אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רסד

תשובה רסג

בכנסת הגדולה סי' רע"ו בהגהות הטור וב"י הביא הרבה דיעות דשם שלא נכתב לשמה לית בי' איסור מחיקת השם וכדעת הרא"ם המובא בהגהות מיימוני פ"ו מיסוה"ת וכ"כ הש"ג סו"פ שבועות העדות בשם סמ"ג דהכל תלוי בכוונה וגדולה מזו כ' אפי' קידש שם שאינו ראוי לקדשו מ"מ עפ"י כוונתו נתקדש וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפ"ו מיסוה"ת דין ח' דשם שלא נכתוב לשמה אינו קדוש ולית בי' איסור מחיקה וא"כ מה שאמרו שם שנכתב על בשרו ועל ידות הכלים ע"כ היינו שכתבו אותן לשמן וכ"כ שם בס' סדר למשנה וכבר האריכו בזה עיין חו"י סימן י"ו והרב הגאון בספר בני יונה הביא ראי' ממס' סופרים פ"ה מ"ג שכ' בהי' צריך לכתוב שם ונתכוון לכתוב יהודה מוחקו וכותב אחר ומזה מבואר דשם שנכתב שלא לשמה רשאין למוחקו.

מיהו לכאורה אין ראי' רק דרשאין למוחקו לצורך תיקון וכבר הביא הב"י בסי' רע"ו מקצת הפוסקים דלצורך תיקון לית בי' איסור מחיקה ולעולם איכ"ל דאית בי' קדושת השם אלא דנראה לפי ענ"ד ראי' מירושלמי סו"פ הבונה דפריך שם על רבנן דאמרו דאין השם מן המובחר משמע מן המובחר ליכא הא רבנן ס"ל כתב ע"ג כתב אינו כתב ותי' דלדבריו דר"י קאמרו וקשה אי שם שלא נכתב לשמה אית בי' קדושה ורק אינו מהמובחר וכ"ש לסברת בעל קרית ספר המובא לקמן דפסולו דאינו מהמובחר הוא משום דצריך ואנוהו א"כ למה צריך לומר דלדבריו דר"י והאיסור משום ואנוהו הא גם לדידהו אינו אסור אלא משום ואנוהו ואית בי' קדושה רק שאינו מן המובחר אלא וודאי שכל שנכתב שלא לשמה אינו שם כלל ורק המחשבה עושה אותו לשמה והלאו של מחיקה קאי על קרא דואבדתם את שמם מן המקום ההוא דהיינו מקום המיוחד לע"ז ונכתב לשם ע"ז. וע"ז כתיב לא תעשון כן לה' וכו'.

אמנם מה שהעיר בשצ"ה מכתב צ' הרב מהר"א נ"י דמנ"ל דבעי' לשמה. הנה הרמב"ן במלחמות בסוכה דף ט' כ' מקרא דעתה כתבו לכם היינו לשם חובתכם והריטב"א כ' שם דבכל דבר שבקדושה כגון כתיבת ס"ת [וה"ה כתיבת האזכרות] לא צריך קרא ופשיטא דבעי' לשמה כמו כל הקדשים עד דגלי לן קרא בהיפוך ובלא"ה מבואר במנחות דף ל"ד גז"ש כתיבה כתיבה מסוטה או מגט ואין גז"ש למחצה ובסוטה וגט בעי' לשמה ובס' קרית ספר בפ"א מתפילין כ' דהאזכרות דבעינין לשמה הוא רק משום ואנוהו נזהר בזה שכ' והא דלא ילפינין מגט היינו משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת משא"כ השם וא"כ מבואר דגם הוא מודה דבעי' לשמה מה"ת אלא דס"ל דסתמא לשמה קאי מה"ת אבל בכותב בפירוש שלא לשמה כגון לשם יהודה גם הו' מודה דלי' בי' איסור מחיקה וכמו שהסכימו האחרוני' אבל בנכתב השם סתמא קי"ל דאית בי' איסור מחיקה לאו מכח וודאי קי"ל כן אלא מכח ספק דאולי הדין דסתמא ג"כ כשר אבל באמת דעת התוס' במנחות דף מ"ב בד"ה ואל ימול וכו' בסופו דמה"ת פסול בכותב השמות סתמא וכן דעת הר"י והר"ש המובא במרדכי פ' התכלת והר"ש הביא ראי' מהא דנתכוון לכתוב יהודה והאחרונים תמהו עליו בזה התם שאני דהי' לו כוונה הפכיית ולפי ענ"ד ס"ל אי ס"ד דשם סתמא לשמה לא יהא כח לעקור בכוונה בעלמא דדברים שבלב אינם דברים כמו בפיגול דפשיטא להו דבעי' אמירה וע"כ דמסתמא לאו לשמה קאי ומטעם זה פסק הב"י בש"ע סי' רע"ו דצריך שיפרש שכותב השם לשמו משום דכיון דסתמא לאו לשמה א"כ דברים שבלב אינם דברים ובעינין פירש והב"ח השיג עליו דסגי במחשבה בעלמא:

ואני אומר אפי' אי שם סתמא קאי לשמו מ"מ השתא דכתבו הפוסקים דצריך שיפרש לשמו אם לא פירש יש גילוי דעת שלא כתב לשמו ואיכ"ל דסתמא לאו לשמו קאי ולכך יש לפסול וכמ"ש הב"י מ"מ לענין מחיקה אסור מספיקא ולכך כ' הש"ך בכותב סתמא בלא כוונה כלל יש להקל למחוק לצורך תיקון ועיין בבני יונה שביאר היטב הכל והרב מהר"א הנ"ל הביא ראי' מסוטה דף י' דפריך אלא מעתה לא ימחה וסבר הרב הנ"ל דקאי על שם שמשון וזה אינו כמבואר ברש"י שם ד"ה מעין שמו וכו' דשם קאי על שם שמש והיינו בקרא דשמש ומגן ה' דשם קאי על השי"ת ונכתב לשמו בזה פריך דלא ימחה ותו לא מידי.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה