מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שפ
בעזה"י יום א' לסדר חיי' שרה תרל"ט פה חוסט יע"א.
החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה המפורסם כש"ת מוה' זוסמאן אליעזר סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א.
מכתבו קבלתי ובתוך מכתבו נתעורר על מ"ש הרא"ה בס' החינוך סי' קנ"ה דהשותה חלב טמא שיעורו ברביעית וקשיא לי' למעלתו דהרי הרמב"ם בפ"ג מהלכות מ"א כ' דכל היוצא מן הטמא טמא אלא שאין בו אלא איסור עשה ולמאי נפ"מ כ' החינוך דשיעורו ברביעית ומ"ש מעלתו דהרא"ה אזיל לשיטתו לא הבנתי דהרי הקושיא דאין נפ"מ לענין שיעור שלם אלא לענין מלקות ועל עשה אין לוקין ולפי ענ"ד דבכאן שייך נמי קושית התוס' בחולין דף צ"ח שהקשו לשיטת הסוברים דבטע"כ אין בו אלא איסור עשה ואין בו לאו ומגעולי מדין דהוא עשה נפקא ולמה לא נאמר דהדרא לאיסורי' קמא עיי"ש בתוס' והנה למ"ד דחלב אינה מן הדם אלא חלב חידוש הוא משום דהוי כאבמה"ח וא"כ גם מעיקרא איכ"ל דהוי רק איסור עשה אבל אם נימא דחלב חידוש הוא משום דבא מן הדם ובדם מן הטמאים אמרינן בחולין דף ק"ב דאסור ג"כ ומסתמא אית בי' ב' איסורים מצד דם ומצד איסור טמא וא"כ איכ"ל דהדרא לאיסורי' קמא.
ובאמת זה דבר תימה דשם בחולין דף ק"ב אמרינן דלר"י דאבמה"ח נוהג בטמאים ויליף מדם וילפינן דבטמאים ג"כ איכא איסור דם ואינו מבואר שם דאית בדם מטמאים ב' איסורים א' משום דם וא' משום טמא ובנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' ל"ה כ' דרבינו יונה איכא למימר דפסק כר"מ דדם נעכר ונעשה חלב ואפשר דגם הרא"ה הנ"ל סובר כן וס"ל דכשם דלאו דדם אית בי' ה"ה לאו דטמאים.
ובעיקר הדבר נהי דהרמב"ם בפ"ק מהלכות מ"א כ' דגם חלב לית בי' אלא איסור עשה אני מסתפק לפי מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' קי"ד על מה שהקשיתו לו ע"ד הרמב"ם פ"ו מה' מאכלות אסורות דס"ל דבהקדש אין משקין היוצאין מהן כמותן והקשיתי לפי מ"ש התוס' בחולין דף קי"ב וביאר הש"ך בנקוה"כ ביו"ד סי' צ"ג דעיקר האיסור הוא משום אין מבטלין איסור לכתחיל' והקשיתי א"כ לדעת הרמב"ם למה בעי' מריקה ושטיפה וע"כ משום דאף דכל זמן שהיא משקה לא נקרא אכילה כמ"ש התוס' בחולין דף ק"ך דלכך אצטרך בהומחו חלב וגמעו משום דלא נקרא אכילה אבל כשבא לדבר מאכל או נקפה אסור וא"כ למה יהא אסור הרי קודם שבא לדבר מאכל הי' מותר ואח"כ כשבא לתוך דבר מאכל א"כ הרי שוב נתבטל.
ומרן זצ"ל האריך שם וביאר דיש ב' מיני משקין היוצא מהן א' היוצא ע"י סחיטה או שהמחוהו וגמעו ובזה אינו אסור אלא או מדרבנן או לכל היותר איסור עשה אבל היוצא ע"י בישול זה גם קודם שבא לתוך דבר מאכל הוא אסור לכ"ע מה"ת ואין בו קולא אלא דלא מקרי אוכל וכשבא לתוך דבר מאכל מלקין אותו וכאן שבא לדבר מאכל לכן מלקין אותו וכיון שאסור מה"ת אסור לבטלו ועיי"ש שהאריך בזה וגם בס' באר יעקב באו"ח סי' תמ"ב האריך בזה והסכים ג"כ כנ"ל:
ובחלב שנעשית ע"י חום הטבעיים של הבהמה אני מסתפק אם זה הוי כמו רוטב שיצא ע"י בישול אצל האש וכן נ"ל וא"כ כשבא וכשנבלע רביעית חלב במאכל בוודאי חייב מלקות זהו דעת הרא"ה (וממיל' אפילו לא בא למאכל אפילו בלא ריבוי דקרא דהטמאים הי' אסור מה"ת והשתא דכתיב את הגמל וגם הטמאים ע"כ היינו לחייב מלקות והרא"ה לא מיירי דבא לתוך המאכל דהרי נקט השותה וגם אפשר כשבא לתוך דבר מאכל שיעורו בכזית כמ"ש המג"א רסי' ר"ו עיי"ש) ושפיר כ' דברביעית איכא מלקות.
ולדעת הרמב"ם צ"ע אי חשיב חלב כמו משקין היוצאין ע"י סחיטה או כרוטב היוצא ע"י חמימות ובאמת בחלב י"ל בטעם הרמב"ם דהרי חלב נעשה ג"כ ע"י המאכל וברביעית חלב יש ג"כ חלק גדול מהמאכל מ"מ בחלק הזה צ"ע על הרא"ה ז"ל איך ילקה על זה אלא משום יוצא מן הטמא טמא וזה אינו אלא איסור עשה.
ובחידושי אמרתי עוד עפ"י דברי הרמב"ם דע"כ קרא דאת הגמל דבא לרבות חלב מן הגמל דאסור ובא ללמוד דלוקין עליו דאפילו בלא קרא הי' נראה לי לפי סברת מרן זצ"ל הנ"ל דמשקין כעין רוטב אי נעשו קפויים לוקין ואנן קי"ל בח"ש דאסור מה"ת משום דחזי' לאיצטרופי ואפילו היכא דלא כתיב כגון בשבועה כ' הר"ן רפ"ג דשבועות וכן דעת הרמב"ם דאסור משום דחזי לאיצטרופי וה"נ כיון דאפשר להקפותו אפילו בלא קרא הי' אסור מה"ת ולמה לי את הגמל וע"כ לא בא הקרא ללמד אלא למלקות ומטעם זה הי' קשים לי דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות מא"ס הנ"ל למה כ' דהיוצא מן הטמא לית בי' אלא איסור עשה וע"כ דהרמב"ם מדמה זה למשקין היוצאין ע"י סחיטה או משום דאית בי' תערובת מן המאכל ובזה פליגו הרא"ה והרמב"ם כן נראה לפי ענ"ד.
ומ"ש גבי יבם ויבמה דאמאי מניחין אותן בהדי הדדי ואין מצווין להפרישן יעויי"ש במג"א סוסי' שמ"ג דהיכא דאיכא מצוה מצד אחד ואיסור מצד אחר מניחין אותן לעשות וכן פסח דלימנוייו הוא מצוה ושלא למנוייו אסור ומניחין אותם לאכול וא"כ ה"נ לענין יבום כנ"ל ואחתום בברכה וכו' ידידך ורבך הדו"ש הטוב:
הק' משה שיק מברעזאווע