מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קכה
והיא להרמב"ם ל"ת ע"א. ולהרמב"ן הוא מצות ק"כ ול"ת ס"ט
מל"ת שלא יבדיל ראש חטאת העוף והגוף במליקתו שנאמר ומלק את ראשו ולא יבדיל וכבר ביאר הרמב"ם במ"ה שורש ח' דאע"ג דגבי עולת העוף דכתיב ושסע בכנפיו ולא יבדיל הכוונה שאין צריך להבדיל התם שאני כיון דבעולת בהמה בעינן נתוח לנתחיו איצטרך קרא לאשמעי' דבעולת העוף א"צ להבדיל רק שלילה משא"כ בחטאת העוף דל"ל דהוי רק שלילה דא"צ להבדיל פשיטא דמעולת העוף ליכא למילף דכתיב והקריבו לחלק ועכ"ח דס"ל לרבנן דלא יבדיל היינו לאו ולא כראב"ש דס"ל דהוי רק שלילה ואזיל לשיטתי' דס"ל דהאי כמשפט דכתיב בעולת העוף פי' כמשפט חטאת העוף והשוה אותם הכתוב והנה דעת הרמב"ם דבחטאת העוף רשאי למלוק ב' סימנים או א' ואין איסור אלא אם מבדיל גם העור ובחולין כ"א מבואר בברייתא דבחטאת עוף אינו מולק אלא סימן א' והלח"מ בפ"ז ממעה"ק ה"ו הקשה כמה קושיות והאריך מאוד ולענ"ד כוונת הרמב"ם לחלק בין אי מולק ב' סימנים ביחד שהם מונחין זא"ז או כשמולק זה אח"ז דאם מולק סימן אחד ואח"כ רוצה למלוק גם השני ועוף קאזיל חיותי' בסי' א' א"כ הוי כמתה ואין כאן מליקה ואפ"ה מולק ורק להבדיל והתורה אמרה ולא יבדיל ונהי דאינו לוקה ע"ז דהוי רק מקצת הבדלה אבל עכ"פ הוי כח"ש אבל אם מחזיק ב' הסימנים בהדדי ומולק שניהם בב"א דקנפיק חיותי' בשניהם דבכה"ג לא מקרי הבדלה אלא מולק בכה"ג רשאי למלוק אפי' ב' סימנים וזה כוונת הרמב"ם דכ' מולק ב' סימנים היינו בב"א או בסימן א' היינו בזאח"ז ול"ק מברייתא דחולין דשם מיירי בסתמא זאח"ז כנ"ל:
ב) והנה בחטאת העוף המצוה שאחר מליקה יזה עם העוף על קיר המזבח למטה מחוט הסיקרא ודווקא מדם הנפש ואח"כ ימצה דמו על קיר מזבח התחתון שיזוב הדם אל יסוד המזבח והרמב"ם שם פ' דאפי' הזה רק מקצת דם הנפש יצא והקשו עליו דבגמרא משמע דכל דם נפש בעינן, ונראה דלכאורה זה דבר שא"א בשלמא בקרבן בהמה דמקבל הדם במזרק א"ש אבל בעוף שמולק ובאותו רגע שחותך הסימנים נשפך דם הנפש ומקלח לחוץ ועכ"ח הכוונה דם הנפש דאפשר לקבל דלא ניתנה התורה למה"ש וא"כ לפעמים כשרוצה להזות אין כאן דם הנפש ובעינן דם הנפש וזה קמ"ל דאם הזה מקצת דם הנפש כשר אבל אם אין כלל דם הנפש פסול: