אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רג

מצוה רב

והיא להרמב"ם ל"ת קי"ב. ולהרמב"ן הוא מצוה קע"ח ול"ת ק"ז

מל"ת שלא לבא על אשת אחיו בין מן האב בין מן האם ואפי' מזנות שנאמר ערות אשת אחיך לא תגלה וכו' ואין לזה היתר אלא במקום ייבום אחים מן האב והנה בכל עריות חייבין עליהם אפילו בהעראה, ואי קיים מצות ייבום בהעראה או לא כתב הרמב"ן ושאר ראשונים בקידושין ט' דניהו דנקנה היבמה בהעראה אבל מצות ייבום לא קיים אא"כ גמר ביאתו דבעינן להקים שם לאחיו עיי"ש ולפי"ז לפמ"ש תוס' בגיטין דף מ"א ע"א ד"ה לישא דאם לא קיים המצוה בהעראה לא מקרי בעידנא א"כ גם מצות ייבום לא הוי בעידנא א"כ קשה היכא אמרי' ביבמות ברפ"ק דלולי דכתיב עלי' לאסור עריות דייבום הו"א דעשה דוחה ל"ת הא לא הוי בעידנא ונראה דאדרבה בזה יש ליישב לשון הגמרא שם דקאמר אימת אמרינן עדל"ת ל"ת גרידא ל"ת שיש בה כרת מנ"ל ותו ל"ת גרידא ג"כ מנ"ל וב' קושיות אלו לכאורה הם סתירה דבקושיא הראשונה משמע דידעינן לימוד דעשה דוחה ל"ת ושוב פריך ל"ת גרידא מנ"ל ונראה דבוודאי יש לן לימודים מראשו כמ"ש התוס' במנחות מ' בד"ה סדין בציצית או מדאיצטרך לאסור שריפת קדשים בוקר שני לשריפתו מוכח בעלמא דעשה דוחה ל"ת ואפ"ה פריך הש"ס שפיר עפ"י קו' הנ"ל דעל קושיא הנ"ל יש לומר דאטו גברא אגברא קרמית תוס' לשיטתם באמת כ' לקמן דף נ' ע"א בד"ה יבא עשה וכו' דבהעראה קיים מצות ייבום וכי תימא לתוס' עמדה הוכחת הרמב"ן דלפי"ז סוף ביאה יאסור ולמה הוצרך לומר לקמן כ' ע"ב גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' תיפוק לי' לומר גזירה תחילת ביאה אטו סוף ביאה לענ"ד לק"מ ותמהני על הרמב"ן והריטב"א הנ"ל דאפילו אי קיים המצוה בתחלת ביאה מ"מ כל זמן שלא פירש חדא דחי' היא ומותר אפילו סוף ביאה וגדולה מזו אמרו בשבת קל"ד ע"ב דכל זמן שלא פירש מן המילה חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבים את המילה ולית בהו אלא הידור מצוה וה"נ סוף ביאה דהוי טפי הקמת שם לא גרע מהידור מצוה וכל זמן שלא פירש חדא דחי' הוי ואפילו בפירש פליגי שם בשבת עיי"ש וצ"ע. עכ"פ על תוס' אין קושיא והרמב"ן וסייעתי' נראה דלא ס"ל כדברי תוס' הנ"ל אלא אפילו אי המצוה רק בסוף ביאה מ"מ מקרי בעידנא כמ"ש הנמק"י בפ"ב דב"מ דף למ"ד בשם הרנב"ר דכל כה"ג חשיב בעידנא כל שהי' למצוה משך זמן ודיעה זו יש להכריח מכלאים בציצית דהרי השג"א בסי' ל"ג הקשה לפמ"ש התוס' ביבמות צ' ע"ב דלכך חשיב ציצית שוא"ת דהמצוה לאחר עיטוף משא"כ כלאים מיד בתחלת לבישה עובר ח"כ לא הוי בעידנא ולדעת הרנב"ר הנ"ל ל"ק אלא קושייתו עכ"ח תוס' לשיטתם בגיטין הנ"ל וכן ביאר דברי' בט"א בחגיגה דף כ' עיי"ש א"כ יש להוכיח מכלאים כהרנב"ר וא"כ שפיר חשיב בעידנא וא"ה אפשר לומר דהפי' ותו ל"ת גרידא ר"ל אפילו אי ייבום ל"ת גרידא מנ"ל דדחי דדילמא המצוה בסוף כרמב"ן וא"כ מנ"ל דחשיב בכה"ג בעידנא ומשני דילפינן מכלאים בציצית ומכח קו' השג"א הנ"ל ובזה מיושב ג"כ קו' המהרש"ל דאפילו אי ידעינן בעלמא דאפילו ל"ת דכרת דוחה איצטרך כלאים בציצית:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה