מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל
סימן עו
לכבוד הרב המאה"ג חו"ב שלשלת היוחסין וכו' כש"ת מוה' ארי' ליבש הערציג נר"ו מוצד"ק באבוב יע"א:
בדבר שאלתו באיש א' שנטבע בנהר דונייעץ והנה הוגבה עדות ע"ז כמו שמבואר וז"ל הגב"ע במותב תלתא כחדא הוינא אתא לקדמנא הב' משה בן ר"ח מפה והעיד לפנינו בתו"א ליו"ע איך כי איך בין געפאהרען מיט ר"פ מבאבוב וואס ער וואהנט אין טיכעוו דורך דעם דיניינץ אן פאיען דיא פערד איך בין געשטאנען פארינט און געפאהרען מיט דיא פערד און ר"פ איזט געשטאנען אונטען אויף דעם וואגען וויא איך בין אריין געפאהרען אשטיקעל אין דינייעץ האט זיך דער וואגען אן געהויבען צו דרעהען אין וואסער איזט הר"פ אריין געשפרינגען אין וואסער אריין דאס וואסער איזט איהם געוועזין ביז אין דיא העלפט און דאס וואסער האט איהם ארונטער געריסען דיא פוס האט ער אן געהויבען צו שווימען אויף דעם בויך מיט דעם פנים אראפ און ער האט 3 מאל געשריגען ראטיוועט מיך און איזט אריין געפאללען אין וואסער אריין און מען האט אים שאן מעהר ניכט געזעהען. און נאך דעם האב איך גנימען דעם וואגען און בן ארויס גיפארין אויס דעם וואסער און נאך דעם בין איך גישטאנען אחצי שעה און געקיקט און האב אים ניכט געזעהן עכ"ל. שוב אתא לקדמנא ר' נטע בן ר' נחום ז"ל והעיד לפנינו בזה"נ וויא מען איז געקוממען נעכטין צו לויפען זאגען דאס מען האט געפינען הר"פ הנ"ל בין איך תיכף ארויס גילאפען האב איהם גיעראפען לוגען אהנע דעם איבערציער דעם קאפף אויסער דעם וואסער אין דער גוף אין וואסער און מיט דעם פנים אראפ און מיר האבען איהם ארויס גענימען אויס דעם וואסער און געלייגט איהם מיט דעם פנים ארויף און האב גיוואלט דערקענען איהם דאס פנים האב איך נישט גיקאנט דערקאנען ווייל עס איז גיוועזין גישוואלן און דיא שטיפלען פין זיין פנים האב איך ג"כ ניכט גיקאנט דערקענען זיין ציראצטע בארד האב איך דערקענט און האב דאס ג"כ דערקענט דאס זיין אויבערשטע ליפף איז גיוועזין גרעביר אין מיטען אשפעלטיל זא האב איהם גע קאנט פון אייביג און האב ארויס גענימען פון דעם וועסטיל זוינע כתבים מיט דעם טאנסטער און האב אלדינג גיגעבין צו ר' אלטיר בראנד עכ"ל. שוב אתא לקדמנא ר' אלטיר בראנד הנ"ל ואמר כי כל דברי הר"נ בן הר"נ ז"ל הם אמת. ושוב אתא לקדמנא ר' סענדיר בן ר' משה והעיד לפנינו בתו"א ליו"ע דאס ער דערקענט דאס קווטעל פון זייגעריל וואס מען האט גופינען בהנטבע הר"פ ב"ר משה דאס ער האט איהם געגעבין צו פארעכטין און האט געוויזען אויף וועלכען ארט ער האט פאראכטען און ער האט גיזאגט דעם סימן איידער ער האט נאך גיזעהן דאס קייטעל עכ"ל. גם העיד לפנינו ר"ח דוד ב"ר יעקב דאס ער דערקענט 2 וועקסלון פין דיא וועקסלון וואס מען האט גפינען בהנטבע הר"פ דען דיא וועקסלין האט גיגעבין הר"פ ב"ר משה וואס ער האט זיך גיליגען בייא איהם מעות כסכום שנכתב בהוועקסלין און הר"פ האט איהם דאס געלד אב גיגעבין און ער האט איהם דיא וועקסלין צוריק גיגעבין און ער דענקט דיא חתימה פון הר"פ בר"מ און החתימה של חותנו של ר"פ וואס ער האט מיט איהם מיטגעשרובען גם ער האט געוויזען אין זיין נאטיץ ביכעל איז געשטאנען דער דאטע פון דיא צווייא וועקסלין ובצדו של הוועקסלין נכתב הדאטע הנ"ל. וגם אמר לנו סכום המעות קודם שראה הוועקסלין והוועקסלון הם שלימים וניכרים היטב גם הוכר הטיינסטעריל בטב"ע שהוא של הר"פ בר"מ. גם העיד לפנינו ר' ישעי' ב"ר אליעזר חותנו של הר"פ דאס ער דערקענע דאס קנעפיל פון טיינסטעריל אז דאס איז פין חתנו פנחס אין דערקען זיין חתימה מיט מיין חתימה אויף דיא ב' וועקעלין און דער קען זיין כתב פין דען נאטיץ ביכעל און אנדערע וועקסלין אז דאס איז של חתנו הר"פ גם העיד לפנינו רח"צ בר"ח דאס איך דערקען אין דיא לופ פון דען נטבע דען ער האט גיהאט אשפעלטיל אין דיא אייבערשטע לופף. גם ר"י בן ר"א סג"ל העיד כן. גם העיד לפנינו ר"י זושא בר"ש דאס איך בין גיוועזין בייא דיא קבורה פון דען מת וואס ער איז נטבע בק"ק זעקליטשין האב איך גיזעהן דאס ער האט גיהאט אשפעלטיל אין דיא לופ. גם אמרה אשת הר"פ שמכירה כל הנ"ל הקייטיל והזייגעריל והנאטין ביכעל וגם מכנסים שלו וד' כנפות שלו ומנעלות שלו וגם שהי' לו פלעק על ראשו כמו חצי צ"ל וגם שהלך בב' העמדיר מיט מיינקעטין אונד גאצעס גם אמרו הח"ק שבשעת קבורה הלך בשני העמדור מוט מוונקעטין גם העידו שהי' לו קרחה בראשו בצדו גדול כמו חצי צ"ל גם שהיו השערות מהזקן יותר אדומים משערות הראש וכן מצאו בהנמצא והכל כמו שאמרה ז' של ר"פ גם אמרו איזה אנשים הסימנים כמו שאמרה האשה אשת ר"פ בר"מ. זה תורף הגב"ע בקיצור וע"כ תורף שאלתו ומד' אבקש עזר שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה וזה החלי בס"ד:
מקודם נבוא לחקור בזה אי יש בזה חשש איסור ד"ת אי רק איסור דרבנן והנה מקור הדברים הוא בש"ס דיבמות קכ"א במתני' שם ובגמ' דלרבנן רק במשאל"ס אשתו אסורה ומסיק שם בש"ס דבין צורבא מרבנן בין אינש דעלמא לכתחלה אסור ובדיעבד מותר וכ' בתוס' דאף בצורבא מרבנן דשייך אי סליק קלא אית לי' והוי כמו תרי רובא ונודע שיטת הבית יעקב דתרי רובא עדיף מ"מ מפני חומר א"א ל"מ לכתחלה אף תרי רובא אך יש להסתפק אי מיירי דוקא בשהה עד שתצא נפשו דאז ליכא רק חשש דרבנן ושפיר הדין דבדיעבד לא תצא דזה פשיטא דאי הי' בזה חשש ד"ת אז הי' הדין דאף ניסת תצא והא בתוס' בכורות ד"כ הקשו דאמאי במשאל"ס אם ניסת ל"ת נימא סמוך מיעוטא לחזקה והא כל ענין סמוך מיעוט לחזקה לדידן הוא רק דרבנן כמ"ש התוס' בכורות שם ובמהרש"א חולין י"א וחזינן דאף היכי דליכא רק חשש דרבנן אפ"ה היכי דהוי חשש גמור אף בדיעבד תצא ורק כיון דהוי רק חשש מיעוטא דמיעוטא ל"ת בדיעבד:
עכ"פ י"ל דכ"ז היכי דשהה עד שתצא נפשו אז הוי רק בגדר מיעוטא דמיעוטא ול"ת אבל בלא שהה אז י"ל דל"ח כלל בגדר רובא למיתה ושוב הו"ל סד"ת ואף א"נ דגם בלא שהה ג"כ חשיב בגדר רוב נטבעים למיתה אבל עכ"פ י"ל דחשיב בגדר מיעוט המצוי ונודע שיטת הדג"מ דחשש ז' ימים בבהמה הוא מה"ת וסברתו דמיעוט המצוי בהדי חזקה חוששין מה"ת ולפ"ז י"ל דבשהה עד שתצא נפשו הוי בגדר מיעוטא דמיעוטא דלא חייש לה אף ר"מ וכמ"ש התוס' גיטין ד"ב ושוב ל"א סמוך אף מדרבנן ונהי דלכתחלה חוששין משום חומר א"א אבל בדיעבד ל"ת אבל בלא שהה עכ"פ חשיב בגדר מיעוט השכיח וי"ל לשי' הנוב"י דהוי חשש ד"ת ועכ"פ הוי חשש גמור מדרבנן ואף בדיעבד תצא:
והנה באמת נודע דלכאורה דברי התוס' סותרין דביבמות דל"ו משמע דרק מיעוט נשים שכיח אבל מיעוט דמשאל"ס רק משום ערוה החמירו והראי' דבמשאל"ס אם ניסת ל"ת ובבהמה דנשחט בתוך ח' אסור אף בדיעבד דלא כשי' הג' רח"כ ז"ל והגם דבמת הולד תוך ל' ונתקדשה לכהן אינה חולצת וחזינן דבדיעבד ל"ת שם מיירי בנפל מן הגג וגם דבאדם ל"ח נגד ח"א דאדרבה תיכף שנתעברה היתה בחזקת היתר לשוק אבל בבהמה דיש ח"א חוששין מה"ת וע"כ דבמשאל"ס הוי רק מיעוט דל"ש ובע"ז ד"מ ע"ב משמע דגם במשאל"ס הטעם משום מיעוט המצוי וכ' בשו"ת ח"ס סי' ס"ה דתוס' בע"ז מיירי בלא שהה עד שתצא נפשו ומוכח דבלא שהה יש בזה חשש ד"ת כסברת הנוב"י דמיעוט המצוי בהדי ח"א חוששין מה"ת ול"מ לשיטת הסוברים דחשש נפל בבהמה הוא מה"ת מכ"ש דבמשאל"ס ולא שהה הוא חשש ד"ת ואף לשי' הט"א דהחשש הוא רק מדרבנן והא דפריך בר"ה ד"ו מי מצי אכיל הטעם דבכיר בע"מ מה"ת א"צ לאוכלו תוך שנתו וכשיטת הירושלמי שם אך זה דוקא לענין חשש נפל דעכ"פ אין במעשה המתיר וכמ"ש הרשב"א ז"ל יבמות ל"א אבל נגד ח"א א"א י"ל דמיעוט המצוי בהדי חזקה חוששין מה"ת. נשמע דבלא שהה עד שתצא נפשו אף א"נ דגם בזה שייך רובן למיתה כמו דמשמע מדברי התוס' ע"ז ד"מ דכ' דהוא מיעוט המצוי כמו בנפל וע"כ דמיירי בלא שהה דבשהה חשיב מיעוט דלא שכיח כמ"ש הח"ס וא"כ נשמע דעכ"פ אף בלא שהה חשיב עכ"פ כמו רוב למיתה ורק הטעם דמחמירין אף בדיעבד או משום דהוי מיעוט המצוי ובצירוף חזקה חוששין מה"ת או משום דחשיב שני חזקות וכסברת הריב"ש אבל עכ"פ נשמע דאף בלא שהה עכ"פ כבר איתרע חא"א ול"ח רק ס' א"א:
ובאמת בשהה ע"כ דל"ח רק מיעוט גרוע וראי' מהא דנשבע ר"נ דטבע חסא וכ' בהג"ה מיימוני דכיון דרובן למיתה אף דחוששין באיסור ערוה מ"מ שפיר משתבע וקשה לפמ"ש הט"ז או"ח סי' ח' דמש"ה צריך לבדוק הציצית קודם העטיפה ולא סמכינן אחזקה משום חשש ברכה לבטלה ויש בזה חומר לא תשא ל"מ חזקה ולפ"ז הא ברכה שא"צ לשיטת רוב הפוסקים אינו רק איסור דרבנן כמ"ש התוס' ר"ה ל"ג ואפ"ה לא סמכינן אחזקה מכ"ש לענין שבועה בודאי דלא נוכל לסמוך ארוב ועכצ"ל דזה חשיב בכלל מיעוט גרוע אבל בלא שהה יש חשש ד"ת מכח צירוף מיעוט המצוי לחזקה או מכח תרי חזקה. אך לכאורה יש נ"מ דאי הי' רואין שיעור שתצא נפשו א"כ לא הי' רק חשש דרבנן ובודאי הי' מועיל עכ"פ סימנין אמצעין כאשר כן הוא שיטת הרבה מפורשים דבאיסור דרבנן מהני סימן אמצעי. ואף שכ' דמהא דל"מ פרצוף בלי פדחת אף בצירוף סימן אמצעי אף דלחד לישנא בבכורות פרצוף לחוד מהני מה"ת ונשמע דאף בצירוף סימנין אינו מועיל וכבר הרגיש בזה הפ"י אך באמת למ"ד סימנין ד"ת מיירי מתני' בארוך וגוץ דהוי סימן גרוע וזה אינו מועיל אף בהדי פרצוף ואף דלמ"ד סימנין דרבנן נשמע דגם סימן אמצעי אינו מועיל אף בהדי פרצוף אבל באיסור דרבנן ויש סימן אמצעי יש לסמוך דשמא סימן מהני מה"ת וא"כ לא נשמע דסימן אמצעי לא יועיל עכ"פ היכי דכבר נסתלק החשש איסור תורה ובפרט די"ל דבאמת למ"ד סימנין דרבנן ל"מ סימן אמצעי אף באיסור דרבנן דרק בממון מועיל משום הפקר ב"ד אבל לדידן דמספקא לן שמא סימנין ד"ת ובפרט לשיטת הרמב"ם ז"ל שנראה דעתו דסימן ד"ת רק מפני חומר איסור כרת לא סמכינן אסימנין א"כ י"ל דהיכי דכבר נסתלק איסור תורה פשיטא דמהני סימנין ובפרט דהיכי דנטבע ואח"כ העלוהו וניכר ע"י סימנין אף אם נחליט דאחר הוא מ"מ ליכא איסור תורה דמה"ת תולין שמת במים אבל בפרצוף לחוד עם סימן אם נחליט דהסימן אתרמי גם באדם אחר שוב ליכא שום צד היתר אף דמה"ת לא הי' צריכין להיתר דסימן רק מכח פרצוף אבל עכ"פ אכתי אנו צריכין לדון אם הסימן אתרמי גם באחר ושוב אזדא לה התירא דפרצוף והארכתי בזה בתשו':
עכ"פ דבר זה מוסכם בפי רוב האחרונים דאם יש עדות מספיק על הטביעה באופן שכבר נסתלק האיסור תורה שוב מהני הכרה ע"י סימן אמצעי ובפרט דמעיקר הדין נראה דעת הרמב"ם ז"ל דסימן אמצעי מהני מה"ת ורק מפני חומר איסור ערוה החמירו וכאן דעכ"פ ליכא בזה חשש איסור מיתה דמה"ת תולין שמת במים ושוב עכ"פ אין חוששין שמא אתרמי הסימן באיש אחר דהוי שני חששות דל"ש דחשש ניצולים במשאל"ס הוי מיעוט גרוע כמ"ש התוס' וחשש שמא אתרמי ג"כ ל"ש ונהי דמוכח דגם בצורבא מרבנן לא סמכינן להתיר במשאל"ס ומוכח דגם תרי רובא ל"מ אבל שם הוי תרי רובא מענין אחד אבל הכא יש שני ענינים להיתר. ואף שיש לחוש כיון דליכא רק ע"א על הטביעה ויש לומר דבמשאל"ס כיון דל"ש קולת עגונה ל"מ עדותו וכמ"ש הפמ"א והברית אברהם וא"כ שוב י"ל דגם הסימן אינו מועיל. אך באמת מפורש בש"ע וברמב"ם דגם בהא דטבע חסא אף דלא הי' רק עדות נכרי אפ"ה מהני עדותו אף במשאל"ס לענין שאם ניסת ל"ת ומוכח דאף בעדות נכרי מסל"ת אף דודאי לא עדיף מע"א מ"מ אם העיד במשאל"ס אפ"ה אם ניסת ל"ת וע"כ דהוי בגדר חשש מיעוט רחוק שמא ניצול וממילא מהני סימן אמצעי. ובאמת י"ל דזה תלוי א"נ דנאמנות ע"א בעדות אשה הוא מה"ת כמ"ש הרמב"ם דהיכי דידעינן בירור דלא משקר ל"צ תורת עדות וא"כ כיון דמחזיקין דהדבר אמת שוב גם בנכרי מסל"ת כיון דמכח סברת דייקא ידעינן דהדבר אמת א"כ בניסת ל"ת אבל א"נ דרק מדרבנן נאמן י"ל דכיון דמדרבנן חוששין שמא ניצול א"כ ממ"נ מה"ת לא מהימן ומדרבנן שוב חוששין שמא ניצול וכמ"ש הרמ"א אה"ע סי' מ"ב דקידושין דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושין ואף דבש"ס דגיטין ד"ג קאמר בש"ס קיום שטרות דרבנן ומש"ה ע"א מהימן וקשה הא לשיטת הרמב"ם כל עדות שבשטר אינו מועיל מה"ת דהוי מפי כתבם וכבר הרגיש בזה במהרי"ט וכ' דעכ"פ חשש זיוף אינו רק מדרבנן. ובאמת יש לחלק דשם הא דעדות שבשטר אינו מועיל אינו מחמת חשש משקר רק גזה"כ דבעי מפיהם ולכך אחר שהכשירו חז"ל עדות שבשטר שוב חשש זיוף אינו רק מדרבנן אבל ע"א בעדות אשה א"נ דמה"ת לא מהימן הטעם משום חשש משקר א"כ י"ל דכשמעיד שנטבע במשאל"ס הוי שני חששות לאיסור שבעלה חי או דשמא משקר וב' שמא ניצול והוי כעין שכ' הר"ן בחולין דצירוף ב' מיעוטא הוי כפלגא. ומה"ט כתבתי בתשו' דפ"א במיתה שכתב בכתב שאינו מקוים י"ל דל"מ דאף דמפורש בסי' י"ז דבעגונה אין חוששין לזיוף כמ"ש התוס' גיטין ד"ב אבל בע"א א"נ דלא מהימן מה"ת והטעם משום חשש משקר ושוב כשיש עוד חשש זיוף הוי כעין ב' מיעוטי להחמיר עכ"פ לשיטת הסוברים דע"א ל"מ מה"ת י"ל דבאם מעיד במשאל"ס אף אם ניסת תצא:
ובזה מיושב מה דהקשה כת"ה דגם ב' עדים ל"מ מה"ת דהא מה"ת צריך דו"ח. ולפ"ז ניחא דבשני עדים עכ"פ ליכא חשש משקר רק גזה"כ דבעי דו"ח כדי שיהי' אפשר בהזמה א"כ עכ"פ כיון דהכשירו חז"ל אף בלי דו"ח עכ"פ ידעינן דהדבר אמת וליכא רק חשש שמא ניצול וזה הוי חשש רחוק ואם ניסת ל"ת ודמי להא דעדות שבשטר דג"כ אינו מועיל מה"ת. אבל בע"א יש חשש משקר וכשמצטרף עוד שמא יצא מן המים הוי בגדר ב' מיעוטי וי"ל דאף אם ניסת תצא אבל באמת רוב שיטת הפוסקים דע"א בעדות אשה מועיל מה"ת ושוב אף כשמעיד אמשאל"ס עכ"פ מהני עדותו מה"ת ושוב אף אם ליכא רק סימן אמצעי י"ל דמועיל אף לכתחילה. ויש עוד מקום לומר דבשלמא בהיכר פרצוף לחוד אף דמועיל מה"ת מ"מ הוא חשש גמור מדרבנן ואף אם ניסת תצא ובזה י"ל דגם באיסור דרבנן ל"מ סימן. אבל במשאל"ס ושהה עד שתצא נפשו דאם ניסת הדין דל"ת א"כ נודע שיטת הר"ן פ' הכותב דמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה ה"ה הכא כיון דבדיעבד במשאל"ס לא תצא מהני עכ"פ סימן לענין לכתחילה דבדיעבד בלא"ה יהי' היתר משום דבמשאל"ס אם ניסת ל"ת. א"כ אם הי' בירור שהי' שיעור כדי שתצא נפשו אז הי' מועיל סימן אמצעי דגוף וה"ה ט"ע דבגדים דזה שוה לסימן אמצעי דגוף:
אך כיון דליכא בירור ששהה עד שתצא נפשו א"כ מוכח שיטת כמה פוסקים דיש בזה חשש ד"ת ולא מהני בי' סימן אמצעי. אך הטעם דהוי חשש ד"ת, לשיטת הרמב"ן והרשב"א מוכח דליכא בזה כלל רוב למיתה אך באמת הריב"ש כ' דחשיב רוב למיתה רק משום דיש שני חזקות ועדיף מרוב ולכך אף אם ניסת תצא דהוי ס' השקול והמפורשים מקשים מש"ס דעירובין ל"ה דמשני רבא הכא איכא תרי חזקה לקולא ואפ"ה מוכח שם דרבנן מטמאין ונשמע דאף תרי חזקות ל"מ ובפרט ברה"י גם לר"מ טמא אך באמת בת"ש הבאתי דברי הש"ש דב' חזקות מהני אף ס"ט ברה"י והסברא דגם רוב מהני בס"ט ברה"י כדמוכח בש"ס כתובות ט"ו גבי קבוע ובפרט דנודע שיטת המבי"ט בקרית ספר דגם ס"ס ברה"י מהני מה"ת ומכ"ש ב' חזקות דמועיל. אך הכא באמת בס' דתרי ותרי להרבה מ"ד ס"ל דל"מ חזקה אף מה"ת משום דחזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה אך תירצו דנהי דהחזקה ל"ח בירור גבי תרי ותרי עכ"פ מס' א"א לשנות מכפי שהוחלטנו עכשיו. ולפ"ז הנה התוס' כ' כתובות דכ"ו דגבי תרי ותרי אזלינן בתר חזקה דהשתא והכונה כנ"ל דדוקא במקום שאפ"ל דחזקה דמעיקרא חשיב בירור אז גילתה התורה דנהי דאיתרע אמרינן השתא הוא דאיתרע אבל נגד תרי ותרי דגם קודם שראינו השתנות א"א להחליט שהדבר ודאי דהא תרי כמאה רק דמס' א"א לשנות וכיון דאיתרע לפנינו אזלינן בתר חזקה דהשתא ולפ"ז זה כונת הש"ס דהכא איכא תרי חזקות ונהי דחזקת חי איתרע ול"מ בתרי ותרי אבל עכ"פ חזקת טהרה של הנוגע לא איתרע וא"כ באמת ליכא הכא תרי חזקות דנגד חזקת חי יש חזקה דהשתא ובתרי תרי אזלינן בתר חזקה דהשתא ולא נשאר רק חזקת טהרה ושוב ל"מ בס"ט ברה"י ולרבנן ל"מ אף ברה"ר כמ"ש הנוב"י סי' ל"א דבלא ראה חי מבערב איתרע החזקה תיכף בשעת נגיעה וא"ש הכל ושוב יש לקיים שיטת הריב"ש דהא דבלא שהה תצא משום דיש שני חזקות וחשיב נגד הרוב כפלגא. ועוד הבאתי דברי התוס' ע"ז ד"מ דמוכח דחשיב מיעוט המצוי ולפי פירוש הח"ס בתשו' סי' ס"ה מיירי בלא שהה ועיי"ש בח"ס סי' נ"ו ובאמת דברי' סותרין ממ"ש בסי' ס"ה דשם משמע דבשהה ל"ח רק מיעוט גרוע ואפ"ה מחמירין בעגונה:
אך באמת בשיטת הרמב"ם כ' הרבה מפורשים דגם בלא שהה עד שתצא נפשו ג"כ אם ניסת ל"ת ועכ"פ ליכא רק חשש דרבנן ובשו"ת מוהבצ"א ז"ל האריך הדיבור בזה ומסיק דאם מצאו אח"כ מת במים אף דלא ניכר כלל מי הוא אפ"ה עכ"פ מותר מה"ת וכן כ' בנוב"י מה"ק סי' מ"ג ובח"ס סי' ס"ה. ועפ"ז י"ל דכיון דעכ"פ הכא מצאו אחד בשט"ח הלז א"כ עכ"פ נסתלק האיסור תורה ושוב מהני סימנין הגם שראיתי בשו"ת בית שלמה סי' מ"ב שכ' דבהא דהעלו רגלו מפו' דבעי שיכירו בסי' מובהק וקשה הא לגבי איד"ר מהני סי' אמצעי וע"כ דמיירי בלא שהה וא"נ דאם מצאו אח"כ איש שמת במים שוב יצאה אשה זו מח"א ד"ת א"כ שוב יועיל סימן אמצעי ועכ"פ נשמע אחת משתי אלה או דבלא שהה אף אם מצאו אדם אפ"ה הוי איסור תורה או דגם באיסור דרבנן ל"מ סימנין. אך באמת משם אין ראי' דבשלמא במצאו אדם שלם א"כ שייך סברת השב יעקב והמבי"ט דמי שהלך בדרך הזה ונאבד ואח"כ נמצא הרוג אמרינן היינו שנאבד היינו שנמצא ואף דאנן פסקינן דבלא ביטל ל"א היינו שנאבד עי' פסחים ד"י אבל עיקרו משום דהוי נגד חזקת אינו בדוק אבל בנטבע דעכ"פ אף בלא שהה עכ"פ איתרע ח"א ושוב אמרינן היינו שנאבד היינו שנמצא ובפרט דמים הוי כלא שכיח שיירתא:
אך כ' המפורשים דהיכי שייך לומר היינו שנאבד היכי דנמצא כמו שנאבד א"כ שפיר בלא העלו רק רגל א"כ ע"כ נעשה השתנות ושוב יש לחוש דאחר הוא אבל במצאו אדם שלם שייך סברת המבי"ט והשב יעקב ושוב יצאה מאיסור ד"ת ומועיל סימנין. או די"ל דבאמת לתנא דמתני' דס"ל ודאי סימנין דרבנן ל"מ אף באיסור דרבנן וה"ה בעל הש"ע דפוסק עכ"פ דחשיב ס' גמור אי סימנין מועיל מה"ת ושפיר י"ל דגם באיסור ל"מ דלא תיקנו רק בממון ואף די"ל דהוי ס' דרבנן מ"מ הוי נגד ח"א ואף שכבר יצאה מחזקת איסור ד"ת ונודע שיטת הר"ש בפ"ב דמקואות דבכה"ג ס' דרבנן להקל אף נגד ח"א מ"מ הכא יש חשש ד"ת שמא עלה מן המים וממילא יש איסור ד"ת ואף דרק מדרבנן חוששין לה מ"מ לא דמי לדברי הר"ש וכדמוכח בפ"ק דגיטין ד"ג וחוץ לזה היכי די"ל דלענין דרבנן לא נעשה השתנות כלל אף הר"ש מודה דאזלינן לחומרא כמ"ש האחרונים ראי' מהא דטבל ונמצא דבר חוצץ וכנודע אבל אין מצרפין שיטת הרמב"ם ז"ל דנראה דעתו שפוסק מעיקר הדין דסימנין ד"ת רק מפני חומר איסור כרת החמירו ושוב אחר שנסתלק איסור תורה ע"י טביעה במשאל"ס מהני סימן וה"ה בלא שהה עכ"פ במצאו אדם שלם י"ל דנסתלק עכ"פ החשש איסור תורה ושוב מהני סימן. יצא דעכ"פ רוב שיטת הפוסקים דגם בלא שהה עכ"פ אם מצאו אח"כ מת במים שוב יצאה מאיסור תורה:
ומה שהביא כת"ה ראי' מהא דבש"ס טבע חסא ומשמע דאף בלא שהה אפ"ה ניסת ל"ת. לפלא שלא העיר דכבר עמד ע"ז במהרי"ט סי' כ"ו וסי' ל"א וכ' דקים להו לחז"ל דלשון שטבע היינו ששהה עד שתצא נפשו אבל באמת בלא שהה י"ל דהוי ס' איסור תורה ועכ"פ מדרבנן אם ניסת תצא ואך באמת אם נימא דגם מה"ת יש חשש היכי דלא שהה עד שתצא נפשו אפ"ה י"ל דכיון דעכ"פ איתרע חא"א י"ל דמועיל סימן אמצעי דאף דמוכח בש"ס דבאיסור תורה ל"מ סימן מ"מ כ' הרבה אחרונים דסימן חשיב עכ"פ כמו רוב ורק דמוציא אבידה חשיב מוחזק דהא יתייאשו הבעלים כמ"ש הנו"ב וה"ה באיסור א"א אינו מועיל רוב די"ל סמוך מיעוט לחזקה והראי' דהא העירו המפורשים דאמאי לא קאמר הש"ס נ"מ היכי דהחזירו לאחד אבידה בסימנין וקידש בו את האשה דא"נ סימנין דרבנן א"כ אין לו זכות רק מדרבנן וי"ל דל"מ לקידושי תורה לשי' הרבינו ירוחם הנודע:
לפ"ז ניחא דאחר שתקנו חז"ל להחזיר אבידה ושוב אין נ"מ לענין ממון ושוב מועיל הרוב שיועילו הקידושין מה"ת ואף שי"ל דל"מ נגד חזקת פנוי' מ"מ כיון דעכ"פ מקודשת מדרבנן איתרע חזקת פנוי' ושוב איתרע החזקה אף מה"ת כמ"ש מהרי"ט סי' מ"א ושוב מועיל הסימן עכ"פ נשמע דסימן מועיל כמו רוב וי"ל דהיכי דעכ"פ נולד ס' בחזקה קמייתא שוב מועיל סימן דהיכי דלא הוי נגד חזקה מועיל סימן. אך באמת נהי דהנוב"י נסתפק בזה דהיכי דאיתרע עכ"פ החזקה י"ל דמועיל סימן מ"מ הוכחתי בחי' מהא דפריך הש"ס מהא דמצאו קשור דנשמע סימן ד"ת. וקשה שמא מיירי היכי דמסרו לשליח וזיכה גט במקום יבם דבכה"ג הוי תיכף ס' מגורשת בקבלת השליח את הגט ושוב מועיל אח"כ הסימן. הגם דלשיטת הרי"ף והרמב"ם בעי שיגיע גט לידה מ"מ הוא רק בתורת תנאי ורק לדידן סגי קיום התנאי לאחר מיתה ולשיטת הרי"ף והרמב"ם בעי שיתנו לידה מחיים דבלא"ה דומה לגט לאחר מיתה כמ"ש הקצה"ח סי' קכ"ה:
והנה אף דאי לא נסמוך אסימן א"כ לא נתקיים התנאי ולא חל הגט מ"מ לפמ"ש התוס' כתובות ע"ו דחזקת פנוי' ל"ח לגבי חזקת הגוף וביאר הפנ"י דכיון דעכ"פ נתקדשה ורק הס' בביטל התנאי כבר איתרע ח"פ וכמ"ש הרשב"א ז"ל הובא במ"ל פי"ז מטוען דס' בתנאי אף בקרקע מוקמינן בחזקת הלוקח א"כ הכא כיון דהס' רק בקיום התנאי שוב איתרע ח"א ויועיל סימן ונשמע דבס' איסור תורה ל"מ סימן. וכן מהא דשלשלוהו והעלו רגלו דכ' התוס' דבעי סימן מובהק נשמע דעכ"פ בלא שהה ל"מ סימן. הגם שי"ל דשם כיון דליכא רק ע"א המעיד על הטביעה א"כ מה"ת א"נ ולא איתרע כלל ח"א כמ"ש הברית אברהם וכן מפורש בש"ע דבשני עדים מעידים במשאל"ס י"ל דאף דאסורה לינשא אפ"ה מגיע לה הכתובה ובע"א לא. אבל עכ"פ בנ"ד דליכא רק ע"א על הטביעה ובלא שהה עד שתצא נפשו י"ל דהוי איסור תורה ואינו מועיל סימן. אך א"נ דע"א בעדות אשה מהימן מה"ת מדרשא דספרי א"כ שוב אין חילוק בין ע"א לב' עדים ושוב י"ל דאף דמשמע בש"ס דאף נגד ס' איסור ל"מ סימן י"ל דכ"ז למאן דס"ל באמת סימנין דרבנן אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דמדינא מהני סימנין ורק מפני חומר איסור כרת ל"מ וי"ל הטעם כמ"ש המרדכי דמש"ה לענין בכור ל"מ היתר חולבות משום שיש בזה שני איסורי כרת ודעת שיטה ישינה דגם ס"ס ל"מ באיסור כרת ושוב י"ל דהיכי דעכ"פ כבר יצאה מחא"א קודם שמצאו אותו שוב י"ל דמועיל סימן אמצעי:
אך חוץ לזה מפורש בשו"ת מהרי"ט שם דבשעה קלה חשיב שיעור שתצא נפשו ועי' בח"ס שם בסי' ס"ה ובכמה תשובות שהחליטו כשיטה זו ועי' בשו"ת בית שלמה סי' ל"ט ומ' שהביא מ"ש בשו"ת הב"ח וגם בשו"ת הגרע"א והג' בעל ח"ד ז"ל שכולם הסכימו שעכ"פ במשך חצי שעה חשיב בכלל שהה עד שתצא נפשו. וכיון שכן הכא שלפי דברי העד צעק ג"פ שיצילו אותו ונראה שכבר תש כחו ואח"כ נפל תחת המים ושהה ערך חצי שעה ולא ראהו א"כ לשיטת המהרי"ט חשיב בכלל שיעור דכדי שתצא נפשו ובפרט דכ"פ ס"ל דגם בלא שהה עכ"פ ליכא איסור תורה ושוב י"ל דמועיל סימן אמצעי. אך אכתי יש בזה כמה חששות א' דלשיטת הברי"א בע"א כיון דא"נ מה"ת א"כ במשאל"ס כיון דעכ"פ מדרבנן לא תינשא אין לו כלל נאמנות וחוץ לזה לשיטת הרבה פוסקים שייך חשש בדדמי לענין שיעור כדי שתצא נפשו הגם דבח"ס סי' מ"ח הוכיח דל"ח לבדדמי בשיעור בכדי שתצא נפשו מ"מ יש לחוש שמא טעה העד בשיעור דכדי שתצא נפשו. וחוץ לזה לשי' הריב"ש בעי עכ"פ שיעור ב' שעות שיהי' חשיב שיעור שתצא נפשו וא"כ מצד זה עדין ליכא היתר ברור. ובפרט דלשיטת הרבה פוסקים גם באיסור דרבנן ל"מ סימן אמצעי הגם דכ' דבמשאל"ס הואיל דרק לכתחלה לא תנשא בודאי מהני סימן עפ"י סברת הר"ן דמידי דמהני בדיעבד מהני סברא קלה לענין לכתחלה אבל עכ"פ בלא שהה נהי דנימא דליכא רק איסורי דרבנן מ"מ להרבה פוסקים עכ"פ תצא ושוב י"ל דל"מ סימן אמצעי:
עתה נדבר מצד סימני הגוף. הנה האשה העידה שהי' לו קרחה בראשו בצדו גדול לערך כחצי צ"ל וכן העידו ע"ז שני עדים. הנה באמת בקו"ע סי' פ"ט הביא שיטת הר"א מזרחי דזה חשיב סימן מובהק. אך בנוב"י תנינא סי' ס"א כ' דזה ל"ח סימן כלל ובשו"ת בית שלמה סי' מ"א הביא דברי הב"א שכ' דגם בצימצום מקום ל"ח סימן דדבר שמצד עצמו ל"ח סימן ל"מ צימצום מקום והבית שלמה מחלק דמצד המקום לחוד חשיב סימן ובפרט שהעדים אמרו שהי' גדול כחצי צ"ל זה בודאי ל"ש וי"ל דחשיב כמו סימן מובהק ועכ"פ חשיב כסימן אמצעי. גם מצד הספק יפה הביא כת"ה מ"ש בשו"ת ד"ח דספק הוי סימן ואף אם לא אמר בצימצום מקום ממש מ"מ כ' בשו"ת בית שלמה סי' מ"א דאם עכ"פ מסיים באיזה אבר חשיב עכ"פ סימן אמצעי וא"כ שוב י"ל כשיטת המ"ב דב' סימנים מצטרפים ואף שי"ל דגם סימן משתנה במים ומי שידע הטביעה הוי לשיטת רוב הפוסקים כראה כמ"ש הנו"ב ושייך חשש בדדמי ובפרט בלא ראהו לאלתר:
אך באמת נהי דפניו הי' מגולה חוץ למים ובכה"ג כ' בשו"ת ב"ח החדשות הובא בשו"ת בית שלמה סי' הנ"ל דאף שכל גופו הי' במים אפ"ה ל"מ הכרה בט"ע דגוף וה"ה די"ל סימנים משתנים וגם בס' אשתהי מחמירים רוב הפוסקים. מ"מ הרבה פוסקים מסכימים דסימנים אינם משתנים במים ובפרט דעכ"פ אינו משתנה המקום ע"כ יש סניף גדול לצרף סימני הגוף. ובפרט שי"ל דכל סימן באפי נפשי' חשיב סימן מובהק. עתה נדבר מצד סימני כליו וטב"ע שבכליו. והנה אשתו הכירה את הארבע כנפות בטב"ע גם אמרה שהי' בהארבע כנפות ב' טלאים וכן נמצא. גם אמרה שאר סימנים בהכתונת ושהי' לבוש ב' כתנות גם אמרה צבע המכנסים גם צבע הזאקין. גם כמה אנשים הכירו הכיס של מעות גם וועקסלין בח"י גם נאטיץ ביכעל:
והנה באמת מצד ט"ע דבגדים כבר האריך בנו"ב ובח"ס דשייך חשש בדדמי על ט"ע דבגדים ולפ"ז כיון שהאשה ידעה מהטביעה אמרה בדדמי. אך באמת להרבה פוסקים ידע אינו כראה וחוץ לזה כ' בס' ישוע"י הובא בשו"ת בית שלמה דכ"ז אם ראה הטביעה בשיעור כדי שתצא נפשו אז אומר בדדמי אבל כ"ז שלא שהה אינו אומר בדדמי מש"ה כ' בצירוף סימני אמצעים מהני ממ"נ וה"נ ממ"נ אי חשיב כשיעור שתצא נפשו א"כ מותרת ע"י סימני הגוף ואי בעי שיעור גדול כשיטת הריב"ש א"כ שוב מהני טב"ע דבגדים ובפרט דאמרה ג"כ סימני בגדים ואעפ"י דצבע ל"ח סימן דהוי כמו חיור וסומק דל"ח אף סימן בינוני מ"מ כ' בח"ס בכמה תשובות דעכ"פ אם אמרה דכל בגד הי' מראה אחרת זה הוי סימן גמור ועכ"פ סימן אמצעי ומצטרף בהדי סימן הגוף ובפרט דכבר נסתלק הח"א ד"ת ע"י הטביעה:
אך באמת בסימני כליו וגם בטב"ע דכליו יש חשש שאלה ובזה רבו דעות הפוסקים עד שכמעט א"א לבוא לידי בירור ונודע שיטת מהר"ל מפראג דלמ"ד מימן דרבנן ל"ח לשאלה. ובאמת בחי' הבאתי דברי התוס' ב"מ כ"ז שכ' בהא דחמור בעדי אוכף פי' למ"ד סימנים לאו ד"ת ודברי התוס' קשים להבין. והנלע"ד דבאמת למ"ד סימן ד"ת פשיטא דבעדי אוכף מהדרין דזה פשיטא דחשש שאלה בכלים דלא מושלי לא גרע מחשש אתרמי ול"צ קרא רק לסימני אוכף דה"א דנצרף חשש שאלה לחשש אתרמי והוי עכ"פ בגדר ב' מיעוטי אבל למ"ד סימנין דרבנן ה"א דגם עדי אוכף לא יועיל דחשש שאלה לא גרע מחשש אתרמי קמ"ל ונשמע דלמ"ד סימנין דרבנן יותר יש לחוש לשאלה:
ובאמת כאן יש בגד ד' כנפות דכ' מהרי"ט בתשו' דחשיב כמו כלים דלא מושלי גם וועקסלין ונאטיץ ביכעל זה אינו חזי לאדם אחר ובפרט דאין דרך דברים הללו להשאיל ובפרט דכאן הכירו כל הבגדים וידוע שיטת הרבה פוסקים דל"ח לשאלה. וא"כ אף לשי' הב"ש א"ח לשאלה ואף לדעת הריטב"א דלמ"ד סימנין דרבנן חוששין לשאלה אף בכלים דלא מושלי. אך באמת הוכיח בס' א"מ בתשו' להג' בעל ספר יהושע דבצירוף סימני הגוף בטח אין חוששין לשאלה עכ"פ בכלים דלא מושלי וכן האריך הח"ס בסי' מ"ח ובכמה תשובות ליישב דברי רבינו אליהו ועיי"ש. וגם אנכי פלפלתי בזה בכמה תשובות וקשה עתיקא מחדתא וראיתי כעת להג' מבערזאן בת"ש סי' ו' שכ' ליישב דבאמת הקשה הפ"י למ"ל קרא לסימני אבידה הא י"ל דמהני מטעם ברי ושמא ורק משום דהוי נגד רובא דעלמא וא"כ היכי דהוי דבר שאין דרכו להשאיל עכ"פ הוי בגדר רוב דלא השאיל ושוב הוי רובא נגד רובא ומועיל מטעם ברי ושמא:
ובאמת זה תמוה דא"כ גם סימן אמצעי יועיל באבידה דבסימן אמצעי חשש אתרמי לא גרע מחשש שאלה בכלים דלא מושלי ושוב יועיל מטעם ברי ושמא ובאמת הח"צ כ' דע"י סימן אמצעי חשיב כמו שאלה דיחיד עכ"פ דברי הג' הנ"ל צ"ע. ובאמת עפי"ז הי' מקום לומר בהא דנקט ב"מ שם למאי נ"מ לאהדורי גט אשה ולא נקט נ"מ לענין עגונה וכבר העירו בזה המפורשים עי' שו"ת הרי"מ ולפ"ז י"ל דדוקא באבידה מועיל סימן מטעם צירוף ברי ושמא ורק בגט ג"כ הבעל או השליח טוען ברי אבל בהכרת עגונה י"ל דאינו מועיל דלא עדיף מרובא והש"ס פריך ממתני' דאין מעידין דשם עכ"פ פרצוף לחוד מהני מה"ת ושוב יועיל סימן ומשני חוששין לשאלה והדר מסיק הש"ס דבכלים דלא מושלי ל"ח היינו בגט או באבידה דיש צירוף ברי ושמא וא"ש הא דפסק בגט דמהני כלים דלא מושלי ובמיתה ל"מ ויש לחלק דהכא יש טענת ברי ג"כ ויש לפלפל בזה הרבה:
ומה שהקשה כת"ה על דברי הש"מ בהא דאבד גט דהא יש ס"ס וגם באיסור א"א עכ"פ מועיל מה"ת ושוב יועיל סימן אמצעי. באמת ל"ק דהכא בלי הסימן לא הי' חשיב ס"ס כלל דהא תולין שנפל מאחד מרובא דעלמא כמ"ש הרשב"א ז"ל שם דבשיירות מצויות חשיב כמו נפילה דרבים ואף דמכח הסי' ל"ח רק כמו נפילה דיחיד מ"מ עיקר הס"ס נצמח מכח הסימן ושוב סימן אינו מועיל ואי דעכ"פ נשאר ס"ס שוב עכ"פ מדרבנן ל"מ באיסור א"א וז"ב:
נחזור לדינא דרוב הפוסקים כתבו דעכ"פ בכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה והכא חשיב כמו כלים דלא' מושלי א' משום בגד ד' כנפות דכ' המהרי"ט דהוי בכלל כלים דלא מושלי וגם במכנסים כ' הרבה פוסקים דחשיב כלים דלא מושלי ובפרט בכל בגדים דעת הב"ח דחשיב כלים דלא מושלי ועי' שו"ת משיב כהלכה סי' ד' וא"כ בכלים דלא מושלי אף לשי' הב"י בשם הריטב"א מ"מ כ' כל הפוסקים דאינו רק חשש דרבנן דבלא"ה תיקשי מהא דחמור בעדי אוכף ובפרט כלים דלא מושלי בצירוף סימן הגוף בודאי מועיל כמ"ש בא"מ שם ובח"ס והכא יש צירוף סימני הגוף ומועיל לכ"ע. ובפרט הכא דעכ"פ יש עדות על הטביעה נהי דנימא דלא הי' שיעור שתצא נפשו מ"מ אף לשיטת היותר מחמירין מ"מ עכ"פ חשיב רק ס' א"א ואתרע ח"א ושוב כ' הנו"ב דל"ח לשאלה דיש חזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו ובפרט שהוכחתי דזה חשיב שיעור שתצא נפשו ובפרט לשי' כ"פ גם בלא שהה ליכא איסור תורה ושוב בדרבנן לכ"ע ל"ח לשאלה ובפרט שנימא דהשאיל לאדם אחד ב' כתנות והאחר לבש ב' הכתנות בפ"א זה בודאי ל"ש וגם הכא יש סימני הגוף ג"כ ועי' בשו"ת הג' מוה' ענזיל ז"ל סי' כ"ו שצירף ג"כ סימן קרחה בראשו וגם מפאת הוועקסלין והכתבים דדברים כאלו אין דרך להשאילם לאחרים אף שיש לחוש דהשאיל הבגד ושכח הכתבים תוך הבגד וכבר הרגיש בזה בא"מ בת"ש הג' בעל ספ"י ועי' שו"ת ד"ח אבל וועקסלין בודאי אדם מדקדק שלא לשוכחן והוי שכחה ג"כ מלתא דל"ש ומצטרף עכ"פ בהדי סימני הגוף. עכ"פ כל הני צדדים נלע"ד דיש מקום להתיר את האשה מכבלי העיגון ורק לחומר הנושא לא יסמוך על דברי רק עד שיסכים גדול מפורסים ואז גם אנכי אצטרף להתיר וישבו ב"ד של ג' ביחד להתיר האשה כדין הנשאת בע"א והש"י יצילנו משגיאות:
בעה"ח אור ליום ב' ב' ניסן תרס"ג ראדימושלא. הק'
שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל,