אור ברסלב
מהרש חלק א סימן פא

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן פא

סימן פ

לכבוד הרב הה"ג חו"ב המפורסים הישיש וכו' כש"ת מוה' אליעזר נ"י מוצד"ק ראזוודאב יע"א

בדבר שאלתו בראובן שתובע לשמעון בטענת ספק באופן שאין מגיע לשמעון רק ק"ח אם הביא שמעון עד המסייע לדבריו אם פוטרו מהק"ח. וכת"ה הביא דברי הנה"מ בסי' פ"ז חידושים סק"ו דרק בטענת ברי של התובע אז אינו פוטרו מקב"ח אבל בטענת ס' של התובע פוטרו מקב"ח. וכת"ה כ' בכונתו דבשלמא בטענת ברי של התובע העד שמסייע לנתבע משוי לטענת התובע כטענת שמא כמו דמפורש בסי' פ"ד בע"א מעיד על השטר שהוא פרוע צריך המלוה לישבע וכ' הש"ך ז"ל שם אעפ"י דהלוה טוען שמא מ"מ העד משוי לי' לטענת ברי ה"ה דהעד משוי לטענת התובע לטענת ס' ומ"מ חייב קב"ח דטענת ס' ג"כ צריך לקב"ח אבל אם כל טענתו ס' א"כ שפיר עד המסייע פוטר מקב"ח:

הנה אכתי צריך ליתן סניגרין לדברי' עפמ"ש הש"ך ז"ל בסי' צ"ב סק"ח דבתובע לחשוד ויש ע"א המסייע לתובע מ"מ צריך התובע לישבע ול"א דעד המסייע פוטר דעד א"י לעשות שתי פעולות היינו לחייב שבועה לנתבע ועי"ז יהי' הדין שכנגדו נשבע ונוטל ואח"כ יפטרנו העד זה הוי שתי פעולות וא"י העד לעשות וכמ"ש הש"ך ז"ל עוד סברא זו בסי' פ"ז סקל"ה לענין אם ע"א מעיד על השטר שהוא פרוע דאם יהפך המלוה שבועה זו על הלוה לא יוכל העד לפוטרו. ובאמת בש"ך סי' פ"ז סקי"ט משמע דבחשוד הא דצריך לישבע המלוה אף שיש ע"א המסייע לו הוא רק הטעם משום דכ"א יוציא ממון מן החשוד בע"א וכמ"ש התוס' ב"מ ד"ה סברא זו דמש"ה ל"א בחשוד משואיל"מ ובאמת י"ל לשיטה זו אף אם החשוד בלא"ה מחיוב שבועה היינו מכח מודה במקצת אפ"ה לא יועיל ע"א לפוטרו דג"כ שייך סברא זו דלא שבקת חיי דכ"א ילוה לחשוד בע"א ואח"כ יתבע ממנו יותר ועי' בנוב"י מה"ת סי' ט"ז וי"ז שהאריך בזה:

אך לשיטת הש"ך בסי' צ"ב אם בלא"ה יהי' חייב שבועה שפיר יועיל ע"א לפוטרו גם בחשוד ועי' תוס' כתובות ע"ו סברא זו דחזקה א"י לעשות שתי פעולות והארכתי בזה הרבה בישוב קושית הג' ר' משולם ז"ל הידוע ואכ"מ עכ"פ לסברא זו יש להבין החילוק כמ"ש כת"ה דאם המלוה תובעו בטענת ברי א"כ באמת מחויב שבועה עכ"פ מדרבנן ורק העד מועיל למשוי לטענת ס' א"כ שפיר א"י לפטור מהקב"ח דע"א א"י לעשות שתי פעולות היינו למשוי לטענת ס' ואח"כ לפטור אבל אם בלא"ה אינו רק טענת ס' שפיר הע"א פוטר אף מקב"ח. וכמ"ש הנה"מ. ולכאורה עדין צריכין להבין מדוע נצטרך לדחוק דמש"ה ע"א המסייע פוטר משבועה משום דמשוי לטענת התובע לטענת ס' מדוע לא נאמר בפשוט דהואיל דליכא על הנתבע רק חיוב שבועה העד מברר דטענת הנתבע אמת ולא יצטרך אף קב"ח. ובאמת הא דע"א משוי לטענת התובע אף שטוען ס' כמו טענת ברי שהביא כת"ה דברי הש"ך בסי' פ"ד סק"ז הא זה מפורש עוד בתוס' ב"מ ד"ג דבטוענו בס' עפ"י העד צריך לישבע ש"ד ובש"ך סי' ע"ה סקל"ה מפורש דבטוען בס' עפ"י העד והלוה טוען א"י אם פרעתיך דהוי משואיל"מ ועיי"ש בנה"מ דהעד משוי לטענתו לטענת ברי רק לענין שיהי' מחויב שבועה אבל בקרוב ל"ח בכלל איא"פ ועי' בש"ך סוסי' ע"ה לענין אמר לי אבא אם חשיב טענת ברי להשביע:

עכ"פ נחזור להנ"ל ניחא דע"א המסייע להנתבע והנתבע טוען ברי לי שלא לויתי יהי' בירור כדברי הנתבע אך באמת י"ל דהנה שיטת בעל התרומות דע"א המסייע אינו מועיל והחולקים ס"ל דאם ע"א המעיד נגד ח"מ מועיל לשבועה מכ"ש היכי דמסייע לח"מ בודאי מועיל ולהבין סברת בעל התרומות י"ל דהנה נודע מה שהעיר בשו"ת ברית אברהם חו"מ סי' ג' די"ל דרוב יועיל לחייב שבועה מק"ו מע"א דהא ע"א אינו מועיל אף שלא כנגד ח"מ ורוב מועיל היכי דאינו נגד ח"מ ונודע מ"ש בקצה"ח סי' ר"פ דבקרקע מהני רוב להוציא דנגד חמ"ק לחוד מועיל א"כ השתא דע"א מחייב שביעה מכ"ש דרוב יועיל לחייב שבועה והברית אברהם מתרץ עפ"י דברי הג"ה מיימוני בהא דיבמות קי"ח בהא דטבע חסא דנשבע ע"ז ר"נ וכ' שם דכיון דמשאל"ס רובן למיתה יכולין לישבע עי"ז א"כ בשלמא ע"א מחייב שבועה וע"י השבועה נתברר שהעד משקר אבל ברוב כיון דאין יכולין לישבע עפ"י הרוב א"כ האיך נשביע אותו נגד הרוב הוא אדרבה ע"י הרוב נחזיק שלשקר נשבע:

והנה באמת בתשו' העירותי דבאמת רוב שאינו מועיל לממון בודאי אין יכולין לישבע ע"ז דנודע מ"ש הט"ז סי' ח' באו"ח דמשום חשש ברכה לבטלה לא סמכינן אחזקה והשתא ברכה שא"צ לשיטת הרבה פוסקים אינו רק דרבנן כמ"ש התוס' ר"ה דל"ג אפ"ה לא סמכינן אחזקה ויש שיטת הרבה פוסקים דלענין חשש ברכה שא"צ אף ס"ס לחיוב ל"מ עי' בפמ"ג בפתיחה כוללת מכ"ש לענין שבועה דודאי לא נוכל לסמוך ארוב:

ועוד עפמ"ש התוס' שבועות ל"ו ע"ב דשבועה חשיב כמו חייבי כריתות דאמרינן מכלל לאו אתה שומע הן וא"כ לפמ"ש המרדכי סוף יבמות דבבכור ל"מ היתר חולבת הואיל שיש בו כרת ה"ה דבאיסור שבועה ל"מ רוב. ועכצ"ל דדוקא במשאל"ס בשיעור עד שתצא נפשו דאז הוי רק בגדר מיעוטא דמיעוטא ועיי"ש במהרי"ט סי' כ"ו ול"א דלשון טבע חסא משמע דשהה עד שתצא נפשו א"כ ע"ז שפיר יוכל לישבע ובאמת במשאל"ס קיי"ל דיורדין לנחלה וא"כ רוב כזה מועיל אף לממון. ורק לענין כתובה נחלקו הרמב"ם והראב"ד כיון דלכתחלה לא תינשא אי חשיב בכלל לכשתנשאי לאחר ועי' א"מ סי' ק"ג וא"כ שפיר עפ"י רוב כזה שמועיל לממון שפיר יכולין לישבע ע"ז אבל רוב שאינו מועיל לממון היינו בלא שהה דאז הוי עכ"פ בגדר מיעוט המצוי כמ"ש התוס' ע"ז ד"מ ועי' ח"ס אה"ע סי' ס"ה שפיר אינו יכול לישבע ע"ז. וא"כ שוב שפיר י"ל דרוב יועיל לחייב שבועה וע"י השבועה יתברר שהוא הן המיעוט והא מפורש בסי' פ"ז דבטוען שפרע החוב ונשבע ואח"ז הוציא המלוה שטר אעפ"י שצריך לפרוע החוב אפ"ה אינו נעשה חשיד שמא באמת פרעו וחזינן אעפ"י דהחזקה דשטרך בידי מה בעי מועיל להוציא ממון אפ"ה אינו נעשה חשוד ועיי"ש בקצה"ח ובתשו' הארכתי. ועכ"פ אם נשבע נגד הרוב לא יופסל ונודע שיטת הרשב"א דלמי שטוען ברי נגד הרוב ל"מ הרוב:

נחזור לדברי הברית אברהם דאם נשבע נגד העד נתברר דהעד שקר. והנה נודע שיטת הר"ן דנגד חזקה היכי דאיכא לברורי ל"מ חזקה אך יש הרבה שיטות דהיכי דליכא חזקה כנגדה אז א"צ לברר עי' או"ח סי' תל"ז וסי' ח' א"כ י"ל בשלמא אם עד מסייע לתובע א"כ עכ"פ ע"י העד איתרע קצת כח החזקת ממון וא"כ שפיר צריך לישבע דהא הוי כמו איכא לברורי דע"י השבועה יתברר שהעד שקר והיכי דאיכא לברורי ואיתרע קצת כח החזקה צריך לברר ודעת קצת הפוסקים דמה"ת ל"מ רוב וחזקה היכי דאיכא לברורי וכמי שהוא שיטת הכ"מ בפ"ז דמעילה דדשיל"מ מה"ת ל"ב אבל בעד מסייע לנתבע אינו מועיל לפוטרו משבועה דאדרבה השבועה הוא יותר בירור מעד. א"כ שיב עדיף לברר ע"י השבועה מע"י העד זה י"ל בסברת הבעה"ת:

ובשיטת החולקים י"ל כסברת כת"ה דעכ"פ ע"י העד נתגלה שטענת התובע הוא כמו טענת ס' דהא לשיטת כ"פ ליכא בעד חשש משקר רק חשש בדדמי אבל עכ"פ יש חשש שמא הבעלים תובעים בדדמי ושוב הוי כמו טענת ס' וא"צ לישבע אבל עכ"פ העד א"י ליפטר מקב"ח שאינו יכול לעשות שתי פעולות אבל אם בלא"ה אינו רק טענת שמא שפיר י"ל דהעד יכול ליפטר מקב"ח ורק שעומד נגד זה דברי הש"ך סי' קי"א סקל"ח. אך באמת י"ל כסברת כת"ה כיון שעכ"פ הי' עלי' חיוב מקודם אלים טענת המלוה אף דל"ח כמו טענת ברי ממש לחייבו שבועה אבל עכ"פ א"י ע"א ליפטר:

ובאמת לסברא שכתבנו תוקשו דגם הכא א"צ שתי פעולות וע"כ כדברנו דליפטר ל"מ ע"א דהשבועה או הקב"ח יברר יותר מהעד ורק בטענת ברי מועיל העד למשוי טענת העד לטענת ס'. ובאמת ראיתי בשו"ת בית שלמה חו"מ סי' ט' פלפול גדול בזה והעיר מדברי הש"ך ע"ה סקל"ה ול"ו דמשמע דגם בטענת ס' של הנתבע אפ"ה א"מ העד ליפטר מקב"ח. ודחק א"ע דבסקל"ו י"ל הטעם משום דהעיקר הא דיוכל ליפטר בקב"ח היא ע"י העד דהא מיירי בטוענו בס' עפ"י העד א"כ א"י העד לעשות שתי פעולות. אך בהא דסקל"ה א"א לומר כן דהא מיירי בטענת ברי. ובאמת י"ל דהש"ך ז"ל הי' קשה לו דא"כ היאך כולל המחבר שאמר א"י אם הלויתני או שאומר א"י אם פרעתיך הא באמת בטוען א"י אם הלויתני צריך לקב"ח דהעד א"י לעשות שתי פעולות:

אך עכ"פ משמע דהש"ך ס"ל דתמיד העד אינו פוטר מקב"ח והגם דיש לחלק בין שהעד בא לסייע להתובע דהוי נגד ח"מ אז צריך עכ"פ לקב"ח אבל במסייע לנתבע דיש לו ח"מ אז מועיל אף ליפטר מקב"ח דהא שבועת הנתבע הוא קיל מאד דבאינו רוצה לישבע לא נחתינן לנכסי' ודעת הקצה"ח סי' פ"ז דל"מ תפיסה כלל דלא כמהר"ם ריקאנטע א"כ נהי דעכ"פ מנדין אותו י"ל היכי דעד מסייע אינו מחויב נדוי. עכ"פ לדינא דעת הבית שלמה נוטה דאף בטוען התובע שמא אפ"ה א"מ עד המסייע לנתבע לפוטרו מקב"ח ועיי"ש בסי' י' ועכ"ז אינו מחליט לדינא ועיי"ש בהגה שהביא דברי הרבה פוסקים דע"א מועיל לפוטרו מקב"ח ועי' שו"ת אדב"ע מהגה"ק מווישניצע זצ"ל בסופו שכ' ג"כ די"ל דע"א מועיל לפוטרו מקב"ח ובס' בשבועה הלוה נקרא מוחזק כמ"ש הש"ך ז"ל סי' פ"ז סק"ו בשם המהרי"ט ועיי"ש בקצה"ח לענין הס' אם בנו"נ מועיל היפך מש"ש ובש"ש עכ"פ פשיטא דהנתבע יוכל לומר קי"ל דאם התובע טוען שמא ויש עד המסייע לנתבע דא"צ לקב"ח כנלע"ד ברור בס"ד:

בעה"ח ועש"ק מ"ג למב"י תרס"ד לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידוש"ת הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה