מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קצח וקצט
והיא להרמב"ם ל"ת ק"ז וק"ח. ולהרמב"ן היא מצוה קע"ג וקע"ד ול"ת ק"ב וק"ג
מל"ת שלא לבוא על אחות אביו שנאמר ערות אחות אביך לא תגלה ומל"ת שלא לבא על אחות אמו שנאמר ערות אחות אמך לא תגלה בין שהיא אחות האב או אחות האם בין מן האב או מן האם ואפילו בזנות וכו' ובמכות י"ד אמרינן שאם יש ג' איסורין כגון שהיא אחותו ואחות האם דמשכחת לה ברשיע בר רשיע ילפינן מקרא דאחותו יתירא דחייב ג' חטאת ושם הביא הש"ס ברייתא דר"ע שאל זאת לר"ג ור"י והשיבו לו מהא דהבא על חמש נדות דחייב על כל אחת ואחת ולמדו בק"ו מה התם דשם אחד חייב ה' כאן שהוא ג' שמות לא כ"ש ובגמרא מסיק דהוא ק"ו פריכה דשאני התם דאיכא גופין מוחלקין וכבר הקשו התוס' בכריתות י"ג דאיך השיבו כן כיון דאיכא פירכא עיי"ש דברי התוס' ונ"ל להסביר דבריהם דוודאי בכל התורה קיי"ל דשמות מוחלקין היכא דיש איסור לאו דחייב על כל אחת ואחת אפילו הם גוף אחד כדתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות דעבירות מחלקות ולענין גופין מוחלקין ג"כ גילתה לנו התורה לענין איסור עריות מקרא דואל אשה בנדת טומאתה דאפילו בשם אחד ואיסור אחד רק הגופין מוחלקין ג"כ חייב עכאו"א מיהו אין זה כלל לכל התורה כמ"ש התוס' בסנהדרין דף נ"ד ע"ב בד"ה הנרבע וכו' יעיי"ש וא"כ חזינן דגופין מוחלקין בחד עבירה אינו חלוק כ"כ כמו שמות חלוקין בחד גוף וא"כ א"ש דר"ג ור"י חשבו דאיסור אחותו ואחות אב ואם לג' שמות היינו ג' איסורים וזה עדיף מג' גופין בחד שם וא"כ שפיר דרשו הק"ו אבל הש"ס דמסיק דאית לי' פירכא דאיכ"ל דזה לא מקרי ג' שמות מלבד דכולם איסור אחוה הוא א"כ איכא השוואה ביניהם במקצת ואיכא ג"כ רק חד כרת על כולם ולמאן דפליג על ר"א שם במכות דס"ל דקרבן תליא בכרת וכיון דתליא בכרת הוי כחד שם ושפיר ניפרך הק"ו, אבל ר"א משום ר' הושעיא דס"ל כל שהלאווין חלוקין אע"ג דחד כרת לכולם כבר הם חלוקים ועיקר תלוי' בלאווין אע"ג דהם שווים לענין כרת הה"ד דאיכא למימר לדידי' אחותו ואחות אביו ואחות אמו כיון דיש לכל אחד לאו בפ"ע אע"ג דלענין שם אחוה שווין מקרי שמות חלוקים ולדידי' עיקר תלוי בלאווין ולכך דרשו ר"ג ור"י הק"ו הזה כנלע"ד דבהא פליגי:
ב) והנה הריטב"א שם במכות הקשה איך אמרו ר"ג ור"י דחייבין מק"ו הא קיי"ל דאין עונשין מן הדין ותי' דקרבן שאני מזה משמע קצת דלענין קרבן עונשין מה"ד ובס' ערוך לנר במכות שם האריך לתמו' דמוכח מכמה דוכתי דגם לענין קרבן אין עונשין ובוודאי כן הוא פשוט כיון דקרבן בא רק על עונש כרת וכיון דאין לענוש כרת על הק"ו הה"ד דח"א לחייבו קרבן דלא יהא כח הבן יפה מכח האב והריטב"א לא כ' אלא לחלק כיון דכבר ידעי' דעל כל עבירה באה חטאת והלאווין מחלקין כדלעיל ר"א משום ר' הושעיא וא"כ שפיר איכא למילף ק"ו מה דגופין מחולקין בשם אחד דהעיקר רק חד עבירה שוה ואפשר דקרבן אחד מכפר דהוא עבירה א' ובהעלם אחד וכיון דגלי קרא דבכה"ג צריך ה' חטאות ק"ו דעבירות מחלקות כיון דאינו חד עבירה דומה לחולק וכעין זה תי' בס' ערוך לנר וביאר שם דגוף הדבר אי בחייבי כריתות ג"כ אמרינן דאין עונשין מן הדין תליא בפלוגתא של הטעם דאין עונשין מה"ד דלפי טעם המהרש"א שם בסנהדרין ס"ד דהטעם משום דחמיר מינה א"כ דילמא צריך לעונש גדול מזה וא"כ לכהפ"ח חייב כרת רק דהספק אי חייב יותר וא"כ לכהפ"ח מחויב קרבן דלפטור בלא כלום א"א אבל לפי טעם המובא בס' הליכות עולם דלכך אין עונשין מן הדין דדילמא יש שום פירכא כיון דאדם דן זה מעצמו וא"כ אפילו קרבן וכרת ג"כ אינו מחויב ואני אמרתי דלפי הנראה דגם המהרש"א לא כ' טעמו לאביי דס"ל שם דבגילוי מילתא עונשין מן הדין ולא אמרינן דילמא חמיר ולא סגי ועוד גם לרבא נראה דגם המהרש"א ס"ל לטעם דהליכות עולם הנ"ל אלא דמוסיף לרווחא דמילתא דאפי' אם הק"ו הוא ברור וכן בדבר דהוי גילוי מילתא בעלמא אפ"ה אין עונשין דאיכ"ל דילמא חמיר אבל היכא דאין הק"ו ברור וכ"ש בק"ו זה דבאמת אית לי' פירכא בכה"ג וודאי אין מחייבין אפילו קרבן על הק"ו ועכ"ח הריטב"א כ' כן רק לענין לחלק וכדלעיל: