אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רעח

תשובה רעז

בעזהי"ת חוסט יום ד' פ' בא תרל"ו לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג מוה' מרדכי פריעד נ"י אבדק"ק אסאנפיא יע"א:

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד ס"ת שעשה בו הקורא נקודות בסוף פסוק ובסוף פרשה גם ציין בו טעמים הנגינה בכדי שיוכל לקרות וקי"ל בסימן רע"ד דס"ת המנוקד פסול אפי' אם הסיר הנקודות ונסתפק מעלתו אם גם בבליי"א פעד"ר הדין כן כי הקורא הנ"ל ציין זאת בבליי"א פעדע"ר ושוב כ' לי מעלתו במכתב השני לשאול אם גם ברשימה בצפורן הדין כן אלא שכ' מעלתו לפי הטעם שהובא בטו"ז משום מקרא ומסורת וזה דווקא שייך אם הסופר עשה כן אבל אם כתבן אחר אחרי כך הדין אם מוחקן כשר ועוד האריך:

והנה גוף הסברא שכ' מעלתו נ"י כבר נאמרה בנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' קמ"ז וכ' בפשיטות דדווקא אם עשה הסופר כן אז יש לחוש דכיון שנקד לא כ' אלא עפ"י המקרא והוי כמזוייף מתוכו יעוי"ש והיינו כמ"ש מעלתו נ"י ולפי הטעם הזה אין חילוק בין אם עשה ע"י דיו או בליי"א פעדע"ר או אפי' בחריצת צפורניו לעולם נשאר בפסולו אפי' אם הסיר הרשימות שעשה שלא יהי' נכרין ובאמת לפי"ז לכאורה קשה אמאי אם הניח רווח כשר הרי ג"כ כ' הס"ת על הדעת והכוונה שיש שם פסוק מיהו בתשובת הריב"ש סי' רפ"ו ששם מקור הדין זה ביאר הדברים שבהנחת רווח אין הכרח שהניח כן שלא עפ"י המסירה לפי שלפעמים גם באמצע הפסוק אם הניח הסופר קצת רווח בין תיבה לתיבה וכו' יעוי"ש. וע"כ כוונתו דכיון דאינו מוכרח אין מוציאין הסופר מחזקתו או דהכוונה דכיון דאינו מוכרח אם חישב באמת הפסיק הוי כדברים שבלב כיון דאין המעשה מוכיח ולכך אם הניח רווח עדיין הס"ת כשר ולכך דווקא אם נקד בדיו הוי כדבר המוכיח וממילא מובן דאין חילוק בין דיו לבלייא פעדר או רשם בצפורן שמוכיח שעשה כן במזיד כדי להפסיק פסול ואפשר שאם רשם בצפורן י"ל שעשה כן בלי דעת ורצון להפסיק אלא כמתעסק וקיל בזה רשימת צפורן מדיו או בלייא ווייס:

והנה הטו"ז דייק שם בסעיף רע"ד דאם עשה הפסק בין פסוק לפסוק ואח"כ העביר הדיו או הרושם כשר משום דע"י הפסק בין פסוק לפסוק לא נשתנה הענין בין למקרא ובין למסורת ואינו פסול אלא שכ' הנוב"י מהדו"ק בחיו"ד סי' ע"ד דלהמרש"ל הפסול בנקודה ההוא משום יתיר ולפי הסכמת הנוב"י הטעם משום דכל פסוק דלא פסקי' משה אנן לא פסקי' לי' דאין אנו בקיאין בפסוקים כדאיתא בקידושין בסוף פ"ק והובא במג"א סי' ל"ב ס"ק מ"ה ולכך בדיעבד אם סילק הנקודה אפי' אם הסופר עשה הנקודה בשעת כתיבה מ"מ כשר ובספר בני יונה סוסי' רע"ד השיג על הטו"ז דגם במקצת פסוקי' יש נפ"מ אם הם פסוק אחד או לא וכיוצא בזה הקשה המג"א הנ"ל על לשון רמ"א באו"ח סי' ל"ב על הא דפסק שם הרמ"א דיש להניח רווח בין פסוק לפסוק בתפילין עיי"ש.

ולפי ענ"ד יש לישב מהאי טעמא גופי' סתירת הש"ע דבס"ת איכא פסוק אחד דראשית הפסוק אין לו הכרע כדאיתא ביומא דף נ"ב דמהפסוקים שאין להם הכרע הוא הפסוק ארור אפם וכו' דיש ספק אי קאי על שלאחריו או דקאי על פסוק שלפניו וברצונם עקרו שור ארור וכפירש"י שם ולכך אין רשאין לעשות פסיק בין הפסוקים אבל בתפילין דאין שם החשש הזה ואין בו שום פסוק שאין לו הכרע ומסתמא קבלנו הפסוקים כמו שהן ולכך בתפילין שפיר רשאי להניח הפסק מעט כן נ"ל ועכ"פ כיון דההפסק בין פסוק לפסוק מצד הדין אין בו חשש אדרבה הי' ראוי לעשות כן אלא משום חשש הנ"ל וכיון שהוא רק חשש וכעין מראית העין ולכך שפיר מועיל תיקון כן נראה לי להסביר דברי הטו"ז.

ועכ"פ לפי האמור לפי מ"ש הנוב"י בסי' קמ"ז הנ"ל הכלל הוא דאם עשה הסופר הנקודות והסימנים בין בדיו ובין בבלייא ווייס או בצפורן אם עשה זה כדי שידע לקרות איני מועיל תיקון אבל אם רק בין פסוק לפסוק עשה לו סממניות מועיל תיקון הן אם נעשה הסי' ע"י דיו וכ"ש ע"י שאר דברים אמנם כל הנ"ל לפי מאי דפשיטא לי' להנוב"י דאין שם שום חשש אחר אלא משום מקרא ומסורת אמנם הלחם חמודות בהלכות ס"ת אות ע"ד כ' דנראה לו הטעם משום מנומר הוא דפסול ובדרך הזה דרק מיעוט תיקן (אינו מובן ונראה חסר) לפי"ז גם אם עשה איש אחר את הנקודות ג"כ פסול אם הנקודות מרובין ולפי הטעם הזה יש לחלק בין אם עשה בצפורן או בדיו ולכאור' כיון דהרמב"ן ורבינו ירוחם המובאים בב"י שם ס"ל דהטעם משום מקרא ומסורת ולא משום מנומר יש לסמוך עלייהו.

אלא דלכאורה י"ל דלא פליגו דטעמא דמנומר לפעמים מותר לתקן לפי מ"ש ביו"ד סי' רע"ט סעי' ד' דאם רוב הספר מתוקן ויש דף א' שאין בו טעות מותר לתקן אפילו ד' טעותים מותר לתקן אע"ג דיש לחוש משום מנומר כיון דרוב הספר מתוקן וגם דף א' שלם מותר לתקן ואין חוששין על מנומר א"כ ה"ה אם הטעם כאן משו' מנומר בכה"ג היו רשאין לתקן ולכך איכ"ל כיון דבמס' סופרי' סתמא תנינין דספר מנוקד פסול לכך הוכרחו לומר הטעם משום מקרא ומסורת ולעולם דחוששין נמי לטעם מנומר וא"כ אפילו לא עשה הסופר בעצמו הסימנים אם עשה כן ברוב הספר ואין בנמצא אף דף אחד שלא נעשה בו סימנים אפשר דיש לאסור משום הטעם של הלחם חמודת וכמו שחשש ג"כ בס' בני יונה על הטעם של הלחם חמודות אמנם י"ל כיון שלטעם מקרא ומסורת בנידון הנ"ל שנעשה אח"כ מועיל תיקון רק משום חשש מנומר יש לפסול בזה ושפיר איכ"ל דאם עשה בצפורן או בבלייא ווייס דיש לתקן או למחוק ע"י פומזי"ן שטיין שלא ישאר שום רושם ומותר לב' הטעמים כן נראה לפי ענ"ד.

ומ"ש במכתב השני שהתרה בהקורא ההוא ואפי"ה עבר והתריס ולא שמע אל מעלתו בוודאי ראוי לקנסו דשוחט שאיתרע קצת חזקתו לא מחלו חז"ל על כבודם שלא להראות סכינו קודם השחיטה כמבואר ביו"ד סי' י"ח דדווקא לירא ה' מחלו חכמים את כבודם ולכך לדעתי ראוי להושיב ב"ד לדון על דבר השוחט הזה ואין לדיין בנידון כזה אלא מה שעיניו רואות דברי ידידו וכו' הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה