אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה תט

תשובה תח

ב) אם שחט צדוקי בלא עומד ע"ג ויוצא ונכנס אם אינו מומחה פשיטא דאסור ובמומחה דעת הרשב"ם והרשב"א דקי"ל כת"ק דרשב"ג ולא מהני אחזיקו לסמוך בחותך כזית בשר וכו' וברמב"ם פ"ו מהלכות עבדים דין ו' דפסק עד כותי וצדוקי פסול משמע אפילו בכתיבה לא סמכינן עלייהו והיינו לכאורה כר"א דאין בקיאין בדקדוקי מצות ומזה תקשה לדעת הב"ח והש"ך בס"ק כ"ב בדעת הרמב"ם דאפי' נימא דסוברים כרשב"ג הוי להו לאפלוגי בין אם אחזיקו או לא ולדעת הרשב"א דסובר דקי"ל כת"ק דרשב"ג אפילו נאמר דס"ל דלרבנן תרתי בעי קשה האי דבפ"ק דגיטין דסתם כר"א וגם הרי"ף הביאו רק דכ' דלדידן אין נפ"מ דעשאום כגוים וצ"ע (ואפשר דרשב"א מודה דפסקי' כר"א ובא למעוטי רק דלא קי"ל כרשב"ג). או י"ל דס"ל דבאמת עדות בשטר לא חשיבא להו ככתיבא עיין בפני יהושע שם בגיטין ואפילו לא אמרינן כהרמב"ם דעדות בשטר הוא מדרבנן וכ"ש להרמבים. והגמרא שם קאמרה רק בדרך את"ל מני מתני' אי ת"ק וחשבית לי' ככתיבא אפילו שאר שטרות נמי וע"ד שכ' התוס' שם לרשב"ג אבל לפי האמת קי"ל לפי דעת הרי"ף והרמב"ם דלא חשיב ככתיבא רק אחזקו לחודא לא מהני ומוכח כדעת הב"י ולא כהב"ח והש"ך ובלא"ה לפי מ"ש הכו"פ בסי' ב' דבצדוקים לא מצינו דאחזקו כלל עיי"ש.

ובקושית הש"ך בס"ק כ"ב נראה פשוט לישב דלפי מאי דמוכח בגיטין דף י' דהא דפליג ר"א דאין בקיאין וכו' היינו מסתמא אבל בידעינין בכותי דחבר הוא סמכינין עלי' ומינה נשמע דה"ה לרבנן דפליגו על רשב"ג דבאחזיקו לא סמכינין עלייהו נראה נמי דהיינו מסתמא אבל בידעינין דכותי חבר הוא שפיר סמכינין עליו וא"כ אין מאביי ורבא הכרע כלל דס"ל כרשב"ג ולכך מוכרח הש"ס לומר בטעמא דר"א משום דגרי אריות הן דאל"כ עדיין תיקשה דלוקמה בכותי חבר ובוודאי אע"ג דחבר הוא היינו רק במה דאחזיק בי' אבל לענין לפני עור עדיין נחשד דאל"כ אינו כותי כלל רק חבר ממש ולכך בעינין עע"ג או חותך כזית וכו' ולא קשה מידי כן נראה לפי ענ"ד.

ולדברי הפליתי הנ"ל דבצדוקים ל"ש אחזיקו כלל בשום תורה שבע"פ נראה לי ראי' ברורה מהא שהקשיתי לעיל בסי' ת"ג דאכתי לוקי בצדוקי עיי"ש ולהנ"ל א"ש דבצדוקי שום צדוקי כל זמן שנושא שם צדוקי עליו לא אחזיק בשום תורה שבע"פ ול"ש חותך כזית בשר וכו' ובזה א"ש נמי מה שהקשה בראש יוסף בחולין דף י"ז דלר"א תקשה הכל שוחטין דתנן לקמן מאי מרבינין ולהנ"ל א"ש דמרבינין צדוקי.

ועוד יש לישב קושית הרא"ש יוסף הנ"ל עפ"י מ"ש לעיל בסי' ת"ה לדעת הרמב"ם דלאחר גזירה חשבינין לכותיים גרי אריות עיי"ש והנה הבעהמ"א ז"ל מפרש מ"ד בש"ס רבא מ"ט לא אמר כשמעתי' ר"ל דהוי לי' לאוקמי' מתניתין ראשונה במומר דכותי לא מסתבר כולי האי לרבות כיון דלבסוף עשאום כגוים ועוד דאיכ"ל כותיים גרי אריות הן וא"כ זה עצמו הוא כוונת הש"ס לישב אליבא דר"א קסבר כותיים גרי אריות או דהכוונה השתא לדידן גרי אריות הן ולכך יותר ניחא לי' לאוקמא רישא לרבות מומר וסיפא כותי וא"כ מיושב נמי קושיא דלעיל (בסי' ת"ג) מר' אשי ואפי' נימא דהכוונה כפשטא כדלעיל סימן ת"ג מ"מ הכוונה כיון דקסבר גרי אריות הן יותר ניחא לי' לאוקמא רישא בכה"ג וסיפא לרבות כותי דבלא"ה מצינו כמה סתמא דס"ל גרי אמת הן.

ועתה אבוא לבאר לשון הרשב"א הא דכתב דמומחה צדוקי בעומד ע"ג מותר לאכול משחיטתו כבר כתבתי דאפשר לומר דמדייק מלשון הרמב"ם כתי' הב' של הבית יוסף דלענין לכתחילה בעינין מומחה ועומד ע"ג אבל לתירוץ ראשון של הבית יוסף נראה דחסר כאן או יוצא ונכנס וכן הוא בתוה"ב הקצר ולא נימא דווקא בדיעבד לכך קאמר כדינא דכותיים דמוקמינין לרבות מהכל ואפילו לכתחילה וי"ל דנקט מומחה לרבותא דאפי"ה לא מהני חותך כזית וכו' דל"ת דדווקא בלא ידעינין שהוא מומחה וגם הא דאחזיקו אפילו לרשב"ג מסתמא הוא רק רובא וא"כ יש לן תרי מיעוטא לאסור קמ"ל אפילו ידעינין שהוא מומחה לא מהני חותך וכו' ודכוותי' בצדוקי וביתוסי ומשמע מהרשב"א דגם הם אחזיקו אלא דלא סמכינין עלייהו דלא כהפליתי הנ"ל ודברי הפליתי נכונים בהרמב"ם וא"כ כל דברי הרשב"א נכונים לדינא כנ"ל רק דקי"ל דבעינין נמי בדיקת סכין וגם לפי דברי הפליתי מוכח מדברי הש"ע דלא כדעת התבו"ש שהבאתי לעיל דבדלא אחזיקו חשיבו אינם חוששין לזבוח אלא כמ"ש דהם כתינוק שנשבה.

ואם נשבע הצדוקי דשחט שפיר הי' מותר לסמוך עליו וכדאיתא ביומא דף י"ח שהשביעו לכהן גדול שלא ישנה ממעשה הקטורת וכן הסכים עמי מורי הגאון מו"ה משה סופר ני' אבדק"ק פ"ב יע"א ובכותיים צ"ל דשאני בזה מצדוקים דאל"כ תקשה בחולין דף ד' בדוקוריא של צפורי דנעבד לתקנה זו דישבע וכל זה מדינא אבל הש"ך הביא דהאידנא קלקלו הקראים לגמרי ודינם כמומרים לכל התורה וא"כ אין נפ"מ לדידן בכל הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה