מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן עט
לכבוד הרב הגדול החו"ב וכו' כש"ת מוה' יחיאל לעהרער נר"ו מק' באבוב יע"א:
בדבר השאלה בהי' עומד על הכירה קערות צוננים שקורין טעלליר והניחו ג"כ חלב חם רחוק מן מקום עמידת הקערות באופן שלא הי' אפשר לזוב מן החלב להקערות ורק אח"כ בבוקר מצאו כי הקדירה עם חלב נשפך ונשפך גם על הקערות ויש ס' מתי נשפך החלב עם בעודו חם או קר. היינו שנראה שע"י שונרא נשפך החלב והס' אם באותו זמן הי' חם או צונן והקערות היו ב"י מבליעת בשר בהמה. זה תורף השאלה:
והנה עיקר הס' שמא נשפך החלב בשעה שעוד היתה חמה. והנה לכאורה מבואר בפמ"ג סי' צ"ד דאם נתחב ויש ס' אם הי' אז חמה וכ' דלא מבעי' אם עכשיו חם הוי כודאי איסור דאזלינן בתר חזקה דהשתא דחזקה מעיקרא גרוע בזה כיון שבכל רגע עשוי להשתנות והוי כיומא דמישלם שתא דקיי"ל דהרי היא בוגרת לפנינו וכיון דחזקה דמעיקרא גרוע אזלינן בתר חזקה דהשתא ורק אף בעכשיו צונן אפ"ה אסור בא"מ מס' דשמא בשעת תחיבה הי' רותח. ובאמת לפע"ד לא אבין הסברא דבשלמא אי הי' יודעין זמן התחיבה שהי' למשל בשעה י"ב ורק הס' הי' שמא עוד הי' צונן שפיר אמרינן כיון דבזמן מועט אח"כ ראינו חם בודאי גם אז הי' חם אבל עכשיו דאין הס' מתי נעשה חם רק הס' על זמן התחיבה א"כ מה שייך בזה חזקה דהשתא הא ע"כ ידעינן דפ"א הי' צונן ושמא אז תחב ורק אפ"ה שייך הסברא דכשעת מציאתן דאמרינן דלא נשתנה הדבר בין עכשיו לשעת התחיבה. ורק דעכשיו צונן אסור מס' והס' לכאורה דמוקמינן אחזקה דמעיקרא דעכ"פ בשעת התחיבה ועוד לא נשתנה מקדמותו ואף דעומד להצטנן מ"מ מס' אסור דעכ"פ חזקה דהשתא שקול כמו חזקה דמעיקרא ואסור:.
והנה באמת מצינו גם דין זה בסי' ק"ה בס' כבוש היינו שמצאו איסור נכבש בהיתר וס' אם נכבש מעל"ע דאסור וחזינן דס' אחד הוי לחומרא. וכן מפורש בסי' ק"ד דאם נפל איסור לתוך שומן ובא לפנינו כשהוא קשה ולא נודע אם הי' רך בעת נפילת האיסור דמותר מטעם ס"ס שמא נפל כשהוא קשה ושמא נתקשה קודם שיעור כבישה אבל אם בא לפנינו רך אסור אפי' בס' כבוש מעל"ע. וה"ה אף אם בא לפנינו קשה מ"מ אם ידענו שהי' רך בשעת נפילת האיסור אסור דשוב ליכא רק חד ס' ועי' בט"ז שם וחזינן דבס' אחד אסור:
ולכאורה גם נ"ד דומה לזה לדין המבואר בסי' צ"ד ובסי' ק"ד וק"ה. ואך אחר העיון יש מקום לדבר בזה. והנה הט"ז שם בסי' ק"ה הוקשה דנוקמא אחזקה דהשתא הוא דנכבש ורק בקדשים אזלינן בתר שעת מציאתן וראיתי באמת בכו"פ שכ' דרק ביש שני חתיכות אחת נכבש בודאי מעל"ע ואחת פחות מעל"ע אז אסור אבל באם ליכא רק חד חתיכה מותר משום חזקת כשרות. והפמ"ג מביא מדין דחטה דסי' תס"ז דבמצאו במים אחר שהסירו הבשר אפ"ה אוסרין הבשר למפרע וכ' הפמ"ג דשם ל"א חזקה טובה דהמים לא הי' בדוק. והנה הפמ"ג רוצה לחדש דהיכי שאפשר לומר דעכשיו ממש נפל אז מותר ורק היכי דערך שעה הי' מכוסה א"כ ע"כ יצא מן החזקה זמן מה שוב בזה אזלינן בתר חזקה דהשתא וראי' מדברי הרשב"א בהוגלד פי המכה:
והנה באמת לכאורה הדבר תמוה דבשלמא שם בהוגלד פי המכה ע"כ אתרע החזקת כשרות זמן מה דהא ע"כ נטרפה עכ"פ ג' ימים מקודם שפיר נאסר למפרע אבל הכא א"נ דלא נכבש כל מעל"ע שוב לא אתרע כלל החזקת כשרות דהא פחות ממעל"ע אינו בולע ושוב נוקמא אחזקה דמעיקרא כמו דעד עכשיו הי' ההיתר מותר כן גם עכשיו לא נאסור. וחוץ לזה הא אנן פוסקין בש"ע סי' פ"א דגם בהוגלד פי המכה אין אוסרין למפרע רק עד ג' ימים. והגם דיש מקצת פוסקים דרק בחזקה מכח רובא מהני מ"מ לשיטת התוס' חזקה שנתבררה עדיף. אך באמת י"ל כדברי הפמ"ג ואך מטעם אחר דבאמת בהא דאוסרין בנשפך ויש ס' אם הי' ס' בא"מ דאיסור היקש דנוקמא ההיתר אחזקחה:
אך יש בזה שני סברות א' עפ"י דברי התוס' הידועים דבתערובות היתר באיסור לא נעשה מן ההותר איסור ורק דאסיר לאכול מפאת טעם האיסור המעורב בו ושוב ל"ש חזקה דהא היתר ישאר בהיתרו. וחוץ לזה אף דביש טעם איסור ההיתר נהפך לאיסור וא"כ י"ל דשייך חזקה מ"מ י"ל להיפך כיון דאם יש ס' האיסור נהפך להיתר דהא לכמה פוסקים ל"א כלל חוזר וניער וא"כ כמו דמסייע החזקת היתר דלא נעשה מההיתר איסור יש חזקה להיפך דלא נעשה מהאיסור היתר. והנה ידוע שיטת החוות יאיר דאף דכבוש פחות ממעל"ע אינו אוסר מ"מ בתוך המעל"ע נפלט ג"כ רק דיש ס' בההיתר לבטל ובסוף המעל"ע נעשה פליטה רב דליכא ס' כנגדו. וא"כ שפיר באם יש ס' שמא עכשיו ממש נכבשה א"כ יש ס' שמא לא נפלט עוד כלל מן האיסור לתוך ההיתר שפיר י"ל דמוקמינן ההיתר אחזקתה ול"ש לומר דהעמד איסור אחזקתו דהא יש ס' שמא לא נכנס כלל מן האיסור עוד לתוך ההיתר אבל אם ע"כ נכבש זמן מה א"כ דנפלט מן האיסור לתוך ההיתר לשיטת החוות יאיר רק הס' שמא לא נכבש מעל"ע ויש שיעור ס' לבטל א"כ ל"ש לוקמי ההיתר אחזקתו דהא גם להאיסור יש חזקה דודאי לא נתבטל בתוך ההיתר דהיינו דהי' כבוש מעל"ע וליכא שיעור לבטל דכיון דע"כ יש מן האיסור בתוך ההיתר ורק הס' אם יש ס' בזה ל"ש חזקת היתר דגם להאיסור שנפלט לתוך ההיתר יש חזקה דלא נפקע איסורו:
ובאמת יצא דעפי"ז אם הי' היתר כבוש במים ואחר שהוציאו ההיתר נמצא בו איסור ויש ס' שמא נפל לתוך המים אחר שלקחו ההיתר בזה יהי' מותר דהא יש ס' שמא לא נפלט כלל מן האיסור לתוך ההיתר וע"כ שם בעובדא דחטה משום דלא הי' בדוק. וא"כ יצא בעובדא דסי' ק"ד בבא לפנינו כשהוא קשה א"צ לבוא לההיתר מטעם ס"ס דבפשיטות מיתר משום דמוקמינן אחזקה שבודאי נפל כשהוא קשה ולא בלע כלל. אך בידעינן שנפל כשהוא רך אז אף בבא לפנינו קשה אפ"ה אסור כיון דע"כ נכבש זמן רב בעודו רך א"כ בלע עכ"פ מן האיסור רק הס' שמא נתקשה קודם שיעור כבישה והי' בו ס' א"כ בכה"ג ל"ש חזקה דיש גם להאיסור הנפלט חזקה דלא נתבטל בתוך ההיתר. ולפי סברא זו הי' אפשר לומר דגבי בשר אם יש ס' אם נכבש בחלב מעל"ע דיהי' מותר אף אם כבוש יאסור בב"ח מה"ת מה"ט דהכא הדרא קושי' לדוכתה דיש לההיתר חזקה ול"ש סברת התוס' יבמות פ"ב דהא בב"ח נעשה עצם איסור. וגם סברא הב' ל"ש בב"ח דהא כל חד התירא הוא רק דתערובתן אוסרתן ואם יש ס' לא מתחיל איסור כלל דהתורה אמרה ביותר מס' אינו בב"ח וא"כ לא התחיל כלל איסור ושוב שייך חזקה וא"כ אף אי כבוש אוסר מה"ת אפ"ה יש להתיר ואין לומר דהא כיון דנכבש עכ"פ זמן נפלט מן הבשר ז"א דטעם יותר מס' לא מתחיל האיסור וכבר העירו בזה בש"ש ובישי"ע:
אך באמת חזינן דבנשפך אוסרין גם בב"ח וראי' דגם בבשר עוף בחלב נחלקו אי מתירין בנשפך עי' בט"ז וש"ך שם ועכצ"ל דגם גבי בב"ח עכ"פ חשיב אתרע ובכה"ג לא מוקמינן אחזקה. אך עכ"פ זאת י"ל ברור דאליבא דאמת דגבי בב"ח כבוש אינו אסור מה"ת י"ל דבב"ח הנכבש פחות ממעל"ע לא מתחיל האיסור כלל ול"צ לבוא לטעם ביטול אף לסברת הח"י דבשלמא בשאר איסורין דהאיסור הי' בפני עצמו עוד קודם שנתערב שפיר י"ל דתיכף כשנכבש עוד קודם מעל"ע פולט קצת אבל בב"ח באמת כבוש אינו אסור מה"ת רק דחז"ל גזרו אטו בב"ח דרך בישול וכ"ז בכבוש מעל"ע דאז יש טעם גמור ובדרך בישול אסור מה"ת שייך גזירה אבל פחות ממעל"ע דל"מ איסור תורה דהא ודאי יש ס' שוב ל"ש הגזירה ושוב לא מתחיל האיסור כלל ואיני כלל מטעם ביטול וכבר מבואר סברא זו בברוך טעם שהעיר דבאיסור דרבנן ויש ס' לא נצטרך לבוא לטעם ביטול רק כיון דלא משכחת בזה איסור תורה שוב לא גזרו. אך באמת שם דכיון דבאפי נפשי' חל עלי' שם איסור דרבנן דהי' שייך הגזירה ממילא אף דע"י הביטול ל"ש הגזירה מ"מ שם איסור שחל עלי' מקודם לא נפקע וצריך לבוא לדין ביטול ושוב בדשיל"מ ל"ב. אבל הכא דקודם שנכבש לא הי' עלי' שם איסור כלל ורק ע"י הכבישה נרצה לחדש איסור וא"כ קודם המעל"ע דלא משכחת איסור תורה לא גזרו. וראי' ברורה לזה דהא הקשו בתוס' דאמאי מועיל ס' גבי בב"ח הא היתר בהיתר לא בטל ותירצו בתוס' דל"ח דרך בישול וקשה הא עכ"פ מדרבנן גם כבוש נאסר בב"ח:
וא"כ שוב ע"כ צריך לבוא לדין ביטול ושוב נימא הבה"ת ל"ב ועכצ"ל דכיון דכבוש לא נאסר רק משום לתא דדרך בישול וכ"ז בפחות מס' דמשכחת האיסור בדרך בישול גם בב"ח דרך כבוש גזרו אבל ביותר מס' דבדרך בישול מותר דל"ח דרך נהי דהכא ל"מ הביטול מ"מ הכא שוב לא גזרו כיון דלא הוי דרך בישול ול"ש הגזירה וה"ה לענין פחות ממעל"ע כיון דל"ש הגזירה לא מתחיל האיסור כלל ושוב פשיטא דגבי בב"ח אם נכבש ויש ס' אם הי' מעל"ע עכ"פ לדידן דכבוש אינו אוסר מה"ת שוב א"צ לבוא לההיתר מטעם ס' דרבנן רק דמותר מטעם חזקה דהא אם לא נכבש מעל"ע לא התחיל האיסור כנ"ל וא"צ לבוא כלל לדין ביטול ול"ח אתרע דעל כבוש פחות מעל"ע לא התחיל גזירת חז"ל:
ובזה הי' מקום לומר דהנה באמת הפמ"ג בסי' ס"ב כ' דהא דס' כבוש בב"ח מותר דוקא לאוכלו חי אבל אסור לבשלו אח"כ דשוב יהי' סד"ת וכן כ' החוו"ד בסי' ק"ה. והנה באמת כבר העירותי בחי' דכמו בנולד הס' בד"ת אף שנעשה עכשיו דרבנן אוסרין משים דכבר הוחלטנו הס' לאיסור נימא להיפך ג"כ כיון דלידת הס' הי' בדרבנן והוחלטנו להיתר אמאי נאסור עכשיו וביארתי עפ"י דברי הרשב"א הנודע דבס' טומאה ברה"ר לא מקילין בתרתי דסתרי ובדשבד"ל מקילין אף בתרתי דסתרי משום דבדבר שאין בו דעת לישאל ההיתר דמס' אינו מקבל טומאה ובזה א"ש סברת התוס' שם בהא דקאמר מודה שמאי בשוטה והקשו דהא דשאבד"ל הוא ותירצו כגון אדם שנגע בה ואותו אדם יש בו דעת וקשה הא כיון דלידת הס' הי' בדשאבד"ל והותרנו אמאי נאסר לאדם הנגע בה:
אך לפי"ז ניחא דמעולם לא הוחלטנו הס' להיתר רק דגזה"כ הוא דבשאד"ל ס' אינו אוסר וא"כ אכתי נשאר ס' ושוב אוסרין. וה"ה הכא בשלמא בנולד הס' בד"ת א"כ כבר אסרנו מס' ולא הי' היכר אם אסרנו מחמת ס' או מתורת ודאי ושוב יקל אח"כ בשעה שנעשה דרבנן יהי' זלזול לדבריהם דהא ליכא שום היכר דאיסורו הי' מכח ס' אבל בנולד ס' דרבנן א"כ אף כשהותרנו לא הוחלטנו לודאי היתר רק דחז"ל לא גזרו על הס' כמ"ש הלח"מ וא"כ באמת הדבר נשאר בס' רק דחז"ל התירו הס' ושוב כשנעשה אח"כ ס' ד"ת מחמירין:
אך באמת כ"ז א"נ דההיתר הוא מטעם ס' דרבנן אבל באמת הוכחתי דגבי כבוש בפחות ממעל"ע לא התחיל האיסור כלל ושפיר הי' שייך חזקה גמורה דלא התחיל האיסור כלל ול"ח נולד רעותא כלל. א"כ ממילא הי' שייך חזקה והותר מטעם ודאי לזה אף כנתבשל אח"כ אף דעכשיו יש איסור תורה ועכשיו עכ"פ יש בו בליעה ודאי רק דאם הי' פחות ממעל"ע יש ס' ושוב י"ל דחשיב נולד ריעותא מ"מ י"ל כיון דתחלת התערובות לא הי' חשוב נילד ריעותא והי' מותר מטעם חזקה דהוי כודאי שוב אף בנתבשל אח"כ מתירין דהוחלטנו דודאי לא הי' כבוש מעל"ע וממילא גם עכשיו מותר עכ"פ מטעם ביטול. וא"כ כיון דלדעת הט"ז מותר גם בשאר איסורין מטעם חזקה וכן דעת הכו"פ א"כ עכ"פ בב"ח מתירין אח"כ ובפרט שיש לצרף סברת הש"ש והישוע"י ועי' בשו"ת מנחת עני:
נחזור להנ"ל דבאמת לפי מה שביארתי סברת הפמ"ג יש לומר דאם נפל ס' שמא בעת התחיבה הי' צונן וא"כ צונן ברגע אחת לא פלט כלל א"כ שייך לאוקמה אחזקת היתר ואף שי"ל עפ"י סברת התוס' יבמות דבהיתר ל"ש חזקה דבההיתר לא נעשה גוף האיסור אבל עכ"פ דבב"ח אם ס' שמא נפל הבשר לתוך החלב בעודו צונן והוציאו תיכף י"ל דבודאי לא יאסור דהכא באמת בחם נעשה גוף האיסור ובצונן לא בלע כלל וא"כ יש ס' על התחלת האיסור בכה"ג יש לאוקמה אחזקה ובשלמא בנפל רק דיש ס' אם יש ס' עכ"פ חשוב נולד ריעותא כיון דעכ"פ יש ענין תערובות אבל הכא יש ס' שמא הי' צונן ולא נתערב כלל א"כ בכה"ג יש מקום להתיר. א"כ בנדון שאלתינו דיש ס' שמא נשפך החלב בצונן ולא בלע כלל דאף לדעת החוו"י דבולע תוך מעל"ע מ"מ זה דוקא באוכל אבל כלי אינו בולע בתוך מעל"ע דהא קיי"ל לענין הרבה דברים דכלי קיל מאוכל לענין איס"ב עי' בפמ"ג סי' ק"ה וס"ח ועי' בח"ד דמאוכל לכלי אף בליעה שמן אינו יוצא וכבוש בכלי לדעת כ"פ אינו מבליע רק כ"ק. א"כ יש ס' על התחלת האיסור ושפיר שייך חזקת היתר. וחוץ לזה נלע"ד דכיון דהכא ליכא חשש רק מכח עירוי וקיי"ל דהא דעירוי מבשל כ"ק הוא רק מס' ועי' פמ"ג בפתיחה להל' בב"ח ובפתיחה להל' מליחה א"כ הכא ה"ל כעין ס"ס שמא בלע רק בצונן ואת"ל שהי' חם מ"מ שמא עירוי אינו מבשל ושוב הו"ל ס"ס ואף דעכ"פ עירוי מפליט ומבליע מ"מ שוב בב"ח הוי רק דרבנן וסגי בס' אחד שמא בלע כשהוא צונן ונודע מהא דס' אם נמלח עם דגים טמאים דס"ס בד"ת וס' אחד בדרבנן מהני ועי' בכללי ס"ס א"כ הכא ודאי שרי. ואף דבפמ"ג סי' ס"ח משמע דס' נפל ע"י עירוי בב"ח ל"ח ס"ס ומשמע דהעיקר דעירוי מבשל מ"מ בכ"מ משמע דחשיב ס' ובפרט דעכ"פ אינו מבשל רק כ"ק ונבלע רק איסור ד"ת ע"י קליפה ולשיטת הש"ך יש ס' תמיד נגד קליפת הכלי ויש צירוף שיטת הרשב"א הובא בסי' צ"ט דכלי שדרכו להשתמש בשפע מותר ויש הרבה לדבר וגם צירוף שיטת הסוברים דבליעת הקדירה אף בב"ח אינו מן התורה:
אך דלכאורה הי' מקום לדון בזה ההיתר דעפ"י שיטת הפמ"ג והח"ד דאף בס' כבוש בב"ח דשרי מ"מ אסור לבשלו אח"כ דהו"ל סד"ת א"כ גם הכא עיקר ההיתר דעירוי רק מבשל מס' והו"ל ס"ס וקשה הא עכ"פ מפליט ומבליע מה"ת ורק בב"ח שוב ל"ח דרך בישול והו"ל סד"ר אבל אח"כ כשיבשל בהקדירה שוב תאסר מה"ת נהי הבליעה כיון שהי' רק ע"י עירוי הו"ל שלא כדרך בישול אבל עכ"פ אח"כ ע"י בישול נאסר מה"ת כמ"ש הפמ"ג דבשר שבלע חלב ע"י כבישה ואח"כ בישלו נאסר מה"ת א"כ שוב אם יבשל אח"כ יהי' סד"ת דשמא בלע מקודם בחמין וא"כ אף דבשעת הבליעה אהי' רק איד"ר מ"מ עכשיו נאסר מה"ת ואף שי"ל דלשיטת החוו"ד בהיתרא בלע ל"א כבוש כמבושל ובכלי בלע חלב ע"י כבישה ובישל בו בשר מותר וא"כ י"ל דבהיתרא בלע לא ואסור אף אם בלע ע"י עירוי אך באמת ז"א דרק לענין כבוש דיש הרבה פוסקים דפסקו כבוש אינו כמבושל עי' חולין קי"א ועי' נוב"י תנינא סי' כ"ו א"כ בהיתרא בלע מצרפין אבל לא לענין עירוי דודאי בולע אף בהיתר. וחוץ לזה כ"ז בקדירה חדשה שבלע חלב ע"י עירוי ובישלו בו בשר הי' דומה לזה הדין אבל הכא עכ"פ קדירה זו נאסרה תיכף עכ"פ מדרבנן שוב בבישול תאסור מה"ת ושוב לא יועיל הס':
ובפרט שיש עוד לומר דהכא גרע דשם בחלב בס' כבוש י"ל דלא דנין רק לענין אם מותר לשתות החלב חי ושפיר יש להקל מטעם ס' דרבנן ושוב י"ל דאף אם במקרה בישלה אפ"ה ניזל לקולא דכבר הוחלטנו הס' להיתר ולא ידענו כלל שיצמח הס' לענין ד"ת אבל הכא בקדירה שעומדת לבשל בו ותיכף הוצרכנו לאסור לבשל בו א"כ בודאי אף אם ניקל להשתמש בו ע"י כבישה אבל עכ"פ ידענו שנצטרך לדון על הס' לענין ד"ת ושוב בודאי לענין בישול נחמיר דהו"ל ס' ד"ת. אך באמת הוכחתי דס' כבוש בב"ח ההיתר מטעם חזקה וה"ה הכא ההיתר מטעם חזקה דגבי בב"ח בצונן לא התחיל איסור כלל ושייך חזקה וכיון שהותר בתורת ודאי מטעם חזקה לכך אף יבשל אח"כ יהי' מותר מטעם חזקה דלא התחיל שום תערובות כלל. ובפרט דבאמת בקערות לא שכיח תשמיש שיהי' מבשל שרוב תשמישו ע"י עירוי ושוב הו"ל ס"ס בד"ת וס' אחד בדרבנן ואף שי"ל שמא ישתמש בו ע"י עירוי מדברים חמוצים ובכה"ג בודאי בולע אף בכ"ש כמפורש ביו"ד סי' ס"ט ובפמ"ג הל"פ סי' תנ"א מ"מ מפורש שם בפמ"ג סי' ס"ט דאפי' עם חומץ אפ"ה רק מפליט ומבליע וס' אם מבשל ושוב יהי' ס"ס בד"ת. ואף שיש לחוש שמא יכסה בו קדירה בעודו אצל האש ובולע ע"י זיעה דהו"ל ככלי ראשון ממש מ"מ זה הוא שלא כדרך תשמישו ושוב בשעת לידת הס' לא ידענו כלל שיזדמן תשמיש שיהי' בו ס' ד"ת ושפיר הוחזקנו להתיר שוב אף יזדמן אח"כ סד"ת נקיל. ובפרט שעפ"י הרוב לא ישתמש בו באופן זה בתוך מעל"ע ושוב נוטל"פ מותר בדיעבד ואף לענין לכתחלה יהי' רק איד"ר שוב נימא ס' דרבנן להקל. ואף שי"ל דכיון דבתוך המעל"ע הי' אסור לכסות בו את הקדירה שוב אף לאחר המעל"ע יאסור כמו שכ' המהרש"ל דס' איסור שבישלו בכלי אף אם ישהנו עד לאחר מעל"ע אסור. יש לחלק דשם מיירי באמת בנבלע ס' איסור תורה וא"כ לשיטת התוס' והרא"ש דקדירה שא"א להפריד האיסור אל שם איסור על הכלי וא"כ כיון שכבר חל שם איסור על הכלי עכ"פ מס' שוב לא פקע גם לאחר מעל"ע ושייך הגזירה. אבל הכא באמת בשעת הבליעה לא נקרא שם איסור על הכלי דהי' רק ס' דרבנן והי' מותר להשתמש בו בכבוש וע"י עירוי וחם בלא רוטב ונהי דבתשמיש זה אסרנו מחמת דהי' נולד ס' ד"ת אבל כ"ז שלא נשתמש תשמיש זה לא חל שם איסור שוב לאחר מעל"ע מותר דלא חל כלל שם איסור:
ובזה י"ל דגם אם אירע ס' זה בק בקערות ג"כ עכ"פ מותר להשהות לאחר מעל"ע דעכ"פ לא חל שם איסור עדין ושוב לאחר מעל"ע לא משכחת איסור תורה שרי ובפרט בקערות בודאי הדין כן ובפרט דדעת כ"פ דבכלי חרס שא"א בהגעלה יהי' מותר באב"י עפ"י דעת התוס' פסחים דדבר שיהי' נפסד הוי כדיעבד ורק הישוע"י כ' דבכלי חרס שייך סברת התוס' והרא"ש דחל שם איסור והכא דלע"ע הו"ל ס' דרבנן ולא חל שם איסור א"כ ל"ש ב' הטעמים ובודאי שרי בלי שום פקפוק כנלע"ד ברור להלכה ולמעשה:
בעה"ח אור יום ג' תשא תרנ"ו פ"ק ראדומישלא. והנני ידידו הק'
שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל.