אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רח

מצוה רז

והיא להרמב"ם ל"ת קי"ז. ולהרמב"ן הוא מצוה קפ"ג ול"ת קי"ב

מל"ת שלא לבא על הנדה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ובזה הכלל הוא ג"כ הזבה והם נשארים בטומאתן עד שטבלו והבא עליהם חייב כרת אבל מה"ת אינה אסורה עד שתרגיש בבשרה ושיוצא ממנה דם מיהו פסק הרמב"ם בפ"ט מאיסורי ביאה דחזקת דם בא בהרגשה וצריך לימוד מנלן זה ועיי' בשו"ת מרן החת"ס חיו"ד סי' קנ"ט ולענ"ד מוכרח כן מש"ס ב"ב כ"ד ע"א דהביא שם המשנה דדם הנמצא בפרוזדר טמא ור' חייא תני דחייב כרת ומביא קרבן ומזה הוכיחו שם דרוב וקרוב הולכין אחר רוב ובש"ש שמעתא ד' פ"א הקשה מנלן להוכיח כיון דקיי"ל אין דם מטמא רק בבא בהרגשה א"כ נודע לו הספק בשעת פרישתו והוי כלקח מן הקבוע ואינו יודע מאיזה מקום וקיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וא"כ אין כאן הוכחה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ותי' דבאמת הש"ס לא מוכח מכח רוב דמים שהוא במקור אלא מכח דמצוי לבא הדם יותר מן המקור טפי מן הבא מן העני' ומצוי הוי כרוב יעיי"ש ולענ"ד הדבר תמו' דהרי כבר הובא בפרמ"ג ובפלתי בסי' ק"י בכללי ס"ס דכשם דלא אזלינן בתר רוב בקבוע ה"נ לא אזלינן בתר קרוב וא"כ אכתי מה הוכיח דילמא לעולם קרוב עדיף מרוב והא דאנו אזלינן בתר מצוי משום דקבוע הקרוב וקבוע הרוב דמים כמחצה על מחצה הוי ונשאר ממילא המצוי לרוב אמנם לדעת הרמב"ם הנ"ל א"ש דבאמת לא הרגישה ממש שבאותו שעה לא שמה על דעתה אם זה הרגשת מי רגלים או הרגשת עד ואח"כ מצאה בפרוזדר דם ואמרינן דחזקת דם בא בהרגשה ונולד הספק לאחר הפרישה וכה"ג לא מקרי קבוע וכיון דאזלינן בתר המצוי מוכח דרוב עדיף מקרוב וא"ש. וא"כ יש להרמב"ם סייעתא מסוגיא הנ"ל:

ב) והנה האשה שקבעה ווסת קיי"ל דצריך לפרוש ממנה סמוך לווסתה עונה אחת או שתים וילפינן זאת בשבועות י"ח מקרא והזרתם את בני ישראל מטומאתם וכו' ולהבדיל וכו' שצריך לפרוש ממנה קודם ויש אומרים דהוא רק מדרבנן אבל הנודע ביהודה בחלק יורה דעה כתב דאפילו דקיי"ל ווסת לאו דאורייתא היינו דלא חיישי' לשמא ראתה אבל לשמא תראה חיישינן מה"ת ואני אמרתי דאפשר לומר עוד טעם דמחויב לפרוש מה"ת דהרי אמרו בשבועות שם הנזהר לפרוש סמוך לווסתה הויין לו בנים זכרים דכתיב להבדיל וכו' וסמוך לי' אשה כי תזריע וילדה זכר ולפי מה שכתב הריב"ש בסימן קצ"ט והוכיח היכא דכתיב והבדלתם ולהבדיל לא אזלינן בתר רוב ורובא וחזקה רובא עדיף ואם כן מכ"ש דלא אזלינן בתר חזקה ואם כן לפי מה שאמרו דלהבדיל וכו' קאי אעונה סמוך לווסת דעל זה נאמר בין הטמא ובין הטהור דבעינן הבדלה אז לא אזלינן בתר חזקת טהרה ולא בתר חזקה דאורח בזמנו בא ולכך צריך לפרוש מה"ת בעונה סמוך לווסתה. ובזה אמרתי בדרך מליצה דאפשר לומר דזה שכרו דהוין לו בנים זכרים דבדרך הטבע חמרו החוקרים דנקיבות רובן בעולם יותר מזכרים ואם כן הפורש ולא סמך על רוב וחזקה משלם לו ה' מדה נגד מדה שיהיה לו בנים זכרים דזה גם כן אינו מרוב:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה