"ש והנה בישראל שקנה מעכו"ם שוב שייך הס"ס ובעכו"ם דאין לו חזקת ממון כמ"ש הה"מ שוב מועיל ס"ס להוציא כמ"ש הרי"ט אלגאזי שם וחייב בבכורה:

ולפ"ז אזדא הממ"נ דהא הישראל יוכל להוציא מרשות עכו"ם הראשון מכח ס"ס ועכו"ם הב' לא יוכל להוציא מרשות הישראל דבישראל דיש חזקת ממון ל"מ ס"ס אע"ג דכל חזקת ישראל הוא רק מס' אפ"ה כ' הפוסקים דחשוב מוחזק ועיין ברא"ש ב"מ דף ט' ובשו"ת מהרי"ט ובישי"ע ושוב כיון שנשאר ברשות ישראל איסור בתר ממון גריר אך באמת מחמת חשש הראשון אין לחוש דהש"ך ז"ל שם הסכים דאין חילוק בין עכו"ם מישראל בין ישראל מעכו"ם ויש ג' ספיקות א' שמא כשי' רש"י ז"ל ובטח קנה עכו"ם השני ושמא כשי' הרמב"ם ז"ל וג"כ קנה עכו"ם השני ושמא כשי' הש"ך ז"ל דגם ישראל מעכו"ם לא קנה בכסף וג' ספיקות מהני לשי' קצת הפוסקים אף נגד ח"א כנודע מפלוגתת הט"ז שם עם הש"ך בסי' ק"י. וחשש השני דישראל הראשון קנה מכח ס"ס. י"ל דבעיקר קושית הרי"ט אלגאזי דבהקנה בכסף יועיל מטעם ס"ס אמרתי בתשובה דעיקר טעם הס"ס י"ל עפמ"ש התוס' כתובו' ע"ו ד"ה חדא דיותר יש לזכות האשה בא' משני הצדדים מלומר שני דרכיה לזכות הבעל וה"ה בענין ס"ס כמו בהא דפ"פ דלהתיר האשה די באחד משני הצדדים או שנאמר דהוי לאו תחתיו או שהי' באונס ולאיסור מוכרחין לומר שהי' תחתיו וברצון א"כ יותר יש לומר א' משני צדדים להיתר משנאמר ב' צדדים לאיסור אבל הכא ל"ח ס"ס דאם נאמר כסף אינו קונה בעכו"ם שוב ליכא שום צד היתר ולפ"ז אף ישראל שקנה בכסף מעכו"ם לא יוכל להוציא מרשות העכו"ם דליכא שני צדדים לזכות הישראל ושוב בס' קנין נהי דהעכו"ם ל"ח מוחזק מ"מ עכ"פ גם הישראל ל"ח מוחזק ושוב הדין דיחלוקו וכמ"ש התה"ד הובא שם ברי"ט אלגזי ושוב חשוב יד נכרי באמצע והארכתי בזה בחי' עכ"פ שוב פשיטא דאם הי' בירור שקבל הכסף השני מעכו"ם השני קודם שילדה הי' פטור מבכורה ועפ"י סברות הנ"ל אך בנידון דידן שיש ס' שמא בשעה שקיבל הכסף מעכו"ם הב' כבר ילדה ע"ז יש לדון הרבה:

הנה באמת בעיקר הדבר בקנה מעכו"ם בכסף לחוד באמת שי' הרמ"א הובא בטו"ז שם דבקנה בכסף מעכו"ם לית בי' קדושת בכור דהעיקר הוא כשי' ר"ת ואך הש"ך ז"ל מחמיר דחשוב ס' בכור והטעם די"ל דנהי דשי' רש"י ז"ל לא הובא בש"ע דהא בחו"מ סימן קצ"ח מפורש דכסף קונה מה"ת והראי' דמפורש שם דהתנה שיקנה בכסף מהני והסברא כ' במח"א דהוי כאומר א"א בתק"ח וגם מפורש דבמקום דל"ש החשש נשרפו חיטיך כסף קונה וע"כ דבוודאי הלכה כר' יוחנן עכ"ז יש ס' שמא כשי' הרמב"ם ז"ל דגם לר"י עכ"פ כסף מועיל גם בעכו"ם דנהי דכתבתי לעיל דל"ח בכלל ס"ס דליכא שני צדדים לאיסור אבל עכ"פ חשוב ס' השקול או די"ל דאף אם נימא דגם בזה שיטת רוב הפוסקים דלא כהרמב"ם מ"מ י"ל דכיון דבכור יש בו איסור כרת כמפורש במרדכי יבמות ומש"ה לא סמכינן אהיתר חולבת דבאיסור כרת חוששין למיעוט כמו באיסור מיתה דחוששין למיעוט במשאל"ס ועי' בשעה"מ הל' מקוואות דמביא בשם השט"מ יבמות דגם ס"ס ל"מ באיסור כרת וא"כ ה"ה דחוששין למיעוט הפוסקים הסוברים דקנין כסף מהני עכ"פ בקנה ישראל מעכו"ם וגם כ' הפוסקים די"ל דעכשיו קנין כסף חשוב עכ"פ קנין סטימתא ומועיל ואף שי"ל דכיון דקנין סטימתא הוא רק קנין דרבנן ול"מ להפקיע ממון ישראל כמ"ש המקור חיים סי' תמ"ח דאם ישראל קנה חמץ מנכרי בקנין דרבנן א"צ לבערו די"ל דלא הפקיעו ממון ישראל ע"י קנין דרבנן י אך באמת י"ל לפמ"ש הנה"מ סי' ס"ו ס"ק ל"ה דקנין דרבנן כזה שמועיל גם בדיניהם אז מהני לכ"ע אף להפקיע ממון ישראל ועפ"י דברי הש"ס דב"ק א"כ באמת קלין כסף הוי קנין בדיניהם ונהי דנימא דלא כשיטת הרמב"ן וקנין שבדיניהם אינו מועיל לחייבו בבכורה עכ"פ עכשיו שהמנהג לקנות בכסף א"כ חשוב קנין סטימתא ונהי דהוי רק קנין דרבנן כזה שהוא קנין גם בדיניהם שפיר מהני אף בעכו"ם ובפרט דשיטת הח"ס יו"ד סי' שי"ד דקנין סטימתא הוא מה"ת וכבר קדמו בשו"ת הרדב"ז ועיי' במהרי"ט בחי' קידושין שעל הרי"ף מ"ש לענין קנין חליפין ועיין בעיקרי הד"ט בח"ש שלא ראה דברי המהרי"ט הנ"ל:

וגם י"ל דעכשיו דבדיניהם כסף קונה, א"כ לחומרא מועיל קנין שהוא בדיניהם ועי' נה"מ סי' קצ"ד ובח"ס בכמה תשובות א"כ בלא הי' מוכר כלל אף דלא קנה רק בכסף לבד הי' מקום להחמיר אך כיון דלא נתן כל המעות רק דראהן א"כ לשיטת הרבה פוסקים אינו קונה לגמרי רק כנגד מעותיו ועי' שו"ת מהרש"ם הנדפס כעת מהג' מבערזאן סימן ר"ג שהאריך בזה והביא בשם כמה פוסקים דבאמר לשון דראהן ל"ח קנין גמור ועכ"פ חשוב כמו יד עכו"ם באמצע ופטור מבכורה ובפרט די"ל בנתן מקצת המעות עכ"פ בדיניהם אינו קנין גמור רק לענין החלטת הערבון א"כ אף דנימא דמצד המנהג כסף קונה מ"מ י"ל א"נ כשיטת הנה"מ וכבר קדמו בשו"ת הרמ"א דקנין סטימתא אינו רק דרבנן א"כ י"ל דקנין דרבנן כזה שאינו מועיל בדיניהם אינו מועיל להפקיע ממון ישראל:

ועכ"פ הי' מקום לומר דמותר להטיל בו מום דל"מ א"נ דאיסור הטלת מום בבכור בזה"ז אינו רק דרבנן נהי שכ' הפוסקים דגם בס' בכור אסור להטיל מום כיון דעכ"פ מס' צריך לנהוג בו קדושת בכור א"כ מחזי כמטיל מום בקדשים אבל עכ"פ הכא לענין קנין כסף דבאמת מה"ת אינו כלל ורק דמדרבנן חשוב קנין מצד המנהג א"כ באמת נסתפק ברי"ט אלגאזי די"ל דהיכי דלא קני' רק מדרבנן אינו מועיל לענין בכורה, אף לחומרא ואף א"נ דכיון דמדרבנן הוא של ישראל צריך לחומרא לנהוג בו קדושת בכור אבל עכ"פ לענין הטלת מום הוי כמו גזלג"ז ובפרט א"נ דליכא מנהג ברור בזה שנקנה בכסף רק שכ' דבבכור דהוי איסור כרת חוששין למיעוט הפוסקים הסוברים דכסף קונה בעכו"ם אבל עכ"פ לענין הטלת מום דעכ"פ אינו איסור כרת א"כ שוב יש לסמוך על רוב הפוסקים דכסף אינו קונה בעכו"ם א"כ אף אם לא הי' מוכרו כלל הי' ג"כ מותר עכ"פ להטיל בו מום עתה נדבר מצד שהקנה להעכו"ם ורק דיש ס' שמא בעת שקבל הכסף מן העכו"ם כבר ילדה והנה כת"ה כתב דל"ש לומר בזה אוקמי אחמ"ק הואיל דבכור ממון כהן וא"כ הוי כמו שאין שום אחד מוחזק והדין דיחלוקו ושוב חשוב יד עכו"ם באמצע באמת ז"א דהא קיי"ל דגם הכהן אין לו זכות בס' בכור רק לשיטת הרמב"ם ז"ל מועיל תפיסה וכ' הרי"ט אלגאזי הטעם משום דיש ס' מתחילתו שמא הי' תיכף של כהן ולשיטת החולקים על הרמב"ם ס"ל כיון דעכ"פ בעודו במעי אמו אינו קדוש והי' להישראל בו וודאי זכות מס' לא פקעה חזקתו ואנו פוסקין דאינו מועיל תפיסה כנודע מכ"ש הכא לענין העכו"ם דאין לו זכות בהולד רק מצד הקנין א"כ לא אתי ספק קנין ומוציא מידי וודאי בעלים הראשונים ונהי דממ"נ אינו של בעלים הראשונים דאי אינו של הנכרי א"כ צריך ליתנו לכהן ובכה"ג כ' הש"ך בסי' צ"א דמש"ה מהני חשע"ש גבי חנוני על פנקסו לפי דממנ"פ צריך ליתנו או לזה או לזה אך שם עכ"פ יש חשע"ש המסייע אבל הכא אף דבוודאי צריך ליתנו לכהן מ"מ לגבי העכו"ם מוקמינן לי' בחמ"ק וי"ל דגם לדעת הרמב"ם ז"ל אינו מועיל תפיסה כמ"ש הרדב"ז הובא ברי"ט אלגאזי דבס' פטר חמור שפודה בשה דבהשה אינו מועיל תפיסה כיון דאין להכהן בו זכות בעצם רק ע"י הפדיון וזה הי' רק מחמת ספק ה"ה הכא דהעכו"ם אין לו זכות רק מפאת מכירה ושוב חמ"ק מסייע דכבר ילדה ולא יצא מרשות הישראל:

ומ"ש כת"ה דעפ"י דברי הטו"ז בסי' רכ"ג באמר לו פרה מעוברת אני מוכר לך אף בכבר ילדה מ"מ העובר שלו וא"כ כיון דבבירור שייך הולד לעכו"ם א"כ שוב איתרע חמ"ק ושוב י"ל דילדה אחר שכבר קיבל הכסף מעכו"ם באמת בקצה"ח שם סי' ר"כ מביא דברי השטמ"ק דבאם אמר לו פרה מעוברת אני מוכר לך ואח"ז נודע שכבר ילדה יוכל המוכר לבטל המכירה וליתן לו פרה אחרת מעוברת ו וחוץ לזה בנ"ד דעיקר מכירתו הי' רק להפקיע קדושת בכור ונהי דאמרינן משום איסור בכור גמר ומקני לי' ול"ח מכירה בהערמה כמ"ש התוס' שבת י"ח וב"מ ל"ב עכ"פ אם יתוודע דבשעת המכירה כבר ילדה ואינו מועיל להפקיע קדושת בכור א"כ בוודאי יתבטל המכירה דהוי אומדנא גדולה דל"ח בכלל דברים שבלב ובפרט אם כבר ילדה אסור למוכרה ושוב שייך חמ"ק דכיון דקודם המכירה הוי וודאי של ישראל ואם כבר ילדה עדן הוא של ישראל ומס' א"א להוציאה מחזקתה ואף דממנ"פ צריך ליתנה עכ"פ או לכהן או לעכו"ם מ"מ לשיטת התוס' ב"מ ק"ג אף במידי דסופו לחזור אפ"ה חשוב מוחזק ועי' תוס' ב"ב דף ס"א ובקצה"ח סימן מ"ב מכ"ש הכא דעכ"פ שייך חמ"ק אך באמת י"ל דעכ"פ חשוב ס"ס להיתר שמא כסף אינו קונה בישראל מעכו"ם וא"כ מעולם לא נפקא מרשות עכו"ם הראשון ושמא עכ"פ לא ילדה פד אחר שקיבל הכסף מעכו"ם השני ואז ממ"נ אינו שלו כמ"ש במהר"מ זיסקינד ואף שי"ל דהוי נגד חמ"ק וי"ל דס"ס נגד חזקה ל"מ אך באמת י"ל דבאמת הקשו בתוס' ב"מ דף ק' דהא נגד חמ"ק יש חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה רק דכ' הפוס' דחזקת מ"ק עדיף וכ"ז באם ליכא רק ס' אחד אמרינן דכיון דחזקת מעוברת איתרע דהא ילדה לפנינו נהי דחזקה דמעיקרא עדיפא מ"מ כ' הגאון מלייפניק ז"ל דחזקה דאיתרע ל"ח בירור ול"מ בדיני נפשות א"כ הכ"נ כיון דחזקה זו ל"ח בירור וא"כ שוב ל"מ להוציא מחזקת בעלים הראשונים אבל הכא יש באמת ס"ס ורק דנגד חזקה ל"מ אבל כ"ז היכא דחזקה חשיב בירור ל"מ ס"ס אבל הכא דנגד חמ"ק יש חזקת מעוברת המסייע דהשתא הוא דילדה נהי די"ל דחמ"ק עדיף דחזקה זו לא איתרע אבל עכ"פ בחזקה נגד חזקה כ' בשו"ת חל"א דעכ"פ גם החזקה דעדיפא ל"ח בירור ושוב היכי דהחזקה ל"ח בירור אינו יכול לגרע כח הס"ס א"כ לפי"ז פשיטא דלמ"ב אי נימא בעכו"ם ל"ח אף ס' קנין ורק עיקר הטעם דחוששין בקנה בכסף משום דעכ"פ הוי קנין מדרבנן מטעם סטימתא ושוב כשיש עכ"פ ספק שמא נמכר לעכו"ם קודם שילדה א"כ הוי ס' דרבנן דהא מה"ת בוודאי אין בו קדושת בכור ולענין דרבנן סגי בס' אחד לקולא ול"ש לומר דהוי נגד חמ"ק דאף א"נ דס' דרבנן נגד החזקה הוי לחומרא מ"מ הכא הוי כנגדה חזקת מעוברת ושוב הוי חזקה נגד חזקה ובדרבנן לקולא ואף א"נ דהוי ס' קנין ד"ת מ"מ שוב חשוב ס"ס ואף דיש חזקה נגד חזקה מ"מ שוב מהני ס"ס. וגם לפי סברא השני' דרק מפני חומר איסור כרת חוששין למיעוט הפוסקים דסוברים דכסף קונה בעכו"ם וא"כ שוב כשיש עוד ס' שמא ומכר לעכו"ם ובוודאי אזלינן לקולא ובפרט לענין הטלת מום אף א"נ דיש בזה איסור תורה מ"מ כתב בח"ס דעכ"פ ליכא בי' איסור מלקות ונלמוד רק מקרא דכל ובאיסור שאין בו מלקות קיל. ועיי' פמ"ג או"ח סי' י"ז דבאיסור עשה לכ"ע ספק מה"ת לקולא ועיין רי"ט אלגאזי פ"ג מבכורות ובוודאי מהני ס"ס ובפרט דחזקת מעוברת מסייע א"כ פ"י הטלת מום ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר פשיטא דשרי:

והנה כת"ה העיר עוד דלפ"מ דמוכח בש"ס דאי קיימא ברשות מוכר הוי אידך המוציא מחבירו וכ' דלפי שי' הטו"ז דחצר הנפקד קנוי להמפקיד א"כ שוב הוי חצירו של ישראל והוי הנכרי המוציא מחבירו ולא חשוב יד נכרי באמצע באמת זה טעות דהא אם נקנה הפרה לעכו"ם השני א"כ באותה שעה כלתה לה רשותו של הישראל דבאמת הישראל לא שכר את המקום שבהמה עומדת שם מן העכו"ם רק דשימוש משוי לי' קנין כמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ט וא"כ כשנעשה החפץ של העכו"ם השני א"כ שוב משתמש החצר בשביל העכו"ם השני ושוב נעשה חצירו של עכו"ם השני א"כ ל"ש לומר דהוי בחצירו של המוכר זה אינו דמשעת המכירה נסתלק מן המוכר זכות החצר ובשלמא בהא דפריך בש"ס ולחזי ברשותא דמאן קיימא ותיקשי לכאורה לשי' הטו"ז הא משעת מכירה נעשה חצירו של לוקח דהא משתמש לצורך הלוקח ומה"ט כתב הרא"ש דחצירו של ישראל הנפקד ברשות אחר עובר דשימוש משוי ליי קנין בחצר ז"א דהא באמת כ' בנה"מ כיון דלא קני' לי' רק בשימוש אין לו קנין רק לענין שימוש אבל ל"מ לקנות שום דבר ע"י זה החצר דל"ח דומי' דידו וא"כ כיון דגוף החצר שייך להמוכר ויוכל לקנות ע"י החצר כל מילי דאף לשי' רש"י ז"ל ב"מ ק"ב חצר המושכר אינו קונה להמשכיר מ"מ היכי דהשוכר לא קנה רק לשימוש והשוכר א"י לקנות שום דבר ע"י החצר וממילא המשכיר יוכל לקנות כל דבר ע"י חצר כזה א"כ שפיר כאילו קיים ברשות המשכיר והא אף בס' בזמן השכירות קיי"ל בש"ע דאף דיושב בה השוכר מ"מ המשכיר חשוב מוחזק מכ"ש היכא של"ח שכירות גמור בוודאי דהמשכיר חשוב מוחזק אבל כאן דבאמת גוף החצר של עכו"ם הראשון רק דשימוש משוי לי' להישראל קנין בחצר לשימוש אבל ברגע שמכר הפרה לעכו"ם השני נסתלק הוא לגמרי מן החצר ושוב הוי כעומדת באגם דהא יש באמת ס' שמא עוד לא ילדה בשעה שקיבל הכסף ושוב נעשה חצירו של עכו"ם הב' ואזדו כל דבריו אך עכ"פ שייך חמ"ק כנ"ל אך דמותר מטעם ס"ס וכנ"ל ובפרט ע"י הטלת מום בוודאי מותר וכנ"ל והרבה יש לדבר בזה אך קשה עתיקא מחדתא:

באעה"ח יום ה' בהעלותך תרס"ג ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה