מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רלג
בעזה"י חוסט יום ג' שמות תרל"ו לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג מוה' דוד נ"י אב"דקק פאסטהא יע"א:
מכתבו קבלתי בשבוע זו ובו נשאלתי בעובדא דאתא ליד מעלתו באחד שמת והניח מעות לק"ק לערך ב' אלפים ביד בניו שמהפירות מה שירווחו מהם יתנו ויחלקו ביום היאצ"ט עשרים זהובים כסף לעניי העיר ומאה לנישואי יתומה ויהי' הנישואין ביום היא"צ וכן עשו זה ב' שנים ובשנה זו שהיא"צ שלו בי"ט טבת לא מצאו יתומה הצריכה לנישואין ורוצים הבנים לשנות המעות ההוא ליתן לעני' אחת שהיא אחותם שירדה מנכסיה והיא עני' אומללה מאוד ושאל מעלתו אם רשאין לשנות ודעת מעלתו דאין לשנות דמבואר ברמ"א ביו"ד סי' רנ"ו דאם פי' הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לת"ת וא"כ ה"נ כיון דקבע ליתן לנישואי יתומה אין לשנות דאמירה לעני כמסירה דמי עכ"ל בקצרה:
והנה באמת המעיין בדברי מהרי"ו שממנו נובע הדין הזה מבואר שדווקא באמר לעניים אלו וכן כ' שם דכיון דגבו לעני זה אין ליתן לעני אחר וכו' ובעובדא דא כיון דהאשה מקני קניא להו ליתן להם בכל שבוע קצבה כבר זכו בהם עניי העיר וכו' ומייתי ראי' משלהי החובל בהאי ארנקא של צדקה דקאמר שאני עניי דסומבדותא דמיקץ קייצו ופי' האשר"י והוי כאלו הפקיד כל אחד שלו בידו ואי יוכל לשנות אמאי הוי כאלו הפקיד וכו' ומ"ש דניזול בתר אומדנא כיון דכבר זכו מאי אומדנא שייך כאן וכו' וכ"ת דשאני התם דקייץ כמה לכל עניים וכו' מ"מ נראה כיון דאמרה לעניי העיר כבר זכו וכו' וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ה משומרים דאם אמר לעניים אלו מקרי שלהן וכו' מכל אלה הדברים מבואר דווקא ליתן לעניי העיר שהם ממילא ידועים ואיכ"ל דזכו בהם אבל בנידון הנ"ל שאמר להשיא יתומה שאינו ידועה לא שייך דזכתה בהן וא"כ משמע דבכה"ג יכולין לשנות.
ובירושלמי, פ"ב דשקלים הלכה ה' מהא דמותר עניים לעניים מייתי דאין ממחין ביד הפרנסים והיינו כשאינו נגבה לעניים ידועים אבל כשנגבה לעניים ידועים או לעניי העיר אין יכולין לשנות והש"ך שם ס"ק נ' האריך בזה והנה בדברי מהרי"ק שורש ה' והובא בב"י שם סי' רנ"ו איתא ממש כעין נידון הנ"ל בא' שהניח מעות לק"ק שיתנו הרווח לעניי ירושלים תוב"ב כ' שם כיון שאמר שהרווח יתנו לעולמות ואין העניים ידועים יכולי' הגבאי' שמינה שדינם כבני העיר לשנות משום דאמרינין כיון שמינה אותם הגבאים שהם יטריחו מסתמא אדעתם נתן יעויי"ש שהאריך בענין הזה וא"כ ג"כ בנידון דנ"ל הי' מקום לומר שהאב שמינה את בניו לקרן קיימת הזה והם כגבאים מבני העיר לדעת המהרי"ק הנ"ל יכולין לשנות אמנם אפשר דיש לחלק ולומר דווקא התם שלא פי' איך ומה יעשה נראה שסמך על הגבאים ואדעתא דידהו נתן.
אבל בנידון הנ"ל שפירש כמה יתנו לצורך נישואין ודווקא ביום היא"צ וגם נשואי יתומה הוא מצוה רבה אע"ג דבריש סי' רנ"ט סעי' ג' משמע דהיכא דרשאין לשנות אפילו מחמירתא לקילתא ועיי"ש בש"ך דלא קשה מסעי' ב' דשם מכל מקום אפשר דיש לחלק דשאני התם דכבר קיים המצוה ואתעביד מחשבתו ורצונו על זמן קצר או ארוך אבל בנידון הנ"ל דאם ישנו לדבר אחר לא אתעביד מחשבתו כלל ובכל שנה ושנה הוא כנדר בפני עצמו ובסעי' ב' שם מסיים הרמ"א שם דהיכא דאמר שלא לשנות אין משנין וכיון דפי' למצוה רבה להשיא יתומה איכ"ל דקפיד והוי כפי' ואין יכולין לשנות הצוואה (ולדעת המג"א בסי' קי"ג ס"ק ט"ו כ' נראה ג"כ דהטעם משום דאיכ"ל דקפיד ואסור לשנות דעתו ובזה יש חילוק עיין סעיף ב' וסעי' ג' כמו שרמזתי)
מ"מ נראה דהיינו דווקא אם אפשר לקיים לעשות רצונו אבל בנידון הנ"ל דבשנה זו בלא"ה אין יכולין לקיים צוואתו ופקידתו על אופן כזה אם לא יזדמן יתומה לא פירש וע"כ דסמך באופן כזה על דעתא דידהו ושפיר דמי לתשובת מהרי"ק הנ"ל דבכה"ג יכולין לשנות וליתנו לדבר מצוה אחרת כן נראה לי ועוד מטעם אחר דאמרינין בירושלמי הנ"ל דהיכא דגבו לצורך עניים כסבור שאין לו ונמצא שיש לו לפי פי' הקרבן עדה ושאר מפורשים יכולין לשנות וחוזר ליורשיו ויעוין בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' רל"ו ורל"ח שהאריך בזה וא"כ ה"נ כיון דבשנה זאת לא איתרמי להן יתומה שצריכה יש מקום לומר דאדעתא דהכי לא קפיד דווקא למצוה נישואי יתומה.
וע"כ נראה לפי ענ"ד בנידון הנ"ל אם הא דלא מצאו יתומה להשיאה אינה מחמת עצלותם ופשיעתם לעבור על המצוה לקיים דברי המת אז רשאין עפ"י דעת מעלתו ני' לחלק המעות ביום היא"צ למצות שצריכין בקהלתו וביותר לת"ת או לשאר דבר מצוה וליתן גם לבתו העני' הנ"ל כראוי לה ומבשרך אל תתעלם כתיב כן נראה לפי ענ"ד אבל מכאן ואילך יעמדו על המשמר לקיים מצות אביהם כמאמרו ומעלתו ני' יעשה כחכמתו וכפי הנראה לו והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה משולשת יהי' ה' עמו. דברי ידידו הדורש שלומו:
ה"ק משה שיק מברעזאווע: