אור ברסלב
מהרש חלק ב סימן לט

מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל

סימן לט

סימן לח

להרב המאה"ג חו"ב החסיד וכו' כש"ת מו"ה שמואל בירנבוים נ"י מוצד"ק ליזענסק יע"א:

בדבר שאלתי באפו מצות שמירה בתנור ואח"ז אפו מצות שני ימים בתנור זה ואח"כ בדקו החיטים שנשארו מאותו חיטים שמורים ונמצא שלא הי' בו ס' נגד החמוצים מה דינו של שאר המצות שאפו בתוך השני ימים זה תורף שאלתו:

הנה בתחילה נדבר מהמצות שנאפו ביום ב' והנה לכאורה בעת שרצו לאפות מצות ביום ב' כבר הי' מעל"ע אחר שנאפו המצות מהחיטים שמורים א"כ כבר הי' אז באותו הבליעה מהחיטים שמורים אחר מעל"ע ונו"ט לפגם מותר בדיעבד ובפרט שלא נודע האיסור עד אחר שנאפו המצות וקיבלו טעם פגום והיכי דבלע נוטל"פ קודם הפסח בדיעבד שרי אם הוריקו מהכלי קוה"פ כמפורש בסי' תמ"ז דאם בישל תבשיל בקדירה שאב"י מותר לאוכלו בפסח ואף שי"ל לכאורה כיון דאפו כל מעל"ע מצות א"כ הוי כחממו בו מים דדעת הסמ"ק דבעי מעל"ע משעת חימום המים א"כ הכ"נ כיון דמשעת גמר אפיית המצות ביום ראשון ליכא מעל"ע שוב י"ל דאסור והנה אם לא אפו המצות בלילה א"כ כבר עבר לילה אחר אפיית המצות א"כ הוי ס"ס שמא לינת לילה פוגמת ושמא חשבינן מעל"ע משעת בישול איסור הראשון ואף שי"ל דלפי שיטת כמ"פ דבעי דוקא שיהי' הלינת לילה קודם חימום המים אבל כשעבר הלילה אחר חימום המים ל"מ א"כ הכא דהלילה הי' אחר אפיית המצות של היתר שנאפו אחר אפיית המצות חמוצים א"כ י"ל דל"מ ס"ס כזו והנה הכו"פ כ' הטעם דהוי ס"ס משם א' דבשלמא בהי' הלילה קודם חימום המים א"כ יש ס' א' שמא המים בעצמו לא קיבל רק טעם פגום ושמא חשבינן מבישול האיסור אבל היכי דחימום המים הי' תיכף א"כ שני הס' רק על ההיתר שבישלו עכשיו ובזה הוי מש"א אך באמת קיי"ל דגם היכי דרק מוסיף במציאות ל"ח מש"א ועוד לסברת הב"י דעיקר הטעם דמונין משעת חימום המים הוא רק משום דחנ"נ והפלוגתא הוא דהמתירין ס"ל דאף דחנ"נ מ"מ י"ל אין הנאסר חמיר יותר מן האוסר כדקיי"ל בבשמים הבלועים מיי"נ ואח"כ נפל לתוך גריסין דאינו אוסר אף שהבשמים נותנים טעם מושבח מ"מ אין הנאסר חמיר יותר מהאוסר כמו שהקשה הפמ"ג בסי' ק"ג שני הדברים אהדדי ועיי"ש בחוו"ד אבל עכ"פ עיקר חשש האוסרין משום דחנ"נ ובשאר איסורין הוא רק מדרבנן ובדרבנן קיי"ל דס"ס מש"א נמי מהני והנה החוו"ד כ' דבשלמא אי הי' הלינת לילה קודם חימום המים נולדו שני הס' ביחד על המים א' שמא המים אינו נאסר ושמא לא נצטרך לחשוב מעל"ע משעת בישול המים אבל אם הי' בלינה אחר חימום המים א"כ נולד הס' על המים תחילה וכיון שכבר נודע ס' א' מקודם שוב לא מצטרף לס"ס אך לפ"ז כ"ז באם בשעה שחממו המים כבר נודע שבישלו מקודם איסור א"כ שייך הסברא דנודע ס' א' מקודם אבל היכי דבישל בשר בקדירה ואח"ז חממו בו מים ואחר לילה מחימום המים בישלו בו היתר ואחר זה נודע דבשר הראשון הי' איסור בכה"ג שפיר הוי ס"ס דלא נודע שום ס' עד עכשיו ואף דאמ"ל דאתמול הי' ס' על המים מ"מ כיון דלא נודע האיסור ע"ע שפוה הוי ס"ס כדקיי"ל ס' א' בגוף וס' השני בתערובות ובס' בנתגלגל דבלא נודע הס' עד לאחר שנעשה דרבנן מקילין בהפ"מ א"כ ממילא הכא כיון דלא נתברר שהי' חיטים מחומצים רק אחר שכבר נאפו המצות ביום שני א"כ שפיר הוי ס"ס ולפ"ז אם הי' לינת לילה בין מצות למצות הי' מצות השני בוודאי שרי אף אם הי' דמי לדין דחממו בו מים אך יען שאופים מצות גם בלילה א"כ לשיטת הסוברים דלענין פגם בעי לינת כל הלילה א"כ ל"ש לצרף הא דלינת לילה א"כ לכאורה דמי לדין דחממו מים:

אך באמת קיי"ל דחממו מים בין בישול בשר לבישול חלב דל"צ מעל"ע משעת חימום המים והסברא כ' הב"י דבהיתר ל"א חנ"נ א"כ סגי במעל"ע משעת בישול הבשר, א"כ ממילא בחמץ קודם הפסח דהוי היתרא ול"ש חנ"נ א"כ שפיר ל"צ מעל"ע רק משעת בישול החמץ ובשלמא אי אירע הדבר בפסח ורק להסוברים דנטלפ"ג מותר בפסח או בע"פ בוודאי דמותר אז אי חממו מים אחר חצות וקודם הלילה בישלו היתר אז הי' שייך הפלוגתא אי נחשוב משעת חימום המים או משעת בישול החמץ וכבר עבר מעל"ע אבל קודם הפסח דל"ש חנ"נ א"כ בוודאי דסגי מעל"ע משעת אפיית החמץ אך באמת הש"ך בסי' ק"ג כ' דאין הדבר תלוי בהא דחנ"נ רק הטעם דבחממו מים טעם הבלוע בקדירה שנכנס לתוך המים נתבשל עוד הפעם ונעשה מושבח רק הא דמותר בבב"ח משום דאמרי' דטעם הנשאר בתוך הקדירה ולא נכנס לתוך המים נשאר בפגמו ורק הטעם הנכנס לתוך המים נעשה מושבח א"כ הוי נמבנ"ט טעם א' בקדרה טעם ב' במים וטעם ג' הדר בקדירה וטעם ד' בחלב ועל טעם קלוש לא יוכל לחול שם איסור באמת כ' הפמ"ג סי' צ"ד דלסברא זו בבישלו דבר חריף בין בשר לחלב דאסור דבד"ח ל"ש נטבנ"ט ובאמת הדבר נכון לסברת האעו"ז דד"ח מוציא כל הטעם אבל אינו מפליט כל הטעם א"כ שוב הה טעם א' בקדירה וטעם השני הדר בקדירה וטעם ג' בחלב וכמ"ש בחוו"ד סי' צ"ו וסי' ק"ג אך לשיטת הש"ך דעיקר ההיתר בב"ח משים דהוי נטבנ"ט א"כ הכא בחמץ דקיי"ל בבישלו בכלי של חמץ ב"י אף שהוריקו מהכלי קוה"פ מ"מ אסור ול"מ ההיתר דנטבנ"ט משום דחמץ שמו עליו א"כ שוב הכא ל"מ מה דעבר מעל"ע משעת אפיית החמץ דהא בשעת אפיית המצות נעשה הטעם מושבח ונהי דהוי נטבנ"ט מ"מ בחמץ ל"מ היתר דנטבנ"ט ואף שי"ל לפי"מ דמפורש ביו"ד סי' ק"ג דבמקום הפסד יש לסמוך אמקילין וא"כ י"ל דהכא מצות שנאפו ביום שלם הוי הפ"מ ולא עוד שהש"ך שם כ' דאף בהפסד קצת מקיל הרמ"א ואף דבדג"מ תמה שם על הש"ך אבל בדברי הרמ"א ע"כ מוכרח לומר כן. אך באמת י"ל דהא אף לענין נטלפ"ג קיי"ל הכא דאסור לכתחילה וי"ל דכיון שאפשר לאוכלי קוה"פ או לשהותו עד לאחה"פ הוי כלכתחילה כמ"ש הח"י בסי' תנ"ב דמש"ה לא סמכינן בחמץ אהיתר דנטבנ"ט דהוי כלכתחילה ונהי דמשום זה גרידא לא אסרינן מ"מ הכא דיש עוד צירוף הסברא דהוי חימום מים ובעי מעל"ע משעת חימום המים בכה"ג לא ניקיל בהפסד קצת דהוי כעין ס"ס להחמיר שמא ל"ח נטלפ"ג ושמא הכא כיון שיש תקנה לאוכלו קוה"פ הוי כלכתחילה ול"מ אף בנטלפ"ו:

אך באמת ז"א דהא יש כמה ס' להקל דשמא הלכה כשיטת הפוסקים דגם באיסור סגי במעל"ע משעת בישול האיסור ושמא כשיטת רש"י דעיקר החשש אף לשיטת המחמירין הוא מטעם חנ"נ וא"כ בחמץ קוה"פ ל"ש חנ"נ ובוודאי דל"צ מעל"ע רק משעת אפיית החמץ ואף לשיטת הש"ך מ"מ שמא גם בחמץ מטבנ"ט שרי דהא באמת דעת כמ"פ דבחמץ אף דשמו עליו אפ"ה נטבנ"ט שרי ומש"ה מפורש בש"ע דשומן מהותך בכלי חמץ ב"י ונתערב דל"מ ביותר מס' דאינו אוסר אך הח"י מקיל אף בתערובות ות מס' דבתערובות סמכינן דנטבנ"ט שרי ויש עוד שיטות דנטבנ"ט שרי ביו"ט אחרון. עכ"פ נשמע דיש ס' אי נטבנ"ט שרי בחמץ והכא יש ג' ס'שמא גם באיסור ל"צ מעל"ע רק משעת בישול האיסור ושמא רק הטעם משום חנ"נ ושמא בחמץ מהני נטבנ"ט ובפרט דבשלמא בשומן מהותך בכלי חמץ לא הוי רק טעם שני ואטעם שני יוכל לחול שם איסור לשיטת הרמב"ן וע' בש"ך סי' צ"ה בשם מהרש"ל דאסור בנצלו וע' במק"ח ופמ"ג סי' תמ"ז אבל הכא דהוי ד' נ"ט טעם א' בתנור וטעם ב' במצות שנאפה אתמול וטעם ג' הדר לתנור וטעם ד' במצות של היום וד' נ"ט פשיטא דשרי כמ"ש בח"י סי' תנ"ב דמש"ה מצרפין בהגעלת כלים ההיתר דנטבנ"ט משום דהוי ג' נ"ט וחוץ לזה הכא ליכא שום חשש דאף א"נ דנטבנ"ט בוודאי ל"מ בחמץ מ"מ ליכא חשש דממ"נ לשיטת הב"י דמחמירין בחממו בו מים משום דחנ"נ א"כ הכא בוודאי שרי ואי לשיטת הש"ך עיקר החשש דהבלוע שבקדירה נכנס לתוך המים וחוזר לתוך הקדירה א"כ כ"ז בבישול שי"ל דטעם הנכנס לתוך המים חוזר לתוך הקדירה אבל הכא ממ"נ טעם הנשאר בתוך התנור נשאר פגום ואי דטעם הנכנס לתוך המצות נעשה מושבח בתוך התנור מ"מ בלוע מאוכל א"י בלי רוטב בבלוע כחושה עכ"פ ול"מ לשיטת החוו"ד בסי' ק"ה דמאוכל לכלי אף בלוע שמן א"י ואף להחולקים וגם בחוו"ד בעצמו בסי' צ"ו כ' להיפך מ"מ הכא לא הוי רק בלוע כחושה ופשיטא דא"י בלי רוטב וא"כ פשיטא דהמצות שנאפו אחר המעל"ע משעת אפיית המצות חמוצים פשיטא דכשרים בלי שום חשש. ואף דנודע מ"ש בספר חוקי דעת בהא דכ' האו"ה דהיתר שנכבש מעל"ע בכלי איסור דנאסר והקשה הט"ז דהא אחר מעל"ע הוא נטלפ"ג וכ' דכל שאינו עומד ריקן לא נפגם ומשמע דע"י שבישלו בו לא נעשה כלל פגום אף מה שנבלע בהתנור מקודם וא"כ הכ"נ י"ל דכ"ז שאפו בו מצות לא התחיל הפגם. אך באמת חזינן דעכ"פ בבב"ח מותר אף בחממו בו מים וע"כ דאף בחממו בו עכ"פ הנשאר בדופני הקדירה נפגם רק דמה שנכנס לתוך המים נעשה מושבח ושוב י"ל דא"י בלי רוטב דאם נימא דלא נעשה כלל פגום א"כ בב"ח יתסור וע"כ כנ"ל ובפרט דאנן לא קיי"ל כסברת החוקי דעת דהא המג"א כ' דמיירי שתיכף שעיראו האיסור תיכף נכבש ההיתר דבלועה ופגימה באין כאחד וע"כ דל"ל כסברת החוקי דעת וא"כ הכא המצות שנאפו אחר המעל"ע פשיטא דשרי ובפרט שביום השני הוסק התנור ונהי דבלא הסיק בפי' לשם פסח ל"מ אפי' בדיעבד היכי דלא הסיק רק פ"א דאמרי' שמא לא הלכו הגחלים ע"פ כולו וא"כ י"ל הכא דלא ידעו דהמצות של אתמול הי' מחומצים א"כ לא ידעו דצריך להסיקו שנית כד"ת וא"כ י"ל שמא לא הלכו הגחלים ע"פ כולו. אבל עכ"פ כיון שיש כמה צדדים להקל שוב יש לצרף ג"כ שמא הלכו הגחלים ע"פ כולו א"כ המצות שאפו ביום שני פשיטא דשרי:

זא שם

עתה נדבר מהמצות שנאפו ביום ראשון. הנה להתירם מטעם נטבנ"ט אין כאן היתר דהא קיי"ל דבישל בכלי חמץ ב"י אסור אף ביו"ט אחרון והטעם דלא סמכינן אהא דנטבנ"ט משום דשמו עליו וגם שני נ"ט אסרינן כשיטת הרמב"ן ומהרש"ל וגם כיון דאפשר לאוכלו לאחה"פ הוי כלכתחילה ואף דלענין בטלפ"ג ל"ח לי' כלכתחילה אבל לענין נטבנ"ט יש כמה צדדים לאיסור. אך באמת י"ל כיון דעכ"פ בחיטים שאפו תחילה נהי דלא הי' בו ס' אבל עכ"פ הי' בו יותר מרוב ורק דקיי"ל דבחיטים המבוקעים בליכא ס' אסור להוסיף משום דאף דקיי"ל דיבש ביבש היכי דיש רוב מותר להוסיף עד ס' מ"מ הכא עדן לא נתבטל ברוב משום דניכר האיסור אבל עכ"פ אחר שנטחן ונתערב נבלל יפה ונתבטל מה"ת ברוב לשיטת הברית אברהם דמצומחים עם שאר החיטים חשיבי מב"מ ובפרט בשעת אפיה נעשה גוף א' א"כ לא נאסרו המצות רק מדרבנן דלח בלח בעי ס' מדרבנן וא"כ שוב לא נאסר התנור רק מאיד"ר היינו מאיסור שנתבטל ברוב וא"כ באמת לענין שאר המצית עכ"פ שייך היתר דנטבנ"ט ורק בחמץ אסרינן לפי ששמו עליו אבל כיון דחזינן דאם נתערב אפי' בפחות מס' מותר חזינן דבתערובות סמכינן אשיטת הפוסקים דגם בחמץ נטבנ"ט שרי ומכ"ש לענין היכי דגוף החמץ שנבלע לא הי' בו רק איד"ר בוודאי סמכינן אהסוברים דנטבנ"ט שרי בחמץ דהוי לי' סד"ר כיון דבתנור זה לא הי' בליעה רק מאיד"ר שוב סמכינן אהיתר דנטבנ"ט ואף דחזינן דכמ"פ מחמירין בנתבשל בכלי חמץ ב"י אף לאוכלו ביו"ט אחרון אף דהוי דרבנן וחזינן דאף בדרבנן לא סמכינן אהא דחמץ יחשב נטבנ"ט י"ל דבשלמא התם בנתבשל בכלי חמץ ב"י א"כ על עצם התבשיל הוא ס' ד"ת דשמא ל"ש היתר דנטבנ"ט וא"כ בימי הפסח הוי עליו שם איסור ד"ת וכבר אסרנו א"כ נהי דביו"ט אחרון הוי סד"ר מ"מ הוי ס' בנתגלגל והוי זילזול לדבריהם כבר אסרנו התבשיל בעודו ס' ד"ת שיב א"א להקל אף ביו"ט אחרון אבל הכא דתיכף על התנור גופא לא הי' שם איסור ד"ת ורק איד"ר ושוב י"ל סד"ר לקולא. אך אכתי לשיטת העטרת חכמים והח"ס דמאצומחים חשיבי מבשא"מ שוב יש חשש איסור ד"ת ואף לשיטת הבר"א דחשיב מב"מ אפ"ה י"ל כיון דאז בשעת אפיה לא נודע מהאיסור ומפורש בסי' ה"ט דבלא נודע ל"ש ביטול ודעת כמ"פ דבלא נודע אף מה"ת לא בטל ושוב י"ל דבשעת אפיה לא נתבטל עדיין ושוב נאסר התנור מה"ת ונהי דעכשיו שנודע נתבטל מה"ת אבל עכ"פ התנור נאסר מה"ת ושוב א"א לסמוך אהיתר דנטבנ"ט:

אך באמת גם בלא נודע דעת כמ"פ דבטל מה"ת וחוץ לזה נהי דלא ידעו דליכא ס' אבל עכ"פ ידעו שיש חיטים מוצמחים ורק שסברו שיתבטל בס' וא"כ הוי כנודע מהאיסור ובאמת גם בביטל בס' בעי ביטול רוב ג"כ לשיטת כמ"פ ושוב נתבטל מה"ת ושוב שייך ההיתר דנטבנ"ט ובפרט דבהיתר ל"א חנ"נ א"כ עכ"פ בלע התנור רק ערך נ' חלקים היתר וחלק א' איסור דבהיתר משערין לפי המדומע וא"כ כשאפאו אח"כ מצות כל מצה שבלע מהתנור בלע נ' חלקים היתר וחלק א' איסור וא"כ בוודאי בכל מצה יש ס' נגד חלק שבלע מהאיסור דתמיד אמרי' דיש רוב במה שבקדירה נגד בליעת הקדירה והכא שבקדירה גופא יש נ' חלקים היתר א"כ בכל מצה יש ס' נגד חלק איסור שבלע וכיון שנתבטל הטעם קוה"פ שוב אינו חוזר וניעור ובפרט שבעיקר הדבר אף שבדקו אח"כ החיטים ולא הי' בהם ס' מ"מ רחוק הדבר שיאפו מצות מחיטים שמורים ולא יבדקו מקודם החיטים אם יש בהם ס' ובוודאי בדקו החיטים שטחנו ובאותם החיטים הי' ס' או אפי' אם לא הי' בהם ס' ביררו החיטים המצומחים עד שנתמעט באופן דהי' החיטים הכשרים ס' וא"כ ליכא שום איסור ואף דאין לסמוך ע"ז להתיר גוף המצות שנאפה מחיטים הללו שבדקו אח"כ ולא הי' ס' ובפרט לענין שמירה כ' כמ"פ דגם ס"ס להתיר ל"מ דעכ"פ ל"ח שימור ומקורם מדברי הרמב"ן ריש חולין דבתרומה וקדשים אף ס"ט ברה"ר ל"מ אבל עכ"פ לענין שאר המצות פשיטא דיש להקל ובפרט המצות שנאפו ביום שני בוודאי שרי מכח ההיסק ומשום נטלפ"ג ובאמת אף המצות שנאפו אח"כ ביום הראשון נמי שרי ובפרט שיש עוד צד קולא לפמ"ש דבאמת הא דנטבנ"ט אי מהני בחמץ הוא פלוגתת הפוסקים וכבר כתבתי דבאיד"ר היכי דהוי תיכף איד"ר י"ל דשרי וא"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת ד"נ סי' ה' דהיכי דנאסר רק כ"ק הוי רק איד"ר וע' בהג"ה יד"ש יו"ד סי' כ"ב וברש"י חולין ד"ח א"כ י"ל הכא בלוע בכלי א"י בלי רוטב רק כ"ק ושוב ל"ח רק איד"ר ושוב י"ל סד"ר לקולא דשמא נטבנ"ט שרי. אך באמת משמע דאף בנאפה מצות קוה"פ בתנור של חמץ בלי הכשר אסור וע"כ דלא סמכינן אסברא זו הגם די"ל דשם החשש מחמת בלוע של כל השנה ויש בלוע שמן ודעת הש"ך בסי' ק"ה דבלוע שמן יוצא מכלי ואוסר יותר מכ"ק וא"כ הוי לי' ס' ד"ת אך באמת לדעת המג"א גם בלוע שמן א"י מכלי יותר מכ"ק ושוב יש ראי' להיפך והגם די"ל דשם מיירי רק באפו בפסח דבאמת כ' הפמ"ג בסי' תס"א דבקוה"פ יש לצדד דמיקרי היתרא בלע אבל עכ"פ חזי סברא זו להצטרף לכל הני סברות דלעיל ופשיטא דמותרים המצות בלי שים חשש ופקפוק:

בעה"ח ד' אמור תרנ"ו ראדימושלא והננידידו.

תוכן העניינים

מהרש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה