אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה תה

תשובה תד

ג) הנה דעת הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ז דנדה מ"ד כ' דכותיים האידנא אינם מטמאים באוהל ואח"ז נמשך הרמב"ם בכמה מקומות שם במשנה ג' ובפ' עשרה יוחסין מ"ג דאפי' לקולא דינם כגוי והתויו"ט שם בנדה תמה על זה דאעפ"י שחטאו ישראל אינהו עיי"ש ותי' דאנן קי"ל גרי אריות הן וכבר כתבתי לעיל בסי' ת"ג דדבריו צ"ע אמנם עפ"י דברי רמב"ם סוף פ"ח דברכות מבואר דהחזיקום בחזקת כותיים ר"ל דאיגלי מלתא למפרע דלא מלו וטבלו לשם יהודית אלא לשם הר גריזים וכיון דכבר כתבתי דלא גיירו כל אחד ואחד לפני ג' אלא מדמלו וטבלו הכריחו והחזיקום דיועיל להם כאלו התגיירו לגמרי אבל לבסוף החזיקום בחזקת כותיים דמעולם לא מלו וטבלו אלא לשם הר גריזים.

וזה נראה כוונת התויו"ט הנ"ל דאנן אית לן דגירי אריות הן ר"ל דלבסוף נגלה לכל דמעולם לא החזיקו באמת בדת הישראלי רק לשם הר גריזים וגירות דדור הראשון הי' גירי אריות. ועפי"ז א"ש דהרמב"ם סובר בכמה מקומות דאפי' לקולא דינם כגוי ואלמלי קידש אשה אין קידושיו קידושין ולא ס"ל כדעת הש"ע באה"ע בסי' מ"ד סעי' י' וראי' לסברא זו דמעיקרא רק היו בחזקת גרים אבל לא בוודאי גרים מהא דאיתא בב"ק דף ל"ח ע"ב דפריך לר"מ ומי ס"ל לר"מ כותיים גרי אריות הם והקשה בשמ"ק דאמאי לא פריך נמי לרבנן דסוברים שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור ואי גרי אמת הן אמאי פטור ולהנ"ל א"ש כיון דרק מטעם חזקה אתאינין עלה והכא יש לישראל נגד האי חזקה חזקת ממון ולכך אין מוציאין ולא ק"מ לרבנן משא"כ לר"מ פריך שפיר מכיון דרק מעיקרא חזקה הוי ואח"כ אתגלי דלאו שפיר אתחזקו.

אלא דקשיא לפי"ז מאי קאמר בחולין דף ויו מאי כנכרים גמורים וקאמר לענין לבטל רשות דאינו יכול רק לשכור ואמאי לא קאמר דכגוים גמורים היינו אפילו להקל ועיין בפנ"י שם ולהרמב"ם קשה ונראה כיון דלהרמב"ם דינא הוא דהם כגוים א"כ מאי האי דקאמר דעשאום כגוים גמורים הרי הם ממילא כגוים גמורים מכ"ש דקשה לישנא דאמרי' שם דאתו ר"א ור"א וגזרו וקבלו מינייהו מאי גזרו הרי כך הדין וע"כ דכוונת הש"ס דאפילו אי ידעינין דהכותי חבר וגר תושב הוא גזרו עליו לענין שחיטה ויי"נ.

ומכאן, מוכח כדעת הב"י ביו"ד רסי' ב' בכוונת הרמב"ם דליכא למימר כדעת הש"ך שם דהא כותי להרמב"ם נמי מדינא פסול וע"כ דהכוונה רק דגר תושב מה"ת מותר ור"א ור"א גזרו עליהם וע"ז קאמר נמי לענין לבטל רשותו אע"ג דשם ריש פרק הדר קי"ל כראב"י דבעינן ב' ישראלים וכו' מטעם דנכרים חשידו עש"ד וא"כ בכותי הו"א דלא חשידו ע"ז כיון דכתיבא יהי' אוסרין אפילו ביחיד משום שלא ילמדו ממעשיהם קמ"ל דאפילו בגר תושב הדין כן וכדאיתא נמי ברמב"ם בפ"ב מעירובין דין ט'.

(וא"כ

אפילו נימא דאע"ג דאיגלי בהתייהו דכותיים מ"מ דינם מדינא כגר תושב דמ"מ שבע מצות הם שומרים לפי דעת הע"ת באו"ח סי' קנ"ו והחזיק במעוזו בספר סדר למשנה בפ"א מהלכו' יסודי התורה דנכרי א"מ על השיתוף ומהנך כותיים שם במלכים י"ז יש קצת ראי' לזה דמבואר בקרא שם דרק לישראל נאסר שותף כי האי עיין בלשון הקרא שם בקאפיטעל י"ז פסוק ל"ד ולכך קאמר אפי"ה עשאום כנכרים גמורים וכן ס"ל ואיכ"ל בכוונת הרמב"ם דס"ל דכותיים אגלי לבסוף דגרי אריות הוי וא"כ מדינא אין דינם אלא כגר תושב ובימי ר"א ור"א גזרו עלייהו שיהיו כנכרים גמורים). ולפי מאי דאיתא בפרקי דר"א שהביאו התוס' בחולין דף ד' ד"ה מצות וכו' וכן איתא במדרש ילקוט במלכים שם דגזרו עליהם בימי עזרא אע"ג דשם לא מרומז לענין יינם מ"מ נראה דכ"ש הוא מלענין פתם וצ"ל נמי דלא קבלו וא"כ תימה מאי הקשו תוס' הנ"ל בד"ה מצות וכו' אלא וודאי דס"ל להתוס' דבוודאי חרם הנ"ל איסור גמור הוא ורק על פתם גזרו דעל הלחם יחי' האדם ולא על היין וצ"ע ודעת הרע"ב נמי כהרמב"ם וכן דעת הש"ך ביו"ד סי' קנ"ט.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה