אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קלא

מצוה קל

והיא להרמב"ם מ"ע נ"ח. ולהרמב"ן מצוה קכ"ו ומ"ע נ"ה

מ"ע להביא קרבן אשם וודאי שנאמר ואת אשמו יביא לה' חמשה הן החייבין להביא אשם א' אשם גזילות וה"ה כל מי שנתחייב ממון לחבירו משוה פרוטה ולמעלה שאילו הודה הי' חייב לשלם וכפר ונשבע שקר וחזר והודה מעצמו חייב להביא אשם וודאי איל בן שתי שנים והוא הנקרא אשם גזילות, ב' אשם מעילות, ג' אשם שפחה חרופה, ד' אשם נזיר, ה' אשם מצורע כבש בן שנה הנה אשם בעינן דווקא שיודה וכפירש"י במתני' דשבועת הפקדון והמהרש"א שם הקשה על רש"י דלמה בעינן הודה וכבר השיגו עליו בתו"ח על המשניות ופני משה על הירושלמי וגם הרמב"ם כ' בהדיא בפ"ד מגניבה ובפ"ז מגזילה ה"ח ולענ"ד י"ל דהמהרש"א שפיר הקשה על לשון רש"י דרש"י פי' כן אליבא דר"מ במתני' ובב"מ דף ג' ע"ב אמרי' אליבא דר"מ אשם היינו קרבן ואם שנים מביאין לידי מיתה לא מביאין לידי קרבן מוכח דס"ל לר"מ דעדים מחייבין אשם מיהו יש ליישב עפ"י התוס' שם בב"מ ד"ה אשם דכ' דסוגיות חלוקות בזה ועיי"ש בשמ"ק ועכ"פ המהרש"א ותוס' יו"ט נעלם מהם דכתיב באשם והתוודו. ורש"י בסוף שבועות דף מ"ט בד"ה ה"ג היכן שורי פי' רש"י אם הודה מעצמו ולא באו עדים והקשה ג"כ בפני משה על הירושלמי דמה לא באו עדים דאפי' איכא עדים נמי בר קרבן הוא ונראה דרש"י פי' כן משום דלשון המתני' משמע כן אלא דעל משנה גופא קשה למה נקט הודה מעצמו ונראה דרבותא קמ"ל דהרי קרבן ש"פ בא דווקא אם יש מקצת זדון דעל שגגתו גרידא הוי אונס וכיון דהוי זדון קשה איך נאמן על עצמו הא אין אדם משים עצמו רשע וכבר הקשה כן בתשו' מרן חת"ס זצ"ל חיו"ד סימן א':

ב) ובב"מ דף מ"ח אמרי' דדוקא בגזל או בפקדון או באבידה אם נשבע עליהם חייב בכל אופן אבל בתשומת יד או בעושק בעינן דווקא שייחד כלי לעושקו ולתשומת יד והרמב"ם לא הביא זה והקשו עליו ובפשוט י"ל דהרמב"ם ס"ל כפי' הרמב"ן ושאר ראשונים המובאים בשטמ"ק ומפרשים דהא דאמרי' דבעינן ייחד כלי לאו דבשלא ייחד לא חייבו קרבן אלא דקרא איירי דומיא דפקדון וסתמא איירי בייחד לו דומיא דפקדון ולענ"ד קשה לי טובא על הש"ס דמוכיח שם כר"ל דמשיכה קונה ומיירי שמשכו המלוה והשכיר ואח"כ החזיר לו ומזה מביא ראי' לר"ל וקשה לי על הרנב"ר המובא בנמק"י ר"פ דב"מ בסוגיא דהילך דכ' דבהניח לו משכון לא חשוב הילך ואמר הטעם דא"א דבמאי יקנה המשכון דמשיכה בכה"ג אינו קונה דדוקא אם רוצה לקנות החפץ עצמו מועיל משיכה אבל אם נותן לו משכון עליו וגוף החפץ אינו קנוי' לו לא מועיל משיכה א"כ איך יועיל משיכה לר"ל דהרי במשכון לא מהני משיכה ואיך מביא משם ראי' לר"ל אדרבה לפמ"ש הג"א שם דבעובר דלא שייך משיכה לכ"ע כסף קונה א"כ במשכון דלא שייך משיכה לדעת הרנב"ר וא"כ לכ"ע איכ"ל דמעות קונה ואיך אמרי' דהוי סייעתי' לר"ל וצע"ג, ועוד ק"ל דלפי מה שאמרו בדף ל"ח ע"ב בפלוגתא דר"ש ורבנן בטוען אנסת ופתית את בתי והקשה שם תוס' בכתובות ד"ה ר"ש איך יכול לייחד כלי על קנס הרי בקנס אינו מחויב אלא משעת העמדה בדין ותוס' רצה לתרץ דר"ש סובר אדם מקנה דשב"ל וזה ג"כ קשה להבין דאפי' למ"ד אדם מקנה מ"מ יכול לחזור קודם שבא לעולם ואין כאן ייחוד ועכ"ח צ"ל ולתרץ כאידך תי' דר"ש חדא מליי' נקט דבקנס פטור כיון דאי מודה מפטר אלא דק"ל לפמ"ש הסמ"ע סי' ר"ג סקי"ט דלדעת י"א אם הקנה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם לא קנה כלל וה"נ דמסתמא ייחד לבושת ולפגם בפעם אחד דאל"כ לא שייך תי' הש"ס וכבר כ' הר"ן בחידושיו דגם הבעלים כוונתם לכפור רק מידי דקייץ וא"כ מיירי בייחד לו כלי סתם וא"כ לדעת י"א הנ"ל לא קנה כלל ואיך חייב קרבן שבועה הא לא מועיל הייחוד כלל ולפי מה דמוכח בקידושין דף נ"א לפמ"ש הר"ן שם דהיכא דאמר כולכם הוי כקני את וחמור ולא קנה כלל וא"כ גם כאן לא מהני ייחוד אם ייחד סתם בקנס ובושת ופגם וכיון דהייחוד לא מהני לא מחייב ק"ש גם על בושת ופגם ולכאורה יש ראי' מזה לשיטת הרמב"ם דלא בעי' ייחוד:

פ' צו

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה