מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קס
והוא להרמב"ם מ"ע ע"א. ולהרמב"ן לא נמנה זה כלל
מ"ע להיות ח' שרצים טמאים שנאמר וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ והרמב"ן במצוה צ"ו השיג על הרמב"ם בזה דהאיך אפשר לומר דהוי מ"ע דכיון דהזהירה התורה דטמא לא יאכל קודש ותרומה וכיוצא בזה ושלא לכנס למקדש הרי מוכרח לנו לומר איזה הם הדברים המטמאים ואין כאן שום מ"ע. וכבר דחקו בזה בס' מגילת אסתר ובשאר מפרשים ליישב סברת הרמב"ם כי לכאורה דברי הרמב"ן נכונים. ולענ"ד נראה דהרמב"ם סובר דאיכא מצוה על כל אדם שילמוד לידע איזה הם הדברים המטמאים ואיזה מהם אינם מטמאים ולא משום גזירה שלא יבוא לידי עבירה לכנס למקדש או לאכול קודש דמסתמא מי שרוצה ליקרב לדברים קדושים יחקור וידע אם היה באפשרות שנטמא אלא הלימוד הוא מצד קדושה וטהרה כדפירש"י בע"ז ס"ו ע"ב בסוגיא דעכברא בשיכרא דלא היה צריך התורה להזהיר על נגיעת השרצים דבלא"ה הם דברים מאוסים ונפשו של האדם קצה ברם לנגוע ואית בהו משום בל תשקצו את נפשותיכם ואפ"ה הזהירה לנו התורה בנגיעתן ללמדינו הפגם שעושה הטומאה בנפש האדם ותזהר מהם ואפילו אינו רוצה לכנס למקדש או לאכול קודש ובזה מיישב שם בע"ז קו' התוס' שהקשו על רש"י הא איצטרך למכתב שיהי' אסור ולהנ"ל בלא"ה הוא אסור משום בל תשרצו ורש"י סוכר דבל תשקצו דאורייתא ועכ"ח הא דפרט הוא רק ללמדינו גודל הפגם ולכך איכ"ל אפילו הוא נטל"פ הוא אסור כן נראה לי כוונת רש"י שם. ובזה י"ל ג"כ כוונת הרמב"ם שמנה זה למ"ט להשמר משיקוץ ופגם שעושה הטומאה. והתורת חיים בשבועות ה' ע"א ד"ה א"ל ר"פ לאביי וכו' הקשה דהא איכא כמה ע"ה שלא קראו ושנו ותי' דמי שלא למד הוי רשע ומסתמא לא יחדה התורה לאדם כזה קרבן והוא מבואר עפ"י הנ"ל כמובן. כן נ"ל:
ב) הנה שיעור טומאת שרץ הוא בכעדשה והוא הלמ"ס ודם השרץ הוא מצטרף לבשרו לכעדשה הן לענין טומאה הן לענין אכילה ותוס' בסנהדרין דף ד' ד"ה מנין מתחלה כתב דמצד הסברא בכ"מ דם הוא כבשר והקשו ע"ז א"כ למה איצטרך במעילה י"ז קרא דדם שרץ מצטרף לבשר תפ"ל דבכ"מ האיך דשיעורן שוה מצטרפין יעיי"ש ולענ"ד שרצים המאוסים הרבה מהם אינם ראוים אפי' לאכילת כלב ובבכורות כ"ג ע"ב מבואר אפילו לענין טומאה נבילה שנפסלה מאכילת כלב אינה מטמאה דהוי כעפרא בעלמא והשרצים המאוסים הוא חידוש בין לענין טומאה וכש"כ לענין אכילה שיהי' מטמאים ואסורים כמו שפי' התוס' בע"ז ס"ז ע"ב הנ"ל דראוי לומר דהוי כעפרא בעלמא כיון דמחיים אינם מטמאים ובמותם הם מאוסים מאוד דאפילו לכלב אינו ראוי ואפ"ה חידוש שחדשה התורה דיטמאו ויאסרו והו"א דאין לך בו אלא חידושו לא לצטרף הדם עם בשר השרץ ולכך צריך קרא בפ"ע לזה כנלע"ד ליישב: