אור ברסלב
מהרש חלק א סימן צג

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן צג

סימן צב

לכבוד הרב הגדול חו"ב וכו' מוה' נתן נטע נ"י מוצד"ק קרשאנוב יע"א:

בדבר שאלתו איש א' שנשא אשה ולא קיים עדין פ"ו ולא נודע לו מעיקרא משום מום והיתה בחזקת בריאה וערך שני חדשים אחר הנישואין פתאום הגיע לה חולי ח"נ ר"ל והבעל לא הרגיש שהיא חולי הנ"ל וחקר אצל השכנים ואמרו לו שהוא חולי הנ"ל ובקשו ממנו שלא יפרסם הדבר ותסע לצדיקים ובפעם ג' כשאירע לה החולי הנ"ל פירש ממנה ורצונו לגרשה ולהחזיר לה נדוניא וגם הכתובה והיא אין רצונה לקבל הגט ויש עוד עדים שהי' לה זה החולי ר"ל מקודם הנשואין זה תורף השאלה בקצרה:

והנה כת"ה הביא הדין המפורש בש"ע אה"ע סי' קי"ז סעיף י"א דבנכפית מותר לגרשה בע"כ ואין בזה משום חדר"ג ובח"מ שם כ' דלא ברירא לי' להרא"ש שיהי' מותר לגרשה בע"כ רק למנוע ממנה שכ"ו והב"ש החליט דכ"ש דמותר לגרשה בע"כ ובנוב"י מה"ת סי' ק"ד החליט דלא כדברי הב"ש רק שיוכל לכופה בשוטים והנה בשו"ת הרדב"ז שהובא בדברי כת"ה מפורש כשי' הב"ש עי' בשו"ת בית שלמה סי' ע"ח בהג"ה שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל דמפורש כשי' הב"ש גם הביא כת"ה מ"ש בשו"ת בשמים ראש סי' קס"ח וכבר הביא דבריו בשו"ת שו"מ מה"ק סי' קע"ז וגם בשו"ת טור האבן דחה דברי הנוב"י הנ"ל ועי' בשו"ת דברי חיים מה"ק סי' נ' וסי' נ"א שהאריך דאם הב"ד מזהירין אותה שתקבל ג"פ והיא אינה מתרצת בודאי מותר לגרשה בע"כ עכ"פ בחולי נכפית ועי' בשו"ת מהרש"ם סי' כ"ה שהביא ג"כ דבריו. והגם דבשו"ת שו"מ סי' קע"ט מפלפל בזה אבל עכ"פ כ' שם בסי' קע"ז דנראין דברי הב"ש דאף דנימא דהרא"ש מסופק בדבר מ"מ לשיטת הנוב"י חדר"ג לא הוי רק דברי קבלה וס' לקולא. ובאמת בזה יש הרבה לדבר אך באמת מפורש הדבר בב"ש סי' א' ס"ק כ"א דבס' פלוגתא בחדר"ג אזלינן לקולא. ובפרט לפמ"ש השו"מ עוד שם דעכ"פ אם יגרשה בע"כ בודאי יועילו הגירושין אף דמפורש במהר"ם מרוטינבורג דהתקנה הי' שלא יועיל הגירושין אף בדיעבד דשייך הסברא דמה הועילו בתקנתם ועי' ב"ש סי' קי"ט ס"ק י"א וכמו דקיי"ל בנאבדה הריאה דאסור אף בדיעבד וכ"ז היכי דבאמת רצון חז"ל שידור עמה א"כ עשו התקנה גם על דיעבד אבל בהיא חולה נכפית דבאמת רצון חכמים שתקבל ג"פ ממנו והראי' דעכ"פ אף להחולקים על המזרחי הובא בח"מ סי' ע"ז מ"מ הכא יוכל למנוע ממנה שכ"ו וגם לכופה בשוטים לשיטת הנוב"י ורק דאפ"ל דעכ"פ אסור לגרשה בע"כ דלא פליג ר"ג בתקנתו אבל עכ"פי ל"ש בזה א"כ מה הועיל ר"ג בתקנתו ושפיר יועילו הגירושין בדיעבד ושוב לענין לכתחילה סמכינן אשיטת הב"ש דמתיר אף לגרשה בע"כ לכתחילה וכמ"ש הר"ן פ' הכותב דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה:

א"כ פשיטא דגם אם נחמיר בס' חדר"ג ונחוש דחדר"ג הוי ד"ת כשיטת היש"ש או דנחוש לשיטת הסוברים דדברי קבלה אזלינן בס' לחומרא עי' בר"ן ריש מגילה לענין עיירות המסופקין ובב"ח שם ועיין שו"ת תורת חסר סי' י"א ובב"א חו"מ סי' ח' שהאריך בזה מ"מ הכא דלכ"ע יוכל למנוע ממנה שכ"ו ולשיטת הנוב"י יוכל לכופה בשוטים א"כ ל"ש בזה הסברא דמה הועילו בתקנתם ושוב יועילו הגירושין בדיעבד ושוב יש לסמוך על הרדב"ז והב"ש והבשמים ראש וגם הרבה מאחרונים פסקו כן עיי"ש בשו"ת ד"ח סי' כ"א שהביא כן בשם הרבה פוסקים ומה שהביא ראי' מש"ס דפסחים לענין ד' כוסות הרגיש בעצמו בסתירת דבריו דשם עיקר התקנה הוא ענין סכנה אבל כאן פשיטא דמשום סכנה אין צריך לדור עמה אבל עכ"פ אסור לגרשה בע"כ ובזה ליכא אכתי ענין סכנה דהא יש עצה לכופה בשוטים או עכ"פ שלא לשמש עמה ועיי"ש בשו"מ סי' קע"ז וסי' קע"ט שהאריך בזה דכאן שהוא ענין סכנה אף אם ירצה לשמש עמה אנן לא שבקינן לי' רק דעכ"פ אין לגרשה בע"כ אך באמת ופה כ' כת"ה דעכ"פ אם לא נתיר לו לגרשה בע"כ לא יוכל לעמוד בלא אשה וע"כ ישמש עמה ויבוא לידי סכנה ושוב בודאי דלא גזר ר"ג בכה"ג היכי שיוכל לצמוח ענין סכנה ומה שהעיר מהא דכ' הפר"ח דושלחה מביתו משמע אף בע"כ א"כ היאך יוכל ר"ג לאסור דבר המפורש בתורה להיתר והביא דברי הט"ז בכ"מ באמת כבר העירו מדברי התוס' ב"מ ס"ד ע"ב ודברי התוס' ב"מ ד"ע וכבר הרגיש בזה השעה"מ מ בהל' עכו"ם ובתשו' חות יאיר סי' ק"ב ועי' שו"ת מהר"י אשכנזי סי' ל"ט ובשו"ת תורת חסד סי' י"א ועי' בח"ס יו"ד סי' ק"ז ולדבריו ל"ק דגם כאן גזר ר"ג רק משום חשש קטטה ובאמת השאיר מקום שיהי' מותר לגרשה בע"כ היינו עכ"פ בעע"ד א"כ בכה"ג ל"ח עקירת דבר מה"ת ובפרט דבאמת יש לחלק דאיסור שגזרו חז"ל ולשיטת כמ"פ חל שם איסור על החפץ גם באיסורי דרבנן א"כ בדבר המפורש בתורה התירו א"א להטיל על הדבר שם איסור אבל תקנת ר"ג הוא רק כמו ענין נדר שאדם מקבל ע"ע שלא לאכול בשר המותר וכי נאמר דזה הוי נגד התורה דהתורה התירה בשר והוא אוסר על נפשו דבר המותר באמת התורה בעצמו נתנה לו כח לאסור ע"ע דבר המותר וה"ה דיש כח ביד חכמי הדור לגזור חרם על הדור היכי דרואין שהוא למיגדר מילתא וכמו שמצינו בהחרם שעשה יהושע וכמו כל תקנת שבש"ס ה"ה דר"ג וחכמי דורו תיקנו לטובת הדור והוי כמו שאנו בעצמינו קבלנו עלינו החרם:

ובאמת דעת הנוב"י דמי שמקבל עליו בעצמו החרם הוי איסור ד"ת ועל דורות הבאין אינו רק דרבנן עכ"פ אין מזה קושיא על הט"ז. ומה שכ' כת"ה דלמיגדר מילתא מהני אף נגד התורה באמת מהא דהקשה החו"י דרבית נכרי משמע דלא כדברי' דגם שם הוא למיגדר מילתא שלא ילמוד ממעשי' אך האמת יורה דרכו דר"ג וסייעתי' ראו לטובת הדור שלא ירגיל קטטה ותיקנו בחרם הוי כאוסר על עצמו דבר המותר וז"ב אך עכ"פ יפה כ' כת"ה דבמקום סכנה לא הוי למיגדר מילתא. ובאמת דיש עוד להסביר הדברים דבאמת העירו המפורשים דבמקום מצוה היכי אפשר לומר דר"ג גזר בזה הא לא עדיף מקיבל ע"ע בשבועה ולא חל לבטל את המצוה אך באמת הרבה מפורשים כתבו דחרם הוי כמו נדר יחל אף בביטול מצוה ועי' ש"ס נדרים ד"ב דחרמים חשיב איסור חפצא או די"ל דחל בכולל נשים שאינם ראוים לפ"ו. וכ"ז אם עכ"פ יש לו אשה שראוי לישב עמה ולא יבוא לידי סכנה היינו בשהה י' שנים ולא ילדה שפיר י"ל דנהי דלא יקיים פ"ו מ"מ חל בכולל אבל הכא שאינו ראוי לדור עמה כלל א"כ לישב בלא אשה כלל הוא דבר שא"א ובפרט שיבוא לידי איסור תמידי בפועל בודאי לא חל נדר ורק די"ל דישמש עמה א"כ יבוא לידי סכנה והוי כמו נשבע להמית עצמו דלא חל כלל ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דנשבע שלא יאכל ז' ימים דמותר לאכול מיד וכ' הר"ן ז"ל בשבועות דהטעם משום דחשיב נשבע להמית עצמו וזה גרע מנשבע לבטל את המצוה דלא חל אף בכולל ועי' רשב"א ז"ל כתובות נ"ט דלהפקיע שיעבוד חבירו לא חל אף בכולל ועי' בא"מ בתשו' שהאריך בזה בהא דנטולה אני מן היהודים ומכ"ש להמית א"ע דודאי לא חל אף בכולל וא"כ לא עדיף חדר"ג מנשבע בפירוש וגם נדר לא יועיל באופן שיגרום בזה סכנת נפשות וז"ב:

וגם יפה כ' כת"ה דעכ"פ זה פשיטא דאסור לו לישב עמה דחמירא סכנתא וא"כ יגרום בזה ביטול מצוה חוץ מזה דגם לישב בלא אשה הוא חשש עבירה תמידי עכ"פ בהרהורי עבירה וח"ו בהוצאת ז"ל אשר הוא עון חמור וכבר הארכתי בתשו' דבשביל הצלה מעבירה תמידית בודאי מתירין החדר"ג כמ"ש התוס' כתובות ד"ב דבשביל חשש איסור כל ימיו חוששין אף למידי דל"ש והסברא דעפ"י דברי הר"ן הנודע דהרבה זיתי נבילה חמירו מאיסור שבת וא"כ כמו דכ' התוס' קידושין ד"נ ע"ב דמפני חומר א"א חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי וכמו דחוששין במשאל"ס וכמ"ש המרדכי סוף יבמות דבבכור הואיל דנוגע לשני כריתות לא סמכינן אהיתר חולבות א"כ ה"ה באיסור תמידי חוששין למידי דל"ש. ובאמת דברי הר"ן אלי כתבתי בתשו' דתלוי בהא דיומא דל"ב דקאמר תנא דבי ר' ישמעאל דיליף טבילה לבגדי לבן ק"ו מבגדי זהב וקאמר מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה וחזינן דפליגי בזה אי חמיר בכמות עדיף או חמיר באיכות עדיף:

ובאמת בחי' אמרתי בזה דבר נכון לתרץ קושית המהרש"א יומא דפ"ג דקאמר הש"ס לימא תנאי הוא דתניא מי שנשכו נחש מאכילין אותו וא"צ לעשר דברי רבי והקשה המהרש"א שמא מיירי היכי דא"א בחולין ופליגי בפלוגתא דת"ק וב"ת דרבי ס"ל כת"ק דמאכילין אותו טבל ובאמת בחי' אמרתי בזה דברים נפלאים. אך עפ"ז י"ל דהנה בדי"ב קאמר רבי דוסא בגדי כה"ג ביוה"כ כשרין לכהן הדיוט ורבי אמר שתי תשובות בדבר ועוד בגדים שנשתמשו בהם קדושה חמורה ישתמש בהן קדושה קלה ונודע קושית הבכ"ש לפי דברי הט"ז בסי' קנ"ד דהיכי דא"א עוד לשמש קדושה חמורה מותר לשמש קדושה קלה א"כ אמאי קאמר רבי דאסור. אך כ' בשו"ת תועפות ראם דשתי התשובות הם אחד דס"ל דכה"ג מותר ללבוש אותן בשאר ימות השנה דזה לא יהי' חשיב הורדה מקדושה וא"כ שוב אסור כהן הדיוט ללובשן ורק עכ"פ האבנט אינו ראוי לכה"ג דהא אבנט של כה"ג בשאר ימות השנה הם ודאי של כלאים וא"כ שוב הי' כהן הדיוט מותר ללובשן עפ"י סברת הט"ז ולזה קאמר ממ"נ האבנט גם כה"ד א"א ללובשו דס"ל אבנט של כה"ד הוא ג"כ של כלאים והג' בגדים שוב כה"ג מותר ללובשו ולא יהי' הורדה מקדושה שוב אסור כה"ד ללובשן ובסברת רב דוסא עכצ"ל דס"ל כסברת תנא דבי ר' ישמעאל דבגדי לבן יש להן מעלה שנכנס בהן לפני ולפנים וזה עדיף מהא דכפרתן מרובה וא"כ אף לגבי כה"ג בשאר ימות השנה חשיב הורדה מקדושה ושוב כיון דא"א להשתמש בהן עוד כמו קדושה הקודמת שוב מותר להורידן מקדושתן ונשמע דרבי דוסא ס"ל חמיר באיכות עדיף ורבי ס"ל כפרתן מרובה עדיף דחמיר בכמות עדיף:

ולפ"ז ניחא דבאמת בהא דס"ל לת"ק מאכילין אותו טבל נודע קושית הפר"ד דהא טבל עובר בכל כזית ועפ"י דברי הר"ן הנ"ל. אך עכצ"ל דת"ק ס"ל דרבי דוסא דחמיר באיכות עדיף. אבל רבי לשיטתו דס"ל דאסור כה"ד ללובשן ע"כ דס"ל דלגבי כה"ג בשאר ימות השנה לא יהי' הורדה בקדושה ע"כ דס"ל כפרתן מרובה עדיף משום דחמיר בכמות עדיף א"כ לדידי' פשיטא דאין מאכילין אותו טבל דעובר בכל כזית וא"ש הכל בס"ד:

נחזור להנ"ל דהצלה מעבירה תמידית עדיף וכדמצינו בש"ס דגיטין דל"ח גבי ההיא אמתא דהתירו לשחרר וכ' התוס' בשביל הצלת הרבים דחשיבו אנוסים והגם דנודע שיטת הר"ן דעיקר האיסור הוא משום לא תחנם וכשמשחרר לצורך מצוה ל"ח חנינה אך נודע קושית המג"א מש"ס דברכות וכ' בח"ס דעכ"פ אם אינו עושה בשביל מצוה היותר גדולה חשיב חנינה ונשמע עכ"פ דהצלה מעבירה תמידית חמיר. ובאמת בנוב"י תשו' הנ"ל סי' ק"ד כתב פשיטות דבחציו עבד ליכא עשה והדבר פלא דנודע דהוא שיטת הרשב"א ז"ל והתוס' חולקים. א"כ לישב בלא אשה בודאי דהוי עבירה תמידי. ובפרט דגם במקום ביטול מצות פ"ו שיטת רוב הפוסקום דלא גזר ר"ג במקום ביטול מצוה דאף דאפשר שיחול החרם אף בביטול מצוה דהוי בכולל כמ"ש בשו"ת תפארת צבי. אך כ"ז אי הוי ידעינן בפירוש דגזר אף במקום מצוה אבל בסתמא אמדינן דעת מתקני החרם דודאי לא הי' כונתו במקום ביטול מצוה כמ"ש הראב"ן בהא דנזיר ד"ד דבסתמא אמרינן דלא נתכוין לבטל מצות קידוש אף דנדר חל על דבר מצוה ובפרט דסתם הוי כולל אבל אמרינן מסתמא דלא הי' כונתו בביטול מצוה ועי' שא"ר סי' ס' ובאמת זה שמתירין החרם לדבר מצוה אינו מטעם דחוי' רק דאמרינן דבזה לא התחיל גזירת הגאון דתורת דחוי' ל"ש בזה מכמה טעמים חדא דגם אשה השני' תעבור ואין לה לעבור בשביל עשה דידי' הגם דלפעמים מצינו דאומרין לאדם חטא באיסור קל כדי שיזכה חבירך מ"מ ביארתי בתשו' דהוא מדין ערבות ובאשה ליכא ערבות כנודע מדברי הרא"ש ברכות ד"כ וביארתי בתשו' דבחצי' עבד של אשה אין כופין לשחרר ומשכחת דינא של הרמב"ם ז"ל דחצי' עבד פטור מן הראי'. והגם דמצינו דיש ה"א בש"ס דעשה דיבום ידחה ל"ת אף דמצות יבום אינו באשה כנודע מדברי הכפ"ת:

אך יפה כ' במנ"ח דאיסורי עריות בעצם ליכא באשה רק לאו דלא יהי' קדש נאמר גם באשה וא"כ ה"ה החרם דחל גם על האשה ל"ש עדל"ת ועוד כיון שהחרם ניתקן לטובת האשה א"כ הוי כמו גזל דל"א בזה עדל"ת כנודע שיטת הראב"ד הובא בש"מ ב"ק ד"פ דממון חבירו אסור אף במקום פ"נ ועי' ש"מ כתובות י"ט בשם שיטה ישנה ותוס' ב"ק ד"ס ובפר"ד ובס' יד המלך ודק עכצ"ל דהכא לא התחיל האיסור והוי כמו הותרה ובזה אזדא מה שפלפל בשו"ת בית שלמה דיותר עדיף גט בע"כ משתי נשום דשם גם האשה עוברת ולפ"ז ז"א דהכא לא מתחיל האיסור כלל ושניהם אינם עוברים ולפ"ז אזדא נמי סברא שני' דחרם דשתי נשים עובר בכל ביאה הגם דבאמת הוא כן שיטת רוב הפוסקים דגם בעבר ונשא בכל ביאה עובר איסור חדש מ"מ לא דמי לסברת הר"ן דזה רק בחולה בכל האיסורין הן דחוין אצל פ"נ נהי דהרן ס"ל דגם שבת אצל פ"נ הוי רק דחוי' לפי שהוא ענין מקרה כמו טומאה וכמ"ש הכ"מ בפ"ב משבת ומה שקשה מיומא דמ"ז כבר תירץ יפה בשו"ת עטרת חכמים ובישי"ע דיש חילוק בין שבת אצל קרבנות או אצל פ"נ. אבל עכ"פ כיון שהוא ענין דחוי' צריך להדר בתר קיל וס"ל להר"ן דחמיר בכמות עדיף אבל הכא דהוי הותרה א"כ ל"ש דעובר בכל ביאה כיון דבזה לא הי' גזירת הגאון:

נחזור לענין דינא דגם לענין ביטול מצוה רוב הפוסקים מתירין וכמ"ש הב"ש סי' קנ"ד ובסי' א' ואף להמחמירין בשהה י' שנים שם הטעם די"ל עון חו"ל גורם אבל הכא ל"ש זה וגם מ"ש בשו"ת הרי"ם די"ל דהאשה תבוא לידי סכנה אם ישא אחרת וכ"ז ל"ש הכא דאם ידור עמה יבוא לידי סכנה ופשיטא דאין להכניס א"ע לס' סכנה בשביל הצלה לחבירו מסכנה וכמ"ש התוס' יומא פ"ב דאם אמרינן הנח לזרוק עצמך על תינוק א"צ למסור נפשו דאמרינן להיפך מאי חזית ומכ"ש דאין צריך בידים להכניס א"ע לס' סכנה ולישב בלא אשה היא עבירה תמידית ופשיטא דלא גזר הגאון בכה"ג. ובאמת בשו"ת שו"מ סי' הנ"ל נהי דחוכך להתיר גט בע"כ מ"מ מתיר לישא שתי נשים עיי"ש ובעיקר פלפולו אי גט בע"כ עדיף אי שתי נשים עדיף כבר הארכתי די"ל שתי נשים חמיר לפי שגם אשה השני' עוברת והאיסור חל בעצם עלי' ובכה"ג א"א להבעל לישא דנהי דגבי דידי' י"ל עשה דפ"ו ידחה מ"מ האשה אין לה לעבור:

אך באמת א"נ דר"ג לא גזר במקום מצוה א"כ חשיב הותרה ול"ח בכלל חטא כדי שיזכה חבירך ול"ש גם סברת הר"ן דעובר בכל ביצה וביאה דזה אינו מטעם דחוי'. ולפ"ז באמת הוכיחו רוב האחרונים כשיטת השב יעקב דהיכי דלא פשעה שתי נשים עדיף ועי' נוב"י מה"ק סי' א' ובח"ס סי' ג' ובשו"ת ד"ח בכמה תשו' דלענין גט בע"כ במקום מצוה י"ל דל"ב ק"ר ושתי נשים ע"י ק"ר ל"צ מקום מצוה רק היכי דרואין שא"א לדור עמה כמ"ש הב"ח סי' א' א"כ בכה"ג בודאי דיותר נכון לישא אשה אחרת עפ"י ק' רבנים. ומה שהעיר די"ל דנכפית חשיב לעתים חלים ועתים שוטה וא"א לגרשה והאריך בזה דל"ש כל מילתא דלא מצי עביד כיון דעיקר החשש שמא תשתטה אח"כ אבל חם לא תשתטה עוד הוי למפרע גט כשר. והביא דברי הנוב"י לענין פרישה סמוך לוסתה דהוי מה"ת דאינו מועיל חזקה על להבא. לפלא שהבין כת"ה דהי' לנו לומר מכח חזקה דוסת שלא תראה עד זמן וסתה ממש:

באמת נודע מ"ש הרשב"א בתה"א דאף למ"ד וסת ד"ת מ"מ אינו חזקה שלא תראה עד זמן וסת דעיקר החזקה שתראה בזמן וסתה עי' בח"ד סי' קפ"ו ובס"ט סי' קפ"ז מ"ש בישוב מהר"י סג"ל רק הנוב"י מחדש דאף די"ל דחזקת טהרה מגלה שלא תראה גם בזמן וסתה ע"ז כ' דעכ"פ שמא ימות חיישינן. ובאמת הא דחוששין בסמוך לוסתה הוא כמ"ש הח"ס די"ל דהתשמיש תקדים ראיית הדם עכ"פ בשעה שכבר רפו גידי המקור והוא סמוך לוסתה אבל מה ענינו לכאן שהוחזקה דעכ"פ תחזור לשטותה ואדרבה זה הוי כמו שמא תמות דחיששין דאח"כ יתהווה השתנות וממילא יש חשש גרירה ונודע מדברי הר"ן ז"ל דמקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין ל"ח חזקה דהוי חזקה העשוי' להשתנות. ומ"ש דעכ"פ אם לא תשתטה אח"כ אגלאי מילתא דהי' ראוי לגרש:

באמת י"ל דעכ"פ למפרע אסור לגרש מס' רק די"ל כסברת הצל"ח דמש"ה בנעשה עגל בן ח' ביו"ט דמותר לשוחטו ובמהרש"א ביצה ד"ו כ' דהוי מוקצה ונודע מה שהעירו דהוי מוקצה מחמת יום שעבר ועי' בפמ"ג בפתיחה להל' יו"ט. אך הצל"ח כ' דאם נעשה בן ח' אמ"ל דהי' בן קיימא אף די"ל דעכ"פ הי' אסור לשוחטו מחשש נפל מ"מ כיון דהוא מחמת חסרון ידיעה אמרינן דהי' למפרע מוקצה בטעות א"כ ה"נ י"ל כן דאמ"ל שלא הי' בזה חשש גרירה ועי' שו"ת הרא"ש דבאם גירשה ע"מ שלא תינשא לפלוני דל"מ לגרשה שנית ושיטת המהרי"ט דמהני גט שני אף דקיי"ל דבנכתב הגט בשעה שאינה ראוי' ל"ח לשמה כנודע משי' הר"מ ז"ל ומקורו מש"ס יבמות דנ"ב מ"מ הכא אם תינשא לאותו פלוני יתבטל הגט הראשון למפרע והועיל הגט השני ונמצא שהי' חשיב לשמה ובתשו' למדינת פולין הארכתי בזה:

אך בעיקר הדבר לפלא על כת"ה הלא אף דנימא דזה חשיב בכלל עתים שוטה מ"מ ליכא בזה רק חשש גרירה והיכי דליכא בזה רק איסור דרבנן ל"ש בזה הכלל דלא מצו עביד כמ"ש המ"ל בפ"ב מביאת מקדש ועיקר הא דחששו חכמי ליסא היכי דהיא בכלל א"י לשמור את גיטה דאז מה"ת אינה בת גירושין ובאמת יפה כ' בזה בשו"ת רח"כ ז"ל דאם היא בכלל אינה יודעת לשמור את גיטה ל"צ כלל השלשת הגט. ובתשו' אמרתי כיון דעכ"פ היא בכלל ס' יודעת לשמור גיטה א"כ אם יגרשה עכשיו תהי' ס' מגורשת ולדברי הכ"מ היכי דבידו לעשות מס' ל"ח דשלב"ל ומכ"ש דל"ש בזה כללא דלמ"ע וראיתי בשו"ת מהרי"א הלוי שדחה זה דהכא לא יהי' אף ס' גירושין דיש חא"א:

ובאמת לפמ"ש הרשב"א ז"ל יבמות ל"א דבס' במעשה האוסר ל"ח ס' בשחיטה דהי' לה חזקה שאם תשחט כהוגן יהי' מותר ועי' ש"ך סי' נ' ובש"ש פרק א' לענין בועל דל"ח חזקת היתר ותלוי בפלוגתת אביי ורבה יבמות ל"א א"כ ה"נ הי' להאשה חזקה דאם תתגרש תהי' מותרת לשוק רק הס' שמא נתחדש אח"כ מקרה שלא יועיל בה מעשה הגירושין ובזה אדרבה שייך סברת הש"ס אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ועי' ח"ד סי' ק"י. ובתשו' פלפלתי בזה הרבה עכ"פ בכה"ג דל"ח רק עתים שוטה דליכא רק חשש גרירה בודאי בדרבנן ל"ש הך כללא דלא מצי עביד. ובפרט דהכא ל"ח כלל בכלל עתים שוטה כמ"ש כת"ה והעיקר שבעת שנכפית אז יש סכנה לשמש עמה ובודאי לא יזנו עמה כמ"ש הג"פ ע"כ הדבר פשוט דמותר להשליש גט ועפמ"ש בנוב"י קמא סי' ג'. וגם שייך סברא השני' שכ' כת"ה די"ל דהוי מקח טעות דאף דבבעיל אמרי' דאחולי אחיל וכת"ה כתב כיון דרק מס' אמרינן אחיל א"כ לענין חדר"ג הוי ס' דרבנן ולקולא:

באמת כיון דלידת הס' לענין גט והוי ס' ד"ת שוב גם לענין דרבנן מחמירין ותלוי בפלוגתא הישנה אי נולד הס' לענין ד"ת ובדרבנן ביחד אי מחמירין גם לענין דרבנן. אך באמת י"ל דכיון דהוא רק מטעם אאעבב"ז א"כ הכא עושה איסור בביאתו שמכניס א"ע לס' סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא א"כ נודע דברי הרדב"ז הובא במ"ל פ"י מגירושין דהיכי דעושה איסור בביאתו ל"א הך חזקה ואף לדברי הרשב"א החולק עי' בא"מ סי' ל"ד שהאריך בזה דאמרי' דאף דעובר באיסור אחד מ"מ לא ירצה לעבור שני איסורין אך כ"ז בעכ"פ יודע שהוא איסור אבל כאן אמדינן דעתי' דלא אסיק אדעתי' שיש בזה חשש נכפה דודאי דלא רצה להכניס א"ע לס' סכנה ובשלמא בשאר מומין דעכ"פ לא יעבור איסור בביאתו מחל אבל בזה אמרינן דודאי לא מחל וי"ל דהוי מקח טעות. ואף שנודע לו אחר פעם השני' מ"מ לשיטת הב"ש שם בסי' קי"ז וגם הח"מ הביא כן בשם שו"ת הרא"ש דל"א בנכפה ידע ומחל דשום אדם לא ירצה להכניס א"ע לס' סכנה וחשיב אומדנא גדולה דודאי לא הי' רוצה לכנוס לבית הספק ועיי"ש בשו"ת ד"ח סי' נ"ח שהוא הביא שיטת כ"פ דל"א בזה ידע ומחל ועי' שו"ת מהרש"ם סי' ע"ז ושם בהמפתחות הביא דברי המהרי"ק שורש ק"ז ובשם שו"ת תומת ישרים דבנכפת גם בידע יוכל לגרשה בע"כ ועי' שו"ת בית שלמה סי' ע"ז שהביא דברי המהרי"ק הנ"ל שהחמיר דבידע א"א לגרשה בע"כ ודלא כשו"ת גבעת שאול אך עכ"פ מסיק שם דלישא אשה אחרת מותר אף בידע ודר עמה ובפרט דהכא נראין הדברים דלא מחל רק הא דשתק לפי שסבר שיופסק החולי א"כ עכ"פ מכל הני טעמים נלע"ד פשוט וברור דיש מקים להתיר אשה על אשתו עפ"י ק' רבנים כדת ועפ"י המבואר בנוב"י קמא סי' ג' הנ"ל ובח"ס סי' י"א ויש להאריך בזה ואכ"מ:

בעה"ח יום ג' חיי תרס"ד לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידוש"ת הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה