מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רכב
בעזה"י יום ב' לסדר מצורע שנת תרל"ח לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה מוה' שמואל פראנקיל נ"י האבדק"ק דאראג יע"א:
מכתבו קבלתי אתמול ועל אשר נשאלתי על דבר הידוע והביא מעלתו דקי"ל בחו"מ סי' ק' סעי' ט' שכל מי שאינו ראוי להיות עד אינו ראוי להיות דיין ובסי' ל"ד משמע דאפילו בעבר עבירה מדרבנן פסול לעדות מדרבנן והא דאמרי' ת"ח שעבר עבירה אל תהרהר אחריו היינו באקראי פעם או אפשר אפי' ב' פעמים אבל אם החזיק בכך או עבירה הנמשכת זמן רב לא אמרו זה ולענין הוראה חמור מבעדות דבעדות אפשר לו לומר אומר מותר ועוד שאינו נפסל עפ"י עדותו אבל לא לענין הוראה בקביעות דהוי כמו למסור לו עדות לכתחילה כמבואר ברמ"א שם סי' ל"ד סעי' כ"ה ועוד שבעדות כיון שלקה חוזר לכשרותו אבל אב"ד שלקה יורד מגדולתו כמ"ש בתשובת מרן בעל חת"ס זצ"ל בסימן קס"ב מהרמב"ם בה' סנהדרין סו"פ י"ז ועוד למסור לו לכתחילה בקביעות אפילו הכרזה אינה צריך ונראה דבלא"ה הוי הכרזה דהרי מבואר שם סעי' כ"ג דאם הענישן ברבים על עבירותן הוי כמו הכרזה ושם הוי נמי פרסום עכ"ל בקיצור.
והנה גוף הדין דמי שעבר עבירה פסול להיות עד ודיין הוא תמוה דהא קי"ל חשוד לדבר אחד לא הוי חשוד לכה"ת כולה כדקי"ל ביו"ד סי' קי"ט סעי' ד' וסעי' ה' וז' ודעת הש"ך שם בס"ק י"ב דאינו חשוד אפילו אם הוא חשוד לדבר חמור אינו חשוד לדבר קל אא"כ הוא בענין אחד ומביא כן בשם רמב"ן בתשובה סי' ק"ע ורשב"א סימן ס"ד ולמה אמרו כאן דנפסל וצריך לומר דגזיה"כ הוא דפסול לעדות וכבר האריך הרמב"ם בהלכות עדות פ"י וי"א דסתם ע"ה הוא בחזקת פסול ות"ח הוא בחזקת כשרות וסיים שם דכל זה לענין עדות ממון אבל לענין איסור ע"א נאמן באיסורין אעפ"י שהוא פסול לשאר עדות דהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשרה ונאמן לומר דכהלכה שחט כן כ' בפ"י מעדות הלכה ז' ובהלכה ח' נתן טעם משום דחזקה דאין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים יעויי"ש:
וכן הובא ביו"ד סי' קכ"ז ועיין בטו"ז רסי' צ"ח שכ' ג"כ סברא זו דאפילו בגוי מסלפ"ת הי' אפשר להקל דאזלינן בתר אומדנא וא"כ מבואר הא דקי"ל בחו"מ סי' ז' סעי' ט' ובסימן ל"ד הנ"ל דהוא רק לענין ממון אבל לענין איסור אפילו הוא רשע כמ"ש רמב"ם הנ"ל נאמן ובש"ע יו"ד סי' ב' סעי' ו' פסק דמומר לא' משאר עבירות אין צריך לבדוק לו סכין ולהרמב"ם צריך ולכאורה דבריו סותרין זה את זה למ"ש בפ"י מהלכות עדות הנ"ל וצריך לומר דדווקא לענין בדיקת סכין שהוא טרחא מרובה חיישינן שמא יזלזל להרמב"ם אבל לענין שאר עדות איסור והיתר נאמן וכ"ש בענין הוראת או"ה דאמרינן דאין חשוד להכשיל חבירו דאין אדם חוטא ולא לו ובפרט שלא עבר אלא בדברים שאפשר שמורים היתר לעצמם וע"כ משום חשד הנ"ל אינו נפסל להוראה ודוק: