מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רמד
והיא להרמב"ם מ"ע צ"ט. ולהרמב"ן היא מצוה רי"ט ומ"ע ע"ט.
מ"ע לאהוב כל אחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לכן צריך לחוס על גוף חבירו וממונו וכבודו כמו על עצמו ובקרא כתיב לרעך ולא לעמיתך וגם לא כתיב לאחיך אלא סתם לרעך משמע דכולל בין ירא ה' בין שאיננו ירא ה'. וזה לכאורה קשה דהא לעיל במצוה רל"ט הבאתי הגמרא בב"מ ל"ב ובפ' ערבי פסחים שאם יודע בחבירו שעבר עבירה ואינו חוזר מצוה לשנוא אותו ואיך נאמר כאן ואהבת לרעך כמוך בסתם ובכמה מקומות בש"ס משמע ואהבת לרעך קאי גם על רשעים בסנהדרין דף נ"ב ע"א ילפינן מואהבת לרעך כמוך דמצות שריחה בעינן שיברור לו השריפה באופן טוב משום ואהבת לרעך כמוך וכן ילפינן בסייף האיך אופנו במיתה יפה מואהבת לרעך משמע גם בעוברי עבירה נשאר מצות אהבת לרעך וכן גבי מסית כתיב לא תאבה לו ודרשו חז"ל וגם רש"י בתורה אע"ג דכתיב ואהבת לרעך כמוך לזה לא תאבה לו מכל זה משמע דגם לרשע איכא ואהבת וקשה כנ"ל, ולפימ"ש בס' התורה והמצוה בפי' על התו"כ דפסוק זה ואהבת נראה עיקר הקרא שלא לעשות רעה לחבירו לכך כתיב לרעך ולא כתיב את רעך ולכך אמרו חז"ל מה דעלך סני לחברך לא תעביד מזה עיקר הציווי כי אפילו מי שאינו ירא שמים כיון שהגוף הוא מעון ודירה לנשמה הקדושה שהוא חלק אלקי וכמו דמסיים הקרא אני ה' אלקיך אין רשאין לבזות הגוף במה שאינו צריך והוא כעין לא תקום דאמרנו לעיל דכולל ג"כ אינם טובים נהי דגם מצות אהבה בכלל הקרא מ"מ מדכתיב לרעך ולא כתיב את כולל גם זה שלא להזיק או להפסיד קנינו ולצער גופו לכך כתיב לרעך וא"כ הגמרא דמיירי שם מן הצער ולהפסיד שפיר דרשינן אפילו על הרשעים ואהבת לרעך ברור לו מיתה יפה כנלענ"ד ליישב: