מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן טז
להרב החריף ובקי מו"ה זאב וואלף פונק נ"י מק"ק טארנא.
בדבר שאלתו בנכתב על כותל בה"כ מזמורים ובתוכם שמות הקדושים ועתה רוצים לצייר הכותל מה יעשו עם השמות הקדושים והנה י"ל בזה שני צדדים להתיר א' משום דלא נכתבו השמות בפי' לשם קדושה ואם נאמר דשם בעי קדושה בפה י"ל הואיל ולא נתקדשו בפירוש מותר למוחקם וגם די"ל הואיל דנכתב בצבע אין בו קדושה:
והנה באמת מכח סברא הראשונה לשי' הרבה פוסקי' גם בשם א"צ בפירוש לשמה רק אמרינן סתמא לשמה קאי כמו שכ' הב"י דרק בנתכוין לכתוב יהודה דנתכוין לתיבה אחרת והוי כמ"ש הרשב"א ברכות י"ב דאף למ"ד מצות אצ"כ מ"מ בנתכוין להיפוך ל"מ ועיין בפמ"ג יו"ד סי' ג' שהביא בשם היש"ש דאעפ"י דשחיטת חולין ל"ב כוונה מ"מ בנתכוון לשם נחירה פסול אך באמת רוב שיטת הפוסקים דשם בעי להתקדש בפירוש אך כ"ז לחומרא חוששין דבעי קדושה בפירוש אבל עכ"פ לענין מחיקה יש לחוש שמא גם בסתמא השם קדוש ושוב יש בו איסור מחיקה מה"ת והגם שי"ל דאף לשי' הב"י דל"ב בשם להתקדש בפירוש רק דאמרי' סתמא לשמה קאי כ"ז דוקא בס"ת דעכ"פ אחר שעיבדו לשמה א"כ אח"ז סתמא לשמה קאי ומשו"ה מפורש בספר ברכת המים דאף דלענין גט שי' הרבה פוסקי' דבעי שיפרש שכותב לשמו מ"מ אחר שכבר נכתב לשמו בפירוש שוב בחתימה סגי במחשבה לשמה ובחי' ביארתי דאם יש ס' שמא לא עיבוד לשמה דאז אם כ' בפירוש לשמה שוב י"ל כיון דעיבוד לשמה ל"ב רק מדרבנן הוי סד"ר ולקולא אבל אם לא אמר בפירוש לשמה רק דאמרינן דאחר שעיבדו לשמו שוב סתמא לשמה קאי א"כ כשיש ס' אם עיבדו לשמה הוי סד"ת דאם לא עיבדו לשמה שוב אין סתמא לשמה ויש בו פסול ד"ת כיון דלא אמר בפירוש שכותב לשמה ויש לדבר בזה הרבה:
אך באמת בשו"ת פמ"א סי' מ"ה הוכיח דגם בשם סתמא לשמה קאי ויש בו איסור מחיקה והכוונה בש"ך דכתב דאם נכתב שלא בקדושה מותר למוחקו לצורך תיקון היינו שנכתב בפירוש שלא לשם קדושה א"כ מצד זה שלא נכתב בפירוש לשם קדושה אין להתיר וגם מצד שנכתב שלא בדיו ג"כ האריך בפמ"א שם דנהי דפסול שם כזה בס"ת מ"מ יש בו איסור מחיקה ובאמת מפורש כן בשו"ת הרמ"ע מפאני דגם שם שפסול מחמת ח"ת אפ"ה יש בו איסור מחיקה אף שפסול בס"ת ועי' שו"ת נוב"ק ובספרי ח"א הארכתי בזה והבאתי דברי הש"ך דשם שפסול בס"ת אין בו איסור מחיקה רק מדרבנן משום מ"ע היינו שאין היכר בהשם אם הוא פסול מחמת ח"ת ולפי"ז הי' מקום לומר דאם נכתב בצבע דאז הכל רואין שהוא שם פסול לא יהי' בו איסור מחיקה דבזה לא שייך מ"ע אך באמת מוכח בשו"ת פמ"א דאף בנכתב בצבע אפ"ה יש בו איסור מחיקה כיון דעכ"פ יש בו אותיות השם שייך בו הלאו דלא תעשון כן. וגדולה מזו ידוע ממחלוקת הרשב"א והר"ן בהא דשבת דף ק"ד בהא דחטטרי לגגו דחית שכ' הרשב"א דאם פסול משים ח"ת לא מיחייב משום שבת והר"ן דחה דאף דמיפסל לס"ת אפ"ה חשיב כתב לענין שבת א"כ ה"ה די"ל דאף באופן שמפסיל לס"ת אפ"ה יש בו איסור מחיקה והראי' שהביא מהא דכתבו את התורה על האבנים יפה דחה בפמ"א דשם כיסו רק בסיד ואחר שהסירו הי' השם ניכר א"כ ל"ח מוחק השם דידוע שי' הב"ח דבנדבק שעוה דיהי' כשר לקרות בו דכל הראוי לבילה וכו' א"כ גם כשהוא מכוסה בסיד עכ"פ השם בשלימות ואפשר להסיר הסיד ויהי' השם בשלימות או אפשר דשם כתבו בפירוש שלא לשם קדושה שידעו תיכף שיסירו אותו ונתכוונו שלא לקדשו אבל אם בשעה שכתבו השמות לא ידעו אז שירצו לצייר א"כ עכ"פ כתבו סתמא וי"ל דיש בזה איסור מחיקה עכ"פ מהא דכתבו התורה על האבנים אין ראי' והנה כת"ה הביא ראי' מש"ס שבת דף ק"כ בהא דהי' שם כתוב על בשרו דכורך עליו גמי ופריך בש"ס אי דמיהדק חשיב חציצה כנודע וע"כ נשמע דבכה"ג יש איסור מחיקה ע"כ ת"ד. הנה באמת כמה תשובות בדבר א' דהא דבצבע אינו חוצץ יש ב' טעמים א' דליכא ממשות הצבע רק מראה בעלמא ועוד דבני אומנות זו אין מקפידין והכא ל"ש שני הטעמים טעם הראשון בוודאי ל"ש דבכתב ע"כ יש הצבע כמ"ש הב"י וטעם השני ג"כ ל"ש הכא דרק אמראה צבע בעצמו אין הצובע מקפיד לפי שנצרך לו תמיד למלאכתו אבל לכתוב שם על ידו דזה אין צורך למלאכתו זה בוודאי אף לצובע חשיב מקפיד ושוב שייך בו חציצה:
וחוץ לזה י"ל לפימ"ש בספר מרכבת יוסף בענין איסור הטלת מום בקדשים א"נ דהאיסור משום דגורם בו פסול מלהקריב ע"ג המזבח א"כ י"ל דגם גרמא אסור אבל היכי דבלא"ה אינו ראוי להקרבה מותר אבל א"נ דהקפדה התורה שנא יעשה מום בדבר שהוא קדוש אף אם אינו ראוי להקרבה אסור א"כ שוב גרמא שרי עיי"ש א"כ ה"ה לענין מחיקת השם י"ל שני הטעמים א' משום דשם כזה ראו לס"ת וע"י מחיקה נתקלקל השם וגם י"ל דהמעשה בעצם מתועב והנ"מ יש לומר בנכתב בצבע דלא משכחת שם כזה שיהי' כשר לס"ת אם כן ל"ש טעם הראשון אבל אם נאמר דהמעשה בעצם מתועב דאותיות השם לא ימחקו שוב גם אף בנכתב בצבע אסור אבל לענין גרם מחיקה הנ"מ להיפוך דא"נ דהטעם משום דגורם פסול לשם שהוא כשר לס"ת א"כ גם גרמא אסור אבל לטעם השני שוב גרמא שרי א"כ שוב אף למאי דס"ד דרבנן אוסרין אף גרם מחיקת השם ע"כ דלא מיירי בצבע דבצבע כיון דתמיד פסיל לס"ת א"כ א"א לומר דהאיסור למוחקו הוא משום שגורם פסיל לשם דהא שם זה פסול הוא רק דעכ"פ י"ל דהוי כמטיל מום בבע"מ דגם כן אסור לר"מ ושוב עכ"פ גרמא בכה"ג בוודאי שרי וז"ב:
והנה כת"ה הביא מ"ש בח"ס סי' רס"ג דאם טעה בשם אלקינו וכתב ואו בין נון לואו דחשיב מעשה גמור דבזה שכותב הואו נמחקה הואו שני' ונרא' מזה דאם עכ"פ עושה מעשה אף שאינו מוחק בידים אפ"ה ל"ח גרמא ובאמת בשו"ת ב"א יו"ד סימן ס"א העיר מהא דביורד וטובל ל"ח רק גרמא הטעם משום דשם אינו נמחק תיכף אבל בלא"ה הי' חשוב מעשה אך באמת יש לחלק דשם בדיני דהח"ס עושה מעשה בפועל נהי שאינו מוחק בידים גוף הואו מ"מ מיד שכותב ואו נפסלה ואו השני' א"כ שפיר חשיב כמוחק בידים כמ"ש ברא"ש סנהדרין דף ל"ב דבטימא את הטהור כיון שההיזק יגמור בדיבור חשיב כמזיק בידים וכבר העירו מהא דמוכר שט"ח דאינו חייב רק למאן דדאין דד"ג והא הכא ההיזק נגמור בדיבורו ובקצה"ח סי' כ"ה כ' כיון דלקח שט"ח אין לו רק שיעבוד נכסי א"כ גם בחופר בורות בקרקע המשועבדת לחבירו אינו חייב רק משום גורם וביותר ביאור י"ל כיון דעיקר הטעם דמועיל מחילה בשט"ח משום דשיעבוד הגוף אינו נמכר א"כ מיקרי בדידי' קעביד ולשיטת הראב"ד דכה"ג ל"ח אף גורם ועיי' ברי"ם קידושין דף מ"ז ובספרי הארכתי בזה עכ"פ יש לחלק דשם עושה מעשה בגוף השם שפיר הוי כמוחק בידים אבל אם עושה פעולה בחלק שאינו קודש ועי"ז גורם פסיל לחלק של קודש ל"ח גרמא ועיי"ש במרכב"י שכ' דאם הקדיש רגל של בהמה א"נ דלא פשטה קדושה בכולה ואפ"ה קיי"ל דהרגל נשאר קודש דעכ"פ מותר להטיל בו מום בהחלק של חולין ועי"ז יופקע קדושת הגוף מהרגל ג"כ דאף לר"מ דגם בבע"מ אסור להטיל בו מום מ"מ בכה"ג שאינו עושה מעשה בחלק קודש רק בחלק של חולין וממילא נעשה הקודש בע"מ ל"ח רק גרמא ושרי לר"מ עיי"ש דגם לרבנן שרי אף שאסרו גרמא זה דוקא היכא דמקודם הי' ראוי להקריבו אבל הכא אי ל"א פשטה תאסור להקרבה עיי"ש:
עכ"פ נשמע דאם אינו מטיל מום בגוף השם דל"ח רק גרמא ול"מ א"נ דבכ"מ גרמא שרי א"כ בכה"ג דאינו עושה מחיקה בגוף השם בוודאי שרי ואף לפי"מ דמשמע בש"ס שבת דף ק"כ דרק במקום מצוה מותר גרם מחיקה דגם לרבנן נהי דטבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ גוף הטבילה הוי מצוה ומש"ה אם אין לו גמי שרי אבל שלא לצורך מצוה אף גרם מחיקה אסור ועיי' נובי"ת או"ח סי' י"ז ובב"א סי' ס"א אבל עכ"פ כמ"ש המרכב"י דבהמת קודש בע"מ לכ"ע מותר לגרום מום דממנ"פ א"נ דקפידת התורה שלא נפסול את הקודש מלהקריבו א"כ בבע"מ דבלא"ה אינו עומד להקריבו ל"ש טעם זה וא"נ דגוף הפעולה הוא מתועב שעושה מום בדבר של קודש אף דלא חזי להקרבה מ"מ שוב גרמא שרי עיי"ש א"כ הכ"נ נהי דשלא במקום מצוה אף גרמא אסור מ"מ הטעם רק משום שגורם פסיל לשם קודש אבל הכא דהשמות נכתבו בצבע דא"ר כלל לקדושת ס"ת שוב ע"כ דעיקר האיסור משום דאסור למחוק אותיות מהשם מ"מ בכה"ג שוב י"ל דגרמא שרי ובפרט שי"ל לשי' הנוב"י ששם שפסול מחמת ח"ת לית בי' איסור מחיקה ואף לשי' הרמ"ע מפאנו מ"מ לשי' הש"ך ליכא איסור רק משום מ"ע א"כ עכ"פ בשם שנכתב בצבע בודאי דליכא בו איסור מחיקה רק משום מ"ע א"כ פשיטא דשרי עכ"פ גרמא במקום מצוה א"כ ע"כ דאף שלא במקום מצוה ליכא רק איד"ר א"כ בשם כזה דגם מחיקה אינו אסור רק משום מ"ע א"כ גרמא בוודאי שרי ע"כ אם אפשר לדבק נייר בכותל ולצייר על הנייר פשיטא דשרי ואם לאו יתחיל לצבוע סמוך למקום השמות דבכה"ג שעושה מעשה בצד החולין וגם אינו נמחק תיכף רק אח"כ ל"ח רק גרמא כמו"ש הב"א בהא דיורד וטובל ובפרט שהוא קצת מצוה פשיטא דיש להתיר:
בעה"ח אור ליום ד' יתרו תר"ע ראדמישלא. ה"ק שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.