מהרש חלק ב· רבי שמואל אנגל
סימן ח
להרב החריף חכם ושלם וכו' כש"ת מו"ה שלום קארניאל נ"י בק"ק פראמישלאן יע"א.
ע"ד שאלתו שקנה יי"ש מאדון א' היינו כל מה שיולד יי"ש בהגארלני שלו במשך ג"ש ובשעת קני' לא הי' להאדון אפי' הפראדוקט ונתנו ע"ז ערבון וכתבו קאנטראקט והיי"ש עומד תמיד ברשות העכו"ם וגם באחריות העכו"ם ובכל פעם שלוקח יי"ש נותן מעות ונכתב בפינקס החשבון וקוה"פ הי' עומד הרבה יי"ש ברשות העכו"ם בעד סך ג' אלפים ר"כ ובעת שכ' השט"מ נכתב רק החמץ שיש לו בהגארלנייבסקלאד אבל היי"ש מאדון הנ"ל לא כ' בפ"י בהשט"מ רק סתם כל חמץ הנמצא תח"י כ"א מהשותפים נמכר ולא נזכר מזה עד אחה"פ והוא הפ"מ וגם א"א למוכרו לערלים לחוד כי היי"ש נמכר ללבוב זה תורף שאלתו. והנה לכאורה יש לחקור במה קנה הישראל את היי"ש הנה באם לא הי' רק קנין כסף א"כ נודע מחלוקת הפוסקים אי כסף קונה בעכו"ם והנה אם נתפוס הדבר לס' אי קנה בכסף מ"מ י"ל בחמץ שעעה"פ הו"ל סד"ר ולהקל ואף שי"ל דלכאורה דכיון דעכ"פ בימי הפסח הי' שם איסור על חמץ זה דבפסח גם חמץ ש"ע אסור ורק הס' על אחה"פ אי פקע איסורו א"כ הו"ל נגד ח"א אך באמת ל"מ לשיטת המל"מ דבסד"ד ל"ש ח"א דבשביל חזקה לא ישתנה הדין א"כ בוודאי ל"ש הכא ח"א ואף א"נ דגם בסד"ד שייך ח"א אפ"ה לדברי הר"ש דדבר שהי' בח"א ד"ת והח"א ד"ת כבר פקע אז אזלינן לקולא אף נגד ח"א דרבנן א"כ הכא בשלמא לר"י דס"ל חמץ שעעה"פ אסור מה"ת וחמץ ש"ע עכ"פ בפסח אסור באכילה לשי' התוס' פסחים דכ"ח אף לראב"י א"כ בס' אי החמץ של ישראל שפיר י"ל לענין אכילה יש ח"א דיש ס' שמא גם עכשיו אסור מה"ת. אבל לר"ש מח"א ד"ת בוודאי יצא ושוב אזלינן לקולא בדרבנן אף נגד ח"א. אך לכאורה לפמ"ש (בספרי ח"ר) דדוקא היכי דיש ס' שמא נולד מעשה חדשה לאיסור ועכ"פ רגע א' הי' טהור בוודאי אז בכה"ג ל"ש ח"א דהא נעשה השתנות וגם נשתנה שם איסור מחפצא לגברא אבל היכי שיש ס' שמא מעולם לא נעשה השתנות לענין הדרבנן שפיר הוי נגד ח"א א"כ הכא יש ס' שמא של ישראל הוא א"כ מעולם לא פקע איסורו אך באמת י"ל ב' סברות בדבר א' בשלמא אי הי' האיסור חמץ שעה"פ רק מפאת איסור ד"ת שהי' עניו בימי הפסח כמו בנמצא דבר חוצץ דמדרבנן נשאר שם איסור הא' דשם טומאה הראשון עליו וא"כ הי' מקום לומר דחשיב ח"א אבל הכא דהאיד"ר הוא רק משום דעבר אב"י וא"כ לענין איסור בי' ליכא ח"א דבחמץ ש"ע לא עבר בב"י וא"כ ל"ש ח"א דהא ע"כ הם איסורים חלוקים דבפסח הי' בו איסור אכילה בעצם ועכשיו הוא רק מכח ב"י ובזה ליכא ח"א. וחוץ לזה י"ל עפמ"ש בשו"ת נוב"י או"ח סי' כ' דאם א' מת בפסח מותר החמץ לאחה"פ לפי שלא זכו היורשים בחמץ משום דהוי א"ה ואף דכבר עברו הבעלים אב"י וא"כ יש לקונסו מ"מ מחדש הוא דבימי הפסח כ"ז שיש האיסור ד"ת לא חל עליו קנס חז"ל רק לאחה"פ דפקע איסור ד"ת אז חל קנס חז"ל ואז כיון שאין בעלים על החמץ אין על מי לחול הקנס וא"כ לפמ"ש הנוב"י ל"ש ח"א דבשלמא אי בחמץ של ישראל הי' חל האיסור תיכף בימי הפסח א"כ שפיר לא הי' התחדשות האיסור בעת שפקע איסור הא' ושוב הי' שייך ח"א דכיון דעכ"פ בימי הפסח חל עליו איסור וודאי רק הס' אי הי' עליו רק איסור שיופקע אחה"פ או גם איסור קנס שישאר באיסור לעולם א"כ י"ל כיון דחל תו לא פקע מס' אבל לפמ"ש הנוב"י א"כ כ"ז שהי' עליו איסור הא', לא הי' חל איסור האחרון רק הס' אי במוצאי פסח חל עליו הקנס שוב י"ל דסד"ר להקל ול"ש לומר דהוי נגד ח"א ז"א דע"כ צ"ל דפקע איסור הא' דאל"ה לא הי' חל איסור האחרון וא"כ כיון דשני האיסורים סתרי אהדדי ולא משכחת שיחולו בב"א שוב ל"ש ח"א ורק אי גם מתחילה לא הי' אסור רק מדרבנן אז הי' שייך ח"א דהא י"ל דנשאר שם איסור הראשון אבל ד"ת ודרבנן הם שני שמות כנודע מהאחרונים ובוודא דל"ח נגד ח"א וא"כ שוב י"ל בזה סד"ר להקל. אך לכאורה יש מקום לומר דכיון דהס' הי' באמת גם בימי הפסח לענין איסור ב"י והו"ל ס' לענין ד"ת א"כ גם כשנעשה אח"כ דרבנן צריך להחמיר וכמו בס' דרוסה שנתערב באחרים דל"מ וכמו בס' טריפה בכלי דאסור גם לאחר מעל"ע וכנודע שיטת מהריב"ל ובאמת כבר הרגיש בזה בשו"ת ב"א או"ח סי' מ"א ובשו"ת תוע"ר. אך באמת י"ל דגם בנולד ה"ס בד"ת אפ"ה בלא נודע הס' בד"ת עד אחר שנעשה דרבנן מקילין בהפ"מ וה"ה הכא אם באמת הי' נזכר בימי הפסח אז הי' נ"מ לענין איסור ב"י ד"ת והי' צריך להחמיר מס' א"כ גם אי הי' משהה אותי עד לאחה"פ ג"כ הי' אסור דהא כבר החמרנו על הס' בהיותו ד"ת ועבר על ס' בי' וע' בפמ"ג סי' תמ"ה אבל השתא דלא נזכר עד לאחה"פ א"כ תיכף בשעה שמתחילין לדון על הס' הוי דרבנן שפיר יש להקל בדרבנן דחשיב לא נודע ועוד לפמ"ש בשו"ת רעק"א דדוקא שם בס' דרוסה שנתערב דאף דהוי סד"ר מ"מ משכחת שיהי' גם עכשיו הס' לענין ד"ת היינו באם יוכר האיסור אז שפיר נחמיר א"כ גם קודם שניכר האיסור מחמירין אבל בס' טריפה בכלי א"א שיהי' עכשיו ס' ד"ת מקילין א"כ גם הכא א"א שיהי' עכשיו ס' בד"ת שוב יש להקל בס' הגם שאפשר שיושאר עד פסח הבא ואז יהי' ס' ד"ת אבל עכ"פ בזמן שדנין על איד"ר א"א שיהי' אז ס' ד"ת. ועוד י"ל דעיקר הטעם דאנו מחמירין בנולד הס' בד"ת משום דכבר אסרנו מס' ואמרנו שהוא איסור א"א עתה לומר להיפך דיהי' זילזול לדרבנן אבל בסד"ד אאפ"ל דכבר הוחלטנו לוודאי איסור דהא הסד"ד במקומו עומד ושוב ע"כ הכל יודעין דרק מס' הוחמרנו ושוב מקילין כשנעשה דרבנן וכמ"ש הכנה"ג דבסד"ד מהני גם ס' א' בגוף וס' א' בתערובת שאאפ"ל דהוחלטנו לוודאי איסור א"כ ה"ה הכא ע"כ יודעין דקנין כסף היא רק ס' קנין. וע' בב"א סי' מ"א שכ' דפי' להקל בכה"ג כיון שתיכף בשעת לידת ה"ס יודעין דאח"כ לא יהי' רק סד"ר. ועוד י"ל דבאמת בעיקר קנין מכירת חמץ שנהגו להקנות באג"ק העירו דהא קנין אגב לשי' רוב הפוסקים אינו רק דרבנן ע' תוס' ב"ק די"ב וא"כ ל"מ לענין ב"י ד"ת ובספרי ח"ר סי' ל"ד כתבתי באם כותבין חצר במכירה א"כ מותר משום דל"ח ביתך ואי דשייך סברת הרא"ש שהשאיל לו ביתו וקניא בשימוש אבל אם מקנה לעכו"ם עכ"פ בקנין דרבנן עכ"פ אינו משמר לצורך הישראל ושוב ל"ח ביתך ואי דמדרבנן אסור ע"ז שוב מועיל קנין דרבנן:
אך המק"ח כ' דגם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול ולענין ביעור דרבנן מהני קנין דרבנן א"כ לפ"ז דגם בחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול א"כ גם בימי הפסח לא הי' ס' ד"ת דהא נכלל בהביטול ואף א"נ דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול וגם י"ל דאחר שחל המכירה עכ"פ מדרבנן שוב' אין ברשותו לבטלו אבל היכי דשכח למוכרו בוודאי הוי בכלל הביטול וכמ"ש הח"ס דחמץ שנמכר ולא הי' המכירה כדת הוא בכלל הביטול א"כ מעולם לא הי' ובפרט ס' ד"ת דרוב הפוסקים ס"ל כשי' הר"ת דגם ישראל מעכו"ם אינו קונה בכסף וא"כ ל"ח ס' בנתנלגל דבאמת מעולם לא הי' בגדר ס' רק בימי הפסח לענין איסור ב"י חוששין אף לשי' יחידות אבל אחה"פ סומכין ארוב הפוסקים דל"ק בכסף וע' במק"ח סי' תמ"ח שכ' דבלא קנה רק בכסף יש להקל בעה"פ ובאמת דעת הרמ"א דגם בבכור בל"ק רק בכסף דמותר ע' בט"ז יו"ד סי' ש"כ וכיון דמקילין אף בבכור ד"ת מכ"ש בחמץ שעה"פ דרבנן בוודאי מותר ובפרט אף א"נ דכסף קונה מ"מ הכא דהוי בשעת הקנין דשלב"ל בוודאי ל"ק בכסף וע' בשו"ת ד"ח. אך כיון שכבר עשו שלאס צעטיל א"כ נהי דשטרא ל"מ במטלטלין מ"מ עכ"פ כ' המפורשים דחשיב עכ"פ סטימתא וא"כ ממילא אין כאן ס' קנין רק וודאי קנין דקנין סטימתא מועיל לכל השיטות וממילא אין היתר מצד דהוי דשלב"ל דדעת הרא"ש בתשובה דבסתימטא מהני אף בדשלב"ל וע' שו"ת ח"ס חו"מ סי' ס"ו שכ' דאף דדעת המרדכי דנדר למוהל קודם שנולד ל"מ זה דוקא היכי דלא נהגו בפי' להקנות דשלב"ל אבל היכי דהמנהג בפי' להקנות אף דשלב"ל שפיר מהני' וכן כ' בשו"ת ד"ח א"כ בימיני דהמנהג בפי' להקנות יי"ש קודם שנולד א"כ ודאי דמועיל והוי ודאי קנין אך באמת י"ל דהנה כ' המק"ח שם דאם לא קנהו מעכו"ם רק בקנין דרבנן יש להתיר די"ל דלא הפקיעו ממון ישראל בתקנתם וא"כ י"ל הכא כבר הוכחנו דמצד קנין כסף ליכא חשש א' דהוי סד"ר ועוד בדשלב"ל בוודאי ל"ק ורק מצד קנין סטימתא וזה היי רק קנין דרבנן ע' בנה"מ סי' ר"א וא"כ לא הפקיעו ממון ישראל בתקנתם וכמ"ש בתוס' גיטין די"ג דמעמ"ש ל"מ בעכו"ם וע' בסמ"ע שכ' דאי מכירת שטרות דרבנן ל"מ בעכו"ם וע' בריטב"א כתובות דל"א ובספרי סי' ח' ועיי"ש בנה"מ שכ' דקנין כזה שמועיל גם בדד"מ בוודאי דמועיל אף לגבי עכו"ם ועפ"ד הש"ס ב"ק דמזכין לישראל בין בדינינו בין בדיניהם וא"כ הי' מקום לסמוך בזה אשי' המק"ח דקנין דרבנן ל"מ להפקיע ממון ישראל ובפרט לענין חמץ שעהיפ דרבנן בוודאי י"ל אסברת המק"ח:
אך אכתי יש לחוש לשי' הרדב"ז והח"ס דקנין סטימתא כיון דהסוחרים בעצמם עשו זה הקנין עדיף מקנין דרבנן ומועיל מה"ת וא"כ שוב י"ל דמועיל אף בקנה מעכו"ם. ועוד יש לעורר דבאמת אפי' א"נ דקנין מצד המנהג ל"ח שלו מה"ת מ"מ בחמץ דגילתה התורם דאף בקע"א עובר אף דקיי"ל דהגל"מ לאו כממון דמי מ"מ בחמץ בזכות כל דהו סגי דעכ"פ חשיב מצוי בידך ומש"ה כ' השא"ר דעובר ע"י זכות ט"ה וא"כ ה"ה היכי דקנה עכ"פ בקנין שהוא מצד מנהג חשיב עכ"פ מצוי:
אך באמת י"ל לענין חשש הא' דק"ס מועיל מה"ת י"ל עפמ"ש ברשב"א גיטין די"ג בהא דמשני נעשה כאומר משתעבדנא וכ' דבאמת ידע הש"ס דכ"ז הוא רק תיקון חז"ל דיועיל מעמ"ש רק ס"ל להש"ס דבדבר דמשכחת קנין היינו באם ירצה להשתעבד לו אז יוכלו חז"ל לתקן שיועיל כאלו הקנה לו אבל בדשלב"ל דלא משכחת קנין אף מדעת הלוה א"כ לא יכלו חז"ל לתקן יותר מאלו הקנה בעצמו עיי"ש. הכ"נ נ"ל דדוקא בדשב"ל דעכ"פ שייך בו ענין קנין א"כ מהני ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין אבל בדשלב"ל דלא משכחת בו מה"ת שום קנין א"כ ל"מ מנה גם שיותפס קנין בדבר של"ש בי' שום קנין מה"ת א"כ בדשלב"ל אף לשי' הסוברים דמהני קנין סטימתא הוא רק מדרבנן וא"כ שוב לא הפקיעו ממון ישראל ובפרט שגם הח"ס לא החליט דק"ס הוא מה"ת רק מחשבו לס' וא"כ בחמץ שעה"פ דרבנן שוב הו"ל סד"ר ולקולא. וחשש השני דעכ"פ חשיב מצוי בידך ג"כ א"ש דבאמת דעת הגאונים דאם חמצו של ישראל מופקד ברשות עכו"ם ובפרט באחריות עכו"ם דא"ע ורק בט"ז סי' ת"מ כ' דדוקא היכי דהחמץ אינו שלו רק דעובר בב"י מצד קע"א א"כ כיון דהא דעובר מצד חידוש הוא א"כ שפיר כשאינו בבתיכם א"ע אבל בחמץ של ישראל ממש דעובר מצד הסברא אז אף כשאינו בבתיכם עובר וא"כ הכא שהוכחתי דבאמת עכ"פ ל"ח שלו מה"ת דבדשלב"ל בוודאי ל"מ ק"ס מה"ת ולענין קנין דרבנן ל"מ בעכו"ם ורק דנימא דעכ"פ חשיב מצוי בידך וכמו בקע"א בזה שוב כיון דעומד ברשות העכו"ם ובאחריות העכו"ם שוב א"ע. וחוץ לזה י"ל גם אם נימא דקנין כסף מהני בעכו"ם או דנימא דק"ס מועיל מה"ת אפי' בדשלב"ל מ"מ י"ל עפמ"ש בתוס' ב"ב ד"נ לחלק לענין ק"פ דהיכי דמעולם לא הי' לו רק ק"פ אז לאו כקה"ג דמי אבל אם הי' לו תחיה קה"ג ואח"ז מכר הקה"ג לאחר ונשאר לו ק"פ אז בוודאי כקה"ג דמי. וכן לענין בהמת ארנונא כ' בתוס' ב"מ דע"א ופסחים ד"ו לחלק בין אם מתחלה הי' ממיש שלו:
א"כ י"ל היכי דהעכו"ם קע"א אז יש חילוק באם החמץ הוא באמת ברשות הישראל ואח"כ מסרו לעכו"ם באחריות העכו"ם שפיר עובר הישראל דכיון דמעולם לא הי' הדבר ממש שלו אז אפי' כשאינו בביתו של ישראל ג"כ עובר אבל היכי דקנה מהעכו"ם ומעולם לא לקחו מרשות העכו"ם ונשאר בביתי ובאחריותו שפיר י"ל כיון דמקודם הי' לגמרי של העכו"ם וגם עכשיו נשאר בביתו ובאחריותו ומעולם לא הי' בבית הישראל ובאחריותו שפיר בכה"ג א"ע וע"ז האופן מיירי המכילתא וא"כ מטעם זה הי' מותר מצד דא"ב ובאחריותו. ובפרט שהוכחתי דעכ"פ מה"ת בוודאי לא קנה. והגם דאף בכה"ג דהגל"מ לאו כממון דמי וכדמוכח מקדשים שחייב באחריותן אבל עכ"פ י"ל דבכה"ג מיעטה התורה דהיכי דמעולם לא הי' בביתו שרי. ובפרט דבאמת י"ל דכיון שכ' סתם שמכר כל חמץ שיש לכ"א מהשותפים א"כ גם חמץ זה בכלל דל"צ להראות לו מקום החמץ דאף לשי' המק"ח דבעי לפרט כל מין שמוכר דבלא"ה הוי כמוכר לו דבר שאינו קצוב אבל הכא דעכ"פ מכר יי"ש ואם הנכרי סבר וקיבל לקנות יי"ש א"כ כיון שכ' דמוכר כל חמץ של השותפים א"כ הוי בכלל כל מיני יי"ש שיש להם. ואי דנימא הואיל דלא הקנה להם מקום עמידת היי"ש א"כ א"א לומר דנקנה להעכו"ם רק מכח קנין אגב וי"ל דקנין דרבנן ל"מ להפקיע איסור חמץ דבשלמא במשכיר לו המקום י"ל דמועיל מטעם קנין חצר אבל הכא א"א רק מכח קנין אגב:
אך באמת גם במשכיר לו החצר אינו מועיל לשי' כמ"פ מטעם חצר דבאינו עומד בצידו אינו מועיל רק מטעם שליחות ול"מ בעכו"ם ועכצ"ל דסמכינן אקנין אגב או דהוא בכלל הביטול או דקנין דרבנן מהני לד"ת ובפרט הכא לענין חמץ שעה"פ דרבנן סמכינן בוודאי אקנין אגב אף שהוא דרבנן ע' תוס' ב"ק די"א. ובפרט דבאמת דעת התוס' קידושין ד"ה דקנין אגב הוא מה"ת ועיי"ש במקנה ועיין בס' גאון צבי חו"מ סי' שס"ג ובפרט שיש לצרף מ"ש בשו"ת הגרח"כ או"ח סי' י"ב ובס' איגרא רמא דהיכי דכתב שט"מ אף דבטל השטר מ"מ כיון שעשה כדין והי' סובר כל ימי הפסח שנמכר להעכו"ם בכה"ג א"ע ועפמ"ש הר"ן ז"ל דבג"ד שאינו רוצה לקנות סגי ומכ"ש הכא דבאמת מכר והי' סובר כל ימי הפסח שנמכר הכל בוודאי יש להקל וע' שו"ת א"צ סי' נ"ב. וליתר שאת יש לערבו חד בתרי דדעת כמ"פ דאיסור דרבנן מותר לבטלו לכתחלה ואף דלשי' המחבר אסור לערבו לכתחילה מ"מ באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מותר לערבו לכתחילה ע' תוס' ביצה ד"ד ופסחים ד"ל והכא שיש כמה צדדים להקל בוודאי דמותר לערבו. ואף שכ' בחוו"ד סי' צ"ט דבא"ה אסור לבטל דזה גופא חשיב הנאה וע' בישי"ע ובשו"ת מהר"י אסאד או"ח סי' קצ"ו מ"ש דבא"ה לכ"ע אין מבטלין מה"ת. מ"מ לענין זה יש כמה שי' דחמץ שעה"פ מותר בהנאה ושוב ע"י ביטול מותר אף בשתיה ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דבהפ"מ מותר בלי שום חשש וז"ב בס"ד לדינא:
באעה"ח ו' עש"ק אחרי תרנ"ה ראדאמישלא והנני ידידו.