אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן יט

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן יט

סימן יח

להרב הה"ג מו"ה חיים נ"י מוצד"ק לאנצק.

בדבר שאלתו במה ששכיח כעת שהבהמות אין יכולין לעמוד על רגליהם מחמת יובש שבעצמות הרגלים ומחמת ששכיח שהערלים מנסים אותם אם יוכלו לעמוד ושכיח שנופלים על רגליהם וא"כ יש לחוש אף שאין להם שום ריעותא ושום שבר ברגל מ"מ יש חשש עכ"פ על נפילה פחות מי"ט וא"כ לשי' התבו"ש והדג"מ בסי' ל"ב בא"י להלוך והי' נפילה אף בפחות מי' טפחי' עכ"פ צריך בדיקת חוט השדרה ועוד יש לחוש דעיקר הטעם דבפחות מי' טפחים ליכא חשש ריסוק משום דחי נושא את עצמו והכא דעכ"פ הבהמות הם חולים ול"ש נושא את עצמו א"כ אף בפחות מי' טפחים יש חשש ריסוק זה תורף שאלתו:

הנה בדין הראשון בבהמה שגוררת רגליה ונודע שנפלה אף בפחות מי"ט חוששין לשיטת התב"ש והדג"מ באמת שם בתבו"ש מפורש דאם ה' לה כאב ברגלים וע"י זה נפלה מחמת שלא הי' לה כח לעמוד אז לכ"פ ליכא חשש פסיקת חוט השדרה ודוקא אם לא נודע שיש לה כאב ברגלים ואפ"ה אין יכולה לילך נהי דיש לתלות בשיגרונא מ"מ אם נפלה עכ"פ אף בפחות מי' טפחים יש לתלות בו כמו בשיגרונא והוי צד ההיתר והאיסור שוין ושוב צריך לבדוק בחוט השדרה אבל אם נודע שיש לה כאב ברגלים א"כ מה שא"י לילך זה אינו ריעותא דהא נודע שיש לה מיחוש ברגלה, א"כ לא נשאר רק ריעותא דנפילה ושוב בפחות מי"ט ליכא אף חשש פסיקת החוט ואף באפשר לברר א"צ לבדוק חוט השדרה א"כ כעת שנתרבה החולאת ברגלים והרופאים אומרים כי מחמת היובש שבעצמות מזה נתהוה וע"ז יש נאמנות לרופאים כמ"ש הח"ס דבכללות העולם יכולין לידע דזה התרופה מועיל לחולי אבל על גוף פרטי י"ל דלא מקבל סמא ועכ"פ במקום רגל"ד יש נאמנות לרופאים כמ"ש הרדב"ז ועיין שו"ת בית שלמה סי' ע"ז עכ"פ כיון שידעינן סיבת החולי שברגלים שוב ליכא רק ריעותא דנפילה והוי נפלה מעצמה בפחות מי"ט דליכא בזה חשש פסיקת החוט ובפרט דבאמת כתב הנו"ב דהסומך על הש"ך לא הפסיד ועיין בית אפרים יו"ד סי' נ"ח עכ"פ אותן הבהמות שלא נודע שנפלה פשיטא דאין לחוש לפסיקת החוט:

ובעיקר סברת התבו"ש דנהי דתולין בשיגרונא מ"מ אם נפלה עכ"פ בפחות מי"ט נהי דזה ל"ח ריעותא גמורה לחוש לה אפי' נפלה אבל עכ"פ כיון שגוררת רגלי' וזה עלול לעשות פסיקת החוט נהי דיותר יש לתלות בשגרונא אבל עכ"פ כשיש עוד ריעותא חוששין ועיין בב"ט שכ' די"ל דנהי דביה"ר אין בו משום ריסוק איברים מ"מ אם עכ"פ חשוב בגדר מיעוט שיוכל עי"ז להיות ריסוק באיבריהם לכך אם בודקין אח"כ ומוצאין קצת ריעותא דריסוק אף דאם היתה מקודם הפריסה ע"ג קרקע ולא הי' לנו חשש על ריסוק לא היינו משגיחין על ריעותא זו אבל עכ"פ כיון שהיו לנו בלא"ה חשש ריסוק אם מוצאין אח"כ אך קצת ריעותא שוב מטריפין דנתגלה דהלידה שהי' בקישוי גרמה הריעותא ועי"ז הוא הריסוק וכעין זה מצינו בדברי הש"ך סי' ל"ו בנקרע הקרום מחמת הנפיחה אע"פ דתולין בחוזק הנפיחה מ"מ אם יש שם סמוך לזה המקום יובש קצת אף דאינו נפרך בצפורן מ"מ תולין דהקרע הוא מחמת היובש וטריפה:

וכעין זה מצינו דמראה אדומה נגד מכה בדופן טריפה וה"ט דנהי דאדומה כשירה מדר"נ מ"מ אם יש מכה בדופן כנגדה תולין דהמראה הוא מחמת הכאה ושוב לח' שרצים מדמינן נה. עי' בלב"ש וכעין זה מצינו בהא דתולין במישמוש יד הטבח ואפ"ה כ' הש"ך דבאקפו ולא אדמו ג"כ כשר והתבו"ש כתב דעכ"פ אם אפשר לתלות במה תלינן והמהרי"ט העיר בסי' ל"ז דא"נ באקפו ולא אדמו טריפה א"כ אמאי נתלה במשמוש יד הטבח נימא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ובאמת השואל ברשב"א נסתפק דגם בהלכה דא"צ לבדוק אם נתרסקו איברים אפ"ה י"ל דאם רואין שינוי באיברים אסור והרשב"א כתב דהלכה הוי כלא נפלה כלל ושוב אין חשש אף אם רואין ריעותא:

ובאמת סברת השואל י"ל דהוי בהלכה שכיח להיתר ונהי דאם יראו שינוי יטרפו מ"מ אחזוקי ריעותא לא מחזקינן וכמ"ש הש"ך דבנפלה לאור וקודם ששלקן אין רואין שינוי מראה אף דאם אחר ששלקן והי' שינוי מראה וטריפה מ"מ אין צריך לחוש לזה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ועיין טו"ז יו"ד סי' קפ"ח מה שדחה דברי הב"ח שהחמיר שלא לטהר מראה טהורה עד אחר שיתייבש וטו"ז דחה ג"כ מראיה זו. א"כ השואל הנ"ל שברשב"א ס"ל דהלכה אין בירור שלא נתרסק אך מסלק הריעותא דנפילה וא"צ לחוש שמא נתרסק אבל אם רואין ריעותא חוששין והרשב"א פליג דאם הלכה הוי בירור שאינו פועל ריסוק א"כ אם אין ריעותא גמורה אין חוששין ובאמת בפמ"ג סי' נ"ב נסתפק דאף בנפלה לאור ולא שהה שיעור חימור נהי דאין חוששין מ"מ אם רואין שינוי מראה אף דבלא נפלה לאור אין חשש בשינוי מראה מ"מ אם נפלה אף דלא שהה שיעור חימור אפ"ה ברואין שינוי מראה טרפה:

ובאמת מדברי הטו"ז שהקשה אהא דמפורש במחבר דבעוף בייתי שיש במינו מדברי תולין להקל והטו"ז הוקשה דממ"נ בלא נודע שנפלה א"ח אף אם רואין שינוי מראה ובנודע שנפלה שוב מעכב הבדיקה וא"כ אף שיש לתלות במינו מדברי עכ"פ הוי כלא נבדקה ולדברי הפרמ"ג משכחת שנפלה ולא שהתה שיעור חימור דאז בליכא שינוי מראה כשר וגם בלא נבדק כשר ואם רואין שינוי מראה מטריפין וא"כ ביש במינו מדברי יש לתלות וע"כ דבכה"ג גם ברואין שינוי אין חוששין. ובאמת עוד מצינו כזה בהרגישה ובדקה ומצאה מראה טהורה וגם מראה טמאה פחות מכגריס דהג"ש מתיר דתולין הרגשה במראה טהורה ופחות מכגריס במאכולת והח"ד והח"ס מחמירין נהי דההרגשה לחוד תולין במראה טהורה מ"מ אם יש ג"כ דם פחות מכגריס נהי שאפשר לתלות במאכולת מ"מ אמרינן דההרגשה מגלה שהדם פחות מכגריס הוא מחמת ההרגשה ה"ה הכא נהי דנפילה פחות מי"ט אין חוששין מ"מ אם גוררת רגליו ואח"כ נודע שנפלה חוששין וא"ש שיטת התבו"ש אבל עכ"פ הכא דנודע דיש להם כאב רגלים אז גם בנפלה בפחות מי"ט א"ח ובפרט דהנו"ב סומך א"ע על שיטת הש"ך ובפרט בלא נודע שנפלה ליכא חשש:

ובדבר חשש השני דבבהמה חולנית יש לחוש אף בפחות מי"ט כמו שהעיר בזה הג' מברעזאן ז"ל דבחולה ל"ש חיי נושא את עצמו הנה באמת י"ל דג"כ יש לחלק דדוקא בחולאת שיש לבהמה על כל הגוף אז יש לה כובד בכל איבריה וא"כ ל"ש חי נושא את עצמו אבל אם יש לה רק חולאת ברגליו אז ל"ח כחולי בכל הגוף ושייך שפיר הסברא דאמדא אנפשי' ובפרט דלרוב שיטת הפוסקים גם נפילה ל"ח רק ספק טריפה א"כ שוב עכ"פ בלא נודע שנפלה בוודאי א"צ לחוש והוא בכלל אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן.

ומה שהעיר כת"ה דענין נפילה הוא רק טריפת ס' א"כ גם ס"ס לא יועיל עפ"י מ"ש הה"מ דבדיקת חמץ אף ס"ס ל"מ לפי שעיקרו ניתקן על הס' באמת סברתו מפורש גם בכ"מ פ"ו מהל' מעשר דלענין דמאי גם ס"ס לא מהני אך באמת ל"ד דבשלמא בבדיקת חמץ דאחר הביטול הוא רק חשש דרבנן וא"כ היו לנו לומר ס' דרבנן להקל וכיון דחזינן דבס' אחד מחמירין ה"ה דגם ס"ס ל"מ דעכ"פ לא מיקרי בדוק וכן גבי דמאי דבאמת הי' לסמוך על רוב עמי הארץ מעשרין ול"ש סמוך מיעוט לחזקה דאחזוקי ברשיעי לא מחזיקינן כמ"ש התוס' בכורות ד"כ וכיון דמחמירין לחוש למיעוט אף ס"ס ל"מ וכמ"ש תוס' בפסחים דף י' דמה"ט ס"ס ברה"י טמא דמצד הסברא הי' לנו לטהר גם בס' אחד משום דיש חזקת טהרה וכיון דגילתה התורה דל"מ חזקה להיתר ה"ה דגם ס"ס ל"מ אבל הכא בנפלה דאז שורת הדין לילך להחמיר כיון דעכ"פ יש ספק שמא נתרסקו איברים מחמת הנפילה א"כ זה הוא הללמ"מ דנפלה משוי ס' אי נתרסקו איברים ושוב ס' צריך להיות לחומרא דבנולד ריעותא ל"מ חזקה להיתר ושוב אם יש ס"ס מותר דגזה"כ דבמידי דליכא חזקה להיתר אז ס' אחד אסור ובס"ס מותר א"כ הדבר ברור ופשוט דעכ"פ באותן הבהמות שלא נודע שנפלו פשיטא דיש להתיר כנלפע"ד ברור בס"ד וגם לענין ווסתות מצינו דגם למ"ד ווסת ד"ת אפ"ה רק טומאת ס' הוא כמ"ש רשי' דהלל"מ הוא להחזיקה בטומאת ס' ואפי"ה שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דגם למ"ד ווסת ד"ת אפ"ה מהני כשעברו ימים שתוכל לספור ולטבול מטעם ס"ס וחזינן אף דכל עיקר ווסת הוא על הס' אפ"ה כיון דבימי ווסת ליכא חזקה להיתר כמ"ש הבי"מ א"כ שורת הדין דס' אחד יהי' אסור ובס"ס מותר וה"ה הכא כנ"ל:

ומדי עמדי בזה עלה בדעתי בהא דנראה דטריפת נפולה הוא מס' א"כ קשה לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל ס' ד"ת מה"ת לקולא א"כ אמאי אסרה התורה נפילה הא ס' מה"ת לקולא ובספר ברוך טעם כתב דבנולד ריעותא מחיים מחמירין דאמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור ומש"ה מחמירין בס' נפילה אבל עכ"פ מותר לשוחטו ביו"ט דלעניין שחיטה ביו"ט ל"ש לומר מחזקינן מאיסור לאיסור דאדרבה הי' לו חזקה דיהי' מותר לשוחטו ביו"ט עיי"ש:

ובאמת סברתו נכונה דהרמב"ם ז"ל דבוודאי ס"ל הסברה דמחזיקין מאיסור לאיסור דנודע מ"ש הש"ש בישוב קושית התוס' דמהיכי ילפינן דבס' טומאה ברה"י ל"מ חזקה וברה"ר טהור אף בלי חזקה ממ"נ אי יש חזקה בסוטה א"כ לא נשמע דברה"ר טהור אף בלי חזקה ואי ליכא חזקה א"כ לא נשמע דברה"י ל"מ חזקה ותירץ דגבי הבעל יש חזקה ולגבי בועל ליכא חזקה וא"כ נשמע ס"ט ברה"ר מבועל וס"ט ברה"י מבעל עיי"ש אך מדאמרינן דבבועל ליכא חזקה צ"ל משום דמחזקינן מאיסור לאיסור והנה נודע שי' רש"י יבמות דכ"ה דלרבי סגי עי"כ אף לבעל ולשיטת רי"ף והר"מ ז"ל הוא רק לבועל וע"כ צ"ל דס"ל דעי"כ ל"ח רק בגדר שכיח לאיסור ול"מ נגד חזקת היתר רק לבועל דליכא חזקה מהני עי"כ ונשמע דהר"מ ז"ל דמחלק לעניין עי"כ בין בעל לבועל נשמע דס"ל דבבועל ליכא חזקת היתר ומהטעם משום דמחזקינן מאיסור לאיסור ומש"ה שפיר חוששין לס' ריסוק מה"ת בנפלה משום דמחזיקין מאיסור לאיסור אך באמת מה שחידש הב"ט דבנולד ס' ריסוק מותר לשוחטו ביו"ט דבזה ל"ש מחזיקין מאיסור לאיסור דעד עתה הי' לו חזקת שמותר לשוחטו ביו"ט:

הנה באמת עיקר היתר שחיטה ביו"ט הוא רק משום דאך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם וא"כ אמרה תורה דמידי דראוי לאוכלו מותר לעשותו ביו"ט אבל אם מבשל דבר איסור אף אם דעתו לאוכלו באיסור אפ"ה למאן דל"ל מתוך חייב דעכ"פ ל"ח או"נ ורק באיסור דרבנן כתב הפרמ"ג דאם דעתו לאוכלו באיסור חשיב או"נ ועיין בס' שא"ר ובס' ב"ט בסוגיא דמתוך וא"כ כיון דבס' נפילה אסור לאוכלו מה"ת עכ"פ משום מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ כיון דמה"ת אסור באכילה ושוב לא יוכל לאוכלו ונהי דיוכל להיות שקמי שמי' גלי' שהוא כשר אפ"ה כיון דעכ"פ מה"ת אסור שוב ל"ח אוכל נפש ונודע מ"ש בשו"ת הר"ן הובא בב"י סי' רכ"ה דאם נדר שלא יהי' שבת בעיר אז בבהש"מ למ"ד ס' ד"ת לחומרא מה"ת א"כ עכ"פ חשוב חל הנדר מס' מה"ת ושוב יוכל להתיר את הנדר ועיין בש"ש א"כ גם הכא כיון דהאכילה אסור מה"ת שוב ל"ח או"נ ושוב הדרא התמי' על הר"מ זיל והנכון דנפילה חשיב רוב לאיסור וברוב לאיסור גם הר"מ ז"ל מודה כמ"ש הב"ט שם בשם הלבוש וכן כ' הפמ"ג שם דחשיב רוב לאיסור וא"ש הכל בס"ד ועיין ש"ך סימן נ"ז דבס' טרפה אם תפס הכהן המתנות אין מוציאין והעיר הפרמ"ג דהא מקרא דמאת זובחי הזבח מימעט באינו ראוי לאכילה א"כ עכ"פ באינו ראוי לאכילה מה"ת מחמת ס' לשיטת הסוברים ס' ד"ת לחומרא א"כ יופטר וודאי ממתנות דל"ח ראוי לאכילה ועיין בפרמ"ג שם מה שהעיר מהא דס' טרפה חייב בכיסוי עכ"פ י"ל דמידי דאסור מה"ת באכילה מחמת ס' שוב ל"ח בכלל הוא לבדו יעשה לכם וצ"ע בזה:

באעה"ח יום ה' נשא ערב שבועות תרס"ה לפ"ק פק"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה