אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה כא

מצוה כ

היא להרמב"ם ולהרמב"ן מצוה כ"ב והיא מ"ע לכ"ע להרמב"ם מ"ע ט' ולהרמב"ן מ"ע יו"ד.

מ"ע לספר ביציאת מצרים בלילה הראשונה של פסח שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וביאר הרמב"ם במנין המצות מ' קנ"ז בלשון והגדת היינו שימשוך הדברים וירבה בסיפור מתחילה ועד סוף וכמו שסידרו חז"ל לקבוע בלבינו שלא את אבותינו בלבד הוציא ה' אלא כל הדורות עד סוף כל הדורות הוציא ה' וזה הוא בכלל לשון והגדת דהגדה מצינו בלשון המשכה בלשון התרגום נגיד שמא וכיוצא בזה ולכך מובן שנכלל בלשון והגדת היינו שכל המרבה ה"ז משובח ואין זה כמו מצוה לזכור יצ"מ בכל יום דזכירת יצ"מ בכל יום הוא רק בקיצור מופלג משום שע"י יצ"מ ונפלאות שעשה ה' לנו ניכר שהשגיח ה' על העולם התחתון וכמו שהאריך הטור באו"ח סי' תרכ"ה שלכך תלה המצות בזכר יצ"מ ולכך נתחייבו ישראל לשמוע בקול ה' ולעשות הרבה מצות יותר מכל האומות כנאמר כי עבדי הם אבל אין בכל זה הגדה וסיפור אלא בהאי קרא והגדת ומצוה זו היא דווקא בליל ט"ו בניסן כמו שקבלו חכז"ל בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך והרמב"ם כ' שם דמיד בתחילת הלילה הוא מצוה וזה מרומז בכלל והגדת לבנך שהרי החיוב אף על מי שאין לו בנים ואמאי כתיב לבנך אלא להורות שהמצוה מיד בתחילת הלילה בשעה שהנערים נעורים ובספר מנ"ח הקשה מה בין מצות הגדה למצות זכירת יצ"מ ולענ"ד נראה דהנה הרמב"ם שם במנין המצות הביא לשון המכילתא שנאמר שם אין לי אלא כשיש לו בנים וכו' בינו לבין עצמו מנין ת"ל זכור את יום ומזה משמע דהמכילתא מפרשת דהוא כלל ואח"כ מפרש הפרט והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה וזה לכאורה קשה על מה שכ' רש"י בתורה זכור מכאן שמזכירין יצ"מ בכל יום שהרי בעלמא אמרי' אין בכלל אלא מה שבפרט ובאמת דברי רש"י עצמו שנוים במכילתא המובא בילקוט ותזכור ילפי' שמזכירין יצ"מ בכל יום וביאר המזרחי והג"א דזכור הוא המקור ולשון הוה בכל עת ובספר מנ"ח הקשה על רש"י שהרי בספ"ק דברכות ילפי' זה מלמען תזכור את יום צאתך וגו' ולק"מ שהרי במכילתא עצמו נאמר כן אלא שמסיים אין לי אלא ביום בלילה מניין ת"ל למען תזכור ומה שהקשה בספר מעיי"ח ובמנ"ח והצל"ח למה לא מנה מצות יצ"מ למ"ע וכבר כ' הצל"ח שם בברכות כיון דכתיב למען תזכור ואינו בלשון ציווי לכך אינו נמנה למ"ע בפ"ע עיי"ש אלא שהמנ"ח הקשה לפירש"י דיליף מלשון זכור את אשר יצאתם עמדה הקו' ולענ"ד ליישב עפ"י המכילתא הנ"ל דבאמת עיקר הקרא דזכור את יום אשר יצאתם קאי על ליל פסח כמו שנאמר בפרט והגדת לבנך בשעה שמצה ומרור מונחים אלא מדכתב זכור בלשון מקור דמשמע בכל עת מינה ילפי' כמ"ש הגור אריה דבכל יום וכיון דילפי' זה רק ממקרא שהיא הלמ"ס א"א למנות זה בכלל מ"ע המפורשין בתורה בפרט לפי מה דפסק הרמב"ם יש אם למסורה כמו שהוכיח הפרמ"ג סי' פ"ז בט"ז:

ב) והנה המנחת חינוך הקשה הא דקיי"ל דמצות הגדה גם נשים חייבין מנ"ל ואי משום דאף הן היו באותו נס הא כתבו תוס' במגילה ד' דהיא רק מדרבנן ולענ"ד ל"ק דהרי בפ' ראה כתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני ודרשו חכז"ל בפסחים ל"ו לר"ע הקרא דעוני בא ללמד כשמואל שעונין עליו דברים הרבה והיינו שחייבין לספר עליו ההגדה ומהיקשא דקרח הזה ילפי' דנשים חייבין במצות אע"ג דמעשהז"ג וההיקש זה נמי כתיב אצל לחם עוני מוכח ג"כ שצריכין לענות ומוכח דחייבין גם במצות הגדה ובזה מיושב קו' הצל"ח שהקשה שם דף כ"ח ומ"ג למה לי' למילף מהאי קרא דפ' ראה ת"ל מקרא דפ' בא כל מחמצת לא תאכלו שבעת ימים תאכל עליו מצות עיי"ש ולהנ"ל נלענ"ד בדווקא נקט האי קרא ללמדינו דנשים חייבין גם במצות הגדה ולכאורה מודחה בזה דברי הצל"ח שכ' לעיל דף כ"ח לר"י דיליף מהאי קרא לקבעו חובה והוא יליף חיובא דנשים מהקישא דכל מחמצת ולהנ"ל הא איצטריך הקישא אכתי לענין לחם עוני אלא שזה יש ליישב דאפשר דס"ל כריה"ג דדרש לחם עוני לחם הנאכל באנינות לאפוקי מצה של מעשר שני, אלא דבלא"ה גם לריה"ג איצטריך האי הקישא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות דלא מיקרי לחם אלא דברים הבאין לידי חימוץ ומזה ילפי' דגם חלה לא נוהג אלא מחמשת המינין:

ג) ומטעם זה נראה לי דלא כתשו' שג"א סי' י"ב דכתב נשים אינם חייבין בהזכרת יצ"מ בכל יום וחשיב לי' כמעשהז"ג ולענ"ד אפילו הוי מעשהז"ג הרי שם כתיב למען תזכור את יום צאתך כל ימי חייך לא מבעי' אם מפרשי' למען שע"י אכילת מצה ועניות דברים הרבה תזכור את יום צאתך מארץ מצרים בוודאי משמע גם נשים חייבין אלא אפי' כמ"ש הרשב"א בח"א ספ"ק דברכות דלמען אינו סיבה אדרבה הוא חיוב בפ"ע כמו בעבור שבעבור זה תזכור ג"כ יצ"מ כל ימי חייך ג"כ משמע דהקישא דלא יאכל חמץ קאי גם אלאחר לאחריו ועוד בפסחים דף קי"א ע"ב יליף ר' אחא ב"י דחייב להזכיר יצ"מ בק"ה מדכתיב למען תזכור את יום צאתך וכתיב זכור את יום השבת ופרש"י דילפי' בגז"ש וקיי"ל דאין גז"ש למחצה ונשים חייבין בקידוש היום דבר תורה וממילא מוכח דחייבין גם בזכירת יצ"מ. וגוף הסברא של שג"א שרצה לומר דאפי' מצוה שנוהג בכל יום אלא כיון שעבר זמנה שוב מתחיל חיוב אחר ומקרי מעשהז"ג כבר כתבתי דלא נראה לענ"ד ולדבריו יהי' נשים פטורות גם מברכת השחר דלא עשני גוי והנותן לשכוי שמברכין על טובו של עולם ובעבר זמנו בטל מצותו וח"כ לא הי' נשים חייבין לברך והמג"א סי' רצ"ו סקי"א כ' דבדבר שאינו אלא ברכה אין הנשים רשאין להחמיר על עצמן ולא אשתמט שום פוסק לומר דאין הנשים רשאין לברך אדרבה המנהג שמברכין במקום שלא עשני אשה שעשני כרצונו ועוד מה הועיל השג"א שרצה ללמד זכות על הנשים שאינם נזהרים להזכיר יצ"מ בכל יום וקשה אפילו הי' מעשהז"ג מ"ש מקריאת מגילה וארבע כוסות שחייבין משום שאף הן היו באותו נס לחד תי' במגילה ד' מה"ת ולחד תי' הוא רק מדרבנן וא"כ עכ"פ חייבין מצד שאף הן היו באותו נס וצ"ע:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה