אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שעג

תשובה שעב

שיל"ת ערב ר"ח ניסן תרל"ג לפ"ק חוסט יע"א.

החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג כש"ת מוה' אפרים פישל נ"י אבדק"ק נאנאש יע"א.

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי אודות איש אחד שפגע בו נכרי אחד ממקום מולדתו ושאל היהודי מה חידש יש במקומו והשיב לו שבן אחיו יבוא תיכף לכאן ממקום השוק הסמוך ושאל אותו מדוע אחיו בעצמו לא הי' שם במקום השוק והשיב הנכרי כי אחיו כבר מת וכשבא בן אחיו אח"כ שאל אותו על אחיו והשיב באמת הי' מסוכן אבל עתה שב לאיתנו והיהודי זה לא גילה לבן אחיו מה שאמר לו הנכרי לידע אם יכחישנו ועתה בא לישאל ומסתפק אי חשיב זה כהכחשה להנכרי המסלפ"ת ואי צריך להתאבל או לא דאפשר דבן אחיו לא רצה לגלות דאין דרך ישראל לגלות דבר כזה דאין רשאי להוציא דיבה וכ' שהפ"מ הקיל בגוי מסלפ"ת בכתב והחכמת אדם כ' ג"כ שיש להקל בספק עכ"ל הצריך ואנכי טרוד מאוד מ"מ ראית להשיב לו מיד כיון שהשעה צריכה לכך ולזאת אני משיב לו בקצרה. הנה לפי הנראה בוודאי אין חשיב זה הכחשה לפי מ"ש מעלתו שלא סיפר לבן אחיו שהגוי אמר לו שאחיו מת ואפי"ה נראה דלא חשיב כלל מסלפ"ת דהרי הישראל התחיל עמו וקי"ל באהע"ז סי' י"ז סעיף י"ד וט"ו שאם הישראל התחיל לספר עמו לא מקרי מסלפ"ת דגוף הדין דיהא הגוי נאמן במסלפ"ת לחייבו להתאבל נגד חזקת חי אינו ברור דהרי קי"ל ביו"ד סי' קכ"ז דאפי' ע"א ישראל אינו נאמן לאסור דאולי לצערי' מכוון או אומר בדדמי ונהי דבעדות אשה נאמן גוי מסלפ"ת היינו משום חזקה דאשה דייקא ומנסבא.

ובב"ש סי' קנ"ח סק"א כ' דאין ע"א נאמן להעיד שמת אשת פלוני להתיר לישא לו אשה אחרת משום חשש חדר"ג ונהי דהנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ל"ג חולק עליו הנה מרן הגאון בחת"ס חלק אהע"ז החזיק דבריו ונהי דהסכימו האחרונים בסי' שצ"ו להחמיר בגוי מסלפ"ת באבילות נראה טעמם כיון דנחית לזה לספר זה וגוי לא ידע דיש נפ"מ בזה אמרי' מסתמא ידע מילתא ולא חיישינין לצעורי' כיון דמסלפ"ת ונראה שדעתו לספר דבר אחר.

אבל בנידון הנ"ל ששאל אותו והשיב לו לכך אפשר דלצעורי' קא מכוון ובלא"ה כיון דהתחיל לספר עמו הרי קי"ל דלא חשיב מסלפ"ת ואפילו נימא דשאלה זו ששאל לו למה לא בא אחיו לשוק לא דמי כל כך לשאל עליו ממש מ"מ כל שאינו מסלפ"ת לכל הדיעות נראה דאין להאמינו וכ"כ נמי בחכמת אדם הנ"ל וכיוצא בזה התרתי פעם אחד שלא להאמין לגוי מסלפ"ת מפי ישראל אחר שהגוי אמר שלא ראה אלא ששמע כן מפי ישראל שסיפר לו כן ובב"ש שם באהע"ז הביא פלוגתא בזה אי גוי מסלפ"ת מפי ישראל נאמן וא"כ הה"ד בנידון הנ"ל כיון שהתחיל עמו כן נראה לפי ענ"ד.

איברא דלכאורה יש לפקפק על זה דבנידון הנ"ל אפי' הי' איסור תורה נאמן אפילו להקל לפי מ"ש הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"קב לתרץ דלכך מאמינים גוי לטעום ולומר במסלפ"ת אפילו אי טע"כ דאורייתא משום דעומד להתגלות לאלתר כשיקחנו הישראל לפיו וא"כ ה"נ כיון שאמר לו שבן אחיו יבוא לאלתר ועבידא לגלויי לאלתר וא"כ לדעת הש"ך אפילו בדאורייתא נאמן מיהו דברי הש"ך עצמו תלויים בפלוגתא דאין זה מוכרח אלא לדעת הרמב"ם והמחבר דגוי אפילו אינו קפילא נאמן עיי"ש שהפליתי תי' בענין אחר ועיין בפמ"ג שם.

ועוד הרי אפילו במילתא דעל"ג מיד בעינן עמו מסלפ"ת וע"כ דחזקה דלא משקר בעל"ג מיד בגוי אשר פיהם דיבר שוא א"א לסמוך עליו מדרבנן ולכך איסור דאורייתא אזדא ע"י חזקה ההוא ולא נשאר רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן נאמן שוב במסלפ"ת כן נ"ל כוונתו וטעמו של הש"ך וא"כ כיון דבעינן גם מסלפ"ת וכ"ש הכא דאיכא חזקת חי ואוקי חזקת חי נגד חזקה דמלתא דעל"ג לא משקר א"כ כל ההיתר רק על מסלפ"ת וזה בנידון דמעלתו כבר אמרנו דנראה דאינו נקרא מסלפ"ת.

ונראה דבנידון דמעלתו לא הי' צריך לזה דהרי לפי לשון מעלתו שהעתיק לשונו שם לא רמז שאמר הגוי שעתה מת וא"כ אולי כבר עבר שלשים ובאנו למחלוקת המהר"י מינץ והטו"ז בסי' שצ"ו ונהי דהאחרונים לא הסכימו עם הטו"ז והעלו כתשובת מהר"מ מינץ דחזקה דמעיקרא חזקת חי עדיף ואמרינן השתא הוא דמת מיה' בנידון דידן דהבן אם הי' על השוק ומסתמא לא נסע מביתו בזמן האבילות וביו"ד סי' פ"א בהוגלד פי המכה חוששין למפרע ולדעת הש"ך שם זה דעת המחבר ויליף לה מכתם יבש וא"כ כל שא"א לומר השתא הוא דאיתרע אז חיישינן למפרע וה"נ א"א לומר השתא מת כדלעיל וא"כ בכה"ג גם שאר פוסקים מודים להטו"ז.

ונהי דאין זה מוכרח אולי הוא תוך שבעה והא דהתירו לו ליסע לשוק דלמא משום דבר האבוד דפסקינן בסי' שפ"ה דשוק הוי דבר האבד מ"מ נראה דלאו ביום הראשון הוא דהרי לדעת הגאונים אבילות דיום ראשון הוא דאורייתא מ"מ מסתמא ליכא למימר השתא מת ומטעם זה יש לישב גם דברי הטו"ז דלפי הנראה דלעולם בבא כתב א"א למימר השתא מת וא"כ לדעת הרשב"א וסייעתו שפסקו כן ביו"ד סי' פ"א חיישינן שמא כבר מת וכבר עבר שלשים ולפי"ז בנידון כזה דברי הטו"ז נכונים.

מיהו באמת בנידון דמעלתו אפשר שנודע שלא עבר שלשים ואין כאן טעם להתיר אלא טעם הראשון כמו שכתבתי ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות והנראה לפי ענ"ד כתבתי וה' הטוב ברחמיו הרבים יגדור פרצת ישראל ומחה דמעה מעל כל פנים וכו' ובמהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה וכו' ושמחת עולם על ראשם וכו' הכ"ד ידידו הבא עה"ח. הק' משה שיק מברעזאווע **מקצת תשובות שנשמטו מהמעתיק ולא העתיקם להעמידם במקומם הראוי להם ע"כ יחדתי להם בכאן והן השמטות לחלק או"ח ויורה דעה.**.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה