מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שסח
בעזה"י יום ה' ויקרא תרל"ז לפ"ק פה חוסט יע"א
את חג המצות יחוג בדיצות מחותני הרב המאור הגדול המופלג כבוד ש"ת מוה' פנחס נ"י אבדק"ק סעליש יע"א. נדרשתי לאשר שאלני וביקש ממני מעלתו נ"י לחוות לו דעתי בענין אשר נשאל באחד ששכר אומן בעבור יוצאי חלציו ללמדם חכמת המוזי"ק וביני ביני מתה אמם ומוכרחים להתאבל על אמם אם רשאין ללמוד חכמת המוזי"ק בשנת אבלם דכבר מבואר וידוע ביו"ד סי' שצ"א דאסור אבל בכל מיני שמחה כל י"ב חודש על אביו ואמו ואסור לו לילך לבית של מזמוטי חתן וכלה והשואל אומר שיוכלו לעסוק במוזי"ק בנגונים שהם שוברים לבו של אדם ואינם משמחים ואם לא ילמדו בימי אבלם יהיה לו הפסד גדול כי הוא מוכרח לשלם להאומן שכרו בין ילמדו בין לא והנה באמת נגונים המעוררים הספד ובכי ונהי אין מקום לאסור וקרא כתיב בירמי' ט' ולמדנה בנותיכם נהי ועל זמן החורבן קאי אבל הדבר רחוק שהאומן לא ילמד עמהם אלא נגונים ההם ואין זה אלא לפנים.
אבל מ"מ מדינא הי' אפשר לומר הא דאסרו שמחה היינו דווקא אם מכוון לשמחה אבל הלומד אומנות בעבודתו טרוד ואינו מכוון כי אם לידע האומנות ההוא הוי דבר שאינו מתכוון ופס"ר נראה דלא הוי לא מבעי' לסברת הר"ן בסוגי' דריחא מילתא דבהנאה ל"ש פס"ר אלא אפילו אי לא נימא כסברת הר"ן מ"מ נראה דלא הוי פס"ר דמקרא מלא נאמר במשלי כ"ה ושר בשירים על לב רע דאדרבה מכאיב ומצער לי' ובכל עניני תורה דבר שאי"מ מותר וכ"ש למ"ד דבדרבנן אפי' פס"ר שרי כן נראה לי.
ולכאורה כל הסימן שצ"א הנ"ל נגד זה דשם נראה מבואר דאפי' . באינו מתכוון לשמחה ג"כ אסור לו לילך למזמוטי חתן וכלה וכיוצא וע"כ משום כבודו של מת דמי יודע אם מכוון לשמחה אם לא והרואה סובר דמכוון לשמחה ואיכא בזיון למת והבנות חייבין ג"כ בכבוד אביהם ואמם אפי' לאחר מיתה וא"כ גם בנידון הנ"ל איכ"ל דהשומע ישמע וידין דיוצאי חלציו של המת אינם חוששים על כבוד אמם שמתה וגנאי הדבר וכן מוכח לכאורה מדברי הפמ"ג באו"ח סי' תקנ"א שנשאל אם רשאין בעלי אומנות המוזי"ק לנגן אצל גוים מר"ח אב ואילך עד לאחר ת"ב ונהי דהתיר שם מפני שזה הוא חייהם ופרנסתם אבל משום דבר שא"מ לא התיר וא"כ ה"נ כן נראה דלא סגי היתר מפני שאינו מתכוון וכדלעיל.
ועדיין יש לנו לדון ולומר דעכ"פ מותר משום פסידא דהנה באו"ח סי' ש"ז קי"ל שבות דשבות במקום מצוה או במקום פסידא מותר ומדמין מקום פסידא למקום מצוה משום דמצוה הוא שלא לאבד ממון ישראל וכיון דביו"ד סי' שצ"א הנ"ל התיר במקום מצוה היכא דא"א השמחה והמצוה רק ע"י מותר לילך להשמחה וא"כ ה"ה לכאורה ג"כ במקום פסידא. מיהו י"ל במי שלומד אומנות הנ"ל כדי להחיות את נפשו ודמיא לדברי הפמ"ג הנ"ל אבל בנידון הנ"ל שכל לימוד המוזי"ק הוא רק שחצנית ולא לפרנס את עצמו ובזה אדרבה איסורא איכא דכבר אמרו חכז"ל משעה שחרב ביהמ"ק גזרו חכז"ל שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני כלי זמר אסור וכמבואר באו"ח סי' תק"ס סעי' ג' וא"כ אם לומדים הוי איבוד ממון וגם עבירה בכה"ג וודאי אי אפשר לומר דיהי' מותר משום הפסד ממון אדרבה אם לומדים איכא ב' עבירות כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה המשולשת וישמח בשמחת החג הבא לקראתינו לחיים ולשלום דברי ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.