אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה מה

מצוה מד

היא להרמב"ם ומ"ג להרמב"ן. ל"ת אליבא דכ"ע. להרמב"ם היא ל"ת כ"ח ולהרמב"ן ל"ת כ"ה.

שלא למכור האדון אמה העברי' שנאמר לא ימשול למכרה בבגדו בה והרמב"ם במנין המצות ל"ת רמ"א כ' שהזהיר אותנו שלא למכור אמה לזולתינו ובה' עבדים פ"ד כתב הרמב"ם ג"כ הלאו שלא ימכור האדון לאחר והמעיי"ח תמה הא בקידושין י"ח ע"ב פליגו ר"ע וראב"ש וכולם מודים דהאי לאו על האב קאי ולא על האדון ואיך כ' הרמב"ם דלא כחד ולענ"ד וודאי פשטא דקרא לכ"ע קאי על האדון דקרא בי' איירי וקמ"ל קרא דלא ימכור האדון לאחר אלא דסיום הקרא בבגדו בה הוא מיותר דל"ל טעם זה בלא"ה מסתבר דלא יכול הלוקח למכור לאחר ובפרט לפי מה שכ' מקצת מוני מצות דיליף לה מלא ימכרו ממכרת עבד א"כ ל"ל הטעם של בבגדו בה אפי' לא הי' בגידה לא הי' האדון רשאי למכרה וגם בע"ע הדין כן כמ"ש הרמב"ם שם ומכח יתורא דבבגדו בה ילפי' נמי דקאי על האב לר"ע כדאית לי' ולר"א כדאית לי' ובזה פליגו אבל לכ"ע אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולכך לענין מנין המצות דמונה הרמב"ם לעולם דבר שהוא מפורש ולכך מפרש הלאו לענין האדון ולענין יתור של בבגדו פסק כר"ע דיש אם למקרא וקרי בבגדו היינו לשון בגד דהוא פרש טליתו עלי' וקאי על בגד האב ללמד דלא ימכר לשפחות אחר אישות וס"ל להרמב"ם כמו שכתבתי לעיל במצוה הקודמת דפריסת טלית לאו היינו יעוד דאינו בא לגמרי ברצון האב אלא ברצונה וברצון האדון כמו שבארתי לעיל מצוה מ"ג:

ב) והנה על לאו זה כתבו הרמב"ם והחינוך דאין לוקין ובפי"ט מסנהדרין ג"כ לא הביאו הרמב"ם בכלל הלוקין והטעם כ' בפ"ו מבכורות הואיל ואין המכירה מהני ומה שהקשה הלח"מ שם על זה כתבתי ליישב לקמן במצוה שס"ב עיי"ש:

ג) בגמרא כתובות מ"ז ילפי' נמי מהאי קרא דמעשה ידי' דבת לאבי' דכי ימכור את בתו לאמה מה אמה מע"י לרבה אף בת מע"י לאבי' אפי' כשהיא נערה דעל קטנה ל"צ קרא דהשתא זבוני מזבין וכו' ותוס' שם בד"ה השתא הקשה למה איצטרך למילף דאין יכול למכור נערה מכח ק"ו מדיצאה בסימנין ק"ו שלא תמכר ת"ל מדאיצטרך לאמה ולענ"ד יש ליישב היטב דלכאורה קשה לי על ק"ו הראשון דהשתא זבוני מזבין וכו' לפמ"ש הרמב"ן בפי' החומש דהא דנתנה התורה רשות לאב למכור את בתו הוא רק לטובתה דמסתמא ימכרנה לעשיר והאדון יגדלנה כרצונו וציוותה התורה על הקונה אותה שייעדה לו או לבנו ועי"ז יהי' טובה והצלחה גדולה לבת העני ולכך אם לא יעדה מקרי בגידה א"כ אין כאן ק"ו דלמא לעולם מעשה ידי' לעצמה אפ"ה נתנה התורה רשות למכור כיון דיגיע טובה לה ונהי דאין אנו דורשין טעמא דקרא כל זמן שאינו מפורש מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דאפשר דהטעם כך הוא ואין כאן קל וחומר ונראה דהרי מבואר בקידושין י"ט דדרשי' מקרא דלאמה לר"מ דיכול למכור ע"מ שלא ליעד ולרבנן אפי' לקרובים או לפסולים וכבר ביאר השעה"מ בפ"ב מאישות דלפי"ז קשיא מנ"ל למילף מלאמה דמע"י של אב כמו אמה וצ"ל דיש שני דרשות מלאמה עיי"ש או מלשון את המיותר לאקושי לאמה עכ"פ כיון דהתירה התורה למכור אפי' כשאינה עומדת ליעוד ואינו לטובתה ואפ"ה רשאי למכור וא"כ שפיר איכא ק"ו דמע"י של אב אלא דלפי"ז נהי שכ' התוס' דמלאמה מוכח דנערה אינו יכול למכור לאמה דהיינו במקום שאין יעוד כגון ע"מ שלא ליעד או לקרובים אבל במקום שיש יעוד אכתי לא נשמע מכח קו' התוספת דלאמה ולכך שפיר איצטרך ק"ו דהשתא מכורה כבר יוצאת אפילו היתה מכורה לטובתה דלא חלקה התורה אינו מכורה אינו דין שלא תמכר ומיושב היטב קו' התוס':

והבעה"ג מונה נמי לאו דלא תצא כצאת העבדים שלא יוכל לשלחה לאמה העברי' בשן ועין והרמב"ם אינה מונה זה דהוי רק כשלילה שאינו מוכרח להוציאה כעבד ועיי' בשורש ח' בהרמב"ם ובהרמב"ן בהשגות ומפרשיו שהרמב"ן כ' דאי סק"ד דרק לשלילה נכתב פשיטא דל"ל קרא ע"ז מהיכי תיתי למילף מעבד כנעני דהתם קנסא ומקנסא לא ילפי' אפי' בק"ו ועיי' בפ"ק דברכות דף ה' ע"א מפרשי' הקרא דמתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין וקשה הא מקנסא לא ילפי' מיהו אין למדין הלכה מדברי אגדה. ואעפ"י שהרמב"ן יישב לבה"ג לא מנה זה ללאו כמ"ש בפי' החומש דפשטא דקרא נמשך למצות יעוד:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה