אור ברסלב
מהרש חלק א סימן לא

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן לא

סימן ל

לכבוד גיסי ה"ה הרב הה"ג חו"ב חו"פ המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' אלטר הורוויץ נ"י אבד"ק סטריזיב ולבד"צ דשם יע"א:

בדבר שאלתו באיש א' מגליל פריסטיק שנדר בעת חולי אשתו ל"ע מעות לצורך בנין בהכ"נ ב"ק הנ"ל וב"ה נתרפאה ז' והנה הנודר הנ"ל יש לו בקהלתכם דוד וצריך להשיא בת אשר היא בת ל' והוא עני גדול והנודר הנ"ל מתחרט ע"ז ורוצה לשנות המעות לצורך הכנסת כלה ועכ"פ אם יוכל לו להתיר הנדר ע"י רשות היתר ב"ד ע"י פתח והביא כת"ה דברי הש"ע דמותר למכור בהכ"נ להכנסת כלה יתומה ומובא באש"א ובפת"ש דענ"י ה"ז כיתומה ע"כ י"ל דמותר לשנות:

הנה לכאו' יפה כ' הגאבד"ק בערזאן נ"י די"ל דכ"ז הוא רק אם הציבור רוצין לשנות אז יכולין דהא אם רוצין לשנות אז י"ל דל"ח הורדה מקדושה דנתנו אדעתא דציבור ובאמת מוכח בש"ע דבני העיר יכולין לשנות נדבת יחיד אפי' לדבר הרשות וכ"ש לד"מ אפי' דפחיתא מיני' דבזה ל"ש הורדה מקדושה. אבל אם אין הצבור מסכימים י"ל דלא יוכל לשנות בלי דעתם א"נ דכבר זכו באותן מעות והוי כמו גזל וממון חבירו אסור ליקח בלי דעתו ואף במקום פ"נ ונודע שי' הראב"ד הובא בשטמ"ק ב"ק ד"פ דבממון חבירו אסור להתרפאות אפי' במקום פ"נ ועיין בשטמ"ק כתובות די"ח בשם שי' ישינה דבגזל אמרי' יהרג ואל יעבור ועיין תוס' ב"ק ד"ס ובפר"ד דרוש דרה"ח ועיין שו"ת ח"ט חחו"מ סי' א'. ועיין במהרש"א שבועות ד"ל דלענין עשה דכבוד התורה עדיף רק הדיין לחודה דוחה עשה דכבוד התורה דידי' לעשה דדיינין בישיבה אבל אין להדיין לעבור על עשה בשביל עשה דכבוד התורה של אחר. אך העיקר שיש לדבר בזה אי מותר לשנות קודם שבא ליד הגזב והנה מקודם נבאר אי אמרי' בצדקה אמירה לגבוה:

הנה מקור הדברים בש"ס ב"ק דל"ו דקאמר ר"י אנן יד עניים אנן. ומוכח לכאו' דל"ש בזה דין אמל"ג דבלא"ה ל"ל לומר אנן יד עניים אנן. והנה במח"א ה"ל צדקה כ' דמוכח דעת הרי"ף שכ' דכבר זכו בו עניים. ומוכח דשייך בצדקה אמל"ג. והנה באמת לכאו' מוכח איפכא שכ' ולא מצי למיהדר משום בפיך זו צדקה ומוכח דרק חיוב נדר עליו אבל לית בי' קנין לעניים ועוד ראי' שכ' שם דאי רוצה לשנות למצוה אחרת דכוותי' ש"ד וא"נ דכבר זכו בו עניים א"כ שוב ממון עניים שכבר זכו בו אסור לשנות וע"כ דל"ש בזה אמל"ג ובאמת בשו"ת מהרי"ט סי' כ"ב מפורש ראי' זו. ונודע מ"ש בשו"ת הרשב"א ראי' מש"ס הנ"ל דבצדקה ל"א אמל"ג מדלא קאמר רק במעמ"ש והוקשו דהא כבר יישב הרי"ף דשם הוי דבר שא"ב. והנה באו"ת מיישב דכיון דעכ"פ שייך קנין ע"י מעמ"ש א"כ שוב יועיל אפי' בלא מעמ"ש כמו דמשכחת קנין עכ"פ ע"י מעמ"ש שוב נימא דאמל"ג כמסירה להדיוט באוה"מ כמ"ש הריטב"א דשט"ח יועיל הקדש בדיבור בעלמא וע"כ דל"א בזה אמל"ג. הנה באמת י"ל כמה סברות א' י"ל עפ"י שי' הר"ן קידושין שכ' בהא דקאמר נשבית ופדתיו א"נ וקדשתיו וגרשתיו נאמן והוקשו נימא מיגו. ותי' דבמידי דחידוש ל"א מיגו ודי שנאמן היכי שאומר כן אבל לא שנאמר עוד ע"ז מיגו ועיין בתוי"ש כתובות ד"כ:

א"כ י"ל דאף דאמרי' אמל"ג כמסירה להדיוט דהיינו דאמרי' דהוי כאלו השלים דיבורו וכ"ז רק במידי דמשכחת קנין המועיל מצד הסברא אז אמרי' דבגבוה כיון דשייך בי' קנין אמרי' ככבר הקנה באוה"מ אבל במעמ"ש דהוי הילכתא בלא טעמא והוי חידוש א"כ די שמועיל היכי דבאמת הקנה במעמ"ש אבל לא שנאמר עוד דהוי כהקנה במעמ"ש אף דלא הקנה זה ל"א וז"ב. עוי"ל בטעם דל"א דהוי כהקנה במעמ"ש דהנה בעיקר הדבר דאמרי' אמל"ג י"ל הסברא עפמ"ש בתוס' בכורות די"ח דבמידי דמצוה קני בדיבור בעלמא וחזינן דעיקר הא דל"מ קנין בדיבור בעלמא משום דאמרי' דלא הקנה בדיבור בעלמא דלא גמר ומקני א"כ מכח ניחותא דמצוה בודאי סמך אדעתי' להקנות בלב שלם וקונה בדיבור בעלמא ועיין ר"ן קידושין ד"ק ובא"מ סי' ל' ועיין במק"ח סי' תל"ד ובמנ"ח מצוה של"ו ועיי"ש בקומץ למנחה. וא"כ שפיר בהקדש דעכ"פ יש חיוב מטעם בפיך זו צדקה שוב בודאי גמר ומקני ושוב הוי כהקנה באוה"מ וכדמצינו דמועיל ידות בנדר ושבועה דכיון דפיו ולבו שוין לאסור א"ע בנדר אנו גומרין דבריו כקרבן ה"ה הכא כיון דמוכח דגמר בלבו להקנות בלב שלם שוב אנו גומרין דבריו וכאלו הקנה באוה"מ:

וא"כ י"ל לפמ"ש בתוס' כתובות די"ח לענין פ"ד דאי גם אחר שנפליג הדיבר לא יועיל רק מדרבנן ל"א פ"ד ועיין בשו"ת בר"א שהקשה דבהרגתיו לא נימא פ"ד כיון דע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן. וכן כ' בתשו' לפרש שי' הרמב"ן דהא דמועיל ידות הוא רק בנדר שא"נ דמועיל יועיל מה"ת אבל בנדר אדבר שאין בו ממש דל"מ רק מדרבנן בזה ל"א דהוי כאלו גמר דבריו היכי דלא יועיל רק מדרבנן. א"כ הכ"נ כיון דגם מעמ"ש ל"מ רק מדרבנן א"כ די לנו שמועיל היכי דבאמת הי' מעמ"ש אבל לומר עוד דהוי כאלו הקנה במעמ"ש זה ל"א דכיון דלא יועיל רק מדרבנן ומש"ה י"ל בהא דשי' הריטב"א דבהקדש שט"ח די בדיבור בעלמא והרשב"א כ' דבעי כומ"ס ולפ"ז י"ל דהריטב"א לשי' דס"ל מכירת שט"ח מהני מה"ת א"כ שפיר הוי כאלו הקנה באוה"מ אבל א"נ דל"מ רק מדרבנן ל"א נעשה. והנה עפ"ז שוב שפיר י"ל דבאמת בצדקה אמרי' אמל"ג. והנה באו"ת חידש דאי בצדקה אמרי' אמל"ג תלוי בפלוגתא דיש יד לצדקה וא"כ הו"ל ס' וא"כ לענין מכירת שט"ח דל"מ רק מדרבנן שוב הו"ל סד"ר. והנה באמת בעיקר פלוגתת הרשב"א והר"ן אי בממון עניים מחמירין בס'. כ' המח"א דא"נ דשייך בזה דין אמל"ג ויש להעני קנין ממון. א"כ י"ל דשייך חמ"ק אבל א"נ דהו"ל רק ענין נדר א"כ ל"ש בזה ח"מ דגם אי מחמירין מ"מ עדין שייך להבעלים ורק שמחויב ליתנו וחל עליו חיוב הגוף אבל ליכא בזה עוד סתירת ח"מ דהא גם אי חל הנדר מ"מ עדין ליכא זכות ממון להעני וליכא בזה סתירת חזקה ול"ש ח"מ והוי כעין שאמרו בש"ס שמא ימות חיישינן וכמ"ש הפוסקים דסמוך לוסתה הוא מה"ת דעדין ליכא בזה סתירת חזקה טהרה. ובתשו' כ' דעכ"פ שי' התוספתא דטמא אינו יורד מטומאתו עד שיעלה מהמים א"כ ל"ש חזקת הטמא נגד חזקת המקוה דלענין חזקת המקוה הו"ל בשעת טבילה חזקה ממש ולענין טומאה הו"ל רק כמו שמא ימות:

והנה עפ"ז מיושב קושית הר"ן מהא דס' לקט וכן מהא דנחתומין יומא ד"ח. ועפ"ז א"ש דבשלמא לענין צדקה שבא ע"י נדרו בזה י"ל דאין להעני זכות ממון כ"ז שלא הגיע לידו כיון שבא רק מנדבת הנודר וא"כ י"ל דל"ח נגד ח"מ ושפיר הו"ל ס' איסור ולחומרא אבל לענין לקט או מעשר עני דבע"כ צריך ליתנו לעני י"ל דיש להעני תיכף זכות בגווה דמתנות שלא הורמו כהורמו דמי ועיין ברשב"א גיטין ד"מ שכ' דמש"ה מהני תרומת אפוטרופס דהוי רק כמברר חלקו של כהן ועני ועיין בתוס' פסחים דל"ח שכ' דטבל הטבול למ"ע חלקו של עני ל"ח לכם ועיין בקצה"ח סי' רמ"ג א"כ לענין זה שוב כשדנין על מ"ע א"כ הו"ל להעני תיכף זכות ממון ושפיר מועיל ח"מ וס' לקולא וא"ש הכל בס"ד:

נחזור להנ"ל דשי' הרשב"א דבצדקה ל"א אמל"ג ולפי הבנת המהרי"ט גם שי' הרי"ף ז"ל הוא כן דל"א בצדקה אמל"ג ורק חיוב נדר עליו ולפי שי' האו"ת הדבר נשאר בס' אי בצדקה אמרי' אמל"ג. והנה לכאו' הי' אפ"ל דעכ"פ כיון דנשאר הדבר בס' שוב י"ל דמס' א"א להוציא מחמ"ק כמו שהוא שי' הר"ן דבבעי' דיש יד לצדקה אזלינן לקולא. אך באמת י"ל דבשלמא בבעי' דיש יד לצדקה הס' אם ישאר ברשות בעלים ושפיר שייך חמ"ק אבל הכא דעכ"פ ישאר החיוב מטעם הנדר ורק הנ"מ אי יוכל לשנות למצוה אחרת וכיון דעכ"פ צריך ליתנו או לזה או לזה ל"ש ח"מ וכמ"ש בש"ך סי' צ"א דמש"ה מועיל חשע"ש בחנוני על פינקסו משום דכיון דעכ"פ צריך ליתנו ל"א מהני חשע"ש ועיין בתוס' ב"ב דפ"א שכ' דכיון דממ"נ צריך ליתנו או לכהן או ללוי ל"ש ח"מ וכיון דל"ש ח"מ שוב י"ל דל"מ ח"מ ושוב מס' ניזול לחומרא דשמא מס' אמרי' אמל"ג. נחזור להנ"ל דשי' כמ"פ דבצדקה ל"א אמל"ג והנה במח"א הביא באריכות שי' הש"ס ערכין ד"ו עד שלא מטה לידי גבאי דמותר לשנותה. והנה לענין צבור דיכולין לשנות יש בזה ג' שי' א' שי' התוס' ערכין דרק לד"מ מותר לשנות ושי' הר"ת דגם לדבר הרשות מותר לשנות ובלבד שיהי' לצרכי העיר דהוי כנודר ע"ד וכמו דמצינו בש"ס כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ושי' הריב"ן מיגאש דרק לצורך עניים מותר לשנות:

והנה לשי' התוס', בערכין הכונה דמותר לשנותה היינו למצוה אחרת. וקודם שבא ליד גבאי מותר לשנותה למצוה אחרת דאף דמחויב מטעם נדר מ"מ מותר לשנות למצוה אחרת ובפרט למצוה דעדיף מיני'. ושי' הר"מ אינו כן רק ללוותה. והנה לשי' הר"ב הפי' בש"ס כן הוא וגם לשי' הר"ת הכונה בש"ס היינו ללוותה אבל לשנות לדבר הרשות אסור אבל לד"מ אף הגבאי מותר לשנותה ומכ"ש הבעלים בודאי מותרין לשנותה כמ"ש הרא"ש בב"ב. והנה באמת בטור כ' בפי' דלד"מ מותר לשנות אפי' אחר שבא ליד הגבאי וע"כ דהטור קאי בשי' הסוברים דבצדקה ל"א אמל"ג. ואף דבש"ע מפורש רק הדין דמותר ללוותה אפ"ה אין ראי' דיסבור דאסור לשנות לד"מ דשמא קאי בשי' הרא"ש ב"ב דאף דהפי' בש"ס לענין ללוותה מ"מ בד"מ אף משבא ליד הגבאי מותר לשנות ומכ"ש בלא בא ליד הגבאי. ואף דבאמת לדידן בודאי משבא ליד הגבאי לצורך עניים ידועים בודאי דא"י לשנות דאף דנימא דגם בעני ידוע ל"א אמל"ג וכשי' הקצה"ח בסי' רי"ב וסי' רמ"א וסי' ר"נ אבל עכ"פ הגזבר זכה לצורך העני והיכי דמגיע הפסד להעני א"י לשנות אבל עכ"פ כ"ז שהוא בידו יש ס"ס להקל א' שמא הפי' בש"ס לשנותה היינו למצוה אחרת ואת"ל דהפי' בש"ס לשנותה היינו ללוותה מ"מ שמא בד"מ פשיטא דשרי כשי' הרא"ש הנ"ל ובאמת כ"מ בשו"ת שעא"פ סי' ס"ו דכ"ה שי' הר"ת וכ"ה שי' כמ"פ ועיין בשו"ת מהרי"ט סי' ס"ג:

אך באמת לפמ"ש המח"א להחזיק בשי' הרדב"ז דבעני ידוע אמרינן אמל"ג ואסור לשנות רק הגבאי יוכל לשנות התמחוי לפי שאין הפסד לעניים אבל הכא דבני העיר יש להם פסידא י"ל דכבר זכו בו בני העיר וא"י לשנות בלי דעתם וגם אף א"נ דאין חילוק בין עני ידוע מ"מ לשי' האו"ת עכ"פ הדבר נשאר בס' אי שייך בצדקה דין אמל"ג ותלוי בבעי' דיש יד לצדקה א"כ שוב י"ל דמס' אסור לשנות דהו"ל גזל ובשלמא היכי דהי' ס' אם צריך ליתנו כלל שפיר היה מועיל ח"מ אבל הכא דבלא"ה צריך ליתנו רק הס' אי מותר לשנות שוב ל"ש ח"מ כמ"ש בתוס' ב"ב דפ"א וכמ"ש בש"ך סי' צ"א ושוב י"ל דנחמיר מס'. ועי' בשו"ת ח"ס סי' רל"ד שכ' דאסור לשנות מעני לעני כשי' הרדב"ז ועי' בשו"ת ח"ס בהשמטות לחו"מ סי' כ"ז שכ' דלא יוכלו לשנות מס'. והגם דשם כבר בא ליד הגבאי לצורך עניי אה"ק. אך כ' ג"כ סברא הנ"ל דכיון דבלא"ה צריך ליתנו לעניים ל"ש ס' ממון לקולא וא"כ שוב י"ל לכאורה דאסור לשנות ובאמת עפ"י הסברא שכ' בהא דאמל"ג דמשום ניחותא דמצוה ידעינן דגמר להקנות מש"ה מהני אף בדיבור בעלמא יש להבין ג"כ דברי התוס' פ' התודה שכ' דבהקדש ל"מ חזרה תכ"ד משום דהוי כמסירה להדיוט וקשה הא גם בקנין מהני חזרה תכ"ד ועי' במח"א:

אך עפ"י דברי הר"ן דמש"ה בגיטין וקידושין ל"מ חזרה תכ"ד לפי שעושה אותן בהסכמה גמורה א"כ ה"נ כיון דבהקדש הוי דיבור כמסירה ע"כ משום דידעינן דגמר בלבו להקנות ושוב ל"מ חזרה וזה כונת התוס' וז"ב. אך באמת י"ל עוד דהכא שייך אומדנא דאף די"ל דהא ידע שיש לו קרוב עני ונראה דלא רצה ליתן לו מ"מ אמרינן דהוא נתכוין לידור למצוה היותר גדולה שיגן בעד ז' ואולי ידע הדין שמוכרין בהכ"נ עבור נישואי יתומה ועני' וע"כ דהוא מצוה רבה בודאי היה נודר לטובת היתומה ובאמת מפורש הדבר בש"ע סי' רנ"ד דאם הענו הקרובים אח"כ ל"מ אומדנא אף בלא בא ליד הגבאי דבודאי לא הי' רוצה שלא יחול זכות הצדקה עד שייענו קרוביו ובשו"ת פמ"א סי' ק"ג כ' דגוף הקרן אסור לשנות עבורם דרצה שיהיה הקרן קיים לעולם אבל מהריוח ינתן להם דהם קודמים דבזה לא יתבטל זכותו עד עכשיו. ועי' בשו"ת הר הכרמל חיו"ד סי' י"ט שהביא משו"ת מהר"ם ב"ב דמידי דנולד אח"כ לא יוכל לבטל זכות ההקדש שחל כבר ומשמע דבכה"ג כמו הכא דנולד האומדנא תיכף בשעת הקדש דהו"ל כמו טעות בהקדש דאלו ידע דמצוה גדולה להשיא אשה קרובתו מלידור לצורך בהכ"נ בודאי דלא הי' נודר א"כ דמי לעובדא דר"ש בן מנסיא. וע"ע בשו"ת שעא"פ שמביא בשם מהרש"ק אומדנא זו ועי' בתוס' חולין דפ"ב דבנמצא ההורג עד שלא נערף ל"ח הקדש בטעות דהוי כמו נולד ועיי"ש ברמב"ם ובכ"מ דנולד דשכיח הו"ל הקדש בטעות אבל הכא הוי כמו טעות בעיקר ההקדש. ואף א"נ דל"ח אומדנא ברורה אבל עכ"פ חשוב ס"ס שמא ל"א בצדקה אמל"ג וממילא מותר לשנות למצוה אחרת אפי' אי ל"ש אומדנא ושמא שייך האומדנא ודעת כמ"פ דס"ס מועיל אף להוציא ממון ובפרט דהכא נהי דל"ח הבעלים מוחזק לפי שעכ"פ צריך ליתנו או לזה או לזה אבל עכ"פ העני ג"כ ל"ח מוחזק ושוב מועיל ס"ס וחוץ לזה דלדעת הרלב"ח אם ל"א בפי' בתנאי אם יחיו בני רק נדר סתם אף שהיה בעת צרה מהני התרה והכא לא כ' אם הי' נדרו בתנאי ועי' שו"ת מהר"ם שי"ק סי' ר"י. וחוץ לזה לשי' הרמ"א בדיעבד מהני התרה ושוב לענין לכתחלה בודאי דמועיל כל הני ס' וכבר נודע מ"ש בר"ן פ' הכותב דהיכי דבדיעבד יועיל תפיסתו מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה ואף דשי' הש"ך דגם בדיעבד אינו מותר מ"מ מביא שי' כמ"פ דמועיל התרה וא"כ יש כמה צדדים להתיר וחוץ לזה נ"ל ברור דאף דנימא דנדר בעת צרה ל"מ התרה אף בדיעבד מ"מ עיקר הטעם כ' הש"ך ז"ל דהוי כנודר ע"ד חבירו וקיבל טובה ממנו דא"י להתיר בלי דעת חבירו וה"נ כיון דנדר ע"ד השי"ת וקיבל טובה שנתרפאה ז' לא יוכל להתיר ולפ"ז כ"ז ניחא באם רוצה לחזור לגמרי מהנדר י"ל דהש"י אינו מסכים בהיתר כיון דקיבל טובה בעד הנדר אבל הכא כיון שרוצה ליתן המעות לצורך נישואי ענ"י דהוא מצוה היותר גדולה דהא מוכרין בהכ"נ בשביל נישואי ענ"י א"כ בודאי הש"י מסכים להתרה ושוב בודאי מועיל התרה וגם לפמ"ש בח"י דלטעם הש"ך דמש"ה ל"מ שאלה בבא ליד הגבאי דקודם שמסרו חשיב רק דיבור וא"כ לפמ"ש בתוס' גיטין דס"ז דהיכי דע"י דיבור נגמר הדבר חשיב מעשה א"כ י"ל דבנודר בעת צרה והועיל הנדר שנתרפאה ז' חשיב כמו מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה. א"כ לפמ"ש הפוסקים דנגד דיבור ל"צ ד"ת וכ' בשו"ת ח"ס אה"ע סי' קע"ז דגם בקידושין אם המעות נשאר בתורת מתנה ואין החזרה רק מהקידושין חשיב רק דיבור ול"צ ד"ת ועי' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' כ"ד ועי' בשו"ת נוב"י אה"ע מה"ק סי' י"א בגירשה משום חשש זנות מועיל אמתלא לפי שהמעשה בעצם אינו מורה על זנות רק מצד הדיבור ומועיל אמתלא ועי' בישוע"י יו"ד סי' א' מ"ש לתרץ קושית הט"ז מהא דטבח שעשה סימן בראש הכבש. א"כ ה"נ בשלמא אי הי' רוצה לחזור לגמרי מהנדר אז הי' אפ"ל כיון שהנדר פעל שז' נתרפאה הו"ל כמעשה ולא אתי דיבור ומבטלו אבל בנ"ד דבלא"ה רוצה ליתן לנשואי ענ"י ובודאי אם הי' נודר לצורך הנשואין ג"כ היה פועל שתתרפא דהיה מצוה יותר גדולה א"כ זה שנדר לבנין בהכ"נ זה לא פעל הרפואה ול"ח רק דיבר ומועיל שאלה. ובפרט למ"ש הש"ך דהוי כקיבל טובה והכא דאינו רוצה לחזור מעיקר הנדר בודאי דמועיל שאלה. ועיין שו"ת מהרש"ם סי' ל"ב שכ' דאף בנדר בעת צרה עכ"פ מותר לשנות מעני לעני היותר גדול ע"י התרה דודאי השי' מסכים להתיר לצורך מצוה היותר גדול וז"ב:

ע"כ ז"פ דע"י שאלה וע"י חרטה כד"ת ויעשה מהחרטה פתח בודאי דיוכל לשנות. ומ"ש הגאבד"ק בערזאן נ"י ליתן גם חלק מה לבנין בהכ"נ זה נכון מאד כמ"ש כעין זה בשו"ת ח"ס בהשמטות לחו"מ סי' כ"ז ליתן חלק לעניי א"י והשאר לשנות לעניי העיר ועכ"פ ע"י שאלה וישארו חלק חמישית לבנין בהכ"נ בודאי שרי וכמ"ש הג' הנ"ל כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא:

בעה"ח ה' נשא י' סיון תרנ"ו ראדימושלא. והנני גיסו ידידו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה