מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן נה
להרב הה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מו"ה סיני ה"ש שליט"א אבד"ק זמינגראד:
בדבר שאלתו באשה א' שהיתה מחריך אווז אחת על קש ותבן כנהוג ועל הכירה עמד קדירה עם חלב רותחת ונפל הקוליא של האווז בתוך החלב אך תיכף שראו זאת הסירו אותו מהקדירה ונסתפק מה דינו:
והנה מקודם שנדבר מענין שאלתינו נפלפל קצת בש"ס פסחים דמ"ד דקאמר הש"ס דמש"ה לא יליף טע"כ מבב"ח משום דחידוש הוא ורצה הש"ס לומר בתחילה החידוש משום דהאי לחודא שרי ודחה כלאים נמי וקאמר דהחידוש הוא מה דכבוש מותר והקשו המפורשים דא"כ לר"י דמשמע בחולין דקי"א דס"ל כבוש אינו אוסר דהא אמר רבין משמי' דר"י כבוש אינו כמבושל ושוב אפשר ללמוד טע"כ מבב"ח ואף דקאמר שם ליתא לדרבין מ"מ כ' המפורשים דרק במליחה נדחה דבריו אבל לא לענין כבוש. וטרם שנבוא ליישב זאת נקדים הא דקאמר בש"ס חולין דק"ח אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא ד"ת דגמרינן מבב"ח וכ"ט חידוש הוא כי ליכא נ"ט נמי ופירש"י החידוש דהאי לחודא שרי והקשו בתוס' דהוא נגד ש"ס פסחים דקאמר דהחידוש הא דכבוש שרי ונקדים עוד קושיות הרא"י בהא דרצה ללמוד טע"כ מבב"ח לשיטת רש"י דס"ל דז"פ דטעם אוסר דיליף מהטמאים לאסור צירן ורוטבן רק דעיקר הלימוד לטע"כ היינו שלא יועיל ביטול ברוב אבל עכ"פ אף למ"ד טע"כ ל"ד אפ"ה בעי רוב וע' שו"ת איגרא רמא חיו"ד סי' ט"ז ובחיו"ד סי' ק"ה א"כ איך אפשר ללמוד מבב"ח דהא באמת בב"ח אף ס' לא יועיל דהבה"ת לא בטל רק התירוץ דיותר מס' ל"ח דרך בישול אבל עכ"פ פחות מס' דהוי דרך בישול שיב ל"ש ביטול דהוי התבה"ת אבל בעלמא י"ל דטעם בטל בשלמא אי הי' הו"א דטעם לא יאסר אף בפחות מרוב דל"ח לאיסור כלל שפיר הי' אפ"ל מבב"ח אבל השתא דפשיטא דטעם אוסר ורק דבטל ושוב איך יליף מבב"ח דשם ל"ש ביטול וע' בהג"ה הגרב"פ על החוו"ד שהרגיש ג"כ בזה:
א) והנלע"ד נקדים דברי הפר"ח שכ' דבשר שנפל לחלב וסילקהו קידם שנתבשל כמאב"ד דאינו נאסר משום בב"ח מה"ת לפי שאכתי ל"ח דרך בישול והכו"פ בסי' צ"ב הביאו וכ' די"ל דהטעם משום דחשיב שלכד"א והפמ"ג סי' ס"ח כ' דהטעם דל"ח דרך בישול וכ' די"ל דלמ"ד כבוש אינו אוסר וע"כ דאתי למעוטי כ"ז שאינו מבושל כמאב"ד אבל למ"ד כבוש אוסר י"ל דאתי למעוטי כבוש ושוב יש לומר דבבישול נאסר מיד עיי"ש וא"כ עפ"ז הי' מקום ליישב קושיות הרא"י די"ל דהא דר"ע יליף מבב"ח לאסור טע"כ והש"ס קאמר דהחידוש דאי כבוש לי' שרי ובישול אוסר ומשמע דהחידוש הוא דכבוש שרי וקשה דא"כ שפיר אפשר ללמוד מיני' חומרא כמפורש בש"ס לענין ז"ב וכבר הרגיש בזה בשו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד סי' ל"ז:
אך עפי"ז ניחא דלכאורה קשה היכי אפ"ל מבב"ח הא שם ל"ש ביטול אך לשיטת הפר"ח י"ל עפמ"ש החוו"ד סי' צ"ב דהחלב נאסר מיד רק הבשר מצד עצמו אינו נאסר מיד רק עכ"פ מעורב בו טעם של חלב איסור וא"נ דבשאר איסורין טע"כ ל"ד אינו נאסר הבשר מה"ת רק אחר שנתבשל כמאב"ד עיי"ש א"כ לפ"ז שפיר נלמוד מדחזינן דהבשר נאסר אחר ששהה כמאב"ד והא החלב כבר נאסר מקודם ושוב הוי איסור עם היתר אך א"נ דכבוש אוסר א"כ ע"כ דקרא דלא תבשל ממעט כבוש אבל ע"י בישול נאסר מיד כמ"ש הפמ"ג ושוב הוי התבה"ת ושוב א"א ללמוד מבב"ח א"כ י"ל דזה כוונת הש"ס דרצה ליליף מבב"ח וקאמר דהחידוש משום דהוי התבה"ת ופריך והא כלאים נמי ומשני דהחידוש מה דכבוש שרי ובישול אוסר ואין הכוונה דבשביל חידוש דהיתר כבוש אין ללמוד ז"א דמחידוש שפיר יש ללמוד חומרא רק הכוונה דס"ל להש"ס דכבוש או סר א"כ הוי הכא חידוש מה דכבוש שרי וא"כ ע"כ דהקרא ממעט רק כבוש אבל בבישול מיד נאסר אף תבשל כמאב"ד וא"כ שוב אין ללמוד מבב"ח שם ל"ש ביטול דהוי התבה"ת וא"כ י"ל דאביי דדחה הא דרבין היא רק לענין מליחה אבל לא לענין כבוש וא"כ שוב ל"צ המיעוט לענין כבוש וע"כ דהבשר לא נאסר רק אחר שנתבשל כמאב"ד ושוב שפיר אפ"ל טע"כ מבב"ח היינו ממה שנאסר הבשר דזה הוי איסור עם היתר וע"כ דטעם לא בטל וז"ב ומיושב לכאורה הכל לנכון בס"ד ודוק:
ינחם ב)
אולם לכאורה יש לשדות בזה נרגא דהא הפמ"ג דחה זה דאף למ"ד כבוש אינו אוסר י"ל דאתי למיעוטא מליח ובפרט לסברת הנוב"י סי' כ"ו דעכ"פ לא גרע מרותח דצלי א"כ שפיר לכ"ע צריך למעט כבוש ועכצ"ל דלמיעוט כל שלא נתבשל כמאב"ד אתי ושוב הדרא סברא הנ"ל לדוכתא:
אך באמת י"ל ע"פ סברת החוו"ד דעכ"פ החלב נאסר מיד והבשר נאסר מצד תערובות איסור כמו חלב טריפה ואחר ששהה כמאב"ד נאסר הבשר מחמת עצם איסור בב"ח והקשה הגאון, מלבוב ז"ל דזה פשיטא דסברת החוו"ד שייך רק היכי דליכא בחלב ס' נגד הבשר דאז הוי חלב איסור ואוסר את הבשר אבל אם יש בחלב ס' שוב החלב מותר ואינו אוסר את הבשר א"כ מאי פריך בש"ס חולין דק"ח בהא דבשר שנפל לתוך יורה של חלב אמאי חלב מותר הא חלב נבילה הוא הא משכחת שסילקו לבשר קודם ששהה כמאב"ד וא"כ הבשר לא נאסר מצד עצם איסור בב"ח ול"ש לומר שנאסר מחמת שבלע חלב איסור ז"א דהחלב ג"כ לא נאסר דהא הי' בו ס' והוא קושיא גדולה:
והנלע"ד דהנה באמת הכנפי יונה חולק אפר"ח דגם בלא שהה אפ"ה יש איסור תורה מצד עצם איסור בב"ח דרק למלקות איתמר אבל איסור תורה יש עכ"פ דכמו דח"ש אסור משום דח"ל הכ"נ כיון שאם ימתין עד שנתבשל כמאב"ד יהי' בו חיוב מלקות שוב יש עכשיו בזה איסור תורה אך באמת י"ל דבשלמא בח"ש איסור שפיר שייך הסברא דכיון דאותו ח"ז יצטרף אח"כ ע"כ דהוא חלק מהאיסור דהיתר לא ישוב להיות איסור אבל הכא באמת כ"ז שלא נתבשל כמאב"ד לא משכחת בזה איסור תורה היינו מלקות ומהיכי תיתי שיהי' בזה איסור תורה אך באמת י"ל לפמ"ש המאירי והפמ"ג די"ל דטעם דח"ש הוא משום סייג שמא יאכל בכא"פ עוד ח"ז א"כ י"ל הכ"נ הוי איסור תורה מטעם סייג דאם נתיר לו לאכול קודם שנתבשל כמאב"ד יאכל גם אח"כ או שמא יאכל החלב דאסור מה"ת לשיטת החוו"ד:
והנה נודע מ"ש הר"ן דמש"ה קאמר ר"י הטעם דח"ש משום דח"ל ולא יליף מחלב דהו"א בחלב גזה"כ הוא ולכך מסברא דח"ל אסור בכ"מ ובאמת דעת הרדב"ז דבחלב ל"צ לבוא לטעם דח"ל גם עי"ת אסור אבל בעלמא דהאיסור הוא רק מטעם ח"ל עי"ת מותר כשיטת מהרש"א פסחים דמ"ד וא"כ מיושב קושיא הנ"ל דשמא מיירי בלא נתבשל כמאב"ד ז"א דמדחזינן דר"י קאמר הטעם דח"ל ולא יליף מכ"ח ע"כ דמכ"ח אין ללמוד לעלמא רק הטעם בפשיטות משום דח"ל והסברא משום סייג א"כ גם בלא נתבשל כמאב"ד יש בהבשר איסור תורה מצד עצם איסור בב"ח מדין ח"ש ומדין סייג ושוב שפיר פריך חלב נבילה הוא ומיושב קושיא הנ"ל לנכון בס"ד:
ג) נחזור להנ"ל די"ל דיש ללמוד טע"כ מבב"ח היינו מאיסור הבשר אחר שנתבשל כמאב"ד והא החלב נאסר מקודם והוי איסור עם היתר וע"כ דטעם לא בטל אך באמת א"נ כשיטת הכנפ"י א"כ שוב גם הבשר נאסר תיכף ושוב אין ללמוד מבב"ח דשם ל"ש ביטול דהוי התבה"ת ואף דס' מועיל משום דלא הוי דרך בישול א"כ י"ל דבאמת סתמא דהש"ס ס"ל דאפשר ללמוד איסור ח"ש בכל איסורין מכ"ח ואצ"ל מטעם ח"ל ואצ"ל דאסור מה"ת מטעם סייג א"כ ר"י דקאמר הטעם משום ח"ל ע"כ דס"ל דאין ללמוד מכ"ח ומוכרח לחדש טעם האיסור משום דח"ל ומטעם סייג ומיושב קושיות הצל"ח דהא ר"י ס"ל כבוש אינו כמבושל וא"כ בב"ח אינו חידוש ושוב אפשר ללמוד טע"כ מבב"ח ולפ"ז י"ל דבשלמא הש"ס דפסחים ס"ד דאיסור ח"ש בכה"ת הוא מקרא דכ"ח וממילא ח"ש הוי עצם האיסור וא"כ אצ"ל באיסור ח"ש מטעם סייג וא"כ פשיטא דבשר שלא נתבשל כמאב"ד ליכא איסור תורה בהבשר ושוב שפיר אפשר ללמוד טע"כ מבב"ח וא"ל דשם ל"ש ביטול דהוי התבה"ת דהא אפשר ללמוד טע"כ מאיסור הבשר שנאסר אחר שנתבשל כמאב"ד והא החלב נאסרה מקודם ושוב שייך ביטול וע"כ דטעם ל"ב כ"ז שמרגישין הטעם ועכצ"ל דלא ילפינן מבב"ח משום דהוי חידוש מצד דבשאר איסורין כבוש אסור והכא כבוש שרי אבל ר"י לשי' דקאמר הטעם דח"ש אסור מטעם דח"ל וע"כ דמכ"ח אין ללמוד לעלמא ורק דעכ"פ אסור משום סייג וא"כ לדידי' שוב נאסר הבשר תיכף אף קודם שנתבשל כמאב"ד מטעם סייג וא"כ שוב הוי התבה"ת וא"כ בלא"ה אין ללמוד טע"כ מב"ח דשם ל"ש ביטול דהוי התבה"ה וז"ב בס"ד:
ד) ובאמת בזה מיושב נמי קושית התוס' חולין דק"ח בהא דקאמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא ד"ת דא"נ מדרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן אי חידוש הוא אפי' ליכא נ"ט נמי וכ' רש"י ז"ל דהחידוש הוא דהאי לחודא שרי והקשו בתוס' דהא בש"ס קאמר דהחידוש הוא משום דכבוש שרי ועפ"ז ניחא דבאמת אביי לא דחה הא דרבין רק לעיין מליחה אבל בכבוש גם אביי מתיר וא"כ באמת בב"ח אינו חידוש אך באמת הבאתי דא"נ דח"ש מטעם סייג א"כ בב"ח נאסר הבשר תיכף וא"כ שוב בב"ח הוי התבה"ת ושוב אין ללמוד טע"כ מבב"ח וא"כ י"ל דזה כוונת אביי דס"ל כבוש אינו אוסר וס"ל כר"י דטעם דח"ש מטעם סייג וא"כ בב"ח נאסר הבשר תיכף ושפיר קאמר אביי דיש ללמוד מבב"ה וא"ל דחידוש הוא היינו דמש"ה ל"ש ביטול שם משום דהאי לחודא שרי ולכך טעם אוסר אבל בשאר איסורין דמועיל ביטול אף כשנרגש הטעם בטל וקאמר א"כ א"נ דשם הטעם משום דל"מ ביטול א"כ אף ס' לא יועיל וע"כ דהתבה"ת בטל ושוב אפשר ללמוד טע"כ מבב"ח וקאמר רבא דבאמת אין ללמוד מש דבאמת י"ל דהתבה"ת לא בטל רק הא דמהני ס' משום דלא הוי דרך בישול וכסברת התוס' ולאביי דלא ס"ל דרך בישול אסרה תורה שפיר נלמוד מהא דמועיל ס' דהתבה"ת בטל ושוב ע"כ דטכ"ע ד"ת ומיושב מה דל"ק החידוש משום דכבוש שרי ילפי דברינו ניחא דבאמת אביי ורבא ס"ל דכבוש מותר בכ"מ רק הש"ס דפסחים ס"ל דח"ש אינו מטעם סייג ושוב קודם שנתבשל כמאב"ד הבשר אינו נאסר מה"ת ושוב יש ללמוד טע"כ מבב"ח היינו מאיסור הבשר אבל לדידן דס"ל דהטעם משום סייג א"כ גם הבשר נאסר מיד ושוב אין ללמוד מבב"ח דהוי התבה"ת ורק אביי דלא ס"ל הא דדרך בישול קאמר מדמועיל ס' ע"כ דהתבה"ת בטל ושוב נשמע דטכ"ע ד"ת ורבא ס"ל דבאמת ל"ש ביטול דהוי התבה"ה ורק הא דמועיל ס' משום דלא הוי דרך בישול ומיושב קושיות התוס' וכל הקושיות לנכון בס"ד ודו"ק היטב
נחזור לנידון שאלתו דיפה כ' הפמ"ג דבב"ח אף בסילקו לבשר אף קודם שנתבשל כמאב"ד אפ"ה נאסר בהנאה מה"ת לדידן דס"ל דח"ש הוא מטעם סייג א"כ בב"ח נאסר מיד עכ"פ מדין ח"ש ואף לשי' החוו"ד עכ"פ החלב נאסר מיד מה"ת מדין בב"ח וגם הבשר נאסר עכ"פ מצד תערובות חלב נבילה ולדידן דס"ל בכל איסורין טע"כ ד"ת נאסר הבשר מיד מה"ת מדין תערובות חלב איסור רק לענין הנאה יש להקל דהוי כא"ה שנתערב באחרים וכמ"ש בחוו"ד שם וע' בחוו"ד סי' ק"י שכ' דאף להאוסרין נשפך שלא במקום הרוטב בליכא ספ"ס אפ"ה שרי בהנאה. עכ"פ נשמע דעכ"פ מדרבנן נאסר הבשר מיד דעכ"פ מפליט ומבליע תיכף ורק בב"ח אינו מה"ת כיון דל"ח דרך בישול וא"כ בשאר איסורין אם נפל חתיכת איסור להיתר אף בסלקוהו מיד אפ"ה אוסר דטעם נכנס מיד להיתר וכמ"ש בפמ"ג סי' ס"ח. ומה שהביא רו"מ דברי הפמ"ג סי' צ"ב לענין נר שנפל על כלי ושהה שם קצת ומשמע דבעי שהה קצת ורו"מ כ' לחלק בין להבליע למאכל מבליע מיד אבל לכלי בעי שהה קצת וכמ"ש הפוסקים לענין איס"ב לחלק דבמאכל יש לאסור ובכלי אין לאסור. באמת מצינו כמה חלוקים לענין אוכל לכלי לשי' החוו"ד דמאוכל לכלי אף בלוע שמן א"י בלי רוטב ע' בסי' צ"ז וסי' צ"ד וסי' ק"ה וסותר לדבריו שבסי' צ"ו וסברתו דכלי קשה לבלוע. וגם דעת הש"ך בסי' קכ"א דבכלי ל"א מוליך בליעתו בכולו וע' במג"א סי' תנ"א וע' ביו"ד סי' ק"ה לענין כבוש בכלי די"א דאינו מבליע רק כ"ק וע' ביו"ד סי' ס"ט ובפמ"ג שם לענין שיעור כבישה בכלי אך באמת קיי"ל דגם בתוחב כף של איסור להיתר אף בהסירו מיד אפ"ה נאסר ההיתר וע"כ דגם מכלי מפליט מעט מכ"ש דמבליע מיד לכף וע"כ דכוונת הפמ"ג דרק לענין דנימא דחשיב תשמישו ע"י אור ולא יועיל הגעלה בזה בעי שהה קצת דאז חשבינן לי' לבליעה מרובה וא"י ע"י הגעלה אבל בהסירו מיד ל"ח תשמיש ע"י אור וי"ל דמהני הגעלה אבל באמת בלע מיד מהאיסור:
ומה שהביא דברי החמ"ד הובא בפת"ש סי' ק"ה באמת ראייתו מהא דניער וכיסה לא אבין דשם באמת יש במה שבקדירה ס' לבטל רק דכיון שהוא חוץ לרוטב לר"י כולה ולרש"י עכ"פ מקצתו א"כ אמרי' דנתפשט האיסור מקודם בחתיכה זו ונ"נ וא"כ כשניער מיד א"כ מעולם לא חל על החתיכה שם איסור דמיד שנבלע בה האיסור נתפשט לכל הקדירה ועיין ביו"ד סי' צ"ט בט"ז אבל באמת אי ליכא ס' נגד האיסור אף בסלקוהו תיכף עכ"פ בלע קצת וא"א לשער במה דנפיק דמנא ידעינן ומה שהביא דברי ה"ג מוהש"ק ז"ל דבריו יש לו מקום לענין נ"ט בר נ"ט דבאמת הוי טעם שני והוא טעם קלוש רק דעכ"פ אסור לכתחילה וי"ל דכ"ז אם שהה הרבה דאז יוצא עיקר הטעם אז גם טעם שני אוסר אבל בלא שהה דיוצא רק טעם קלוש אינו אוסר בטעם שני אבל גוף איסור אוסר אף בלא שהה נשמע דהכא החלב נאסרה תיכף דלענין החלב הוי תיכף דרך בישול ונהי דבשר עוף בחלב הוי דרבנן מ"מ הוי חד דרבנן אך לענין הבשר א"נ כשיטת הפר"ח א"כ הוי תרי דרבנן חדא דבשר עוף בחלב הוא דרבנן וגם דלא הוי דרך בשול ואי דעכ"פ נאסר הבשר משום שבלע חלב של איסור שוב לשיטת הסוברים דבשאר איסורין טכ"ע לאו ד"ת א"כ שוב הוי תרי דרבנן וידוע דתרי דרבנן קיל מחד דרבנן לענין כמה דברים כידוע מתוס' מגילה ד"כ ובח"מ סי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ושי' הח"ד דבזה אמרינן סד"ר לקולא אף נגד ח"א אך עכ"פ הדבר ברור דמבליע תיכף ובפרט לשיטת הפמ"ג גם לענין הבשר חשיב תיכף דרך בישול אם כן גם לענין הבשר הוי רק חד דרבנן ולפלא שלא העיר אי סגי אם יש בהחלב ס' נגד מה שתחב מן האווז או בעי ס' נגד כולו דבמאכל אמרינן חם מקצתו חם כלו ובאמת דעת האו"ה דרק בכלי א"צ ס' רק נגד מה שתחב אבל במאכל בעי ס' נגד כולו ועיין בבינת אדם וה"ג מוהש"ק ז"ל מקיל בזה ועיין שו"ת בית יצחק שמביא קולא דבאוחזו בידו י"ל דל"צ ס' נגד כולו ובפרט הכא בב"ח עוף דהוי דרבנן וא"נ כפשטות דברי הפר"ח גם החלב י"ל דאינו נאסר מה"ת כ"ז שלא נתבשל כמאב"ד א"כ הוי גם לענין החלב תרי דרבנן בוודאי דיש לסמוך אסברא הנ"ל דבאוחזו בידו ל"א דמפליט מכולו אבל עכ"פ נגד מה שתחב בוודאי דבעי ס' אף בסלקוהו מיד כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:
בעה"ח יום ד' יתרו תרנ"ו לפ"ק ראדימושלא. והננידידו