אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן נח

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן נח

סימן נז

להרב החריף היוחסין וכו' כש"ת מו"ה שלמה ווארשער נ"י מבאטישאן ברומעניא:

בדבר שאלתו באחד שמכר חמצו לעכו"ם קוה"פ כנהוג ובתוה"פ נתגייר ערל הקונה מהו דינו של החמץ לאחה"פ זה תורף שאלתו:

והנה באמת אנו נוהגין להקנות להעכו"ם החמץ ע"י קנין כסף ואג"ק ונודע מה שהעירו דהא קנין כסף ל"מ בעכו"ם ורק העיקר הוא מטעם קנין אגב וא"כ י"ל דקנין דרבנן ל"מ לד"ת אך באמת שיטת המק"ח דגם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול ובפרט אם ל"מ הקנין בוודאי הוא בכלל ביטול כמ"ש הח"ס דבמילת דבערתיו היינו ע"י מכירה ורק. שלא הי' המכירה כדין א"כ מה"ת מותר ע"י הביטול ורק דצריך ביעור מדבריהם לענין זה שוב מהני קני דרבנן:

והנה לכאורה יש לחוש לשי' הסוברים דלח"י ל"מ ביטול ושוב לא נשאר רק הקנין דרבנן ושוב ל"מ לענין ב"י והנה באמת א"נ בטעם הסוברים דמש"ה ל"מ ביטול לח"י משים דשייך הואיל דאי בעי זכה לה ע"י חצירו ולפ"ז י"ל כיון שמשכיר הבית ג"כ להעכו"ם כדי שיוכל לקנות את החמץ בקנין אגבי א"כ עכ"פ לדידן קיי"ל דחצר המושכר אינו קונה למשכיר א"כ שוב לא יוכל לקנות את החמץ ע"י החצר ושוב מהני הביטול עכ"פ מה"ת ושוב לענין דרבנן מהני קנין דרבנן ואף לשי' הרמב"ם דחצר המושכר קונה למשכיר וא"כ שוב י"ל דל"מ הביטול דשייך הואיל אי בעי זכה לה על ידי חצירו הואיל דאין כותבין חצר במכירה אפ"ה י"ל עפמ"ש המח"א דקנין דרבנן לא מצי לעשות שני פעולות להפקיע מרשות, א' ולהכניס לרשות אחר א"כ י"ל דאחר שביטלו ונעשה עכ"פ הפקר שוב מהני הקנין דרבנן להכניסו לרשות עכו"ם ושוב לא מצי לזכות ע"י החצר דהא כבר נעשה של העכו"ם ושוב מהני הביטול עכ"פ מה"ת:

א') וחוץ לזה י"ל דאף א"נ דהטעם דל"מ ביטולי לח"י אינו מטעם הואיל אי בעי זכה לה רק הטעם כמ"ש המג"ש דהתורה כתבה שני מיני השבתה בחמץ שא"י עם ביטול ובח"י עם ביעור אפ"ה י"ל דאם ביטל ח"י ומכרו ג"כ לעכו"ם בקנין דרבנן דשפיר מהני ממ"נ דכבר העיר בא"מ סי' כ"ח דלכאורה נשמע מש"ס יבמות דס"ז דקאמר דאם יש בנות בנכסים מועטים אז עובר אינו פוסל דממ"נ אי זכר הוא לא עדיף מהאי דקאי ואם נקיבה תהי' כ"ז שלא יצא לאויר העולם לא תיקנו לו רבנן וקשה הא מה"ת יש זכיה לבנים ושמא בן הוא ופוסל ונשמע לכאורה דקנין דרבנן מהני לד"ת אך למ"ד ס' מה"ת לקולא שוב מה"ת מותר לאכול דשמא העובר תהי' נקיבה ומדרבנן שוב אוכל בשביל הבנות אך למ"ד ס' מה"ת לחומרא ע"כ נשמע דדרבנן מהני לד"ת א"כ י"ל דבאמת כ' הפוסקים דלמ"ד ס' מה"ת לקולא ולשיטת הדברי אמת באיסור לאו אף באיקבע מה"ת לקולא א"כ מה"ת חמץ שא"י א"צ שום תיקון דס' מה"ת לקולא ואף שי"ל דבחמץ הואיל שמשתמשין בו כל השנה הוי ס' הרגיל אבל עכ"פ לא חמיר מאיקבע דמה"ת לקולא ואף שהעירני בני החו"ב מר חיים יחי' דלפמ"ש הרדב"ז דבאיכא לברורי מודה הרמב"ם דאסור א"כ ה"נ איכא לברורי והראה לי שכן כ' בשו"ת ד"ח או"ח סי' ח' אך האמת דזה ל"ח בכלל איכא לברורי כיון דע"י ביטול אכתי א"י אם יש חמץ רק שי"ל דהוי כהא דאמרי' בש"ס הא מיא בנהרא זילי טבילי וזה הוא רק מדרבנן אבל למ"ד ס' מה"ת לחומרא שוב אף חמץ שא"י בעי תיקון והנה באמת כ' רש"י דמדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו ש"מ דביטול חשיב השבתה רק שכ' המג"ש די"ל דרק בחמץ שא"י מקיים תשביתו בביטול אבל בח"י לא אך כ"ז למ"ד ס' מה"ת לחומרא א"כ גם חמץ שא"י בעי תיקון וי"ל דהא דכתב התורה תשביתו דמשמע ביטול היינו בחמץ שא"י אבל בח"י צריך ביעור אבל למ"ד ס' מה"ת לקולא א"כ חמץ שא"י א"צ תיקון וע"כ מדכתבה התורה תשביתו נשמע דמהני ביטול בח"י דחמץ שא"י א"צ תיקון אך עכ"פ לדידן דס"ל ס' מה"ת לחומרא שוב יש לחוש דבח"י ל"מ ביטול אבל עכ"פ ע"י ביטול ומכירה בקנין דרבנן מהני ממ"נ דלמ"ד ס' מה"ת לקולא מועיל ביטול אף בח"י ולמ"ד ס' מה"ת לחומרא אף דלשי' נ"מ ביטול בח"י אבל עכ"פ שוב נשמע דדרבנן מהני לד"ת וז"ב בס"ד:

