מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שנח
בעזהי"ת כ"ה טבת תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א.
החיים והשלום וכל טוב לאהובי האברך הרבני המופלג בתורה וביראה שלשלת היוחסין כש"ת מוה' שמעון סופר נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק קליין ווארדיין יע"א.
מכתבו קבלתי בשבוע העבר ובו נאמר לשאול את דעתי בענין אילנות הנטועים בביה"ק על הקברים אי רשאין לחטוב ולקצוץ אותן ולתת מהם לעניים דחוקים מאוד בחסרון עצים בעתים הקרים הללו וכ' מעלתו נ"י דאותן שאינם עומדים על הקברות ממש לא קא מבעי' לי' כלל דוודאי מותר אלא על אותן שעומדים על הקברות ושאלה זו אם הי' כאן שאלה אין ראוי לרב א' להורות באתרי' דחברי' אם אמנם שמעלתו נ"י כ' שהוא בהסכמת הה"ג הגדול מרא דאתרא נ"י מ"מ לאו אורח ארעא אמנם באמת הלוא הדבר מבואר בש"ע יו"ד סי' שס"ח ובדבר המפורש רשאין לפלפל יען דאין כאן שאלה אלא פלפולא בעלמא.
והנה הש"ג בסנהדרין דף מ"ז האריך וכעין זה כ' הב"ח בסי' שס"א דביה"ק מדינא אסור בהנאה וכמ"ש הרמב"ם בפי"ד מאבל דין י"ג והיינו משום דאתקנאי למצוותו וכעין קדושת ביהכ"נ עיין בר"ן ר"פ בני העיר דעת הרמב"ן ולהר"ן משום דתשמישי מצוה וא"כ הא דתניא במגילה דף כ"ט דאין רועין בו בהמות ואין לוקטין ממנו עשבים הוא פשיטא ונראה דהברייתא קמ"ל דאפי' תנאי ב"ד או תנאי המתנדבים או אפילו שבעה טובי העיר לא מהני ובזה עדיפא מביהכ"נ דכיון דהדבר ההוא גנאי להקבורים בו משום כבודם א"א להפקיע וגם זה לכאורה פשוט וברור ולא צריך לאשמעי' ועיקר הרבותא דברייתא דאם לקט הדין דשורפן במקומן והנה הרמב"ם בפי"ד מאבל לא הביא כלל מזה וכבר האריך בש"ג מקושיא זו:
ולפי ענ"ד לישב דהנה הש"ג במגילה שם כ' בשם הסמ"ג דמברייתא זו ראי' לדעת רבינו ישעי' המובא בטור יו"ד סי' שס"ד דעפר הקבר שהחזירו לקבר אסור בהנאה ונראה פי' ראייתו דקשיא לי' למה שורפין במקומן ולא ניחא לי' בתי' המרדכי שכ' שם דהוא משום קנס או חשד אלא כתי' וטעם הר"ן משום דאינם אסורין רק משום כבוד המתים לחוד רק מדינא הם אסורין בהנאה ולכך סובר ע"כ דהיינו משום דהעפר נאסר כרבינו ישעי' אמנם לכאורה קשיא למה לא פי' דאסורים בהנאה משום דיונקים מהמת עצמו וכ"כ המאירי במגלה שם וכן נראה לי מדברי המדרש רבה איכה על פסוק רבתי בגוים דהנך תלת חכימא דאמר חד מינייהו דהיין יש לו טעם דקברות מתים וכו' עיי"ש משמע דיוק מן המת. ונראה דאי משום הא הו"ל כנזדבלה באיסור הנאה דאמרינין בע"ז דף ל' דזוז"ג שרי והפירות מותרין דהקרקע הוא חד גורם והזבל הוא הגורם השני וא"כ ה"נ כן ואכתי קשה למה שורפן במקומן ומאי כבוד מתים איכא בזה ולכך שפיר הוכיח הש"ג בשם הסמ"ק כר' ישעי' דגם העפר אסור.
אמנם להרמב"ם נראה דאזיל לטעמי' דסובר כהרי"ף רבי' כמ"ש הב"ח בסי' שס"ד דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש פליגו על רבינו ישעי' וע"כ העפר מותר והוי זוז"ג וקשיא הברייתא וצריך לומר דהברייתא ס"ל זוז"ג אסור ולכך שורפין במקומו אמנם אנן קיי"ל דזוז"ג שרי ולכך לא הביא הרמב"ם כלל ענין הברייתא דגוף הדין פשיטא דאין לוקטין כדלעיל ודין דשורפין הא לא ס"ל וא"ש ומוכח דהרמב"ם סובר כהרי"ף כמ"ש הב"ח ועיין בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' של"ה שפקפק עליו:
ואין להקשות הא אנן קיימינין להרמב"ם דסובר דביה"ק בלא"ה אסור בהנאה (ועיין בכ"מ בפ"ח מטומאת מת דין ה' דנראה דמדרבנן אסור בהנאה לגמרי) דנראה דמהיניקה לא אקצי' ואין ביטול מצוותו בזה כעין שאמרו בסוכה דף ל"ז ע"ב אתרוג של מצוה מותר להריח בו איברא דלכאורה קשה לדעת ר"י וסמ"ג וש"ג הנ"ל ממדרש איכה הנ"ל דנראה מבואר שם דהנך חכימא לא אסרו היין אע"ג שטעמו בו טעם הקבר דהרי לא משך יד ממנו מיד ולא אמר מיד לחברי' ונהי דקי"ל דאין למדין הלכה מדברי המדרש כמ"ש התוס' יו"ט פ"ה דברכות מדברי הירושלמי מ"מ מקצת ראי' יש.
ונראה דהרי בלא"ה קשה גם על הרמ"א סי' שס"ח שכ' דלצורך הצלת ביה"ק שרי ליהנות מפירות האילנות וכ' הבאר הגולה דע"כ היינו אפי' מאותן העומדים על הקברים יעויי"ש וקשה הא בסי' שס"ד הביא ב' דיעות וא"כ לדעת רבינו ישעי' אסורים מדינא ואיך אפשר להתירם משום צורך הצלה ואין זה דומה למ"ש מצות לאו ליהנות ניתנו דשם עושה בדבר האסור בהנאה מצוה אבל למכור לצורך מצוה בוודאי אסור ולכך נראה לי דזרעים ואילנות שנוטעים אותם משל היתר אע"ג שנתעבו אח"כ או הוציאו פירות אפי"ה גם לדעת רבינו ישעי' מותרין מדינא דהא הוי זוז"ג הנטיעה דהיתר והארץ דאיסור וכן נראה מדברי התוס' בנדרים דף נ"ז גבי גידולי היתר מעלין וכו' אלא שהתוס' שם כתבו דהוי רק חד גורם והיינו התוס' לשיטתם שם בע"ז דף מ"ט ע"א ד"ה שאם וכו' דכל שאין הגורמים שווין ומחד מינא לא מקרי זוז"ג אבל לולא זאת הן הפירות הן מה שהוסיפו האילנות בגודל ובעובי הוי זוז"ג וכ"כ מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושי נדרים שלו.
וע"כ לדינא דקיי"ל כרבינו ישעי' דלא כתוס' בזה דהלכה פסוקה בטור ש"ע בסי' רצ"ד סעי' י"ב בנטע אגוז של ערלה דמותר משום זוז"ג ולא חיישינין אם הגורמים שווין וע"כ באילנות וזרעים שנטעו גם לרבינו ישעי' מותרים מדינא וא"ש דברי באר הגולה הנ"ל וגם דברי המדרש רבה הנ"ל דאפי' בעומדים על הקברים יש להתיר אם אית בי' משום צורך הצלה ונהי דיש לישב בקרקע עולם ונהי דהחכם ההוא לא ידע מ"מ כיון דבזמנם הי' הדרך לקבור בכוכין א"כ מסתמא כן הוא עיי' בתשובת מרן הגאון חת"ס הנ"ל שאינו מוכרח ודברי הרמ"א לכאורה נאמרים בקרקע עולם כעין כוכין דאל"כ גם לפי תירוצו קשיא דהרי הרמ"א נקט גם עשבים וע"כ דקאי על מ"ש שם בתחילה בקרקע עולם וא"כ אין ראי' לסברתי מ"מ נראה לפי ענ"ד נכון ואמת דלהרא"ש וסייעתו בין מה שעומד חוץ לקברים ובין העומדין על הקברים מותרין מדינא הן עשבים הן אילנות משום זוז"ג ולדעת הרב רבינו ישעי' בעשבים הגדלים על הקברים אסורים מדינא ובאילנות גם לדידי' באילנות הנטועים שם שרי מדינא.
ולפי"ז לכאורה יש לדון ולהתיר בנידון שנשאלתי דהרי הרמ"א התיר שם בקרקע עולם ליקח לצורך רפואה והוא מהש"ס והיינו כיון דאינו אסור אלא משום כבוד המתים ולצורך רפואה מסתמא אין זה גנאי להם וא"כ הא קי"ל באו"ח סוסי' רע"ו דהכל חולים אצל צנה וא"כ בקור הגדול הזה הוי כמו צורך רפואה ויהא שרי. אמנם מלשון תה"ד סי' רפ"ד משמע הא דשרי לרפואה דווקא אם עפר אחר אינו ראוי לרפואה וא"כ זה עצמו חשיבות הוא וכבוד ולא גנאי עיי"ש וכ"כ בתשובת שיבת ציון סי' ס"ב המובא בפתחי תשובה סי' שס"א דדווקא אם א"א להביא ממקום אחר אפי' בכסף וא"כ אין ראי' בנ"ד להתיר.
איברא דאכתי הי' מקום להתיר דלפי מ"ש אפי' בעומדים על הקבר אין בו רק משום כבוד המתים והרא"ש שם במגילה כתב דבאילנות לית בי' משום כבוד מתים ולכאורה לפי המשך לשונו נראה דכוונתו לדיעה שכ' המאירי שם דווקא זרעים שהם בקרקע איכא משום כבוד אבל באילנות העומדים אפילו על הקבר לית בי' משום כבוד המתים ושרי וגם הב"ח בפירוש הראשון צידד לומר כן בסי' שפ"ח שגם כוונת התוס' והמרדכי שכ' שאינם על הקברים הוא כן עיי"ש ולי הי' נראה לפרש דבאילן שעיקר יניקתו הוא ט"ז אמה אפילו בעומד על הקבר אין זה נגד כבוד המת שידוע שאין עיקר יניקתו מכאן משא"כ בזרעים עיקר יניקתן מתחתיהם וכמ"ש התוס' ב"ב דף כ"ז ע"ב ד"ה בחטה וזה יש לכוון גם בלשון התוס' והמרדכי כן הי' נראה לי.
אבל הקרבן נתנאל לא כתב כן בפירוש הרא"ש והב"ח הכריע להלכה דאפילו לצורך צדקה ושמירת ביה"ק צריך ליזהר שלא יהי' על ספק קבר וכל האחרונים הביאו אותו לפסק הלכה וגם בתשובות שואל ומשיב ח"א סי' רל"ו פשיטא לי' כן ותו דהטור לא הביא כלל חילוק בין אילן לזרעים ואפשר שטעמו כמו שסיים הש"ג בסנהדרין דף מ"ז דהאידנא דלוקחין מקום הקבורה קניא מיתנא והוי כמו גידול הקדש דלא שייך בי' זוז"ג דבדבר שאיסורו תליא בממון לא שייך ביטול כמ"ש המל"מ בפ"ז דמעילה ומטעם זה קשיא לי על התויו"ט פ"ג דמעילה מ"ז דמביא ראי' לגידולי הקדש מגידולי קונם פ"ז דנדרים ושם בקונם בודאי אין מעילה דשם שייך זוז"ג כמו שהקשה הכ"מ שם והטו"ז בסי' רט"ז ורק משום דשיל"מ אסור.
ובאמת גם כאן כיון דאיסור הנאה אין לו בעלים ובפמ"ג בסי' ק"ט בטו"ז סק"א כ' די"ל דשרי וצידד בזה אם יש לו בעלים הוא הדין הכא לענין זוז"ג יש לחלק עכ"פ כיון שכל האחרונים שראיתי כתבו בעומדין על הקבר לאסור אע"ג דנראה לי דיש מקום להתיר אין בכחי להכריע ומי שלבו רחב ממני יכריע (ונראה דאפשר מת דאיתקש לע"ז ואסור במשהו והיכא דמשהו אסור גם זוז"ג אסור כמ"ש המג"א בסימן תמ"ה ועיין ברמב"ם פ"ח מטומאת מת בשדה שאבד בו קבר אין נוטעין בו אילנות יעויין שם בכ"מ בהלכה ב') דברי ידידו הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע.