אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שעה

תשובה שעד

בעזהי"ת חוסט יום ב' שמות תרל"ו לפ"ק.

החיים והשלום וכל טוב להרב הגאון המופלג מוה' אהרן שמואל נ"י האבדק"ק סערדהעל יע"א.

מכתבו קבלתי ובשולי מכתבו העיר לשיטת הפוסקים המובאים באו"ח ברמ"א סוסי' שמ"ג לענין קטן שגזל בקטנותו חייב לשלם לכשיגדל וחייב לעשות תשובה וא"כ קשה למעלתו נ"י בכתובות דף ל' ע"ב דפריך בגמרא מאי בין אביי דס"ל מיתה ככרת ולרבא דווקא בכרת לרנבה"ק פטור ואמרי' א"ב בזר שאכל תרומה ופריך מדאגבה קני' והוי לי' לשנויי דנפ"מ בקטן שגזל תרומה דפטור לשלם בקטנותו ובשעה שהביא שתי שערות בא עליו חיוב תשלומין ומיתה בב"א באכילתו וכעין שכ' הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות דף י"ד עיי"ש וכ' עוד שבזה יש לישב דברי הרמב"ם בפ"ו מהלכו' תרומו' שפסק דאם אכל תרומה במזיד לוקה ואינו משלם והקשה המל"מ הא קנה בהגבהה ולהנ"ל מושכחת לה בקטן שגזל תרומה ואכלה לאחר שהגדיל וכ' דהרמב"ם לא ס"ל כת"כ פ' אמור דיליף מקרא דאיש כי יאכל קודש בשגגה דגם קטן בן ט' שנים חייב עכ"ל בקצרה וכדי לבוא לתוכן הדברים אמרתי לברר דיש כאן ג' שיטות בחיובי הקטן.

א' באו"ח שמ"ג כ' הרמ"א דאם עשה עבירה בקטנותו צריך לעשות תשובה לכשיגדל ולשלם מה שהזיק וכ' שם המפרשים דהיינו כדי לצאת י"ש אמנם דעה ב' הוא דעת הג"א בפ' החובל דס"ל דקטן שהזיק חייב לשלם בגדלותו מדינא וכ' המל"מ בפ"י מהלכות מלוה הלכה י"ד ד"ה והיכא שדעת הג"א הוא דיעה יחידית וכ"כ התויו"ט בפ"ז מתרומות מ"ג דרוב הפוסקים פליגו עליו ודעה השלישית הוא דעת השבות יעקב ח"א סי' קע"ז שכ' דאע"ג דקי"ל בחו"מ סי' שמ"ט דקטן שהזיק אינו חייב לשלם כשהגדיל היינו אם הזיק ולא אכל אבל אם הזיק ואכל חייב לשלם והביא ראי' מחו"מ סימן רל"ה סעי' ט"ו דקי"ל התם אם לוה לצורך מזונותיו נפרעין הימנו.

ולפי ענ"ד דברי השבות יעקב תמוהין ואין הראי' שהביא ראי' לדבריו דהתם הטעם כמ"ש הסמ"ע בסי' צ"ו ס"ק נ"ג גם בסי' רל"ה שם סעי' ט"ו כ' הטעם משום כדי חייו של קטן שאם לא יצטרך לשלם מה שלוה לא ילוונו שום אדם יעויי"ש משא"כ אם הזיק ואכל וודאי לא תיקנו חכמים משום כדי חייו וראי' לזה מפ"ק דתרומות מ"ג במאכיל לקטנים או לעבדים אפילו גדולים המאכיל חייב וכ' הרא"ש שם משום דקטנים לאו בני חיובא נינהו ומבואר דאפילו באוכל ונהנה אין הקטנים חייבין והתו' יו"ט שם מדייק מלשון הרב דס"ל כדעת הג"א הנ"ל ועכ"פ מוכח דכולם ס"ל דאין חילוק בין הזיק או אכל.

וכן מוכח עוד מסוגיא ערוכה בב"ק דף קי"ב דתניא התם דאם גזל והניח לקטנים חייבין ופריך קטנים מי מחייבו לא יהי' אלא דאזוקי אזיק דנמי פטורין ומוכח ג"כ עכ"פ דאין חילוק בין אזיק לאוכל וכ"כ בתשובת רע"א זצ"ל בסי' קמ"ז בפשיטות וא"כ דין השבות יעקב צ"ע וכיון שביארנו השיטות מבואר דלדעת שבות יעקב הנ"ל לכאורה הקושיא בכתובות דף ל' ע"ב שהקשה מעלתו דאמאי לא מוקמינין בקטן דאז לא צריך להקשות כמ"ש מעלתו הקושיא לדעת הרמ"א אלא דלכ"ע קשה דקטן שגזל ואכל תרומה דעל הגניבה אינו חייב משום דהוא קטן ועל ההנאה חייב ולרבא ולאביי פטור משום דהחיוב מיתה פוטר אותו.

מיהו באמת גוף הקושיא כפי מה שהקשה אותה מעלתו ני' לא הבנתי דהנה לפי מאי שהקשה לשיטת הרמ"א סוסי' שמ"ג לא קשה כלל דהרי אמרינין בב"מ דף צ"א דגם היכא דשייך קם לי' בד"מ חייב לשלם לצאת י"ש ואע"ג דהרשב"א בתשובה סי' ש"ב כ' דלר"פ שם וכן י"ל לאביי דמתרצין שם תי' אחר איכ"ל דלא ס"ל הא דרבא מ"מ נראה דאי אמרינין אליבא דר' נחוניא בה"ק דגם מיתה וכרת פוטר ובוודאי צריכין אנו לומר כרבא דהרי לא מקרית זונה אלא מחייבי כריתות ואיך חייב משום אתנן זונה כמ"ש התוס' שם ועכ"פ אינו מוכרח דאביי חולק בזה על רבא א"כ לא הוי מצי למימר א"ב דאביי ורבא בקטן ולומר דבקטן כשהגדיל דיהא פטור לאביי משום דקלב"מ דממנ"פ דבלא לצאת י"ש אפי' בלי קלב"מ נמי פטור ולצאת י"ש אפי' בקלב"מ חייב.

וגם אם נימא דקושית מעכ"ת לדעת הג"א דס"ל דחייב מדינא ג"כ לא הבנתי קושיתו חדא כיון דהחיוב הוא על מעשה שעשה בקטנותו ומאז התחיל החיוב כמבואר בלשון התוס' יו"ט בפ"ז מ"ג הנ"ל אלא דבקטנותו אין כופין אותו ואין נזקקין לנכסיו אבל החיוב כבר התחיל מאז בעודו קטן. ולא דמי זה למ"ש הרמב"ם בפי' המשנה כריתות הנ"ל דשם קאי על איסור דמכאן ואילך דבכל האיסורים נתחייב כשנעשה גדול ועוד דקטן אפי' נאמר כשיגדל חייב לשלם מ"מ בוודאי אינו חייב מיתה אפי' כרת ומיתה ביד"ש כמבואר בירושלמי המובא בר"ש פ"א מ"ג דתרומות דאפי' מאן דחשיב לי' בר דעת אינו חייב חטאת דהוי לי' כשוגג או כאונס והרי לענין תרומה גילה לן הקרא דאיש כי יאכל קודש בשגגה דמשלם דחייבי מיתות שוגגין אינו פוטר.

ומכ"ש מה שכ' מעלתו נ"י לישב דברי הרמב"ם אינו מובן דאם אכל בקטנותו בוודאי אינו לוקה ואם נשאר בידו עד שנעשה גדול מיד כשנעשה גדול חייב בתשלומין וגדולה מזו כ' התוס' בכתובות דף ל' ע"ב ד"ה אי דאפי' בפיו קודם שבלע אמרינין דחיוב תשלומין בא קודם דקנאה בפיו וע"כ הקושיא כשאכל כשהוא קטן וא"כ לא שייך מלקות.

והנה מאי דאיתא בת"כ איש כי יאכל דקטן בן ט' שנים כשאכל תרומה חייב קשה להבין לכל השיטות הנ"ל דאפי' אם נאמר כדעת הג"א או כדעת השבות יעקב הנ"ל דחייב כשהגדיל מדינא מ"מ לא אדע מה חילוק יש בין פחות מט' או בן ט' שנים דנהי דאפשר לחלק בין הגיע לעונות הפעוטות או לא דשורש הפלוגתא הנ"ל נראה דתליא בהא דקי"ל בחו"מ סי' שע"ח דאדם מועד לעולם ואפי' באונס חייב לשלם ומעשה קטן איכ"ל דחשיב כאונס כדאמרינין בעלמא פיתויי קטנה אונס הוא ומאן דפוטר ע"כ ס"ל דוודאי בגדול שהי' יכול להיות נשמר מן האונס אבל קטן שלא הי' יכול להיות נשמר מן האונס בשום אופן פטור כעין אונס דקי"ל בחו"מ סי' שע"ח סעי' ג' דפטור ולכך אפשר לחלק בין הגיע לעונות הפעוטות או לא אלא דקשה הרי עונות פעוטות הוא מבן ו' עד בן י' ומ"ש ט' דנקט הת"כ.

ובאמת בספר התורה והמצוה על תו"כ כ' לפרש דכוונת הת"כ הוא להיפוך דיכול בן ט' שנים דיהא חייב ת"ל ואיש וכו' לפטור אבל הדבר קשה דלעולם ילפינין מתו"כ דו' אתיא לרבות החיוב ולי נראה לפרש כוונת תו"כ כר"י ב"ר יהודה בנדה דף מ"ה דס"ל דבן ט' שהביא שערות ועודן עליו השערות האלו בגדלותו הוי כגדול מאז וסתם ספרי כר' יהודא ואיכ"ל דר"י בר' יהודא כר"י ס"ל דבלא"ה א"א לפרש התו"כ דמחייב קטן בן ט' דהרי ממשנה פ"ז דתרומות מ"ג הנ"ל מוכח להדיא דקטן פטור].

ועכ"פ נראה דאין זה ענין כלל לפלפול דלעיל דנימא דאפי' קטן חייב היינו דגזיה"כ הוא שצריך כפרה אבל במזיד דהחיוב הוא משום מזיק וכן על הגניבה בוודאי פטור דמאי לי גונב תרומה ואכלה לגונב דבר אחר במזיד גם בלא"ה קטן אינו בר קנין היכא דאין דעת אחרת מקנה אותו ונראה דלא קנה הגזילה שיהא חייב עלי' באונסין אם נאבדה ע"י אחר אפי' לדעת הג"א הנ"ל כן נראה לי ואחתום בברכה וכו' ידידו מחותנו הד"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה