מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קנד
והיא להרמב"ם מ"ע ס"ח. והרמב"ן לא מנה זה כלל
מ"ע לבדוק סימני בהמה וחי' להבדיל בין טמאה לטהורה לאכילה שנאמר זאת החי' אשר תאכלו וכו' והרמב"ן לא מנה זה דזה בא רק ללאו הבא מכלל עשה וכבר הקשו זה על הרמב"ם ובמעיי"ח תי' יפה דרמב"ם לשיטתו דסובר בעלמא סדר"א לקולא מה"ת היכא דלא איקבע איסורא אבל כאן קמ"ל דצריך לידע בוודאי ואפי' בתר רוב לא אזלי' עיי"ש ונראה לפמ"ש החוו"ד ביו"ד סי' ק"י על הרמב"ם דס"ל סד"א מה"ת לקולא דהתורה על הוודאי נאמרה ואם כתבה לנו התורה ל"ת הוא דווקא אם הוא וודאי אסור אבל ספק מותר ולהיפך במצוה ג"כ דווקא מצוה עיי"ש בדבריו וא"כ אי כתבה התורה ל"ת לבד שלא לאכול בהמה בלא סימנים הו"א אבל אי ספיקא אי יש לה סימנים או לא מותר כמו מצא בהמה במדבר ופרסותי' חתוכות וכיוצא הו"א דמותר לכך כתבה התורה ג"כ מ"ע לבדוק סימנים ובמ"ע ג"כ צריך להיות וודאי אבל ספק סימנים אסור כנ"ל:
והיותר נראה עפ"י דברי הריב"ש בסי' קצ"ב דהיכא דכתיב בתורה והבדלתם אז לא אזלי' בתר רוב א"כ ה"נ דסיים בקרא והבדלתם בין הטמא והטהור וכו' לא אזלי' בתר רוב. ולכאורה אמרתי להביא ראי' לזה מהא דאמרי' ר"פ אלו טריפות דתנא דב"י סובר טריפה חי' ויליף מלהבדיל בין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל היינו טריפה ש"מ טריפה חי' והקשה הפלתי לפי דעת המהרש"ל המובא בש"ך ביו"ד סי' נ"ז דמיעוט טריפות חי' א"כ מנ"ל מזה דטריפה חי' דילמא הוא מן המיעוט טריפות שחי' ומיירי בוודאי טריפה ועפ"י הנ"ל אמרתי כיון דיליף לה מקרא דלהבדיל בין הטמא וכו' ובין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל עכ"ח סובר דטריפה חי' דכבר הסביר הר"ן דטריפה אינו חי' הוא רק בספק טריפה דוודאי אם ידעי' בבירור שזה הוא טריפה אפילו חי' כמה שנים לא יצא עדיין מחזקת טריפה רק בס' טריפה אי חי' יותר מי"ב חודש אז כבר יצא מספק טריפה ואמרי' דהוא מן הרוב שאינו טריפה וזה תינח אי אזלינן בתר רוב אבל כבר אמרנו לעיל דהיכא דכתיב להבדיל לא אזלי' בתר רוב א"כ התנא דב"י דיליף מקרא דלהבדיל אז לא אזלי' בחר רוב ועכ"ח דסובר דטריפה חי' כנ"ל. ואף לתנא דב"י קמא דמביא הגמרא יליף לה מזאת החי' אכול משמע אבל אחרת לא תאכל ואיזה זה טריפה ש"מ דטריפה חי' ל"ל כתי' הנ"ל דהא שם לא כתב להבדיל וא"כ עמדה קו' הפלתי נצבה אבל בלא"ה מקשה בגמרא שפיר דזאת צריך לכדאמרן מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין וכו':
ב) והנה הפרמ"ג בפתיחה ליו"ד ה' שחיטה כתב דאם ילפי' בלאו הבא מכלל עשה אפילו ח"ש אסור דעיקר הטעם דח"ש אינו אסור הוא משום דאכילה כתיב בי' אבל בעשה ח"ש אסור כמ"ש התוס' בשבועות דח"ש אינו מושבע ועומד מהר סיני וא"כ אין שבועה חל עלי' אבל בלאו הבא מכלל עשה מושבע ועומד אף על ח"ש עיי"ש בפרמ"ג הנ"ל וא"כ יש עוד נ"מ הכא דכתיב עשה בסימני חי' ובהמה דח"ש אסור ומושבע ועומד עליו ולא חל עליו שבועה אלא שהפרמ"ג בעצמו תמו' מסוגי' הש"ס בשבועות דפריך על מתני' דנשבע שלא אוכל ואכל נו"ט דחייב והא מושבע ועומד מה"ס הוא ומשני ר"ל במפרש ח"ש עיי"ש ולסברת הפרמ"ג קשה הא בטריפה דילפי' ר"פ אלו טריפות מזאת החי' אכול אבל טריפה לא תאכל הוי ג"כ לאו הבא מכלל עשה וכן בנבילה יש עשה דאינו זבוח לפי פי' הריצב"א בשבועות כ"ד הוי ג"כ לאו הבמכ"ע א"כ מושבע ועומד גם על ח"ש ולא מתרץ ר"ל מידי וקשה עדיין קו' הש"ס והארכתי בחי':
ולכאורה הי' נראה דסברת הפרמ"ג הנ"ל הוא דווקא אליבא דר"י דס"ל דח"ש אסור מה"ת או מכל חלב או משום דחזי לאצטרופי א"כ עכ"ח צ"ל בפסוק דכתיב אותה תאכלו הדיוק דמן הטהורה תאכלו אבל באינו טהורה לא תאכלו כלל אפי' ח"ש וא"כ ח"ש ג"כ מושבע ועומד דל"ל דתאכלו שיעור אבל מן הטמאה לא תאכלו כשיעור אבל פחות מכשיעור מותר דהא כבר ידעי' דח"ש אסור מה"ת לר"י אלא וודאי הדיוק דלא תאכלו כלל אפי' פחות מכשיעור וממילא דעל ח"ש מושבע ועומד מה"ס משא"כ לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת הדיוק דמן הטהורה תאכלו כשיעור אבל מן אשר איננו טהורה לא תאכלו כשיעור אבל פחות מכשיעור מותר ומשני ר"ל לשיטתו שפיר כן הי' אפשר לומר בסברת הפרמ"ג: