מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שכח
בעזהי"ת חוסט יום ד' לסדר נח תרל"ח לפ"ק.
החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א.
מה שהעיר מעלתו על דברי הש"ס בקידושין דף ו' דאמר רבא בתחילה בכ"מ מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ובפדה"ב לא מהני ולבסוף מסיק דגם בפדיון ובתרומה מועיל אלא שאסור לעשות כן ומעלתו נ"י תמה כיון דאין לו בתרומה רק טובת הנאה איך יוכל ליתן ע"מ להחזיר ואם לא החזיר אח"כ הרי לא קיום המצוה להוי כמי שחטף מצוה מחברו דצריך לשלם על שביטל חברו ממצוה אא"כ נימא לחלק דדווקא בחטף מצוה מחברו ועשאה הוא אז חייב לשלם עכ"ל בקצרה הנה באמת לרבא דס"ל בנדרים פ"ה דטובת הנאה ממון קשה מיהו כבר כ' האחרונים דבב"מ דף י"א משמע דרבא ס"ל דטובת הנאה אינה ממון ועיין בש"ך בח"מ סי' ש"ן ובאמת לא שייך זה כלל לנידון שלנו דאפילו למ"ד טוה"נ אינו ממון אסור לכל אדם לחטוף מבעלים דהנאה ההוא זיכה התורה להבעלים והוא מצוה שלהם והוא לכל הפחות כחצי שיעור וכחצי פרוטה וכעין שכ' ההמ"ג בפ"ח ממאכלו' אסורות דהנאה הוי כח"ש ואסור מן התורה אלא שאין לוקין ויש לדון בזה דהא לא שייך חזי לאיצטרופי ואין כאן מקומו.
אבל הנאת טובת הנאה בוודאי לא גרע משאר הנאה אלא דכיון דההנאה ההוא בא מעלמא שאחרים מחזיקים לו טובה א"כ הוי כדבר שאין בו ממש וקי"ל בחו"מ סוסי' רע"ו דלא שייך בי' ירושה ומתנה אבל הגוזלו ממנו נראה פשוט דהוי כגוזל ח"ש ויעויין בקצה"ח שם סי' רע"ו דלהש"ך גם אם אחר החזיק בה אסור ליקח ממנו הטובת הנאה והשל"ה פליג ע"ז עיי"ש וטעם הש"ך אפשר משום דהוי ספיקא דדינא אי טובת הנאה ממון ויוכל המחזיק לומר קים לי או דמדרבנן אפילו בהנאה יש קנין כמו דאמרינן בהפקר דבראי' בעלמא קנו (ושם בקצה"ח הביא דעת השל"ה דאינו יכול להקנות הטובת ההנאה לאחר נראה דס"ל דגם פחות משו"פ אינו יכול להקנות כנראה מדברי רש"י בסוכה דף כ"ח ע"ב ד"ה כל האזרח וכו' ישבו בסוכות וכו' דלא מטי' שו"פ לכל חד ומזה דייק המנחת חינוך דפחות משו"פ אינו כממון ואני אמרתי במקו"א דרק להקנות אינו יכול דנהי דהוא שלו מ' דחזי לאיצטרופי כדאיתא בגיטין דף כ' מ"מ הוי כאין גופו ממון דא"א להקנותו).
ועכ"פ כיון דיש לבעלים טובת הנאה ובתורה כתיב רק נתינה ונתינה ע"מ להחזיר שמה נתינה יוכל להתנות עבור טובת הנאה להחזי' לו התרומה או דמי התרומה ואין הדמים האלו שמחזיר לו דמי התרומה אלא הנאה הבאה מעלמא לו וכמו דאיתא בירושלמי דאיסורי הנאה אם החליף וקיבל דמים אין אלו דמיהם וה"נ אין דמי התרומה שמחזיר דמיהם של תרומה אלא דמי טובת הנאה.
ומסוגיא. ההוא באמת קרוב יותר סוגית הרא"ש וסייעתו דצריך המחזיר ליתן במתנה והיא כמתנה חדשה נותן להנותן וכדקי"ל במג"א תרנ"ח ובחו"מ סי' רמ"א ושם האריך בזה בקצה"ח וכש"ס בקידושין דף ו' מפלפל רק אי נתינה ע"מ להחזיר חשיב נתינה וא"כ קיימו הבעלים בנתינה זו המצוה ואם המקבל לא החזיר הוי כגוזל חצי פרוטה ואין בו מצות השבה ואפי"ה לא נתבטל הנתינה לגמרי לפי מאי שהסכימו האחרונים וכ"כ מרן הגאון בתשובה ובחידושיו למס' סוכה דף מ"ב בסוגיא דמתנה ע"מ להחזיר דאם מוחל הנותן התנאי מהני וא"צ להחזיר וממילא קיים מצות נתינה ובידו של הנותן לקיים המצוה ולא חטף הכהן שאינו מחזיר לו את מצות הנתינה ממנו וא"כ לא קשה קושית מעלתו ני' דלא דמי לחוטף מצוה ובאמת גם סברת מעלתו נ"י א"ש וגם אידך קו' דהא אין לו בה אלא טוה"נ לא קשה דהחזרה אינו אלא לקיים התנאי ואין דמי התרומה אלא דמי הטובת הנאה וכבא ממקום אחר כן נראה לפיענ"ד.
ומה שהעיר מעלתו עוד דקנין דרבנן יהא כיאוש כבר כתבתי דיאוש הוי רק סילוק והזוכה אין דעתו לקנותו מן ההפקר ומן הסילוק אלא מכח קנין וקנין בעי' כוונה ולכך הוי רק קנין דרבנן ותליא בפלוגתא אי קנין דרבנן מועיל לדאורייתא וגם י"ל כמ"ש התוספת ב"ב דף קל"ח דרק אדעתי' דידי' אפקרי' וכדאמרי' גבי ארי' בב"ק דף קי"ו ה"נ רק אדעתי' דקנין דרבנן נתיאשו הבעלים ולא כדי שיטלו הזוכה מן ההפקר כן נראה לפי ענ"ד ואחתום וכו' ידידו ורבו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.