מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה מג
היא להרמב"ם. ולהרמב"ן מ"א. מ"ע לכ"ע להרמב"ם מ"ע ט"ז ולהרמב"ן מ"ע י"ז
מצוה ליעד אמה עברי' לו או לבנו שנאמר אם לא יעדה והפדה מכלל דמצוה ביעוד והנה אנן קיי"ל דכסף מכירה היא כסף קידושין ואפי' סמוך לשקיעת החמה סוף שש ואפי' לא נשתייר זמן שוה פרוטה יכול לייעד וביעוד צריך לומר לה בפני ב' עדים הרי את מיועדת או מקודשת לי והנה באמת לכאורה קשה למה בעינן שיאמר לה דווקא בפני ב' עדים הרי קיי"ל שם דייעוד הוי כמקדש מעכשיו ולאחר שלשים כדאי' שם בקידושין דף י"ט וכן פסק הרמב"ם ספ"ד דעבדים ואם חזר האב וקדשה לאחר אינה מקודשת וא"כ עכ"ח הוי כאלו קדשה בשעת מכירה מעכשיו אם לא יחזור לאחר זמן ואפי' תימא דקדשה ע"מ שייעד אותה לאחר זמן דהרי לא סגי אם לא חזר אלא צריך דווקא ייעוד וכ"ש לפמ"ש שם הרמב"ם פ"ד מעבדים דבעי' דווקא שייעד אומה מדעתה ולדעת הכ"מ היא יכולה לעכב וא"כ עכ"ח ע"ד זה חשבי' כאלו קדשה בשעת מכירה ע"מ שייעדנה לאחר זמן וא"כ קשיא למה צריך בשעת יעוד עדים הרי קיי"ל במקדש אשה מעכשיו על תנאי אין צריך בשעת קיום התנאי עדים אלא אפי' מקיים התנאי בינו לבינה הרי היא מקודשת כדמוכח באע"ז סי' ל"ח סעי' ב' ואמאי צריך כאן בשעת יעוד עדים. ונראה ליישב עפמ"ש בנוב"י מה"ת חאע"ז סי' נ"ד לבאר למה באמת לא בעי' בשעת קיום התנאי עדים הלא אין דבר שבערוה פחות משנים ותי' דאנן סהדי דבשעת הקידושין הי' דעתו לקיים התנאי דאין אדם עושה דבר בטל וכאלו מיד הי' עדים שיקיים התנאי ע"ש שהאריך וכ"ז בעלמא אבל כאן שעיקר כוונתו הי' לקנות אמה ואפי' נימא דמסתמא דעת אדם לקיים מצוה הרי התורה נתנה לו ברירה או שייעדנה לו או לבנו וא"כ אין כאן בשעת מכירה אומדנא ולכך אין דשב"ע פחות משנים וצריך לייעד בפני עדים כנלע"ד ומ"מ קשיא דא"כ דעיקר הקידושין נגמרים בשעת ייעוד וכ"ש לדעת הרמב"ם דהייעוד מדעתה א"כ אמאי חשבי' לי' כאלו קדשה אבי' הרי בקידושין דף י"ח ע"ב אמרי' דלר' יוסי בר יהודא כיון דקדושין לאו מכח האב אתי' לגמרי אמרי' דיכול האב למכור אחר הקדושי יעוד וא"כ ה"נ לרבנן נהי דכסף מכירה אם רצה האדון והבת לבסוף הו"ל למפרע הכסף מכירה ככסף קידושין מ"מ כיון דבעי' בשעת קיום התנאי עדים עכ"ח אז נעשה מעשה הקדושין ולמה נקראו הקדשין ע"י האב מיהו אי משום הא לא אריא דהרי כיון דהקדושין למפרע חלין כדלעיל עכ"ח נגמר ע"י האב ואיגלאי מלתא למפרע לרבנן נגמרים ע"י האב אלא שהיא והאדון יכולים לעכב שכך התנה שהזכות לעכב הדבר ואם לא עיכבה לא מקרי כאלו עשתה היא דשב ואל תעשה לא מקרי מעשה ומ"מ יש להקשות לפמ"ש הר"ן בפסחים ל"א דרבא סובר מכאן ולהבא הוא גובה הואיל ואי בעי מסלק בזוזי ואפ"ה אם פי' מעכשיו והרהינו אצלו אמרי' דהמשכון ברשות הגוי למפרע והקשה הר"ן אמאי נימא הואיל ובידו לפדותו הוי לי' כשלו ותי' דמחוסר ממון לא מקרי הואיל וא"כ כאן דאינו מחוסר ממון נימא הואיל ובידה לעכב ולחזור מקדושין הו"ל כאילו הקדושין בידה וממנה באו הקדושין ולמה אמרי' דלרבנן דריב"י אי אפשר למכרה לאחר יעוד דהוי לי' כאלו מכרה לשפחות אחר אישות וצ"ל דשם קאי הש"ס לרבנן דר' אליעזר דתני בברייתא דשווין דמוכר אלמנה לכה"ג יעיי"ש ורבנן דר"א ס"ל בפסחים דף מ"ז ומ"ח דלא אמרי' הואיל ולכך מוקי לה דווקא בקידושי יעוד ואליבא דריב"י אבל לדידן דקיי"ל כמ"ד דאמרי' הואיל שפיר אפי' ביעוד אליבא דרבנן כיון דבידה לעכב ואמרי' הואיל ובידה לעכב הוי לי' אם לא עיכבה כאלו הקדושין ממנה ולכך מוכרה לשפחות אחר יעוד וא"ש דברי הרמב"ם דשם בפ' מה' עבדים דפסק כברייתא הנ"ל דמוכר אלמנה לכה"ג והקשה הלח"מ הא הש"ס מוקי לברייתא זו דווקא בקידושי יעוד ואליבא דריב"י ואנן לא קיי"ל כריב"י ולהנ"ל א"ש טובא כן נראה לענ"ד:
ב) ויש לי בזה מקום עיון לדעת הרמב"ם הנ"ל שסובר דהיעוד בעי' מדעתה לפי מה שבארתי לעיל לרבנן דריב"י קידושין מתחילין בשעת מכירה אם בא לבסוף לידי יעוד והוי לכאורה כמו המקדש אשה ע"מ שירצה אבא ה"נ הקדושין בע"מ ומעכשיו אם תרצה הבת והאדון א"כ מ"ש זה ממה שאמרו בריש כל הגט דף כ"ה באומר הרני בועליך ע"מ שירצה אבא דתלי' בברירה א"כ לדידן דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה ולמה תתקדש למפרע לרבנן וצ"ע מיהו גם בהא הריני בועליך ע"מ שירצה אבא קיי"ל כר"ש דמועיל אע"ג דקיי"ל אין ברירה וכבר הקשה בפ"י בקדושין דף ס"ג גבי ע"מ שירצה אבא עיי"ש ואין כאן מקומו:
ג) במנחת חינוך הקשה דמאי קאמר דלא משכחת לה שימכור האב אלמנה לכה"ג אלא לריב"י וכן הא ר"נ מדברי ריב"י מוכח דאומר אדם לבתו צאי וקבלי קדושיך הא גם לרבנן מוכח כן דהרי דברי רבנן שייכים דמקודשת למפרע היכא דקנאו בכסף נעשה למפרע מעות קנין לקדושין אבל אם קנה אותה בשטר או נתן האב את בתו במתנה כדעת התוס' רי"ד דיכול ליתן בתו במתנה ובשעת קנין אין כאן מעות ועכ"ח עיקר היעוד במה שמוחל לה מעשה ידי' כמו לריב"י חלין הקדושין בזמן ההוא ומטעם דהוי כאומר צאי וקבלי קדושיך א"כ גם לרבנן נימא דמשכחת לה בכה"ג דמוכרה אלמנה לכה"ג דהיינו שמעיקרא מכרה או נתנה בשטר ויפדה האדון ונתאלמנה שאינו נעשה הקידושין ע"י האב דיהי' כמו לריב"י ולענ"ד נראה דהרי יש שני טעמים בראשונים למה מהני לומר צאי וקבלי קדושיך בתוס' פלפלו בזה והר"ן צידד ג"כ לומר דהוי כאשה שאמרה לפלוני תן קדושין לפלוני ואתקדש אני לך דמתקדש מטעם מרב כדאיתי' לעיל דף וי"ו אלא שהתוס' הקשה ע"ז דהרי האב לא אמר לאדון ליתן לה אלא שאמר לבתו צאי וקבלי לפיכך י"א טעם אחר דהוי כאלו עשה בתו להיות שלוחו לקבל קידושין כמ"ש הרא"ש כיון דהוא לעצמה ולטובתה היא נעשה שליח עי' ברא"ש ור"ן וכ"ז שייך במכרה בכסף אבל אם מכרה ונתנה בשטר וקיי"ל דאב כותב וכותב קני לך בתי ובכלל קני לך בתי בין קנין לשימוש ובין קנין ליעוד וא"כ הוי ממש כמו אשה שאמרה תן מנה לפלוני ואתקדש מטעם ערב דהרי האב אמר כן לאדון וא"כ מיושב שפיר קו' מ"ח הנ"ל בשלמא לרבנן אין יכול להוכיח כשאומר לבתו צאי וקבלי דמהני דממ"נ בכסף היעוד חל למפרע משעת קנין ואם קנה בשטר הרי האב אמר לאדון קני לך דהיינו קנין אמה וקנין יעוד ואם יעדה נתקדשה בתורת ערב כדלעיל אבל לריב"י שפיר הוכיחו כיון דלדידי' אפי' בקנין כסף אין חלין הקידושין אלא משעת יעוד דלאו לקידושין נתנו ולא הוי כאומר האב לאדון ואפ"ה מהני ועכ"ח משום דהוי כאלו הפקיר רשותו שיש לו על בתו א"כ הה"ד באומר לה צאי וקבלו קידושיך כן נראה לענ"ד נכון:
ד) ועוד יש ליישב קו' הנ"ל דהנה רש"י פי' בקידושין דף י"ח ע"ב דלריב"י מהני מכח גזירת הכתוב וכבר הקשה הפ"י דהא לקמן אמרי' דהוי מטעם צאי וקבלו קידושיך ואם רש"י סובר דגם בצאי הו"ל כנתקדשה ע"י האב ואין אדם מוכר לשפחות אחר אישות א"כ קשיא סוגיא דלקמן עיי"ש ולענ"ד כוונת רש"י דלפמ"ש דלריב"י בקנין כסף לא שייך לומר משום ערבות ועכ"ח לומר כפי' הרא"ש משום שליחות ותוס' כתבו בב"מ דף י' ע"ב בד"ה דאמר בחד תי' דהיכא דקדשה גרושה לכהן אין שליח לד"ע ואין הקדושין חלין וא"כ כיון דאין אדם מוכר את בתו אא"כ משכחת לה יעוד ואפי' לחייבי לאווין משום דקידושין תופסין בחייבי לאווין והיינו ע"י עצמו אבל ע"י שליח לא דהרי אמרי' בקידושין ע"ח דלכ"ע באלמנה איכא לאו גם על הקידושין א"כ עכ"ח אין הטעם משום שליח דאין שליח לד"ע ועכ"ח לפי האי תי' צריך לומר דלריב"י הוי גזה"כ וה"נ איכא למימר כאידך תי' דאתיא כר' אלעזר אבל לריב"י באמת אין מוכרה אלמנה לכה"ג ולכך לקמן אמרי' דהוי משום צאי וקבלו קידושיך: