אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קיח

מצוה קיז

והיא להרמב"ם ל"ת ס"ט. ולהרמב"ן הוא מצוה קי"ג ול"ת ס"ז ומנה אותה לב' מצות

מל"ת שלא להקטיר שאור או דבש שנאמר כי כל שאור וכל דבש וכו' והרמב"ן מונה זה לב' ל"ת ואע"ג שלעיל מצוה ס"ה גבי אלמנה ויתום לא ס"ל כן עיין מ"ש שם הכא יש לומר מטעם שכ' הרמב"ן בל"ת צ"ח דלא תאפה חמץ חלקם עיי"ש ועיי' בכ"מ בפ"ה מהא"מ שכ' דלהרמב"ם הלאו זה אם מקטיר שאור עם קרבן לוקה אפילו שלא לשם קרבן ואם בפ"ע מקריב דווקא במקטיר לשם קרבן אבל לשם עצים לא מסיפא דקרא ואל המזבח לא יעלו ומזה הקשה המעיי"ח דהו"ל למנות שתים ונראה דפשטא דקרא משמע דווקא לשם קרבן גם רישא דקרא דכתיב אשה לה' ונהי שרז"ל דרשו מיתורא לדעת הרמב"ם אפילו שלא לשם קרבן אם מקריב עם קרבן מ"מ כיון שאינו מפורש לא חשבי' לי' וכמו שלמדו עוד מקרא זה כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו ואפ"ה אינה נמנה כיון שאינו מפורש עיי"ש בכ"מ וה"נ כן. ומ"ש עוד המעיי"ח דלהרמב"ן קשה למה קיי"ל דחייב על עירובין מלקות דהו"ל למפסק כל"ב ספק נפשות להקל דאפילו חדא נמי לא לילקי, לענ"ד דהברייתא דתניא עירובו מניין מוכח דלוקין ואין לומר פי' הברייתא לענין איסור דבלא"ה ח"ש אסור מה"ת והל"ב עכ"ח סובר כר"ל ולכך לדידן דקיי"ל כר"י עכ"ח לוקין על עירובו ועיי' מ"ש בחי' פסחים מ"ג בקונטרס מיוחד:

ב) והנה הרמב"ם פ"ה מה' א"מ פסק דאפילו על כ"ש שאור ודבש חייב ובאותו פרק עצמו פסק דאין הקטרה פחות מכזית והכ"מ תמה עליו דזה תרתי דסתרי מעיקרא נקט דרש דאביי דיליף מכל לרבות כ"ש וס"ל דיש הקטרה פחות מכזית ואח"כ פסק כרבא דאין הקטרה פחות מכזית ועיי' כ"מ ולח"מ שהאריכו בזה ובשעה"מ ובמעיי"ח כ' דכוונת הרמב"ם כ"ש לענין המל"א ולענ"ד אפשר לומר דכוונת הרמב"ם דאם הי' מקצת שאור ומקצת דבש וע"י שניהם יש כזית ושיעור הקטרה חייב דאיסורין מצטרפין זע"ז כל שבאו מחד קרא ובגמ' קאי על הברייתא דתני' מקצתו מניין דהיינו כ"ש ממש ובזה פליגי אביי ורבא משא"כ בלשון הרמב"ם שפיר יש לכוון דכוונתו בצירוף שאור ודבש שיש בהם שיעור הקטרה, ועוד אפשר לומר באופן אחר דהרי כבר כ' התוס' בפסחים מ"ג בד"ה מאן תנא דלענין מנחות ילפי' מריבוי דקרא דגם נוקשה הוא בכלל חמץ וכ"כ כאן במנ"ח לענין לאו דכל שאור גם נוקשה בכלל ונראה דיליף זה מלשון כל כמו דילפינן חמץ נוקשה לענין פסח מכל ה"נ ועוד נראה דגם דבש דפירש"י בחומש דכל מיני מתיקה נקרא דבש ועיי' במל"מ שפלפל בזה ומנלן הא ונראה ג"כ דילפינן מכל דבש כל שיש בו מקצת מתיקות הוא בכלל והנה הרמב"ם בפ"ח ממ"א כ' דקרומין וגידין אסורין כח"ש וכבר הבאתי לעיל לפרש דבריו דס"ל דיש ח"ש בכמות וח"ש באיכות ואפילו הוא כזית שלם מקרומין וגידין אבל כיון דאיכות האיסור אין בו אלא מקצת ממנו מקרי ח"ש וא"כ נוקשה והה"ד דבר שיש בו מקצת מתיקות מקרי ג"כ כ"ש וממילא אפילו לרבא דאין הקטרה פחות מכזית אפ"ה יכולין לרבות כ"ש באיכות שיעור הקטרה שיש בו ואפ"ה נקרא רק כ"ש ולזה לכאורה קשה מנלי' להש"ס דרבא לא ס"ל כאביי לרבות כ"ש דכיון דאיכ"ל תרוויי' וצ"ל דס"ל להש"ס כיון דרק מיתורא דכל ילפי' מנלי' דילפי' תרי מחד כל וכיון דלרבא ילפי' מכל לרבות חצי קומץ שיש בו כזית מנלי' למילף גם כ"ש נימא דהקרא בא לרבות המסתבר טפי לכך הוכרח לומר דרבא לא ס"ל כאביי אמנם לכאורה נראה דזה תליא בפלוגתא בפסחים דף מ"ג ר"נ ור"י דלר"י שם דס"ל מכל מחמצת ילפינן רק תערובת חמץ ולא נוקשה לר"א ור"נ שם ס"ל דלר"א ילפינן תרוויי' והקשה הבעה"מ שם מנלי' למילף תרוויי' ותי' דכל מרבה הכל וכוונתו נראה דס"ל כמ"ד בבכורות דף ג' ע"א דכל פירושו כל דהו וא"כ הכל נכלל ולדעת הטור באו"ח סי' תמ"ב ס"ל להרמב"ם דעל תערובת וגם על נוקשה עוברין עליו וא"כ עכ"ח ס"ל דכל מרבה הכל וא"כ ה"נ יכולין לרבות תרתי חצי קומץ וכ"ש באיכות ושפיר פסק הרמב"ם כתרוויי' כנ"ל. והרמב"ן עה"ת הביא ראי' דמקצתו אסור מן ממנו וכן איתא בחינוך ולענ"ד דס"ל דהא דילפינן במנחות נ"ח היינו לר"א אבל אינהו ס"ל כחכמים לענין חמץ ולא דרשינן כל ועכ"ח דיליף מקצתו מן ממנו ואע"ג דדרשינן מהאי ממנו כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו כדאי' במנחות שם קיי"ל כרבנן דמקרא נדרש לפניו ולאחריו בר"ה דף ט' ובלא"ה האי לא תקטירו ג"כ קאי על לפניו על שאור ועל לאחריו על ממנו אשה לה' ולדעת הטור דהרמב"ם פוסק כר"א א"כ יש לו ב' דרשות א' להמל"א וא' למקצתו:

ג) המנחת חינוך העיר בזה דאם נפל שאור ודבש בקטורת והקטירה אי מיפסל דאיכ"ל דאינה מפסל רק לכתחלה אסור להקריב אבל אם הקטירה כשר ולא הוי מהב"ע כיון דאפשר להקטרה בלי עבירה לכאורה לפי מה דמוכח מתוספת פ' לולב הגזול שהקשה ל"ל קרא בטבל ת"ל משום מהב"ע והקשה השג"א הא עדל"ת ותי' דעכ"ח מיירי דעדיין נשאר כזית ויוכל להפריש דאל"כ תקשי הא בעינן מצתכם ועכ"ח דיוכל להפריש לכן אינו דוחה אך לפי"ז קשה הא אפשר לקיים המצוה בלי עבירה ועכ"ח דהתוס' ס"ל כיון דעושה עבירה בשעת קיום מצוה ממש חשיב מהב"ע ואפי' הי' אפשרות לעשות המצוה בלי עבירה, ועוד יש לדון ת"ל דפסול משום דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני דקיי"ל כרבא ולדעת המהרי"ט הובא בש"ך חו"מ סי' ר"ח דהיכא דאפי' אי אמרי' ל"מ לא יתוקן העבירה לא אמרי' דלא מהני וא"כ ה"נ הרי האיסור דלא תקטירו נשאר אבל לפמ"ש הסמ"ע שם דדווקא אם המעשה מצד עצמו אסור אמרינן ל"מ אם כן ה"נ נ"ל דפסול מצד עצמו ולא מהני, וגם (אם) א"א לקיים המצוה יש לדון דעדל"ת אם נימא במקדש נמי דוחה:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה