אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שנב

תשובה שנא

הנה ראיתי בעלי שצ"ה מכתב צ"ט שהעיר בשם הרב מוהר"א אב"ד דק"ק פעגרסהיים נ"י וכ' שמבואר בטוי"ד סי' שס"ג דבעי' הרחקה בין עצמות המת לעצמות מת אחר ו' טפחים והקשה מהטור בסי' ת"ג דשם הביא ברייתא דמס' שמחות דאפי' לרע"ק דאוסר וחייש לתערובות אומר דנותנין בארזים ומוכח ע"כ דלא בעי הרחקה ולבסוף כ' דיש לחלק בין ארזים לקרשים דעלמא ולעולם דבעינין בין עצמות לעצמות ו' טפחים ולפי ענ"ד נראה דבין עצמות לעצמות לא בעינין הפסק ו' טפחים ולא מצאתי ולא ראיתי בש"ע שכ' כן ואדרבה נ"ל לדייק איפכא דהנה שורש דין זה דבעינין הפסק ו' טפחים ילפינין ג"ש מ מב"ב מב"ב דף ק"א דמבואר דבין כוך לכוך אמה, אמנם הטעם לזה מבואר דשרשו הוא מהש"ס ב"ב דף י"ז ר"פ לא יחפור דצריך להיות בין בור לבור אמה ואמרינין שם דכותל בור היינו ג' טפחים.

אמנם קשה לפי מ"ש התוס' שם בר"פ ד"ה לא יחפור וכו' דהיינו דווקא באית בהו מים ומשום מתונתא וכן דעת הרשב"א ופסק כן בש"ע חו"מ סי' קנ"ה סעי' י' בהגה"ה דבאין בו מים צריך לתקן לפי עיני האומנין הבקיאין ולפי"ז קשה למה נתנו במת שיעור ו' טפחים וצריך לומר דמת דמי לאית בי' מיא דאית בי' מתונתא ולכך בעי' שיעור ו' טפחים ולא מבעי' אם כבר נקבר המת וקנה ותפס מקומו וזכה בבורו דצריך להרחיק ממנו כמו מבורו של חבירו אלא אפי' אם חופרין כוכין או ב' בורות כאחד ולא תפס שם עדיין מת מקומו וא"צ להרחיק מצד תורת מזיק מ"מ כיון דקים להו דדרך כותל בור המתקיים הוא ו' טפחים בין שניהם א"כ זהו מכבוד המת לעשות הבורות באופן המתקיים וצריך לעשות הפסק הנ"ל וכל זה בנקבר בו מת דאית בי' מתונתא אבל לקבור עצמות יבשות אצל עצמות יבשות דלית בהו מתונתא לא נאמר שיעור זה אלא קוברין אותו בכדי הפסקה לפי מאי שיכול לעמוד ולכך דייק רבינו רב האי גאון דווקא מת בצד עצמות או עצמות בצד המת דאית בי' מתונתא מחד צד לכל הפחות וסליק לצד האחר ובעי' בכדי הפסק הנאמר שם אבל בין עצמות לעצמות לא אמר וא"כ א"ש הא דמס' שמחות דנותנין בארזים דבין עצמות לעצמות לא בעי' הפסק ו' טפחים אלא בכדי שיעמוד הדופן.

אמנם כל זה לדעת התוס' וסייעתם דס"ל דדווקא באית בי' מיא אבל לדעת הר"ן והנמוק"י דס"ל אפי' בלית בי' מיא נאמר זה השיעור מ"מ מבואר שם הטעם דבכל מרא ומרא שהוא חופר הוא מרפה לכותל בורו אם אינו מרחיק כשיעור ו' טפחים ומטעם זה באמת דעת מהר"מ שבמרדכי הובא בחו"מ סי' קנ"ה סעי' כ"א בהגה"ה דבקרקע סלע סגי בטפח והיינו כרשב"ג בב"ב דף ק"א דהכל לפי הסלע וכמבואר נמי מלשון הרמב"ן בתולדות האדם המובא בב"י סי' שס"ג ביו"ד ובאמת הרמב"ם והרע"ב בב"ב שם לא פירשו דברי רשב"ג כן. ואפילו אי הפירוש ברשב"ג כפי' הרשב"ם הנ"ל מ"מ קשה לי איך פסק הרמב"ן כוותי' דהרי במשנה באהלות פי"ו משנה ד' סתמו דאין פחות מאמה בין קבר לקבר והוי מחלוקת ואח"כ סתם לפי מ"ש המג"א בסי' תפ"ט סקי"ז דבתרי סדרים יש סדר למשנה וטהרות בתר ניזקין נשנה וגם בתשובת חכ"צ סי' קמ"ט כ' דיש לחלק בין קרקע אבנים לסלע הבאה בידים.

ונראה דהיינו פלוגתא שבח"מ סי' קנ"ה סעי' כ"א הנ"ל ותליא אי בתרי סדרים יסל"מ או לא ומ"מ נראה אפי' אם גם בסלעים אמרו שיעור זה ע"כ הוא משום לא פלוג דבסלעים לא שייך דמרפי לי' לארעא ע"י מרא או באית בי' מיא וכפי' התוס' ומשום מתונתא וא"כ לפי פי' הנמוק"י אם נימא דגם בסלעים צריך שיעור הנ"ל היינו משום לא פלוג וא"כ זה שייך בקרקע אבל בארזים וקרשים לא שייך דמרפי לה לארעא וכל שמניח הפסק כראוי לא בעי' טפי.

ועכ"ז יש לישב קצת מנהג העולם שאין משגיחין על ו' טפחים וכמו שצווח עליהם החכ"צ בתשובה הנ"ל ולפי הנ"ל י"ל הרי מבואר בטור סי' שס"ג בשם הגאונים דבזמנם לא היו רגילין לקבור בכל המקומות בארון וא"כ י"ל דההפסק הנאמר בב"ב דף ק"א היינו דווקא בקובר בכוך בלי ארון ורק הקרקע דפנוי בעי' שיעור הנ"ל מטעמים הנ"ל אבל בזמן הזה שקוברין בארון של עץ איכ"ל דלא בעי' הפסקה כולי האי ולכל הפחות בעצמות וגם בקרשים בוודאי נראה לפי ענ"ד נכון כנ"ל דא"צ הפסק אלא בכדי שיוכל לעמוד.

וגדולה. מזו פסק הפרישה ביו"ד סי' ת"ג דאפילו בגומא אחת כל שנקברין באופן שלא יתערבו מותר לקבור עצמות מהרבה מתים בקבר אחד וכן התיר מרן הגאון בעל חת"ס סי' שנ"ג כל שיעשו הפסק באופן שלא יתערבו העצמות עיי"ש ועכ"פ הרחקה ו' טפחים לכ"ע לא בעי' בעצמות אפילו לפי משמעות לשון הטור דבעי' הפסק ארון וזה פשוט:

ומה שהקשה הרב דק"ק פעגרסהיים עוד איך למדו בסנהדרין דף מ"ז דאין קוברין רשע אצל צדיק מקבר אלישע הא התם שאני דכתיב ויגע בעצמות אלישע וזה גופי' קשיא איך לא חששו על תפיסת המת לפי ענ"ד לא קשה באמת בוודאי חששו ובקרא כתיב רק וישליכו בקבר אלישע היינו במערות אלישע וכבר כ' הרד"ק במלאכים דהא דכתיב וילך ויגע בעצמות היינו שנתגלגל עד עצמות אלישע עיי"ש וגם לשון הקרא משמע שלא הי' זה במקרה ובסיבות מהירות ההשלכה אלא דזה הי' בנס כמו החיות והקימו על רגליו וא"כ זה כוונת הגמ' דבוודאי הקוברין הרחיקו שיעור ו' טפחים אלא משום דאין קוברין רשע אצל צדיק אפילו בהרחקה הראוי לא ניחא לי' לאלישע בשכינתו לזה נעשה הנס שנתגלגל אליו וע"י נגיעתו בו חי ויקם על רגליו וזה לא קשה למה הי' צריך נגיעה שגם בהחיותו בן השונמית בפי' קדושת נגיעתו ובזה א"ש הכל ותו לא מידי.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה