מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רצח
הנה הלכה פסוקה ברמב"ם פי"א מהלכות בכורים דין י"ט ובש"ע סי' ש"ה סעי' י"ג דמי שהוא ספק אם חייב בפדיון או לא פטור שהמוציא מחברו עה"ר ובין בספק במציאות כדאיתא בבכורות דף מ"ח ע"א ובין בספיקא דדינא כדאיתא שם דף מ"ט דרע"ק מספקא לי' ומספיקא פטור דמתנות כהונה כשאר ספק ממון דקי"ל בכל ספיקא הממע"ה ועיין בקיצור תקפו כהן ובמ"ש הר"ן בנדרים דף ז' ע"א דספק מתנות כהנים ועניים לא מקרי כספק איסורא וגם מטעם עני ורש הצדיקו אין לחייב כדאיתא בחולין דף קל"ד דדווקא כגון ספק לקט לקט דקמה בחזקת חיובא קיימא עיי"ש:
ובלא"ה. נראה דאנן קי"ל כמ"ד בחולין דף קל"ד ע"ב דקמה אקמה רמי לי' וללשון זה ס"ל דבמתנות כהונה לא שייך כלל עני ורש הצדיקו ועיין מזה בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס סי' ר"מ ותו דנראה לפי ענ"ד דכוונת הש"ס קמה בחזקת חיוב דהתורה צוותה שהחלק העני וכ"ש חלק הכהן לא ניתן לו בתורת צדקה חסד ורחמים אלא בתורת צדק ומשפט ושהוא חלקו בכל מקום שהוא וכאלו הוא שותף עמנו וזהו עני ורש הצדיקו וא"כ כאלו הוא השדה בשותפות וכחצר של שניהם ולכך כל היכא דאיתא ברשותי' דעני וכהן הוא ולכך לא שייך בי' הממע"ה אלא שהוא ספק אם הוא של עני וכהן וברשותו או של בעלים ולכך משום ספק מצוה מחוייב ליתן וכל זה שייך בשאר מתנות כהונה אבל בפדיון שהוא נותן מממון שלו בוודאי לא שייך לומר דברשותו דכהן הוא ואין כאן מקום להאריך ואי"ה אבאר במקו"א בלי נדר מ"מ זהו הלכה פסוקה:
וא"כ כיון דטומטום ואנדרוגינוס סוגיא דעלמא דהם ספק זכר או נקיבה וכן דעת רוב הפוסקים כאשר יתבאר לקמן אי"ה א"כ הם פטורין ואפילו להרא"ש דדעתו נוטה דאנדרוגינוס זכר לכל דיניו מ"מ ביאר היטב הב"ח ביו"ד סי' רס"ה סעי' ז דס"ל לענין ממון יוכל המוחזק לומר דקים לי' כהנך דספק הוא ופטור ליתנו לכהן ואפילו בטומטום שכציו מבחוץ דנראה דזכר הוא צ"ע ולפי ענ"ד נראה דעפ"י דברי הרמב"ם דפטור מלפדות דהנה בחגיגה דף ד' ע"א אמרינן דזכורך ממעט טומטום שבציו מבחוץ והרמב"ם בפ"ב מחגיגה דין א' לא הביא זה וכ' רק דטומטום ואנדרוגינוס פטורין מראי' מספק וביבמות דף ע"ב פריך נשים לטומטום מנא לי' ותי' אביי בשבציו מבחוץ ורבא דחק שם והרמב"ם בפ"ז מתרומות דין י"ד לא הביא תי' אביי שבציו מבחוץ ועיי"ש בכ"מ ובמל"מ ולפי ענ"ד טעמייהו דס"ל דרבא סובר כמסקנא בבכורות דף מ"ב ע"ב דאמרינין הואיל ואישתני אישתני וחיישינין אפילו למיעוט סריס הה"ד דחיישינין על מיעוט אנדרוגניס ולכך אפילו בציו מבחוץ הוי ספק דלמא אנדריגונס הוא ולכך פסק דבכורות דין ה' אפילו במטיל מום במקום זכרות הוי רק ספק בכור והקשו עליו ולהנ"ל טעמי' דס"ל למסקנא שם כיון דאשתני אשתני הוא סברא דאורייתא דחוששין כל החששות וחוששין על מיעוט אנדרוגינוס:
וא"כ גם כאן פטור מפדיון דכיון דמשום ממון עפ"י דין תורה יוכל לומר הממע"ה לא חייבה אותו התורה וממילא אין כאן מצוה ולא שייך לפדות בלא ברכה ולא כמ"ש בעלי ש"צ מכתב בשם הרב מהר"י עהרליך ני' אבדק"ק נאדאש דיפדרנו בלא ברכה דזה אינו:
ומ"מ אע"ג דספיקא הוא בכור מבהמה טומטום ואנדרוגנוס אסור בגיזה ועבודה לפי הכרעת הש"ע ביו"ד סי' רט"ו סעי' ב' וג' ועיי"ש בש"ך וראיתי במכתב ש"צ הנ"ל שהרב הנ"ל. הקשה דנוקי אחזקת שהי' בכור במעי אמו קודם לידה ותי' משום ספיקא דדינא וחזר והקשה להפר"ח תקשה על ר"ט עיי"ש ולא ידעתי איך שכח מטומטום דוודאי הוי ספק מציאות ואפי"ה אסור בגיזה ועבודה ומאי יענה בזה דנוקי אחזקה שהי' במעי אמו אמנם הדבר פשוט דלא קשה מידי חדא דנהי דתוס' בבכורות דף כ' ובחולין י"א ובכמה דוכתי כ' חזקה זו נגד חזקת האם מ"מ פשט דהאי חזקה חזקת מעי אמו הוא חזקה דאיתרע דהרי כבר יצאה ממעי אמה ואחזקה דאיתרע לא סמכינין עלה להקל כמבואר בתוס' כתובות דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו וכו' ובתוס' יבמות דף קי"ט ע"ב ד"ה סיפא היינו מדרבנן לא סמכינין עלה מ"מ היא מועלת לאוריעו חזקת האם. ועוד נראה לפי ענ"ד דהתוס' לא כתבו חזקה זו אלא היכא דמספקא לן אם הוולד הוא פטר רחם או שכבר נפטר רחמה בזה שפיר כ' דמוקמינין בחזקת עובר במעי אמו לא הי' פטר רחם גם עתה הוא בחזקתו אבל אם ידענו שהוא פטר רחמה בשעת לידה ונשתנה מחזקת עובר במעי אמה אלא דמספקא לן אם הוא זכר או לא אין לזה שום שייכות חזקת עובר אח"כ נימא מחזיקין מהיתר להיתר וזה לא שמענו ועיי' בזה בשעה"מ פ"ט מטומאת מת דף י"ב ד"ה איך שיהי' וכו' וא"כ הדבר מבואר וא"ש דספק אסור בגיזה ועבודה ומ"ש הרא"ש בבכורות דף מ"ב דאי אמר נין ברי' הוא מותר בגיזה ועבודה הדבר מבואר כמ"ש המעדני מלך והרא"ש נמשך בזה אחר לשון הרמב"ן בהלכות בכורות שכ' דלשון ברי' לאו היינו ספק אלא ברי' בפ"ע ועיין לקמן בזה ולכך לדידי' מותר בגיזה אבל לדידן דמספק' לן פשוט בכל דיני בכורו' דספיקא אסור בגיזה ועבודה מספק.
והנה דין אנדרוגינוס היאך דנין אותו יש בזה ד' שיטות א' דעת הרמב"ם סוף הלכות ציצית ומילה ובפ"ב דחגיגה ובכמה דוכתי מבואר דסובר אנדרוגינוס ספק זכר או נקיבה דס"ל דקי"ל כר"י ביבמות דברי' הוא ולא הכריעו בה חכמים ומפרש ברי' כמ"ש התוס' שם דהיינו דהוא ספק ונקט ברי' דהיינו דכלם שווים דלא נימא דיש שהוא זכר ונקיבות בו מקרה ותוספת ויש בהיפוך שהזכרות בו תוספת קמ"ל דכולם שווין.
ועכ"פ ספק ואפי"ה פסק הרמב"ם כר"א דחייבין על זכרות שלו סקילה כמ"ש וביאר הנמוק"י ביבמות דף פ"ב ע"ב דהתורה גילה לן זה וגזה"כ הוא דילפינין מקרא ואת זכר לא תשכב משכבי אשה דלמדה לן התורה אפי' אם אשה היא מ"מ זכרות שלו דינו כזכר וחייבין עליו ונראה דלר"א ביבמות דף פ"ב דאמר את זכר כתיב דמשמע דווקא זכרות משמע אפי' הוא זכר אפי"ה נקבות שלו הוא לכל דיני התורה כמו נקיבה וכן מוכיח שם בירושלמי ואע"ג דרמב"ם סובר דספק הוא מ"מ סובר דאנדרוגינוס נושא כדפסק בפ"א מאיסורי ביאה:
ונראה ראי' גדולה להרמב"ם מהא דמסיק ר"י ביבמות דף פ"ב ע"ב מדנקט נושא משמע לכתחילה וסוף בכורים דתני שם דיני אנדרוגינוס ותנן שם דאנדרוגינוס מטמא בלובן האיש מספק וכולה כר"י הוא וכמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ג ע"א ד"ה ברי' וכו' דאנדרוגינוס ספק ואפי"ה תנן דנושא וע"כ דאפי' אי אנדרוגינוס ספק אמרי' דנושא לכתחילה וע"כ היינו מטעם כמ"ש הה"מ בפ"א מאיסורי ביאה הואיל וקיי"ל דחייבין על זכרות וא"כ זכרות שלו כזכר ולכך נושא והש"ס ביבמות דף פ"ב ע"ב דפריך לר"ל דס"ל ספק למה נושא היינו לת"ק דר"א דלא ס"ל דחייבין על זכרותו אבל לדידן מוכח כהרמב"ם ועיין בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' א'.
ועפ"י האמור יש לישב ג"כ דברי הרמב"ם בפ"ב דבכורות דין ה' דפוסק דאנדרוגינוס אינו קדוש בבכורה א"כ מוכח דסובר דהוא ברי' בפ"ע ולא ספק וקשיא לכל המקומות דפסק דאנדרוגינוס ספק אמנם להנ"ל כיון דקי"ל כר"א וכבר אמרתי לר"א מוכח דצד זכרות עפ"י דין תורה דינו כזכר אפי' אם הוא באמת נקיבה וצד נקבות דינו כנקיבה אפי' אם הוא זכר ולפי"ז בבכור דקי"ל בבכורות דף ג' דבעינין כל בכור דאפי' אם יש לגוי שותפות באוזן לא מקרי כל בכור וה"נ כיון דהנקבות שלו דינו כנקיבה לא מקרי כל בכור הזכרי' דליכא כולו בכור ולכך ממעטינין אנדרוגינוס ודווקא אנדרוגינוס אבל טומטום דלא שייך טעם זה שפיר פסק הרמב"ם דהוי ספק וליכא למעטו מהזכרים דאולי זכר הוא.
וכל זה בבכור אבל בשאר מקומות דממעטינין אנדרוגינוס מקרא דהזכר או אם זכר אע"ג דספיקא הוא אולי זכר הוא ואפי"ה מיעטי' קרא דבעינין זכר וודאי מכח יתורא וא"כ גם טומטם ממועט ולא אמרינין סמי טומטום.
אך כל זה לדידן אבל ר"ח דסובר בבכורות דף ג' לענין שותפות גוי אם הוא רק שותף באזנו עדיין מקרי כל בכור ובעינין דווקא שיהא לו חלק בדבר שעושה אותו נבלה וא"כ ליכא למימר דממעטינין אנדרוגינוס משום דאית בי' צד נקבות וליכא כל בכור וע"כ הא דממעטינין אנדרוגינוס הוא משום דברי' בפ"ע הוא ואינו ספק דאי ס"ל ספק נמי ממעטינין א"כ גם טומטום ממעטינין ולמה אומר טומטום לא וע"כ דס"ל דלא ממעטינין ספיקא ואנדרוגינוס משום ברי' וא"כ בכל מקומות דממעטינין אנדרוגינוס טומטום לא אימעוט ושפיר אצטריך למימר סמי טומטום משא"כ להרמב"ם לדינא א"ש דדווקא בבכור יש לחלק בין אנדרוגינוס לטומטום משא"כ בשאר מקומות ומיושבים היטב כל קושיות הלח"מ בפ"ד מאישות דין י"ד וגם זה לא קשה אצטריך קרא למעוטי ספיקא כיון דקיי"ל כר"א דאית בי' צד זכרות א"כ אפי' אי כלפי שמיא גלי' דנקיבה הוא אצטרך למעט משום צד זכרות והא דפריך אצטריך למעוטי ספיקא היינו אי לא אמרי' כר"א.
הדיעה הב' היא דעת הראב"ד נראה בפ"ב מהלכות שופר דין ב' דס"ל דאנדרוגינוס דינו כח"ז וחצי נקיבה ונראה דס"ל טעמא דר"א דמחייב על הזכרות שלו היינו משום דס"ל דהוא באמת חציו זכר וכן מפרש לירושלמי וכן פסק בפ"ז מתרומות דין י"ז. ולפי"ז לכאורה קשה למה לא השיג על הרמב"ם בכל המקומות שפסק הרמב"ם דהוא ספק ולהראב"ד ראוי שיברכו על ציצית ומילתם יהי' וודאי וגם יטמאו בלובן ואודם מצד וודאי ובשום מקום לא ס"ל להראב"ד כן.
וצריך לומר דמכל מקום הם ספק לענין דיני תורה איך פסקה התורה ברי' זאת דח"ז וח"נ אי דינם לכל דבר כזכר והצד נקיבה בטל לצד זכרות או בהיפוך או דינם כזכר ונקיבה וגם זה בכלל ספק וכמ"ש הפרמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח וא"כ גם להראב"ד פטור מפדיון ובכור בהמה אנדרוגינוס מותר בגיזה כיון דאינו כולו זכר ואין נפ"מ אלא במקום שגילה הראב"ד דעתו לענין תקיעת שופר ולפסול ע"י ביאתו.
הדיעה השלישית דעת הרמב"ן אליבא דהרי"ף קיי"ל דאנדרוגינוס ברי' בפ"ע ואינו בוודאי לא זכר ולא נקיבה אלא מין בפ"ע הוא וכבר האריך הרמב"ן סוף יבמות לברר דיעה זו ואפי"ה נראה דלענין חיובי תורה מ"ע ול"ת דינם כספק דמספקא לן אי חייבה התורה ברי' כזו כמו איש או דנו אותו כאשה וכעין שכ' הרמב"ן לענין כוי ומ"מ נראה דרמב"ם לא ס"ל כדיעה זו מדכתב ופסק בפ"א ממטמאי משכב ומושב דאנדרוגינוס שראה לובן ואודם מטמאי' ושורפין עליו תרומה ממנ"פ ולהרמב"ן האיכא ספק דלמא אין דינו לא כאיש ולא כאשה אלא כברי' בפ"ע ואפשר דמ"מ יש לטמאות משום ס"ס ספק איש ואת"ל אינו איש דלמא דינו כאשה מ"מ הרמב"ן עצמו שם לא כתב כן ודעת הרמב"ם מבואר שם דדינו כטומטום וע"כ היינו דלא ס"ל כהרמב"ן.
ודיעה הרביעי הוא דעת רש"י והר"י ודעת הרא"ש נוטה להם דאנדרוגינוס דינו לכל מילי כזכר ועיין בב"ח יו"ד סי' רס"ה סעי' ז' שביאר והאריך בזה וכ' דאע"ג דדעת הרא"ש נוטה להר"י מ"מ לענין בכור נאכל במומו לבעליו דבעלים יוכלו לומר קי"ל דנקיבה או ברי' בפ"ע הוא ולכך פטור מה"ת וממילא לא כתבה התורה מצות נתינה לכהן עליו וה"ה בפדיון הבן ועכ"פ לרוב הפוסקים פטורין מפדיון ואין כאן מקום לפדיון וכמ"ש כנלענ"ד נכון בדעת הרמב"ם: