מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רנו
והוא להרמב"ם ל"ת קנ"ה. ולהרמב"ן היא מצוה רל"א ל"ת ק"נ
מל"ת שלא לעשות מעשה אוב שנאמר אל תפנו אל האובות אוב זה העושה פעולות עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו מתחת לארץ והעושה מעשה הזאת חייב סקילה. והנה הלאו של העושה מעשה האוב כ' הרמב"ם מפסוק דלעיל אל תפנו אל האובות אבל רש"י בסנהדרין דף ס"ו ע"ב פי' דקרא אל תפנו אוקמינן לשואל מעשה אוב. ותוס' ג"כ השיגו עליו דהשואל באוב ילפינן ממקום אחר מקרא דלא ימצא בך שואל אוב וידעוני וגו' וגם דברי רש"י עצמן סותרין אהדדי דשם כ' דילפינן מלא ימצא וגו'. ולענ"ד גם רש"י מודה דעיקר הקרא דאל תפנו אאוב עצמו קאי כדמסיים הקרא אל תבקשו לטמאה וכו' אלא מדשני הקרא לכתוב אל תפנו אל האובות ולא כתב אל תעשו מעשה אוב וידעוני וכיוצא ועכ"ח דרצה לכלול גם השואל ולאו דווקא השואל אלא כמש"כ הרמב"ם בפ' י"ב מהל' חוקות ע"ז דאם עשה מעשה אוב וסמך עלה הוא עובר משום עושה ומשום אל תפנו כמו שאר שואל באוב. וזה כוונת רש"י לדעתי שבכלל אל תפנו גם השואל בכלל. אלא דלפי"ז כיון דכולל גם עושה מעשה אוב ועל מעשה אוב חייב סקילה והוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ובעירובין ד' י"ז ע"ב אמרי' וכי אין לוקין על לאו שבאל והא כתיב אל תפנו אל האובות ולוקין עליו עיי"ש ומזה הביאו ראי' לשיטת רש"י ולפמש"כ דרש"י מודה דקאי אתרווייהו א"כ עדיין הקו' במקומה עומדת. ומיהו לפענ"ד בלא"ה לא קשה מידי דלעולם איכ"ל כדעת הרמב"ם דאל תפנו קאי רק על העושה ואפ"ה שפיר לוקין אם לא התרו בו למיתה דבלא"ה יש לן לאו לאוב וידעוני דהרי מבואר ביבמות דף ד' ע"א ובכמה דוכתי דאוב וידעוני הוא בכלל המכשף ולא יצא אלא ללמד על מכשף שהוא בסקילה עיי"ש ועכ"פ לענין אזהרה לאיסור סקילה דלא ענש אא"כ הזהיר זה כבר נודע מפסוק לא ימצא בך וגו' מעונן ומכשף וא"כ אם לא התרו בו למיתה אלא למלקות שפי' יכולין ללקות ודברי רש"י נכונים ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו על התוס' דהוי מצי להקשות דבתו"כ מפורש דהלאו דעל תפנו קאי על העושה מעשה אוב עצמה ולהנ"ל א"ש דגם רש"י מודה דקאי ג"כ על העוש' מעש':