מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רנג
החיים והשלום לכבוד הרב המאוה"ג המפורסם ערוגת הבושם מוה' ישראל דוד נ"י אבדק"ק פעזונג יע"א:
גי"ה. קבלתי על נכון והנה בדק לן מעלתו נ"י להודיע לו דעתי אי רשאין להאכיל לגר קטן בידים איסור דאורייתא לפי דעת הר"י בכתובות דף י"א דהוי רק מדרבנן ישראל ובפרק מי שמתו אמרינן דשיעור דרבנן ובר חיוב דרבנן שווין וא"כ לדעת הר"ן והרשב"א ביבמות דף קי"ד דאיסור דרבנן רשאין למספי לי' בידים לקטן א"כ יש להסתפק דלקטן שהוא ישראל רק מדרבנן אפשר דאפי' איסור דאורייתא רשאין למספי לי' עכ"ל בקיצור ואע"ג דהתם איסור דרבנן לקטן הוי כתרי דרבנן אד"ר ובר חיוב דרבנן דהיינו קטן משא"כ כאן מ"מ מסתפק לי' למעלתו נ"י הואיל והגר קטן הוא בר חיוב רק דרבנן משום תרי טעמא חדא מפני שהוא קטן ואפילו הוי גדול מ"מ הא הגירות לא מהני רק מדרבנן וא"כ שוב הוי כתרי מדרבנן (וזה אינו מוכרח ונראה דתליא בפלוגתא שהביא המג"א סוסי' קס"ו) ומסתפק לי' למעלתו אי רשאין ליתן לו איסור דאורייתא:
ולפי ענ"ד פשוט לפי מ"ש התוס' בכתובות דף י"א שם דאפילו להקל דינו כישראל דהיכא דאיכא טעם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפילו בקום ועשה וע"כ שהתורה נתנה כח להחכמים שאם יראה להם לעשות מגוי ישראל ויקרא שמו בישראל יהא דינו לגמרי כישראל וא"כ כיון שהשי"ת אמר שכל שנתנו לו חכמים דין ישראל הוא ישראל א"כ שוב הוא כמו ישראל גמור מן התורה ע"י דרבנן על דרך שאמרו בגיטין דף נ"ה ע"ב כרת שע"י דבריהם באת לו וראי' לזה דלקמן בכתובות דף מ"ד ע"א אמרינן דהגיורת שנתגייר בתה עמה היא בחנק ופירשו בתוס' דמיירי בנתגיירה בקטנותה ואפי"ה ע"י דרבנן נתחייבה חנק ודינה לגמרי כישראל ואי אכל כשהוא גדול נבלה חייב מלקות וממילא כשהוא קטן דינו כשאר קטן:
ואמנם עדיין יש מקום להסתפק דהנה נהי שהתוס' כ' דסובר כמ"ד ביבמות דף פ"ט דיש כח ביד חכמים אמנם עדיין לא קי"ל כר"ח בזה כנראה מדברי הרמב"ם בפ"ב מממרים דין ד' דבזה יש לישב דברי הבה"ג שפסק דלא כר"ה והביאו הטור יו"ד סי' רס"ח והשיג עליו דמ"ט לא פסק כר"ה ולהנ"ל אמרתי פשוט דכבר הקשה הפנ"י מהיכן הוכיחו התוס' דר"ה אפי' להקל לישא בת ישראל נמי דינו כגר ונראה דס"ל להתוס' דאי ס"ד דרק להחמיר שלא לישא שפחה או לענינים דרבנן דינו כישראל אבל להקל אין דינו כישראל א"כ אסור בשפחה ובבת חורין וא"כ באמת לא הוי זכות כדמשמע בגיטין דף י"ג דאי לאו דמתירו בב"ח הוי לו חוב וכ"ש היכא דכל הגירות מהני רק מדרבנן ולהחמיר וא"כ הוי כחוב ולכך ר"ה דסובר דזכות הוא ע"כ סובר כמ"ד דיש כח ביד חכמים וכו' ושפיר כ' התוס' דהומ לובלישב דקמ"ל כהאי מ"ד וממילא שפיר עביד הבה"ג לדידן דלא קי"ל כבהאי מ"ד לא פסק כר"ה אלא א"כ הביאוהו אבותיו דהוי זכות לו מטעם אחר דניחא לי' במעשה אבותיו וכמו שהסביר מרן זצ"ל בחת"ס סי' רנ"ג וא"כ לפי זה הי' עדיין מקום ספק היכא דהביאוהו אבותיו דמהני ג"כ רק מדרבנן לפי סברת התוספת וגם אין דינו כישראל פבמץ רק מדרבנן א"כ יש לחקור בזה אי רשאין להאכילו איסור דאורייתא:
אבל כיון שכן ממילא איפשט דהרי למ"ד הנ"ל קשיא הך משנה דכתובות דף מ"ד ע"א דתנן דחייבת בחנק וא"כ מוכח דחשיבא כישראל וקשיא למ"ד דאין כח לחכמים בקו"ע וע"כ צ"ל דנהי דכל זמן שהוא קטן הוא מהני רק להיות גר מדרבנן מ"מ אח"כ כשנתבדלה אמרי' מי לא טבלה לנידתה ובאיש מי לא טבל לקריו והוי גר גמור כדאיתא ביבמות דף מ"ה ע"ב וכמ"ש נמי ההפלאה בכתובות דף י"א ולכך שפיר מושכחת לה לדין הגיורת שנתגיירה בתה עמה שתהא בחנק כגון שטבלה לנדתה לאחר שהביאה סימני נערות וכיון שבאנו לידי מדה זו א"כ מבואר דגר קטן לכשיגדל יהא דינו כישראל גמור ויהי' חייב על כל איסורי דאורייתא וא"כ ממילא אסור למספי' לי' בידים בהיותו קטן דדווקא איסור דרבנן ס"ל לרשב"א דמותר למספי' דלמאי ניחוש לה דלמא מסרך וגם בהיותו גדול יעשה זאת הא לא הוי רק מדרבנן משא"כ בגר קטן באיסור דאורייתא אם יעשה כזה כש יתגדל יהי' איסור דאורייתא ולכך פשוט דאסור למספי' לי' כשהוא קטן איסור דאורייתא:
ועוד מטעם אחר יש לאסור דמבואר ברשב"א ביבמות דף ק"ד שם דלמד דינו מש"ס דשבת דף קל"ט ע"א דפריך וליתן כפיו ישראל ושם קאמר דליתן לגוי גדול ומשני אתי לאחלופי עם ישראל גדול וא"כ ממילא כיון דאסור לקטן ישראל למספי' לי' איסור דאורייתא ואפילו מה"ת אסור לדעת רוב הפוסקים א"כ פשיטא דאסור למספי' לגר קטן דלמא אתי לאחלופי עם ישראל קטן הגר קטן עם ישראל קטן מיחלף טפי ממאי דמחליף ישראל גדול בגוי גדול:
והנה מעלתו נ"י רצה להביא ראי' דאסור למספי דאי ס"ד דמותר למספי א"כ מאי קאמר מהו דתימא חוב הוא לו וכו' דקשה אימתי הוא חוב אי בהיותו קטן הא רשאי אפילו למספי' לי' ובהיותו גדול הרי רשאי למחות אלא ע"כ דאסור למספי' לי' ולזה ס"ד דהוי הוא לו עכ"ל והנה ראי' זו ליתא ותימה על מעלתו מאי עלה דעתו לפי הנראה מדבריו דאפילו אי הוי חוב לגדול אפ"ה עע מוחה מהני הגירות וזה ליתא דבחוב אפילו אי אח"כ שמע בהם דבר וניחא לי' בחובי' לא מהני כמ"ש המ"מ בפ"ד מה' זכי' ב דין ב' ולכך כאן בשמעתין אי הוי אמרינן דלגדול חוב הוא שיהי' ישראל אפילו אי ניחא לי' כשנתגדל בגירות אפי"ה לא מהני הגירות בקטנותו וצריך לגייר מחדש בגדולתו ואי נגע ביין קודם שנתגייר מחדש הוי נסך ולכן קמ"ל ר"ה דזכות הוא לגדול דהיינו כל זמן שלא טעם טעמא דאיסורא דהיינו שנתגדל בקטנותו בגירות ולא הניחו לו לטעום טעמא דאיסורא זכות הוא לו אפילו לכשיגדיל ולכך מהני הגירות אפילו מקטנותו וכבר ביאר היטיב מרן זצ"ל בתשובת חת"ס סי' רנ"ג ואין מכאן ראי' דאסור למספי' לי':
ומ"מ האמת כנ"ל דאסור מטעמים דלעיל דדינו ממש כדין קטן ישראל לכל מר כדאית לי' מכ"ש לפי מ"ש דאנן דלא קי"ל דיש כח ע"ד חכמים לעקור בקו"ע ואפי"ה קי"ל כר"ה וקשה כנ"ל הא לא הוי זכות כיון דאינו כישראל רק להחמיר וע"כ דס"ל כאידך תי' דזכי' מה"ת אית להו או כשיטת התוס' בסנהדרין דף ס"ח ע"ב (ויעויין בחידושיו לסוגיא זו) ועכ"פ לדידן פשוט דדינו לגמרי כקטן ישראל וגם לתוס' הנ"ל נפשט הספק הנ"ל ובזה אחתום בברכה דברי ידידו הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע.