אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קמא

מצוה קמ

והיא להרמב"ם מ"ע ס"ד. ולהרמב"ן לא נמנה מצוה זו כלל

מ"ע לעשות מעשה קרבן האשם שנאמר וזאת תורת האשם וכו' גם זה להרמב"ן אינו בא במנין המצות והכל בכלל מ"ע אחת. וכל אשמות אחת הן להרמב"ם חוץ מאשם תלוי שהוא ענין בפ"ע שאינו אלא להגין וכבר כתבתי לעיל במצות אשם ברוב דיניו כחטאת ובעי' סמיכה רק בחטאת מצורע פליגי אי בעי סמיכה מדאורייתא או מדרבנן ודברי התוס' בקידושין נ"ה ע"ב ד"ה ודילמא כ' וא"ת ויתנו וכו' וא"ל משום דאשם לא בעי סמיכה וכו' הא סמיכה לא מעכב והקשה הפנ"י איך כ' התוס' דאשם לא בעי סמיכה הא וודאי בעי סמיכה וכן פסק הרמב"ם דבעי' סמיכה מבלי חולק ע"ז עיי"ש בפנ"י ולענ"ד נראה ליישב דכוונת התוס' כך הוא דהרי כבר כ' הרמב"ם בפ"ג ממעה"ק ה' ט"ו כיצד מתודה וכו' ומסיים ויראה לי שאינו מתודה על השלמים אבל אומר דברי שבח עכ"ל א"כ בקרבן הנמצא ואינו יודע אם אשם או שלמים האיך יעשה יתודה דילמא שלמים הוא יאמר דברי שבח דלמא אשם הוא ולא יתודה ועיין בעירוכין דף כ"ח דאמרי' שם דלכך אין מביאין קרבן בלי דעת בעלים בשעת הבאה משום ודוי כ"כ התוס' שם דזה מעכב וזה טעם דאינו מביא קרבן על חבירו משום ודוי עיי"ש וא"כ שפיר כ' התוס' דלכך אין יכול להתנות דאשם לא בעי' סמיכה היינו סמיכה של שלמים כנ"ל כוונת התוס' ובזה נ"ל ליישב קו' המהרש"א שם שהניח בצ"ע דהדרא קו' דלעיל לדוכתא דהיא עצמה תקרב שלמים ואי משום בכור ומעשר דאין מתנותיהן שוות הא מתנות לא מעכבא וכו' כדפרכי' בפ' האשה וכו' ואי תימא הכא כדמסיק שם אימר דאמרי' לענין דיעבד וכו' ה"נ נימא הכי לענין סמיכה וכו' ולפי הנ"ל מיושב דבוודאי לענין מתנה א' דכיפר אע"ג דבדיעבד אינו מעכב מ"מ מצוה איכא כדלעיל ולכך שפיר אמרי' כאן דאין המתנות שווין אע"ג דאינן מעכבין אינו רשאי לבטל המצוה בידים אבל כאן ניהו דמצות סמיכה ג"כ בכלל מ"ע כמו דאמרי' בזבחים דף וי"ו מ"מ הרי יכול לסמוך אלא שתכלית הסמיכה הוא או להתוודות או לומר עליו שיר ושבח דזה אינו יכול אבל עשה עצמה אין צריך שיבטל דבין שלמים ובין אשם בעי סמיכה שפיר כתב התוספת דסמיכה כה"ג היינו האמירה בשעת סמיכה אינו מעכב:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה