מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן מג
שוכ"ט לכבוד ידיד ד' ויד"נ הרב הגאון הצדיק המפורסם בנש"ק כו' כקש"ת מו"ה שמחה ישכר דוב ה"ש שליט"א אבד"ק צעשניב יצ"ו:
בדבר שאלתו באשה א' שעשתה צוואה וגם קנו מאתה שלא לחזור רק התנית שאם תעמוד מחלי' תתבטל הצוואה ועשתה החלוקה ולאשר שחתנה התרעם עלי' בדבר עשיית הצוואה גם כי ע"פ הצוואה נגרע חלק של אחת מבנותי' ובתה בכתה לפני' למה יגרע חלקה עי"ז אמרה ביום של אחרי' שכל בנותי' יטלו חלק בשוה רק שסך מאה ר"כ ינתן על קרן קיימת ואמרה לפני עדים שרצונה הי' כאשר אמרה מקודם רק שלהפצרת בתה עשתה זאת ז"ת השאלה בקצרה. וכהד"ג נסתפק או נימא דהוי צוואה האחרונה כמו מתנה באונס ולא חל המתנה דבמתנה ע"ו גילוי דעת לחוד מתבטל המתנה כמפורש בחו"מ סי' ר"ה סעי' ו' וברמ"א סי' ר"ז סעי' ד':
הנה באמת לכאורה יש להעיר דהא נכתב בהצוואה גם חובות של עכו"ם ובזה יש ספק אי מועיל צוואת ש"מ. א' מכח דברי הש"ס ב"ב דקמ"ח דקאמר בחד תירוצא דמש"ה מהני צוואת ש"מ בהלואה לפי שאיתא בבריא במעמ"ש א"כ בחוב של עכו"ם לשי' הסוברים דל"מ קנין מעמ"ש בעכו"ם כמ"ש בתוס' גיטין די"ג ובחו"מ סי' קכ"ו סעי' כ"ב א"כ ל"מ צוואת ש"מ וחוץ לזה מפורש בחו"מ סי' קנ"ג דיש להסתפק אי מועיל צוואת שכ"מ בחוב של עכו"ם אף במלוה בשטר ומכ"ש במלוה ע"פ והסברא עפ"י מ"ש בתוס' ע"ז ד"ב דלפעמים גם במלוה בשטר ואף במשכון חשיב אובדת עיי"ש א"כ לשי' זו לא הועיל כלל הצוואה לענין החובות של עכו"ם וממילא יש לחוש לשי' הסוברים דבמקנה דשלב"ל עם דבר שב"ל דל"ק כלל א"כ י"ל כיון דבאמת מלוה חשובה דשלב"ל וכמ"ש בבעה"מ ב"ק דל"ו רק דתקנו קנין מעמ"ש ושוב מהני צוואת שכ"מ אבל בחוב של עכו"ם דל"מ צוואת ש"מ שוב הוי דשלב"ל ושוב חשיב כמקנה דבר שלב"ל עם דשב"ל:
אך באמת על שאר דברים שבצוואה אין לחוש חדא דאנן קיי"ל דקני מחצה כמפורש בחו"מ סי' ר"ג ועי' באה"ע סי' מ"א וחוץ לזה נודע מ"ש בשו"ת נוב"י קמא חו"מ סי' כ"ה דבצוואת שכ"מ כיון דמהני בדיבור שוב ל"ש הסברא דקני את וחמור דהדיבור חלוק וכעין זה כ' הג' רמ"ז ז"ל בישוב קושיות התוס' שבועות דכ"ג:
ובפרט אי נימא דהטעם דל"מ צוואת שכ"מ בחוב של עכו"ם משום דלס"ד א"כ שוב לא תלאו חד בחברי' כמ"ש בשו"ת נוב"י תנינא חו"מ סי' מ"ה דכה"ג שהדשלב"ל הי' ספק אם יבא לעולם בודאי דקני עכ"פ הדבר שהי' בעולם ועי' שו"ת נוב"י תנינא או"ח לענין מכירת האוראנדעם לענין חמץ שכ' ג"כ סברא זו ובפרט דעכ"פ הוי ג' ספיקות לחזק הצוואה דשמא הלכה כהך תירוצא בש"ס שם דמש"ה מהני צוואת שכ"מ בחוב משום דיורש יורשה ולפ"ז פשיטא דמהני גם בחוב של עכו"ם ואי דעכ"פ שייך הסברא דלא ס"ד א"כ שוב שייך סברת הנוב"י דהיכי דהדשלב"ל לא הי' בירור שיבא לעולם לא תלוי חד בחברי' ושמא כשיטה הראשונה שם דגם בחוב של עכו"ם מהני מעמ"ש ושוב מהני בי' צוואת שכ"מ ושמא עכ"פ קנה מחצה ולשי' התוס' כתובות ד"ט ס"ס מועיל להוציא ממון ובפרט ג' ס' דלשי' כמ"פ מועיל אף נגד ח"א כנודע פלוגתת הט"ז והש"ך סי' ק"י א"כ בודאי דמועיל בממון ובפרט דהכא ע"כ נפקי הנכסים מרשות הבעלים או ע"י מתנה או ע"י ירושה ונהי דהיורשים נקראים מוחזקים לגבי המקבל מתנה אבל עכ"פ י"ל דליכא גבי היורשים חמ"ק וא"כ נודע שיטת הקצה"ח בסי' ר"פ דבקרקע מועיל רוב נגד חמ"ק וה"ה שי"ל דלגבי היורשים מועיל רובא ומכ"ש ג' ספיקות. יצא דבאמת לענין החוב של עכו"ם י"ל דל"מ צוואת שכ"מ חדא די"ל דכיון דל"מ מעמ"ש ל"מ צוואת שכ"מ וגם מטעם דלא ס"ד דבזה האריך בשו"ת נוב"י תנינא חו"מ סי' מ"ה דגם תפיסת המקבל מתנה ל"מ עכ"פ שאר הצוואה אינו מתבטל עי"ז:
עוד יש לדון לכאורה דהא לא מבואר בעדות העדים שבשעת חזרה היתה שפוי' בדעתה וידוע מ"ש בשו"ת מהריב"ל הובא בפר"ח אה"ע סי' קכ"א דאם שכ"מ עשה צוואה ולא בדקוהו אם הוא שפוי בדעתו דאפ"ה הצוואה קיימת דל"ח שמא אינו שפוי בדעתו דגם לענין גט שיטת רוב הפוסקים דבאינו נשתתק מהני הגט אף בלא בדקו והפר"ח חולק דאם לא בדקוהו כלל ל"מ הצוואה א"כ לכאורה לשי' הפר"ח יש לחוש שמא הי' אז מטורף בדעתו. אך באמת יש לחלק דשם הצוואה הוא לגרע זכות היורשים וקי"ל דנכסים בחזקת יורשים קיימי והמקבלי מתנת שכ"מ הם כמו מוציאים מהיורשים שפיר יש לחוש שמא הי' אז אינו שפוי בדעתו ול"מ לבטל זכות היורשים. אבל הכא אדרבה החזרה הוא ליפות זכות היורשים א"כ שפיר נהי שיש ס' שמא היתה מטורפת בדעתה בשעת חזרתה עכ"פ מידי ס' לא נפקא ושוב היורשים מיקרי מוחזקים:
אך לכאורה אכתי יש לדון עפמ"ש הרשב"א הובא במל"מ פי"ו מטוען ונטען דאף דבס' בקנין קרקע מוקמינן בחמ"ק ועי' רשב"ם ב"ב דל"ב ותוס' שם מ"מ אם הי' קנין ודאי ורק הס' בתנאי אמרי' דלא אתי ס' תנאי ומבטל קנין ברור א"כ ה"נ י"ל בשלמא אם נולד ס' על מתנת שכ"מ היינו בלא בדקו אם הוא שפוי בדעתו שפיר א"א להוציא מס' מחזקת היורשים אבל הכא דכבר זכו המקבלי מתנה מכח צוואתה והס' על החזרה דשמא לא היתה שפוי' בדעתה א"כ שפיר י"ל דנהי דהיורשים מיקרי מוחזקים מ"מ י"ל דלא אתי ס' חזרה ומבטל מתנה וודאית:
אך באמת י"ל דהמל"מ בעצמו כ' דדוקא אם ס' על התחלת התנאי אמרי' דלא אתי ס' תנאי ומבטל קנין ברור אבל אם הי' ודאי תנאי רק הס' על קיום התנאי שוב מוקמינן בחמ"ק א"כ הכ"נ בשלמא אם הי' ס' על חזרת המתנה היינו שהי' תרי ותרי מחולקים אם חזרה מהמתנה שפיר היינו אומרים דלא אתי ס' חזרה ומבטל קנין ברור אבל הכא הי' ודאי חזרה רק הס' שמא לא היתה שפוי' בדעתה אז שפיר אמרינן דמעיקר הדין כ"ש מדברת לא מחזיקין בשוטה רק מפני חומר א"א חוששין בגט וה"ה היכי דהוא להוציא מחזקת היורשים אבל הכא דאדרבה הוא לסייע לחזקת היורשים בודאי ל"ח שמא היתה מטורפת בדעתה ע"כ בודאי מהני חזרתה:
עתה נדבר מזה שמסתפק כה"ג שמא הי' חזרתה מחמת אונס וג"ד יועיל לבטל המתנה. ולפי ענ"ד ז"א דבשלמא אם נותן מתנה ויש ג"ד דלא נתן בלב שלם וישאר הדבר ברשות נותן שפיר אמרי' דג"ד מהני לבטל המתנה דל"ש הסברא דאגב אונס זוזי גמר ומקני אבל הכא דבין כך לא ישאר הדבר של הנותן דממ"נ אם היתה עומדת מחלי' הי' המתנה יתבטל חוץ מזה דהתנתה כך אף גם בל"ז מפורש בש"ע דבמתנת שכ"מ בכולה אף בקנין מ"מ אם עמד חוזר וא"כ רק אם תמות תחול הצוואה א"כ כיון דבין כך לא ישאר הדבר של הנותן שוב בכה"ג ל"א דג"ד לחוד מבטל צוואה וכעין סברת הש"ך בסי' צ"א דמש"ה מהני חשע"ש גבי חנוני על פנקסו כיון דע"כ צריך לשלם לאחד שוב מהני חשע"ש אף לענין ממון ועי' תוס' ב"ב דפ"א וה"ה הכא כיון דהג"ד לא יועיל שישאר הדבר של נותן שוב לא משגיחין על ג"ד ואמרינן להיפך דבשביל שלא רצתה לצער לבתה הסכימה שיקבלו בשוה וגדולה מזו מצינו בשו"ע חו"מ סי' פ"א דשכ"מ שצוותה בחלי' ליתן כ' זקוקים לקרובי' והיורשים שתקו דמחויבים ליתן ואף דהש"ך שם כ' דהיכי דצריך להפסיד משלו עכ"פ זכות ירושתו ל"א דמחל ועי' בחו"מ סי' רי"ב דאע"פ דנודר ומת אין יורשיו מחויבים לקיים נדרו מ"מ כ' בכ"מ דאם היורשים היו בעת שנדר ושתקו דמחויבים ליתן עכ"פ דוקא שם להפסיד ממון ליכא ראי' משתיקה דשמא לא רצה להקניט לאמו אבל הכא דהנפטר אין לו שום הפסד ממון ע"י החזרה אמרי' בודאי דע"י הפצרת בתה הסכימה בלב שלם רק דגילתה בדעתה שבאמת הי' רצונה מקודם כפי שעשתה ורק להפצרת בתה הסכימה לזה ועכ"פ כיון שיש ס' שמא הסכימה בלב שלם כפי צוואה אחרונה והיורשים נקראים מוחזקים. ע"כ לפענ"ד קשה לבטל זכות היורשים ומחויבים לחלק הירושה בשוה כפי דיבורה האחרון ויש להאריך בזה הרבה כנלע"ד ברור בס"ד לדינא:
בעה"ח ב' ב"ב תרס"ה ראדמישלא והנני ידידם.