עכ"פ נשמע דע"י ביטול ומכרו בקנין דרבנן מהני ממ"נ ואף לשי' הסוברים דחמץ שנמכר אינו בכלל ביטול אפ"ה מהני במכרו בקנין דרבנן דנהי דנימא דקנין דרבנן ל"מ לד"ת אפ"ה כמ"ש הר"ן דמש"ה מועיל ביטול דהוי עכ"פ ג"ד דלא ניחא לי' בגווה ולא אוקמי רחמנא ברשותו ועי' שו"ת רח"כ סי' י"ב ואף דבשו"ת א"צ סי' נ"ב דחה דגילה בדעתו שרק בתורת מכירה הוציאו מרשותו ודמי להא דקאמר בש"ס ב"מ ד"י בנפילה ניחא לי' דליקני אך באמת כ"ז שם דד' אמות הוי קנין גמור ומדנפל גילה בדעתו שאין רצונו לקנות בד' אמות אבל הכא באמת לא ניחא לי' דלוקמי רחמנא ברשותו והא דמכרו משום שידע דהביטול לא יועיל מדרבנן לזה עשה דבר שיועיל אף מדרבנן אבל באמת ג"ד דלא ניחא לי' בהחמץ ושוב מה"ת א"ע בב"י דהא אינו שלו מחמת הא"ה ולענין דרבנן שוב מהני קנין דרבנן וא"ש מנהגינו במכירת חמץ בס"ד:

עכ"פ יצא דהנכרי ל"ק את החמץ מה"ת דקנין כסף ל"מ בעכו"ם לשי' כמ"פ ועכ"פ לענין חמץ שעה"פ כ' במק"ח דאם ל"ק רק בכסף סמכינן אשיטת הסוברים דל"ק ומצד קנין אגב כיון דל"ה רק קנין דרבנן א"כ י"ל דל"מ לד"ת ולא עבר בב"י מה"ת ושוב מותר אחה"פ ועיי"ש במק"ח דאם ישראל קנה חמץ בקנין דרבנן מנכרי דמותר אחה"פ כיון דגם בימי הפסח לא עבר בב"י ד"ת דשמא קנין דרבנן ל"מ לד"ת ונהי דעכ"פ הי' אסור לשהותו מדרבנן מ"מ גם בתערובות יותר מס' מפורש במג"א סי' תמ"ב דמותר אחה"פ ה"ה הכא כיון דבשעה שקנה החמץ הי' עכו"ם ול"ק בכסף וקנין אגב הוי רק מדרבנן וא"כ אחר שנתגייר נהי דהי' צריך לבער את החמץ דעכ"פ כיון דקניא לי' מדרבנן צריך לבער אבל עכ"פ י"ל כיון דלא עבר בב"י ד"ת מותר אחה"פ ואף דבתוה"פ הי' קאי בס' ב"י ד"ת דשמא דרבנן מהני לד"ת ושמא כסף מהני בעכו"ם ולענין ב"י דהוי איסור בכל רגע צריך לחוש אף למיעוט הפוסקים אבל עכ"פ אחה"פ סמכינן אשיטת הסוברים דכסף ל"מ בעכו"ם וקנין דרבנן ל"מ לד"ת ואף שהס' נולד בתוה"פ מ"מ כבר נודע דבסד"ד אף בנולד הס' בד"ת מקילין כשנעשה אח"כ סד"ר וגם י"ל דהכא בס' בקנין נהי דהי' צריך לבערו בימי הפסח מס' מ"מ גם אז ידענו דאחה"פ יהי' סד"ר מש"ה מקילין אחה"פ א"כ ה"נ מותר אחה"פ דהישראל לא עבר רק בס' איסו ב"י והיכי דלא עבר בב"י ודאי לא קנסו אחה"פ ואף דלכאורה י"ל דבאמת י"ל דבמכר בכסף לחוד יועיל מטעם ס"ס שמא כשיטת רש"י דישראל במשיכה ואת"ל דישראל בכסף מ"מ שמא כשיטת הרמב"ם דעכו"ם קונה בכסף רק שכ' הריט"א דכיון שהעכו"ם לא יוכל להוציא מרשות הישראל דס"ס ל"מ להוציא ממין וכיון דנשאר ברשות הישראל אסור וא"כ י"ל דאחר שמכרו להעכו"ם ונתגייר עכ"פ י"ל דהגר עבר בב"י ד"ת דלחומרא מועיל ס"ס דכסף קונה בעכו"ם וכיון דעבר בב"י ד"ת שוב אסור לאחה"פ וגם ל"ש לומר דאחה"פ הוי סד"ר דס"ס לחומרא גם בדרבנן מחמירין:

אך באמת י"ל דהנה בס"ס בדרבנן אי מחמירין יש בזה מחלוקת כנודע והנה כבר כתבתי בספרי ח"ר דא"נ דחז"ל לא עשו רק על הודאי א"כ גם ס"ס ל"ח ודאי אבל אי הטעם משום דתולי להקל שפיר באם יש ס"ס לחומרא יותר יש לתלות לחומרא והנה שם בסי' ס"ח הבאתי דלשי' הסוברים דחמץ שעה"פ מותר אף בתערובות פחות מס' דבתערובות לא קניס ואין ההיתר מטעם ביטול ודעת האמרי אש דגם בהעמיד בחמץ שעה"פ מותר א"כ קיל משאר איד"ר ולא גזרו כלל על הס' א"כ אף בס"ס לחומרא נהי דבימי הפסח הי' צריך לבערו מטעם ס"ס לאיסור אבל עכ"פ כיון דלא עבר בב"י ודאי מה"ת שוב י"ל דלא קנסו אחה"פ ואף שי"ל דקנה הערל מטעם חצר והוי קנין ד"ת ורק די"ל דחצר משום שליחות ואשל"ע ואף שהי' מקום לומר דאחר שנתגייר שוב יש לו קנין ע"י החצר ונקנה לו מה"ת ועבר בודאי מה"ת על ב"י ושוב י"ל דאסור לאחה"פ אך באמת אחר שנתגייר שוב איסורא לא ניחא לי' דליקני כמפורש בסי' תמ"ח דנכרי המביא דורן לישראל בפסח רק טוב לומר שאינו רוצה שיקנה לו רשותו דבלא"ה נראה שרצונו לקנות ע"י החצר דבלא"ה לא הי' מקבלו לרשותו אבל באמת מפורש שם דבדיעבד אמרי' מסתמא איסורא לא ניחא לי' דליקני ומכ"ש הכא דבאמת לא מונח כלל ברשות הערל הקונה רק שהחצר מושכר לו ואם הי' רוצה הי' יכול לקנות ע"י חצר המושכר אבל באמת לא הי' שום ג"ד שרצה לקנות את החמץ אחר שנעשה ישראל וא"כ שוב ל"ק ע"י החצר ולא נשאר לו רק קנין דרבנן ולא עבר בב"י ד"ת ועכ"פ לא עבר רק בס' ב"י ד"ת ולא קנסו אחה"פ וליתר שאת יש לערבו חד בתרי כנלע"ד בס"ד לדינא:

בעה"ח א' דברים תרסז"ל מרחץ ראזנוי. והננודידו

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה