מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רפב
בעזה"י יערגין אור ליום ו' עש"ק ה' אייר תרי"ג לפ"ק:
בס"ת שנמצא בו טעות ואח"ז נתערב באחרים וחפשו ובדקו ולא נמצא הטעות דין הזה כבר מובא בתשובות האחרונים בס' יד אליהו סי' פ"ח פסק דבטל ובס' בית לחם יהודא ביו"ד סי' רע"ט פסק דבשעת הדחק יש להתיר מטעם ס"ס אולי אינו זה ואולי כדיעה המתרת בשעת הדחק ואם יש ספק באיזה חומש הוי הטעות יש ג"כ ס"ס ובתשובת מרן הגאון בעל חת"ס בסי' רע"ז השיג על ספר יד אליהו מצד ב' טעמים א) בדבר שאפשר להכיר האיסור לא שייך ביטול והב') דהוי כדבר חשיב אלא שהיד אליהו כ' כיון דהפסול מחמת הטעות והטעות אינו חשוב הו"ל כחתיכה הראוי' להתכבד שנאסרה ממקום אחר ובטל מטעם דהבליעה אינו חשוב ומרן זצ"ל השיג דהוי לי' כחתיכה הנאסרת מבב"ח ומקרי ראוי להתכבד דהוי לי' כגוף האיסור:
וראיתי במכתבי שצה"נ מכתב ק"נ שהסכים עם היד אליהו וכ' דמטעם הראשון אין לומר דלא בטל משום דאיכא לברורי דהרי בנידון שלו בשעה שבא לקרות בו לא הי' יכול לברורי וכמ"ש בחת"ס שם דאע"ג דס"ס דאפשר לברורי לא סמכינן אס"ס מ"מ כיון דא"א לברורי בזמן מועט אין לבטל קריאת התורה בברכה בשביל זה וכמ"ש המג"א לענין בדיקת ציצית עכ"ל שם ולא כוון יפה בזה במח"כ דבשלמא הא דבס"ס בחזקה דאיכא לברורי מבררין היינו משום דאין עושין ס"ס בידים וכן בחזקה ורוב אין מבטלין לכתחילה לסמוך ארוב וחזקה וכיון דלא אפשר השתא לא מקרי לכתחילה וכ"ש לפי מ"ש המג"א בסי' תרכ"ו ס"קג דלצורך מצוה מבטלין איסור לכתחילה אבל הא דאמרינן במקום דאפשר להכיר לא שייך ביטול היינו משום דבאפשר להכיר לא הוי כנתערב כלל וכקבוע במקומו דמי וקבוע כמע"מ וכ' הפמ"ג בש"ך סי' ק"י ס"קיד דאפילו ניכר רק לאחד בסוף העולם הוי ג"כ קבוע וא"כ כיון דבכה"ג לא שייך ביטול וכאלו לא נתערב דמי מאי נפ"מ דהשתא אינו יכול להכירו:
ועוד דהרי כ' הפמ"ג בפתיחה לתערובת סוף פ"ב לחלק א' דהיכא דבעי לברורי מה"ת אין חילוק בין צריך טורח או לא וכבר הביא מרן בחת"ס שם מדברי הטו"ז בסי' תרל"ב ס"ק ג' (תל"ב הוא ט"ס) ושם מה"ת קאמר ותו דהרי הביא מרן שם ראי' דאפילו ביש טורח לברורי לא בטל משא"כ לענין ס"ס ורוב וחזקה היכא דיש טורח לא צריך לברורי וע"כ היינו מטעם הנ"ל דכאן לא חשיב כנתערב כלל וכ"כ הרא"ה בבדה"ב סוף שער רביעי בית ד' דהיכא דאפשר להוציא האיסור הוי כניכר דלא בטל וכ"כ המל"מ בפ"ז ממילה דין ו':
וכבר אמרתי בימי חרפי להוכיח כן ממאי דק"ל על דברי האו"ה כלל ז' דין ג' הובא בפמ"ג בש"ך סי' ק"א ס"קה בדבר חשוב שנולד איסורו בתערובות בטל אפילו הוא חהר"ל וקשיא לי' א"כ הא דאמרינן בתמורה דף ל' באחד נטל עשרה טלאים ואחד תשעה וכלב שכנגד הכלב כולם אסורין דאמאי דהרי עמדה קושית הש"ס דר"פ התערובת דליבטל ברובא ותי' הש"ס דבע"ח חשיבו ולא בטל ל"ש הואיל ונעשה איסור בתערובות ותרצתי ממ"נ לס"ד הא מוקמינן למ"ד יש ברירה ויש להוציא האיסור וחשיב כניכר ולא בטיל וכדפריך שם ולפי תי' הש"ס הרי מיירי דמשך בכלהו ונקרא על כל א' מחיר כלב וכעין שאמרו בע"ז דף ס"ה ע"א באומר מאה חביות במאה פרוטות כולי אגרא שייך בי' ובזה מיושב קושית המג"א בסי' קנ"ג ס"ק מ"ז על הרמב"ם דפסק כתי' הש"ס משום דשם הברירה להחמיר דלא ליבטל ולהחמיר אמרינן דיש ברירה:
ועכ"פ מוכח אם יכול להוציא לא בטיל וכ"כ הפר"ח בסי' ק"ב סק"ח ובשאר דוכתי דבמין בשא"מ ביבש הואיל ואפשר לברר ע"י קפילא הוי כאיסור ניכר ולא בטיל אע"ג דליתא השתא לקפילא וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' רנ"ט בכלאי בגדים היכא דאפשר להכיר ע"י צביעה דכיתני ועמרא לא סליק צבעא בהדי הדדי לא קשיא דליבטל חוט של כלאים (ובמל"מ בפ"א ממטמאי משכב דין י"ד כ' דהקושיא הוא על ד"ת וא"כ רשב"א מה"ת ס"ל דלא בטל) אע"ג שכן יש הרבה דיעות מ"מ נראה שדין זה תליא ברברבתא ולאו כ"ע ס"ל דהיכא דאפשר לברר לא שייך ביטול דהרשב"א בתשובה סי' רע"ב הקשה איך חייב אשם תלוי בב' חתיכות המונחות לפניו אם אינם ניכרות עיי"ש מ"ש ומ"ש הפמ"ג בפתיחה לתערובת חלק א' פרק א' וקשה נהי דאינו ניכר מ"מ הא כל זמן שהי' מונח כאן הי' אפשר להכיר ולברר ע"י קפילא וכדאיתא בכריתות דף י"ז ע"ב דזה מקרי אפשר לברר איסורו ועיי"ש בפירש"י דאפשר דיבוא בקי ויכיר מיהו הפוסקים כתבו דשומן וחלב טעמם שוה עיין בפמ"ג רסי' צ"ח:
ואפשר דתליא בפלוגתא דהנך אמוראי בכריתות שם אי חשיב אפשר לברר איסורא ואין מכאן ראי' מ"מ הרי הפמ"ג בסי' ק"ב בש"ך ס"ק ח' פליג עלי' דפ"ח וסובר אע"ג דאפשר לברר ע"י קפילא מ"מ בטל דמה"ת גם מין בשאינו מינו בטל ברוב ובס' אפילו מדרבנן בטל והאו"ה כלל כ"ג דין ח' סובר בא"מ ביבש לא בטל הואיל ואפשר לברר הוי לי' יש לו תקנה אבל אם יש ס' קשה לברר מזה נראה דמדרבנן הוא כמו כל דבר דאיכא לברורי וה"ה אם יש קפילא ונהי דאם ניכר האיסור ממש בוודאי מן התורה לא שייך ביטול כמ"ש הרשב"א בעצמו בחידושיו לשבת דף כ"ט גבי מסיקין בכלים ודלא כמ"ש במשמרת הבית סוף שער רביעי בית ד' הנ"ל אבל כיון שאינו ניכר השתא בטל ואפילו אם יש אפשרות לברר לא הוי אלא כשאר איכא לברורי ברוב וחזקה ולפי"ז הי' הדין כמ"ש בשצ"ה הנ"ל: ולכאורה יש להביא ראי' לזה דגם היכא דאפשר לברר שייך ביטול מפרק ט' דכלאים מ"א דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דאזלינן בתר רוב דהמיעוט בטל ברוב וכיוצא בזה כ' הרמב"ם פ"י מכלאים דין ז' אפילו לענין צמר ופשתים אע"ג דאפשר לברר ולהכיר האיסור מסתמא ואפשר דכלאים שאני דתלי' על מי נקרא הבגד וצ"ע על דעת הפוסקים הנ"ל הסוברין דהיכא דאפשר להכיר ולהוציא את האיסור דאינו בטל:
אמנם טעם ב' שכ' מרן זצ"ל הוא נכון ומוכרח ובמכתב שצ"ה הנ"ל השיג עליו דדווקא בב"ח דהאי לחודא שרי ובהדי הדדי אסור משא"כ בשאר איסורין אפילו אי חתיכה נ"נ מ"מ לא מקרי ראוי להתכבד וה"ה הכא וזה אינו ודבר גדול דיבר רבינו הגדול והמקום הי' בעזרו דמ"ש בב"ח דהאי לחודא שרי ובהדי הדדי אסור והשתא הוא בהדי הדדי ולכך חשיב כגופו של איסור וה"נ בס"ת האי לחודא והאי לחודא אסור ובהדי הדדי שרי אפילו כל פרשיות של תורה תבותי' ואותיותיה נכתבין מ"מ כל שהאי לחודא והאי לחודא אפילו כל פרשה ופרשה כתובה בפ"ע ואפילו מונחים זה אצל זה אפי"ה אסור לקרות בהן וכדקי"ל ביו"ד ססי' רע"ח וא"כ האי לחודא והאי לחודא אסור ובהדי הדדי שרי והשתא הוא האי לחודא וא"כ הוא איסור מחמת עצמו ויפה כ' אדמ"ו הגאון זצ"ל דפשוט דכל כה"ג דמי' לבב"ח וא"כ כיון דס"ת חשוב לא בטל וא"כ ליתא להיתרו של היד אליהו והיתר של שומר ציון הנאמנים הנ"ל.
אכן ההיתר של ס"ס א"ש היכא דשייך ואע"ג דלענין דבר חשוב אמרינן ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' דלא מהני ס"ס ובעי' ג' ספיקות מ"מ עיין ש"ך שם ס"ק נ' דעיקר דגם בב' ספיקות שרי ועיי"ש בס"ק נ"ב דמידי דאינה לאכילה לא בעי' ג' תערובות וסגי בס"ס וכ"ש במידי דרבנן וא"כ הדין דין אמת כמו שפסק אדמ"ו מרן זצ"ל בחת"ס: